ברכת רצ"ה ק

באמירתו שצוה להלבלר לכתוב לאיזו שירצה לגרש וא"נ דלא בעינן שליחות כלל גבי כתיבה ורק מטעם לשמה קאתינן עלה שיכתב בציווי הבעל א"כ באמת היה לנו להכשיר בכה"ג כיון שבשעת הכתיבה כבר מבורר הי' לפנינו ואף היכא שהסופר לא ידע עדיין מגמר דעתו של הבעל מ"מ כיון שכתב ותלה בדעת הבעל והוא כבר גמר בדעתו אז בעת כתיבתו את מי מגרש לא שייך תו לומר ולפסול משום דאין ברירה וכמובן אלא ודאי דבעינן שליחות בכתיבה וא"כ אף שבעת הכתיבה כבר הי' מבורר מ"מ פסול דאין כאן שליחות ולפי"ז בעינן שיעשה הבעל שליח לכתוב במקומו לשמה דוכתב לה לשמה אבעל קאי וכיון שלא היה אז עדיין מבורר הגט פסול דנתבטל השליחות משום דאין ברירה ומטעם אין ברירה לגבי השליחות פסול לגרש בו ולפי הנ"ל אין מכאן ראי' דאף א"נ דלא בעינן כלל שליחות בכתיבה מ"מ היכא שעשה שליח להסופר לכתוב כל שנתבטל השליחות הגט בטל דבעינן שיעשה צוויו של בעל לגמרי שיהי' נכתב בשליחותו ממש וכיון דאין ברירה שפיר פסול לגרש בו באמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש אף היכי דבשעת כתיבה כבר גמר בדעתו מי יגרש דמ"מ כיון דנתבטל השליחות דאז לא הי' עדיין מבורר והוברר הדבר למפרע לא אמרינן פסול לגרש בו אף א"נ דלא בעינן כלל שליחות לגבי כתיבה דמ"מ כיון שרצה לעשות שליח כל שנתבטל השליחות הגט פסול וכנ"ל. ועפ"ז אמרתי ליישב מה שתמהו המפורשים ז"ל על מה שכתבו התוס' במשנה דפרק כל הגט שם בשם ר"י ז"ל דאפי' מאן דסובר בעלמא יש ברירה מודה בגט דוכתב לה לשמה משמע שיהי' מבורר בשעת כתיבה דא"כ מאי פריך התם מהך דפסח ששחטו על מי שיעלה ראשון לירושלים הרי אף דהתם אמרינן דיש ברירה מ"מ גט שאני דבעינן שיהי' מבורר בשעת כתיבה ולפי הנ"ל ניחא דקושית הש"ס הוא אהא דפסלינן גם בכה"ג שהי' כבר מבורר בשעת כתיבה ורק שבשעת השליחות שצוה להלבלר לכתוב לא הי' מבורר דרק מטעם ביטול השליחות קאתינן לפסול וכנ"ל דברירה דשליחות שפיר דמי לשאר עניני ברירה דרק לגבי הכתיבה י"ל דלכ"ע אף למ"ד יש ברירה פסול בשלא הי' מבורר בשעת כתיבה וכנ"ל בשם הר"י ז"ל דוכתב לה משמע שיהי' מבורר לשמה בשעת הכתיבה משא"כ לגבי השליחות וכמובן. ויוצדק יותר לפי"ז הא דקרי לה תולה בדעת עצמו כיון שאנו דנין על השליחות ודוק (ויש לי הרהורי דברים לפ"ז דא"נ שלא כדעת הר"י ז"ל ורק דגם הך ברירה דכתיבה דמי לשאר עניני ברירה י"ל דאי בתולה בדעת אחרים יש ברירה גם בהך דכתיבה יש ברירה ומשום דאף שגילה בדעתו שהוא פוסח על שתי סעיפים וכנ"ל בשם רש"י ז"ל מ"מ י"ל הוברר הדבר למפרע על עת הכתיבה והרבה יש לדבר בזה ואכ"מ להאריך יותר]

אולם אחרי העיון ראיתי דזה ליתא דדוקא לר"מ דל"ב כלל כתיבה לשמה ואף במצאו באשפה כשר י"ל כנ"ל דהיכי שעשה שליח לכתוב צריך לעשות צוויו של הבעל לגמרי וכל שנתבטל השליחות בטל גיטא דכיון דלדידי' מצאו באשפה כשר כשעשה א"כ שליח לכותבו ע"כ שרצונו הי' שיכתב דוקא בשליחותו משא"כ לדידן דבעינן כתיבה לשמה ובעינן א"כ שיצוה לכתוב ואף ג"ד של הבעל שרצונו לגרשה ל"מ מדרבנן עכ"פ לדעת הרמב"ן ז"ל דפוסל במינה לסופר שלא בפניו דלפ"ז אין ראי' א"כ מהא שעשה שליח לכתוב שרצונו דוקא שיעשה הדבר בשליחותו ממש דנאמר בשביל זה דכל שנתבטל השליחות בטל גיטא משום שלא נעשה כרצונו בשליחותו ממש וז"ב אצלי ועכצ"ל א"כ לדעת הפוסקים הנ"ל דל"ב כלל שליחות בכתיבה דהא דהגט בטל היכי שנתבטל השליחות מטעם דהו"ל מילי הוא משום דגם בכה"ג ל"ח לשמה ואף דהוי ג"ד מצד הבעל הגט בטל מה"ת דלא חשוב לשמה לגמרי וא"כ כ"כ י"ל גם בהך דמינה להסופר שלא בפניו דבטל מה"ת לדעת הר הרמב"ן ז"ל דכיון שאינו שומע מפי הבעל ל"ח לשמה ודמי להך דמילי דאף שהי' עכ"פ ג"ד מצד הבעל שרצונו לגרשה מ"מ הו"ל כסתמא ובטל גיטא וכנ"ל ודוק היטב בכל זה

וכאשר נצעוד עוד צעד ונרד לעומק העניינים אמינא דאי נימא דלא בעינן שליחות בכתיבה ורק מתורת דלא הוי לשמה קאתינן עלה שיצטרך לצוות לכתוב עכצ"ל כשיטת הרמב"ן ז"ל דלא מהני כשמינה להסופר שלא בפניו. דבאמת אנו צריכין להבין לפ"ז בהך דמילי לא מימסרן לשליח דמה בכך הרי מ"מ כיון שגילה דעתו שרצונו לכתוב גט לאשתו למה לא יחשב לשמה דמה נ"מ בין הא דנתבטל השליחות מטעם דהוי מילי ובין הך דחש"ו דלא הוי שליחות משום דלאו בני שליחות נינהו ואפ"ה מהני בגדול עע"ג דאמרי' דכיון דמ"מ נעשה ברשותו של הבעל שפיר חשוב לשמה. והנראה בזה מלתא חדתא דהנה בש"ס שם בהך דאומר אמרו קאמר ר"ה אמר רב כשר ולא תעשה כן בישראל דחיישי' שמא תשכור עדים ומי חיישינן והתניא עדים החתומים על שטר מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה מעשה לא עבדי דיבורא קאמרי. ולפ"ז אמינא דזהו החילוק בין היכי דנתבטל השליחות מטעם מילי להיכא דלא נתבטל דהיכי דנתבטל השליחות לא מהני דל"ה לשמה ומשום דכיון דל"ה רק דיבורא בעלמא אין הסופר כותב לשמה בבירור דכיון דלא שמע בעצמו מפי הבעל חייש דשמא שקר בפי העדים דדיבורא קאמרי ואינו כותב לשם כריתות מבורר לשמה משא"כ היכי דל"ה מילי והוא א"כ שליח ממש לא חייש לזה דזה חשוב מעשה שעושין אותו שליח או מצד שיהי' שליח שלהם וכהך דא"ל כתובו ואמרו לסופר וכתב או כהך דאומר אמרו מדעתכם שעושין אותו שליח לכתוב בשם הבעל שיהי' שליח הבעל וכנ"ל ומעשה לא עבדי וכיון שכן גם במינה לסופר שליח לכתוב שלא בפניו ואמר להעדים שיאמרו לו שהוא עשאו שליח ג"כ לא מהני מה"ט דחייש הסופר דשמא שקר מעידים ולא צוה הבעל כלל דדיבורא קאמרי ואינו כותב לשם כריתות מבורר וכנ"ל בהך דמילי דלא מהני מה"ט ולפ"ז צ"ל בהא דפריך הש"ס הכא למ"ד מודה ר"י באומר אמרו מהך דחתם סופר ועד כשר דאי ס"ד דמודה ר"י באומר אמרו נפיק מינה חורבא דזמנין דא"ל לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי לחד מהנך סהדי וסופר בהדייהו ובעל לא אמר הכי ומשני דכיון דכשר ולא תעשה כן בישראל לא שכיח דגם המקשה ס"ל להך דלא תעשה כן בישראל ורק דס"ל דמ"מ יש חשש חורבא כיון דבדעבד כשר דלפ"ז עיקר טעמא דפסול בהך דאומר אמרו הוא משום דחייש סופר ששקר מעידים דדיבורא קאמרי וכנ"ל והבן

ועדיין יש לעורר דהרי בש"ס לא קאמר בהך דחתם סופר וליחוש דלמא א"ל אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו הא נמי כשר ולא תעשה הוא ולא שכיח והנה בהך דאתם חתומו באמת ליכא חשש דשמא תשכור עדים דכיון שהם חותמים הוי מעשה ומעשה לא עבדי דמה"ט באמת ס"ל לרבב"ח ורב ששת לקמן שם דבכה"ג כשר ותעשה ורק דמ"ד לא תעשה הוא רק משום גזירה הא אטו הא ועיין פירש"י ז"ל שם וא"כ יקשה לדעת המקשה דגם היכי דלא תעשה חיישי' לחורבא דנהי דאומר אמרו פסול מ"מ יש לחורבא בכה"ג שא"ל אתם חתומו דבזה שפיר מהני אף דהוי מילי כיון דלא בעינן שליחות בכתיב' וגם שפיר הוי לשמה דאין לומר כנ"ל שיחוש הסופר ולא יתן אימון לדברי העדים דכיון שהם חותמים הו"ל מעשה ומעשה לא עבדי. עוד יקשה לפ"ז הא דאמרי' הכא אמר לשנים כתובו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתבו וחתמו הם דתצא אי גם