ברכת אברהם (רות) ח

העליונים להניק לכנסת ישראל כידוע ליו"ח לז"א שאף שם זה נתהפך לי ממתיקות למרירות גדולה מאוד. וידוע מדרך ב"א שבכ"ד היוצא מהטבע גדרו. משתומם ומתפלא על הדבר. אך אם האדם חושב שהכל הוא בהשגחה אין ראוי להשתומם על זה כי אצלו אין זה מדרך פלא. אחרי שגם סדר הטבע יצא מאתו. והוא אמר ויהי ליצא מגדרו. ועז"א אתם מתמיהים בזה. הזאת נעמי מחמת ההשתנות שיוצא מסדר הטבע. אל תקראנה לי נעמי שכן הוא סדר מצבי לעולם עד שהי' הדבר הטבע כביכול בהכרח. קראן לי מרה. שגם מקודם הי' הכל בהשגחתו הוא מוריש ומעשיר וכן בהיפוך כנ"ל. ע"כ אין ראוי להשתומם על מראה הזאת כי המר שדי לי מאוד שגם שם הרחמים נתהפך לי ואצלו יה' ויתעלה אין דבר מוגבל כלל

א"י עפי"מ דאי' בגמרא (ב"ב קס"ד:) לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו. היינו שאין אדם רשאי לספר בשבחו על אופן שיוכל לבוא לספר הגנאי המגיע ממנו. עד"מ כשמספר גודל עושרו יוכל להסתעף בגנות מדת הנדיבות לפי ערכו. וז"ש (תהלים ע"ט) אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד. היינו שהעצה שלא לזכור זה הוא להקדים במדת רחמנותו בהיותינו דלים מאד. ואז כל איזה מדה שיהי' בנו יהי' נחשב מאד לפי ערכינו. אבל אם יעריך אותנו במדת טובות ע"צ השלימות אזי יהי' נזכר לנו עונות ראשונים. וזהו אמרה אל תקראנה לי נעמי להיות בדעתכם לקראני בשם טוב כדי לספר בגנאי. ע"כ קראן לי רק בשם מרה ממילא אין לי גנאי גדול כ"כ בזה. כי שדי הרע לי מאד. וזה יכול להגיע ג"כ לשאר בנ"א כנ"ל

א"י ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. בגמרא (ב"ב צ"א:) מאי הזאת נעמי אר"י אמרו חזיתם נעמי שיצתה מארץ ישראל לחו"ל מה עשתה לה. שלפי פשוטו הוא לשון תמי' לא יתכן זה שאמרה להן אל תקראנה לי נעמי וכו' הלא גם הם אמרו בלשון תמי' כפירש"י ז"ל. לזה דרשו הה"א במקום ח' חזיתם נעמי. כמ"ש המהרש"א ז"ל. וכפי פירש"י כאן. נאמר בהקדם לדקדק זה שאמרה קראן לי מרה כי המר שדי לי מאוד. הלא גם הם ידעו מזה עד שתמהו עליה מרוב מרירותה. ולא הוצרכה לתת טעם. ועוד צריך להבין בשינוי השמות באמירתה פעם הזכירה ד'. ופעם הזכירה אל שדי. ונאמר להסביר הענין במשל לסוחר שנסע בסחורתו ועבר על גשר אחד. ונשבר הגשר. ונפל הוא וסחורתו לנהר. וכמעט בא לסכנה עצומה עד שבקושי הצילוהו אותו וסחורתו הלכה לאיבוד. ויהי כאשר בא האיש הזה לביתו ריקם תמהו על רוע מזלו באמרם שכמה וכמה אנשים שעברו במקום הזה ולא יאונה להם שום רע ומכשול כמו שהי' לאיש הזה. וכאשר סיפר להם כל המאורע והסיבה איך שנפל למים במשא כבד. ובנס גדול אשר הצילו אותו. התחילו לתמוה על גודל הצלחתו איך שיוכלו להצילו ממים רבים. ושכחו מאבידת סחורתו. ולבאר המשל נקדים לפרש הקרא (קהלת ז'. ח') טוב אחרית דבר מראשיתו. שבכל האחרית והסוף שיש להאדם בין לרעה ובין לטובה הכל טוב כשזוכר באחריתו ממה שהי' לו בראשיתו [אז טוב לו] ואף שהוא לרע לו כמו שהעני ובראשיתו הי' עשיר. אז כשיבין על ראשיתו בודאי יהי' לו טובה. שבודאי ישים על לבו על מה עשה ד' ככה לי שהשפילו מכבודו וכי חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא. יבוא לפשפש במעשיו ויתעורר א"ע לתשובה ויצילו הקב"ה מרעתו

ובזה יבואר הקרא (פ' נצבים) והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ד' אלקיך וגו'. שזה תמוה לכאורה דעיקר מה שמצינו שמביא להאדם הכנעה הלא רק מזה שרואה עצמו בשפלות: ולא ממה שרואה עצמו בגדלות. וכמ"ש (האזינו) וישמן ישורון ויבעט. (שמגדולתו