ברכת אברהם (רות) ז

דלק"מ דצריך להבין מה זה הלשון. וכי אדם מייבם וכו' דהול"ל אסור ליבם א"א כו'. ועוד דאמאי אמרה להן הלהן וכו' דמשמע אי תצפו עלי תהיו מותרות לי הא אכתי קשה דהא אסור לייבם א"א שלא הי' בעולמו

ונראה לתרץ עפי"מ ששמעתי מקשים בשם הגאון מוה"ר הירץ זלל"ה. דל"ל קרא כי ישבו אחים יחדיו למעט אשת אחיו שלא הי' בעלמו דאסור לייבם. וכמבואר בגמרא (יבמות י"ז:) הא בל"ז ידעינין דהא אמרינן שם (ל"ד:) כל אשה ששהתה עשר שנים בלא בעל שוב אינה יולדת. וכיון דנולד אחר מיתת אחיו אינו רשאי לייבם עד שיהי' דוקא איש בן י"ג שנים נמצא צריכה להמתין יותר מעשרה שנים. ושוב לא ילדה. והלא עיקר יבום הוא משום הקמת שם. ובכאן כיון דאינה בר הקמת שם אינה בת יבום. אך דקיי"ל (כדר"נ) דה"מ אלא שאין דעתה להנשא. אבל דעתה להנשא מתעברת עיי"ש. ומעתה שפיר מתורץ וגם ילדתי בנים וכו' וכי אדם מייבם וכו' דהא לפי"ז איצטריך לאשמעינן כי ישבו אחים יחדיו היכי דמצפות להנשא. ולפי"ז מתורץ גם ילדתי בנים וכי אדם מייבם פי' ודאי דאין איסור כלל. משום דנכריות הוו ואין איסור אשת אח עליהם. אך וכי אדם וכו' דעיקר דבעיתו להנשא משום להקים על שם אחיו המת כדכתיב בהדיא בקרא (תצא) ואמרה אי בעיתו להמתין כל כך שוב אינכם מולידות. וממילא לא תוכלו להקים שם אחיו ולא משום איסור אשת אח. ואם תרצו לומר להמתין כל כך ולצפות עד שתנשאו. לכן אמרה הלהן תשברנה וכי תוכלו לצפות כ"כ זמן ארוך כנ"ל. נכון

[כן מצאתי בהעתק. ולא רציתי לשנות הלשון כפי המובן בכוונתו. אך המעיין יבוא על כוונתו בפירושו. כפי הלשון שהעתקתי]

ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם. ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי. קראן לי מרה כי המר שדי לי מאוד. הנה הקושיא בזה מבואר. הלא גם הם לא קראוה בשמה נעמי כ"א ע"ד תמי' שאלו כן. ונראה לפרש כי הכלל שהאדם שאינו במדת ההסתפקות אף שהוא בעושר אינו במעלתו הראוי לו. והעושר שמור לבעליו לרעתו. כמאמרם ז"ל (רבה קהלת) אין אדם מת וחצי תאותו בידו. וז"ש אל תקראנה לי נעמי היינו שאף על זמן הקדום בימי הטובות אין ראוי לקרוא אותי בשם נעמי כי המר שדי לי מאוד. בעשרי שהי' נותן לי מחמת שלא הייתי במדת הסתפקות כי טוב הי' לי ביותר. שהייתי במדת ההסתפקות שאז הייתי יותר במעלה. ע"כ על העת הזאת הי' ראוי לקראיני בשם מרה מחמת שלא הייתי במדת ההסתפקות וכל ימי מכאובים ואין לי הנאה מהם

א"י עד"מ לא' שהי' שר ונגיד. ואח"כ ירד מנכסיו ונשארו לו שני סוסים ונעשה בעל עגלה ואח"כ העני יותר והחזיר על הפתחים ואח"כ הכירו איש א'. והזכיר לו מהימים הראשונים שהי' שר ונגיד. א"ל לחבירו. זאת איני רוצה לגמרי לזכור. אבל אני זוכר כשהייתי בע"ג ג"כ הי' טוב לי. וכעת אין לי מאומה. וזהו דאיתא (ב"מ ע"ה:) מאן דביש לי' בהאי מתא ודואג על איבוד מעותיו ילך למתא אחריתא. ויראה ששם רע לו יותר ויחזור לעירו. וזה שאה"כ. (קהלת י') אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח. וז"ש קראן לי מרה. כי כשהי' מר לי הי' טוב לי מעתה. וד' ענה בי שמדה"ד ענה בי הוא רק עדות. ועתה שדי הרע לי שרע לי מאוד ביותר ממדרגת עניות כנ"ל ועי' בחדושי לב"ב (דף צ"א)

א"י שכך היתה מתאוננת שאף שם שדי שהוא מורה על רחמים גמורים (כמ"ש פ' מקץ) ואל שדי יתן לכם רחמים וכן (תהלים צ"א) בצל שדי יתלונן. כי זה השם שדי הוא לשון שדים. וכמו שהשדיים מושכין החלב מכל האברים להניק את התינוק כך שם זה מושך שפע ומתיקות מכל שמות