ברכת אברהם (רות) ד

אז כרחם אב על בנים. ואם כעבדים עינינו לך תלויות כמ"ש (תהלים קכ"ז) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם ומצפים לך עד שתחנינו ליתן לנו מתנת חנם. אז ותוציא כאור משפטינו שבעצמו יוציא משפטינו. וז"ש ההגוי באהי' אשר אהי' כמ"ש (משלי ח') אמת יהגה חכו. כי מדבר שאהי' לכם לדיין כאשר אהי' עליכם לאב. וזה שאנו אומרים ויעשו כלם אגודה אחת שלא יהי' בהם פירוד לבבות. ואז יהי' עוז בידך. עוז זה מלכות. וכמ"ש במ"ר (פ' ויחי) ע"ש ויתן עוז למלכו ומסיים ויגבה ד' צבאות במשפט שיוכל לשפוט יחידי. והאל הקדוש נקדש בצדקה שע"י הצדקה נתקדש ונתגדל מאוד. וז"ש שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות (ישעי' נו"ן) ע"ד מאמרם ז"ל (מכות י"ג) כ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת. ואח"כ יעשו צדקה לעורר אהבת אב שאז קרובה ישועתי כביכול לבוא. ובאמת עיקר הצדקה היא מהשי"ת שאם לא הי' פותח בזכות לכ"א אזי הי' מוטל כאבן דומם בלי שום התעוררות למעשה הטוב וזה וצדקתי להגלות. וז"ש (בקדושה א' דר"ה) והוא ישקיט ומי ירשיע. והוא באחד ומי ישיבנו. שמחמת שפותח בזכות תחלה להשקיט ע"כ הוא באחד. וז"ש הדן יחידי לבאי עולם מחמת שפותח בזכות תחלה. וזה בא לרמז ויהי בימי שפוט השופטים שהי' בימי ר"ה שעמדו כל השופטים לפניו בדין. ויהי רעב בארץ שיצתה גזירה ח"ו להיות רעב בארץ בעולם מחמת שהי' אכזריות ביניהם. ממדת הצדקה ע"כ וילך איש מבית לחם יהודה. כפירש"י כדי שלא לתת צדקה. ע"כ וישאו להם נשים מואביות מחמת שלא הי' באחדות כלל. ועי"ז נתעוררו להיות באחדות עד שיצא שורש משיח כללות ישראל. והבן

א"י עפ"י מאמרם ז"ל (ערכין ט"ז) א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח. אם אומר טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך וכו'. ולכאורה אינו מובן בזה שלא נמצא אדם להוכיח לחבירו על דבר רע שעשה (ועמ"ש פ' וישב). אך הכונה בזה כי אנחנו בנ"י מחויבים להיות באחדות גמור. כי אנחנו מעולם ההתאחדות ע"כ אם יזדמן שהאחד חוטא אזי מחויבים אחרים להוכיחו בעונש גמור כמ"ש (יחזקאל ל"ג) והצופה כי יראה את החרב באה ולא יתקע בשופר וכו' הוא בעונו נלקח ודמו מיד הצופה אדרוש. וזה בא התנא ר' טרפון להתאונן על הדור שהמה בפירוד גמור ואינם יודעים בשום דבר ממה שחטא חבירו ע"כ אינם יודעים במה להוכיח את חבירו. וז"ש ויהי בימי שפוט השופטים ששפטו את שופטיהם בזה ויהי רעב בארץ. ובודאי זה מגיע להם בעונש חטאם. ואין השופטים משימין לב ע"ז להרבות בתפלה ובקשה ותחנון. וז"ש ותקם היא וכלותי' ותשב משדי מואב כי שמעו כי פקד ד' את עמו לתת להם לחם. ואמרו במדרש ממי שמעה מרוכלין המחזירין בעיירות. ירצה כי שמעה מהמוכיחין המחזירים בעיירות לדרוש להם חטאם ולהשיבם בתשובה. ועי"ז פקד ד' את עמו לתת להם לחם

ויהי בימי שפוט השופטים. הנה אמרו צדיק יצ"ט שופטו. רשע יצה"ר שופטו. בינוני זה וזה שופטו. וז"ש ויהי בימי לשון צער. שפוט הוא בימי עליה. שאז מתגבר היצה"ר והוא לבדו שופטו. השופטים הוא ימי העמידה שאז הוא בינוני. זה וזה שופטים אותו. לכך אמר השופטים תרי. וכל זמן זה ויהי רעב בארץ. לא רעב ללחם כי אם לשמוע דבר ד'. דכל זמן שפוט השופטים הנ"ל אינם רוצים לשמוע מוסר שהוא נקרא דברים כמ"ש בכמה מקומות

וז"ש לשמוע דבר ד'. כי יש התגברות של יצה"ר. והנה כן אירע בזמן עמידת העולם שני אלפים תוהו הם התגברות היצה"ר. שהיו דור המבול דור הפלגה אנשי סדום. שהוא כימי עליה באדם שהיצה"ר מתגבר. ואח"כ שני אלפים תורה שהם ימי עמידה שהי' בשני אלפים ההם גלות מצרים