ברכת רצ"ה קא

אומר אמרו פסול ואמאי הרי בכה"ג שפיר הוי לשמה וכנ"ל דמעשה לא עבדי ושליחות ל"ב כלל בכתיב' וצ"ל דגם לענין זה גזרו הא אטו היכא שאינם בעצמם עידי החתימ' דפסול משום דל"ה לשמה וכנ"ל ולפ"ז צ"ל לכאור' עוד דגם למ"ד באמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו דכשר ותעשה דלא גזרי' אטו לפלוני ופלוני ויחתמו מ"מ זה אינו רק לענין הך דלא תעשה כן בישראל למ"ד אומר אמרו כשר אבל לענין הך דפסול משום דהוי מילי ולא מימסרן לשליח ומשום דל"ה לשמה גם הם מודים דגזרי' הא דאתם חתומו אטו היכא שאינם בעצמם עידי החתימ' דפסול דלא חשוב לשמה וכנ"ל דאל"כ יקשה הא דקאמר בהך דחתם סופר הניחא למ"ד באתם חתומו כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר ותעשה מאי איכא למימר ומסיק אלא ר' יוסי תרתי קאמר דאף באומר אמרו פסול דמ"מ למ"ד דבאתם חתומו כשר ותעשה דלא גזרינן הא אטו הא עדיין נפיק חורבא בכה"ג דלפ"ז אין לפסול אף לר' יוסי בכה"ג דמה בכך דהוי מילי הרי לא בעינן שליחות כלל גבי כתיבה וגם לשמה שפיר הוי כיון דלא יחוש בזה ששקר מעידים וגם גזירה לא ס"ל להך מ"ד דכשר ותעשה אלא ודאי דגם לדידי' בהך דלשמה גזרינן הא אטו היכי שאינם חותמים בעצמם וכנ"ל. אולם אחר העיון ראיתי דאין אנו צריכין לזה דבאמת הא דאמרי' דהיכי דהוה מעשה ל"ח דמעשה לא עבדי הוא דוקא בשני עדים אבל בעד אחד שפיר חיישינן גם בכה"ג דמשקר ועיין ש"ס דיבמות דף כ"ה ובתוס' כתובות דף כ"ב עייש"ה וא"כ כיון דעיקר החורבא בהך דחתם סופר למ"ד באתם חתומו כשר ותעשה הוא דילמא אמר לבי תרי אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו ומשום כיסופא דסופר מחתמי לי' לסופר בהדי חד מינייהו וכמבואר בש"ס שם א"כ למ"ד אומר אמרו פסול ליכא חורבא דאם יחתמו לסופר ורק חד מינייהו שפיר יפסול ומשום דכיון דס"ל דגם אומר אמרו הו"ל מילי תו ל"ה בכה"ג נשמה דהסופר שפיר יחוש בזה דשמא שקר מעידים דאף דהוי שנים מ"מ דיבורא קאמרי ואף שאחד מהם חותם על הגט מ"מ לגבי האחד יחוש אף דעביד מעשה וחותם דבחד חיישינן גם היכי דעביד מעשה וכנ"ל ודו"ק היטב בכל זה

המורם מדברינו אלה דאם נאמר כדעת הסוברים דבעינן שליחות בכתיב' שפיר יש לומר כדעת הר"ן והרא"ה ז"ל דכשר במינה בעצמו שליח להסופר שלא בפניו דיכול אדם לעשות שליח שלא בפניו ורק באומר אמרו מדעתכם פסול משום דהו"ל מילי דלא מימסרן לשליח ואנן שליחות בעינן בכתיבת הגט ואף אי נימא דפסול גם במינה בעצמו להסופר שלא בפניו וכשיטת הרמב"ן ז"ל מ"מ י"ל דאינו רק חששא דרבנן בעלמא דשמא לא יכתוב הסופר לשמה לשם כריתות מאחר וכנ"ל אבל מה"ת באמת הוי גט ולא חיישינן לזה ובהך דמילי מטעם שנתבטל השליחות בטל גיטא מה"ת ואני מוסיף לומר עוד דלפ"ז יש לומר דבב"ד לכ"ע מהני בעשה להסופר שליח שלא בפניו דכיון דעיקר הטעם לפסול בכה"ג אף דיכול אדם לעשות שליח שלא בפניו הוא לפי האמור משום דיחוש הסופר שלא צוה הבעל לכתוב והעדים שקר אומרים דדיבורא קאמרי וכנ"ל א"כ י"ל דזה אינו רק בעדים אבל בב"ד לא חיישינן לזה ושפיר איפוא יכתוב לשם כריתות מבורר ועיין בש"ס דיבמות דף כ"ה בהך דמיאנה או שחלצ' בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד טעמא דב"ד הא תרי לא ואף דדחי לה התם במסקנא היינו משום דכיון דהתם חשוב מעשה גם תרי לא חשידי ועיין בתוס' שם אבל מ"מ יש לומר גם לפי המסקנא דיש לחלק בין תרי לב"ד לענין היכא דהוי רק דיבור דאף דבתרי חיישינן דדיבורא קאמרי מ"מ בב"ד לא חיישינן גם בזה משא"כ לדעת הסוברים דלא בעינן כלל שליחות בכתיב' דלפ"ז עכצ"ל דהא דפסול היכי דהוי מילי הוא משום דכיון דלא הוי שליח אין כאן רק דיבורא בעלמא ול"ח לשמה וכנ"ל דהסופר חייש דשמא לא צוה הבעל ושקר אומרים וא"כ גם במינה לסופר שלא בפניו לא מהני מה"ט גופא ובטל גיטא לגמרי מה"ת וכדאמרי' בהך דמילי וכאשר בררתי בעזה"י ולפ"ז אין לחלק ג"כ בזה בין תרי לב"ד דהרי במתני' דידן אמרי' לר' יוסי דאף בב"ד ילמדו ויכתבו דפסול כשאמרו לסופר לכתוב וצ"ל לפ"ז דאף דלענין מעשה רצה בש"ס דיבמות שם לחלק בין תרי לב"ד מ"מ לענין דיבורא אין חילוק ודו"ק

והנה גם לפ"ז בנדון השאלה שלפנינו אין לצדד להקל רק אי נימא כדעת הסוברים דבעינן שליחות בכתיב' דנאמר לצרף דעת המכשירים במינה שלא בפניו להסופר למה שכתבתי דגם לשיטת המחמירים יש לומר ולחלק בין תרי לב"ד וכנ"ל אולם לא משום שאנו מדמין נעשה מעשה ביחוד אחרי שרבים מגדולי המורים דעתם ז"ל דלא בעינן שליחות בכתיב' ובטל גיטא לפ"ז בכה"ג וכנ"ל וגם הך חילוקא דבין עדים לב"ד אינו ברור עוד וכנ"ל ומה גם בנידון שאלתינו שאין מכירים חת"י הב"ד ג"כ וא"כ אף אם נסמוך אדעת המקילין במקום עיגון ושעת הדחק במעב"ד שאין מכירים חת"י הב"ד מ"מ נ"ל דפשיטא דכת"י ב"ד שאינו מקוים גרע מעדים דאין הסופר סומך עליהם שצוה הבעל לכתוב אף שאנן לא חיישינן לזה בדיעבד וכמבואר דכיון שאין מכירים חת"י יחוש דשמא מזוייף הוא אף דאנן לא חיישינן לזה ומתירים בשעת הדחק. סוף דבר אין דעתי להיות מהמנוים להתיר רק אם ימנה להסופר שליח לכתוב שלא בפניו ויכתוב ג"כ בכת"י לסופר שהוא מכיר עכ"פ חת"י וכאשר כתבתי בפתח דברי ואם אמנם כי כפי מכתב כ"ת כבר נמנו על זה מחכמי דורינו הש"י להתיר לכתוב הגט יהי להם אשר להם וידי מסולקות. והנני ידידו: סימן לח אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג חו"ב משנתו לו סדורה ודובר בשפה ברורה כ"ש מו"ה מאיר סג"ל לאנדא נ"י אבד"ק בורשטין

תוכן השאלה באיש אחד שזה איזה שנים שנטען מאשה אחת פנויה והרגיל קטטה עם אשתו עד שהיתה מוכרחת לקבל גט ונשא האשה שנטען עלי' וזה מקרוב הי' לו מהלכים בבית אשה אשת איש ובתה ונטען על שתיהן כי שתיהן היו חשודים ועי"ז הרגיל קטטה עם השני' אשר לקח עד שהכריחה לקבל גט ורצה לישא הבתולה המדוברת הנ"ל וכ"ת מיחה על ידם ולא השגיחו על התראת כ"ת ונסעו למקום אחר ונשאו זה את זה ולקול הרעש בא הבעל לשאול אם עפ"י דתוה"ק צריך לגרשה עכת"ד השאלה ואבוא היום להשיב לכ"ת חוו"ד כיד ה' הטוב' עלי וזה החלי בעזרתו ית'. הנה בנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה דלא יכנוס ואם כנס אינו מוציא נחלקו הפוסקים ז"ל אם התרו בו מקודם שכנס אי מוציאין מידו דהט"ז והח"מ ז"ל דעתם דבכה"ג לא מקרי דיעבד והב"ח ז"ל חולק דגם בכה"ג אין מוציאין ממנו ומחלוקתן תליא בחילופי הגרסאות בירושלמי שם ועיין בריב"ש ז"ל שהכריע להקל דספיקא דרבנן להקל והב"ש ז"ל אם שהעלה דיפה דחה הראי' של הב"ח ז"ל [ולהלן נדבר מזה] למעשה סמך א"ע על הריב"ש ז"ל להקל והנה הרא"ש ז"ל ביבמות דף כ"ג כתב אהך דקידש אחת משתי אחיות ומת דתנן דהי' לו שני אחים אחד חולץ ואחד מייבם ואם קדמו שניהם וכנסו אין מוציאין מידם שיש לדקדק דדוקא קדמו וכנסו שלא נמלכו בב"ד אבל אם נמלכו ואמרו שיחלוץ אחד והלכו שניהם וייבמו מוציאין מידם אמנם לקמן שם בהך דהנטען משפחה ונכרית שתק ולא חילק בזה וכנרא' גם הוא ז"ל