ברכת אברהם (רות) יא

על ב' דרכים או מצד התולדה שאם האבות הם במדות טובות אזי מגיע כחו ביצירת הבן. להיות ג"כ במדות טובות. וכדאיתא (במס' עדיות פ"ב) האב זוכה לבן בחמשה דברים וכו'. או מצד ההרגל שמתאבק תמיד בעפר החכמים ולומד ממעשיהם הטובים. עד שההרגל נעשה טבע שני. וידוע מ"ש (פ' תצא) לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד'. ומה שהם יצאו מכלל שארי האומות שיש להם היתר. הוא מפני רוע מעשיהם ומדותיהם ומזגם. והנה המדרש הוקשה לו על כפל הלשון הגד הוגד לי כל אשר וכו' לזה מפרש ב' הגדות. שמעתי ממך. כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך. שזה מצד מדה טובה בעצם. ותעזבי אביך ואמך הם הע"ז כדאי' (לעיל ישעי') אומרים לעץ אבי אתה וכו'. וארץ מולדתך זה שכינותיך ר"ל מדותיהם הרעות שבאים בטבע הארץ ומולדתה. ועוד ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום. ר"ל שגם מהעם הלז לא למדת להרגיל במדות וזה בא מצד הכשר חכמתך אשר מעצמך פעלת. ע"כ ישלם ד' פעלך. ותהי משכורתך שלימה. ומזה נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית כו'. שהנקיבות אינן בכלל זה להיות במדות רעות. ובודאי לא תחזור לסורה. אבל אלו באת תמול שלשום א"כ הי' מקום לומר שע"י ההרגל בתוך עם ב"י הגעת למדה זאת לא הייתי מתיר לך. ולא היית מותרת לנו כי אולי בזמן מה תחזור לסורך במדות כבני עמך אבל עכשיו נתחדשה ההלכה

ובזה יש לפרש ג"כ כוונת המדרש לקמן. ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלימה א"ר חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו ותמהו רבים מה חידש לנו בזה ר' חסא. ולהנ"ל יובן הכוונה כמ"ש רש"י ז"ל (פ' ויצא) והנה רחל בתו באה עם הצאן. הראשון לשון הוה. והשני לשון עבר. וכן מורה לשון והנה על התחדשות בדבר שבאה כעת. אבל השני אין בו חידוש לו שכבר שמע מהרועים. וכמו כן רמז ר' חסא שמזה נודע אשר שמתחילה באת לחסות ומוסיף התנא שגם זה נודע שכן יהי' הדבר להבא שלא תחזור לסורה רק אשר באת לחסות תחת כנפיו

ותאמר רות אל בועז. ופרשת כנפיך על אמתיך כי גואל אתה. זה שאמרה לשון ופרשת כנפיך. הוא עפ"י מאמרם ז"ל (עירובין ק':) אלמלא לא נתנה תורה היינו למדים ד"א מתרנגול שמפייס וא"כ בועל. ופירש"י ז"ל שם שהולך סביבותיה ופורש כנפיו למטה. וזש"א רות בלשון דרך ארץ ופרשת כנפיך על אמתיך לרמוז שישאנה. וק"ל

סליק