ברכת אברהם (רות) י

ונראה לפרש כי כשבא בועז לשדה ראה שהשכינה הק' שם. אזי אמר להם בלשון שאלה ד' עמכם. כלומר מהיכן בא זה להיות ד' עמכם. שם. וזה שהשיבוהו לאמור אולי באה הברכה בשבילך להיותך מצוי כאן. וזה שאמרו יברכך ד' אבל בועז לא שת לבו לדבריהם והתחיל לחקור אחר זה עד שראה אותה והדבר צניעות שבה [מכ"ק מרן הרה"צ וכו' מוה"ר יצחק זצללה"ה מווארקי זיע"א]

ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה. ירצה בזה אחרי ששמעה שבחה ויחוסה אשר הנערים הם מכירים אותה. ואין מלעיגים ממנה. ראוי לך שלא תלך ללקוט בשדה אחר אשר הנערים אין מכירים אותך. וא"ת א"כ אשוב לביתי. עז"א וגם לא תעבורי מזה. אחרי שאמרו מקודם זה שבתה הבית מעט. נראה שבעין יפה דורשים היותך פה

ותפול על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכרי'. ולכאורה קשה מה שאלתה בזה מדוע מצאתי חן בעיניך הלא אמר לה מקודם לזה הלא שמעת בתי וכו'

ונראה לפרש אחרי שאמרנו בכמה מקומות ההבדל בין סוגי אנשים אם הם עובדים ד' מאהבה ע"י אמונה חקיריות כמו שמצינו באאע"ה בן ג' שנים הכיר את בוראו. או עובד ד' ע"י אמונה קבליות. וכמו"כ הוא ההבדל בין הגרים אם בא לזה ע"י חקירה אלקיות כמ"ש (בפ' יתרו) עתה ידעתי כי גדול ד' מכל אלקים כי בדבר אשר זדו עליהם. היינו שידיעתו היתה עפ"י חקירה. ובין אם בא להתגייר מחמת שמקובל לו ביותר להיות באמונת ד' ולכנוס בדת ישראל. והנה רות ג"כ לא באה להתגייר מחמת שהיתה באמונת ד' עפ"י חקירה אלא לפי שראתה מדת הישרות מן חמותה נעמי ע"כ לא היתה רצונה להתפרד ממנה וחפצה בזה להיות בדת יהדות. וזה אמרה רות לבועז מדוע מצאתי חן בעיניך על דבר זה הגירות שעשיתי ואנכי נכרי' פי' שאינני במעלה זו להגיע עפ"י חקירה בגיורותה כ"א באמונה סתמית

ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וכו' ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ד' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו ותאמר אמצא חן בעיניך כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך. ויל"ד בזה שאמר ישלם ד' פעלך. כי מה צורך לבקש זה הלא אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי'. ומכש"כ בדבר גדול כזה. וגם אומרו משכורתך שלימה האם יש חסרון בדבר שלא הי' ראוי להיות משכורתה שלימה. וגם אומרה כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך. הוא כפל הענין במלות שונות. ונראה עפ"י דברינו הקודמים שהי' גירותה עפ"י אמונה קבליות. לז"א הגד הוגד לי היינו שהשבח שהי' מגידים בשבילי לישא אותך ע"י המדות טובות שיש בך אשר עשית לילך מבטחונך על אביך ואמך מלכי מואב לעם אחר אשר לא ידעת תמול שלשום ואינך יודעת מהות הטוב הזה שנכנסת בו. שהוא רק חסרון בעלמא בלי שום בירור דבר. ע"כ ישלם ד' פעלך שיהי' התשלומין כאלו באת לזו הדת בפעולתך בחקירה שכליות ואח"ז שתכנס להדת ותחקור להבין מהות הטוב מרצון השכליי תהי' משכורתך שלימה בכלל כל ישראל. ועז"א אמצא חן בעיני אדוני. כי נחמתני על האמונה קבליות שהייתי מתעצבת על שלא נתגיירתי באמונה חקיריות וכי דברת על לב שפחתך. כי הלב מכונה בשם אמונה

ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום. אי' במדרש שאלו תמול שלשום לא היית. והוא תמוה. ונראה לפרש כי הכלל שיסוד האמונה הוא המדות. שאם אין באדם השלמת המדות אין ביכולתו להגיע ליסוד האמונה בשלימות. אך המדות מגיעים לאדם