ברכת אברהם (רות) נה

אח"כ וא"כ ע"כ מעיקרא לא נבראו בהן רק נתוספו ושוב נתמעטו. כדברי היפ"ת הנ"ל. אבל קרא דישעי' לא הי' צריך להביא כאן כיון דהוא מתוקם שפיר כפי חילוק הגמ' ומני' מוכח שפיר דלא הי' מתחלת ברייתן כך אבל מישעי' לא מוכח דלא הי' מתחלת ברייתן כך. וא"כ מאן לימא לן דלא נבראו בשש כנפים מתחלה. אבל מקרא דיחזקאל לפי האוקימתא דגמרא נתמעטו אח"כ שפיר מוכח דלא נבראו בשש כנפים דלא ישתנה שום דבר מהוויית ברייתן לגמרי וע"כ דמקודם נבראו בד' כנפים ואח"כ נתוסף עוד ב' כנפים ושוב נתמעטו כבתחלה ומדברי היפ"ת נלמד דס"ל להתנחומא כרבנן דאותן שמכסות רגליהן הן נתמעטו לאחר החורבן מדכתב דאותן שנתוספו הן הן נתמעטו והיינו אותן שמכסות רגליהן וכנ"ל. והיינו כדאיתא באגדת מהרש"א ז"ל (חגיגה י"ג ע"ב ד"ה אותן). דלפי המדרש שלא להזכיר עון העגל ניחא דלאחר החורבן נתמעטו אותן שמכסות רגליהן דבעת חורבן נזכר עון העגל שנאמר וביום פקדי ופקדתי ולכך נתמעטו אותן כנפים המכסות רגליהן. ע"ש

ובזה נבוא ג"כ להשוות דעת שארי המדרשות הנ"ל עם התנחומא הלז דכיון דאתינן להכי שלא יסתור התנח' האוקימתא דגמרא במה שמחלק בין אחר החורבן ולפני החורבן דשתי חילוקים יש כדברינו הנ"ל. א"כ הדרן לדברינו הנ"ל דבאמת אחר החורבן לא נתמעטו רק כנפי החיות ולא דשרפים. ושפיר ישתוו הש"ס והתנתומא והזוה"ק ושארי מדרשות שכתבו דבחיות ארבע ובדשרפים שש. וכולם עולים בקנה אחד

ונראה לומר עוד דהתנחומא בדבריו לא קאי גם אשרפים לומר שהם ג"כ נבראו רק בד' כנפים ואח"כ נתוספו עליהם שתי כנפים אחר חטא העגל. אלא אחיות לחוד קאי שהם הם שנבראו רק בארבעה. ואח"כ נתוסף להם עוד ב' כנפים אבל שרפים אה"נ דמיד נבראו בשש כנפים ובזה ניחא ג"כ דאינו מביא שם בתנחומא קרא דשרפים דשש כנפים דלא מיירי מהם כדכתבינין לה לעיל. רק אדחיות לחוד קאי וסבר דחיות ושרפים לאו ענין אחד הם. [דעיקר וכף רגליהם ככף רגל עגל בדחיות כתיב]. ובזה יונח ג"כ לומר דרק בדחיות דנתרבו כנפיהם לאחר החטא העגל. ולכן בהם חזרו ונתמעטו אחר החורבן אותן הב' כנפים שנתוסף להם לחזור כמו שהי' בעת הבראן. אבל בשרפים דלא נתרבו כנפיהם ומתחלה כך נבראו בשש כנפים לפ"ז לאחר החורבן לא נתמעטו. דלא ישתנה שום דבר מהוייתן מעת הבריאה וכנ"ל ושפיר עולים בקנה אחד התנחומא ושארי המדרשות

[א"ה לכאורה יקשה להמעיין דברי המחבר ז"ל במה שרוצה להשוות דברי התנחומא עם הש"ס דילן דמס' חגיגה הנ"ל. שהרי לפי"מ שהעלה דלדברי התנחומא שרפים נבראו בשש והחיות בארבעה. א"כ ל"ק מידי קושית הש"ס התרי קראי דישעי' שנאמר שרפים בשש ודיחזקאל שנאמר בחיות ארבעה. שהרי כן נבראו. והרי ע"כ קושית הש"ס אינה מתפרשת רק כסברת התוס' שם מדשרפים בשש גם חיות בשש. ולפי דברי התנחומא הלא אינן שוין בבריאתן וכהנ"ל. וא"כ איך יעלה שיטת התנחומא כהש"ס. אמנם כונת המחבר ז"ל היא דכדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה בא להשוות התנחומא עם הש"ס לומר דעכ"פ לענין זה שוין היינו דגם התנחומא סובר דיש חילוק בבין קודם החורבן לאחר החורבן ורק דהתנחומא אינו מדייק מקראי לחלוק זה רק סומך על הקרא דלא יהי' לבנ"י למבטח מזכיר עון. לזה נתוסף לאחר החטא בהחיות שש לכסות רגליהן. וגם הש"ס סובר זה. ורק קושית הש"ס לפ"ז דע"כ ישעי' שראה בשרפים שש הי' לאתר חטא העגל ואז הלא הי' גם לחיות שש. ואלו ראה אז בחיות ד' לא הי' שותק מלהודיענו זה. ורק מדנקט בשרפים שש בודאי גם בחיות הי' שש. ולזה לא משמיענו גם החיות רק משמיענו שראה בשש. וא"כ