ברכת אברהם (רות) ג

ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. סמיכות הענין נראה כמ"ש (פ' לך) ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה. ויהי רעב בארץ. במ"ש האר"י ז"ל שאברהם הוא חסד. כמ"ש במשנת חסידים (ספ"ה דסליחות) והוא דרום. כמ"ש שם (רפ"ו דימי סוכה) וז"ש כאן ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה לדרום. שהוא מדת החסד שלו. והמזון ניתן ממידת הגבורה. ודין שהוא יצחק. כמ"ש (בפ"ה דמוצאי שבת מ"ו) והוא צפון. כמ"ש (בפ"ו דימי סוכה מ"ג). וזה שאמרו ז"ל (מנחות פ"ו:) שלחן בצפון ומנורה בדרום. ולכך היתה המנורה כוללת ז' נרות ע"ש חצבה עמודיה שבעה ומחמת שנסע לצד מדת החסד ולא רצה כלל במדת הגבורה שהוא שלחן בצפון. לכך ויהי רעב בארץ. וכן גם כאן אחרי שלא הי' אז דין ששפטו את שופטיהם לזה ויהי רעב בארץ

א"י ע"ד רמז עפ"י מאמרם ז"ל. (ר"ה ט"ז.) בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. והקשה המהרש"א ז"ל דבכל הנך תנן נידון ובר"ה נקט עוברים לפניו. ועוד מה ראי' מייתי מקרא זה. הלא מצינו כמה מקראות מלאים מזה שהקב"ה דן אותם. אך בר"ה מנ"ל. אכן מצינו בפייט (ר"ה) האוחז ביד מדת משפט. כי הקב"ה אינו מותח דין עליהם רק בידו ישקט. ולזה צריך אמונה. ואמר וכל מאמינים שהוא אל אמונה הבוחן ובודק גנזי נסתרות. שבוחן כל מעשה ב"א מה שעושים וגונזים למעלה בסתר. אך במה שעושים בגלוי מוכרח לשלם שכר להם מפני חילול השם. אבל מה שעושים בסתר בוחן המחשבות היוצאים מן הכליות לצרפם לטוב בכור הזהב ובתחלה גואלם ממות. ואח"כ מתחזק ביותר גם לטוב. וכמשרז"ל (פ"ט: שבת) שא"ל יצחק פלגא עלואי ופלגא עלך. ואמר הדן יחידי לבאי עולם. ולכאורה קשה דהא קיי"ל (חו"מ ג.) דאסור לדון יחידי. לז"א כל באי עולם עוברים לפניו. שהם בעצמם עוברין לפניו. לקבל אותו עליהם. (ולהכי לא אמר נידונים לשון מתפעל.) ואף דבחו"מ (שם סי' ג') אי' דכ"ז שהם רבים ה"ז משובח. הא כתב הסמ"ע שם (ס"ק י"א) דכשהן מרובים הן מדקדקין יותר ויצא הדין לאמיתו. והוא המבין אל כל מעשיהם לדקדק מאוד. והכל מאמינים בו שהוא דיין אמת. אך ידוע שהתורה ניתנה מתוך האחדות. וכמ"ש (בפ' יתרו) ויחן שם ישראל. ופי' רש"י ז"ל בלב אחד כאיש אחד לקבל עליהם עול מלכות: וע"כ הקב"ה אינו דן יחידי רק כשהם באגודה אחת בלי שום מחלוקת ופירוד לבבות וז"ש במד"ר (אמור) אמר הקב"ה לאדה"ר כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס. כך בניך עתידין לעמוד לפני בדין ביום זה. כי העולם נברא בכ"ה באלול וביום ו' שהוא ר"ה נברא אדה"ר. וכמו שאז לא הי' שום פירוד. ומחמת זה יצא בדימוס כך כאשר אנחנו נהי' באגודה אחת נצא זכאין בדין. ולז"א היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים שמחמת שביום זה נברא ונידון אדה"ר שהוא כלל העולם ע"כ היום יעמיד במשפט וכו' לראות אם כבנים להתנהג ביניהם כבנים ואחים לקיים מצות צדקה לרחם עליו שבזה מהווים אותו לאב אחד. שאם לא כן הוא מורה אכזריות כאילו אינו אחיו. וכמ"ש (פ' קדושים) לא תשנא את אחיך בלבבך במה שתקפץ. לאמץ את לבבך שלא לתת לו צדקה. וז"ש (ביצה ל"ב:) כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אאע"ה וכ"מ שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אאע"ה. כי האכזריות מורה כאילו לא הי' עמו השתתפות כללי ואיתא בתנדב"א. (...) כי תשמע בקול ד' אלקיך ותלך בדרכיו שהוא דרכי שמים. ומה הם דרכי שמים. שהוא רחמן ומרחם וזן ומפרנס את כל הבריות. אף אתם תהיו רחמנים זע"ז לפרנס זא"ז. לז"א אם כבנים רחמנו