ברכת אברהם (ברכות) י

דהוי ה' מילין, הוי מע"ה עד צה"כ ט"ז שעה, ולר"י דהוי ד' מילין וכוותי' קיי"ל הוי ט"ו שעות, א"כ מוכרח כשיטת הרמב"ם דמיל הוי ב' חומשי שעה פחות שמינית חומש ולא כי"ח מנוטין, וכן בחק יעקב סי' תנ"ט סק"י כ' דהעיקר כהרמב"ם ועכ"פ יש להם מקום להקדים השיעור זמן כ"כ ולקמן יבואר עוד בזה:

ד"ה מברך ב', אלא בלילה, אבל בזמן הגמ' אפי' היו מתפללין ערבית מבע"י וכמ"ש התוס' ורשב"א לעיל היו צריכין ג"כ להמתין:

ד"ה והא קמ"ל, למה שמפורש כבר, וכ"כ התוס' בזבחים (דף כ"ח. פ"ט.) ומנחות (דף צ"ג.) והתוס' ביבמות (דף נ':

) בד"ה שנה רבי משנה שא"צ, דאפי' למה שמפורש בפסוק דרך התנא לשנות, ועי' בתוס' כתובות (דף מ"ח:

) ובשיטה מקובצת שם (דף כ"ט.) וגם (דף כ"ג.) וגיטין (דף מ"ד.) ובתיו"ט כאן, ובשלהי דמאי, ובע"ז פ"ה מ"ח, ובשבועות פ"ד מי"א ומעילה פ"ד מ"ב, אולם מש"כ התיו"ט בשבועות פ"ד מי"א סוד"ה והם יודעי', לחלק דבתרי מסכתא אז דרכו להביא מה דתני, סותר א"ע למ"ש ברפ"י דשבת ובשם התוס' דיבמות (דף ס"א.) דאפי' בחדא מסכתא דרכו להביא אפי' בבא שלימה ע"ש, והא דבחולין (דף כ"א.) מקשי שן וצפורן בהדיא קתני להו, ולא משני דדרכו להביא, י"ל דהתם הנך תרי בב' מיותרים, רק דמשום הך בבא תני אידך, א"כ כיון דהך בבא גופא מיותרת תו לא שייך למתני אגב, וכעין זה בחולין (דף ס"ח.) וסיפא מאי קמ"ל כו' הא תנינא חדא זימנא, ובמכות (דף י"ט.) תנינא חדא זימנא, ובב"מ (דף ב'.) בתוד"ה בראי', אך התיו"ט גופי' סותר א"ע שכ' לחלק בין בבא שלימה לפחות, ונר' לע"ד דבתרי מסכתא אפי' בבא שלימה ובחדא מסכתא דוקא תיבה ולא בבא שלימה, וכן נר' מהתיו"ט בפ"י דכתובות מ"ה להמעיין שם, ובדאיכא חידוש אפי' בבא שלימה, וכ"נ קצת מדברי התוס' יבמות שכ' ואור"י דחולץ אתי לאשמעי' דס"ד כו' אע"ג דתני לי' לעיל, ור"ל דדרך המשניות לשנות בקיצור, וא"כ למה כתבו דחולץ אתי לאשמעי', דהא בלא"ה לק"מ כיון דדרך כו' וע"כ משום דהוי בבא שלימה בחדא מסכתא ובעינן חידוש, אך דמזה אין ראי' דדוקא היכא דליכא תירוץ אחר שייך למימר זה, משא"כ היכא דיכול למצוא תירוץ הנכון יותר, וראיתי מחלקין בחדא מסכתא לפרק אחד או לתרי פרקי והעת לקצר רק לעורר:

(ע"ב) מאימתי מתחילין כו' משעה שקידש, מבואר ברשב"א בשם ר"ה גאון דטעמא דר"א דאמר משעה שקידש, היינו משום דס"ל ובא השמש היינו תחלת שקיעה ומאי וטהר טהר יומא ע"ש, והא דאיתא במגילה (דף כ"א.) זה הכלל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, ואמרי' בגמ' לאתויי אכילת פסחים דמשמע דבעי' דוקא לילה והרי לקמן (דף ט'.) תני שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים, רא"א כבא השמש אתה אוכל, א"כ ראוי להיות אכילתו בתחלת השקיעה, כיון דכתי' בא השמש, עכצ"ל דקרא דואכלו את הבשר בלילה הזה אתי לאפוקי מקרא דכבא השמש דבעי' דוקא בלילה וכמו דמפיק בפסחים (דף ק"ב.) מהאי קרא דאינו נאכל לב' לילות ויום א' ע"ש, אך קשה דלפ"ז דהערב שמש הוי מתחלת שקיעה, ולא מהני לענין זה ספיקא דבה"ש, א"כ אסור לטבול אחר תחלת השקיעה, כיון דליכא הע"ש אח"כ, א"כ הא דאמרי' ביבמות (דף ע"ד.) ובא השמש וטהר, לתרומה, ואמרי' שם (דף ע"ה.) במים יובא וטמא עד הערב וטהר למה לי, ופירש"י ת"ל מובא השמש וטהר ע"ש, דמאי פריך דהא קרא דובא השמש מיירי מתחלת השקיעה ועד הערב הוי לילה ממש, ומשמעות הפירכא למה לי הוי משום שענינם אחד, ועוד להמסקנא דהאי עד הערב מיירי לתרומה הרי דתרומה אסור עד צאת הכוכבים ושיעור דק"ש תלי לה