ברכת אברהם (ברכות) ט

בין רבנן רק חומש מרביע שעה, וזה דחוק מאוד לחלק בזמן קצר כזה, אבל לפמ"ש כו' ויהי' הכל ב' שעות ומחצה פחות חלק כ' מן השעה, וחשבו מאי דחלקו רבנן היום לי"ב שעות מתחיל לעולם מע"ה עד צה"כ ולדידי נ"ל, שטעות גמור הוא ולא הי' דעת רז"ל מעולם רק מעת זריחת השמש ואילך עד השקיעה כו' עכ"ל, וכן כ' בס' מנחת כהן בשער מבוא השמש להוכיח מדברי הירושלמי ריש פרקין א"ר יוסי בר בון אם אומר ליתן עוביו של רקיע ליום בין בערבית בין בשחרית נמצאת אומר שאין היום והלילה שוים, דמוכח דשיעור הי"ב שעות של יום השוה ללילה הוא מנה"ח עד שקיעתה ע"ש, וכן מוכח בגמ' לקמן (דף כ"ז:

) רב צלי של שבת וכו' ש"מ הלכה כר"י דאמר עד פלג המנחה ומשם ואילך הוי ת"ע וקאמר שם ומי בדיל כו' ונתפזרו העבים וזרחה החמה וכו' הואיל והתפללו התפללו ע"ש, ואי נימא דחשבי' הי"ב שעות מע"ה עד צה"כ, א"כ משקיעת החמה עד צה"כ הוי שעה וחומש כפי שיש הד' מילין מפלג המנחה שהיא שעה ורביע הוא ג' מינוטין קודם שקיעת החמה, א"כ האיך היו מתפללין ערבית לאחר פלג המנחה, ואח"ז יתפזרו העבים ותזרח החמה על הארץ, ובמשך ג' מינוטין א"א להתפלל ת"ע, ובע"כ מוכח דחשבי' מנה"ח עד שקיעתה, ופלג המנחה הוי שעה ורביע קודם שקיעת החמה שהם ב' שעות ומחצה פחות ג' מינוטין ושפיר משכחת לה (אף שהמג"א בסי' רל"ג סק"ג וסי' תמ"ג סק"ג כ' לפרש דברי הלבוש שכוונתו על סוף השקיעה, שהוא כרביעית שעה קודם צה"כ, המעיין בלבוש ובפרט בסי' רס"ז יראה שכוונתו על תחלת השקיעה, וגם המג"א בסי' רס"ז סק"א סותר א"ע שפי' הכוונה על תחלת השקיעה, וגם מ"ש המג"א להשיג על הלבוש שכ' דפלג המנחה הוי ב' שעות ומחצה קודם צה"כ, ועז"כ המג"א דמיל הוי ב' חומשי שעה ע"ש, אינם מכוונים דהא אליבא דר' יהודה קיימי' בפ' מי שהי', דמן ע"ה עד נה"ח הוי ד' מילין שהוא שעה ומחצה, א"כ הוי לפי החשבון ב' חומשין פחות א' מינוט וחצי, ומש"ה כתב הרמב"ם בפי' לפ"ג דפסחים כמ"ו ב' חומשי שעה, דהיינו בקירוב פחות מעט, ובאמת לק"מ קו' המג"א כלל על הלבוש דכיון דלר' יהודה הוי שעה ומחצה קודם הנה"ח ושעה ומחצה אחר שקיעת החמה הוי ג' שעות, ובצירוף י"ב שעות חשבון היום הוי ט"ו שעות, חלק ג' שעות לי"ב חלקים, הוי שעה ורביע ע"ה מינוט, נמצא שאם נצרף כל השעות מע"ה עד צה"כ לי"ב שעה, הוי שעה ע"ה מינוט, וחומש שעה שהיא ע"ה מינוט, הוי כ"ה מינוט, ס"ה צ' מינוט, וכן שעה ומחצה בלא צירוף, רק מנה"ח עד צה"כ הוי ג"כ צ' מינוט, וא"כ הכל חשבון אחד) וכן הסכים התיו"ט בפ"ג דפסחים מ"ב שכן דעת הרמב"ם ז"ל דחשבי' רק מהנה"ח עד שקיעתה (רק שהרמב"ם ז"ל כתב דמיל הוי רק ב' חומשי שעה משעות ההשווי' לפי שהוא פי' שמהלך י' פרסאות ביום בינוני, היינו מן הנה"ח עד תחלת השקיעה, וא"כ לרבנן דבין ע"ה להנץ הוי ה' מילין, וכן משקיעה עד צה"כ הוי ה' מילין הרי ד' שעות, ויש בכלל היום י"ו שעות, אבל הלבוש סובר דזה שנזכר ביום בינוני, היינו מע"ה עד צה"כ י"ב שעות משעות השווי' וכשיטת התוס', לזה סובר דמיל הוי י"ח מנוטין, רק במקום שנזכר שעות ולא יום הוי מהנה"ח, כנ"ל) ובאמת שכן מבואר דעתו בגמ' (ולא כדעת הלבוש הנ"ל) שהרי בפסחים (דף צ"ג:

) במשנה איזהו דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מהק"פ ה"ב, ובגמ' אמר עולא מן המודיעים לירושלים ט"ו מילין הוי סבר לה כו' כמה מהלך אדם ביום י' פרסאות מע"ה עד הנה"ח ה' מילין כו' פשו להו תלתין ע"ש, הרי דשיעור מהלך אדם ביום הוי ט"ז שעות, והתלתין מיל הן מתח לין מן הנה"ח, וכ"כ הכ"מ בפ"ה מהק"פ ה"ט שאין מתחילין הט"ו מיל מע"ה ע"ש, וכן ידוע בחוש בתקופת ניסן שיש י"ב שמות מהנה"ח עד שקיעתה, א"כ לעולא ורבא