ברכת אברהם (ברכות) ז

קאי כלל אק"ש, וצריך לדחוק דאע"ג דק"ש הוא דרבנן אפ"ה אסמכינהו רבנן אקרא דבשכבך ובקומך כדאיתא בתוס' לקמן, דהא במתני' לקמן (דף י':

) תני בערב כל אדם יטה וכו' דכתיב בשכבך כו' וצריך לומר דאסמכינהו אקרא דבשכבך כו' וא"כ שפיר תירץ הגמ' דאקרא דבשכבך קאי דאסמכי' חובת קריאה אקרא זה, [וכ"כ הפ"י] ונר' לישב לפמ"ש הרשב"א בשם רבי' האי גאון בטעמא דר"א בברייתא משעה שקידש היום כו' משום דס"ל ובא השמש היינו תחילת שקיעה ע"ש [ועי' בפ"י בתוס' ד"ה ודלמא ביאת אורו, ובביאור הגר"א באו"ח סי' רס"א סק"א] וצ"ל דאזיל לרבי יהודה בשבת (דף ל"ד.) ולא לר' יוסי ולפ"ז קשה אמאי מוקי בגמ' תרי תנאי אליבא דר' אליעזר, הא י"ל דגם מתני' דקאמר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, היינו בתחלת השקיעה, משעה שקידש היום, ועכצ"ל דבשלמא אי משעה שהכהנים כו' היינו צאת הכוכבים, תלי לה מתני' בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר, והיינו צה"כ, דבמקום אחר לא נאמר בתורה צה"כ, אבל אי נימא דמשעה שהכהנים כו' היינו שקיעת החמה, למה לי' למתלי בתרומה ולא אמר משתשקע החמה ויש לפרש עוד דזהו באמת אמר בגמ' תרי תנאי אליבא דר"א, דלר' יוסי שיעור זמן ק"ש מצה"כ מאכילת תרומה, כמתני', ולרב יהודה שיעור זמן ק"ש משקיעת החמה מאכילת תרומה ומעתה אפ"ל דבזה נחלקו גם לרב יהודה, דמ"ד מצאת הכוכבים ס"ל דק"ש דאורייתא לזה צריך להמתין עד צאת הכוכבים, ומ"ד דהוי משקיעת החמה דהיינו משעה שקידש היום סובר דק"ש דרבנן, וא"כ כל השקלא וטרי' אזיל למ"ד דק"ש דאוריי' וא"ש הכל:

ועוד י"ל דאע"ג דק"ש הוא מדרבנן, מחמת דחיוב הזכרת יציאת מצרים, הוא דאורייתא כדאיתא לקמן (דף כ"א.) וא"כ אכתי י"ל דאקרא קאי דהא כתיב בתורה להזכיר י"מ ביום ובלילה [ואף דחכמים לקמן (דף י"ב:

) דרשו דכל ימי חייך להביא לימות המשיח, ולא לרבות לילות, מ"מ הא לקמן (דף ט':

) מוקי למתני' כראב"ע דפסח אינו נאכל אלא עד חצות, כחפזון דמצרים, משום דגאולה מעליותא מאורתא הוי, א"כ חייב מה"ת גם בלילה בלא דרשת כל] ובזה יש לתרץ ג"כ מה שמקשין העולם דהא בתירוץ השני לא מתורץ הקו' ראשונה דתנא היכא קאי כו' וא"כ לתרץ רק תירוץ הראשון, מאחר דמ"מ צריך לבא לתי' ראשון מחמת הקו' הראשונה דתנא היכא קאי כו', ולפי הנ"ל י"ל דהגמ' רוצה לתרץ גם למ"ד ק"ש הוא דרבנן, דהשתא קאי רק איצ"מ, וא"כ קשה ליתני שחרית ברישא לזה מתרץ דיליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב וכו' וק"ל [ועי' בס' מנחת שמואל מזה]:

שם ואיבעית אימא יליף מברייתו של עולם כו', מקשין העולם דהא אכתי לא מתיישב הקושי' ראשונה דתנא היכי קאי, וליתרץ רק תירוץ הראשון, ונראה שעל קו' הב' דלמה תני ערבית ברישא, לא הוי ניחא לי' בתירוץ הא', דמקרא דבשכבך אין ראי' להקדים ערבית, דכיון דאין דרך קימה לפני שכיבה, מש"ה הקדים בשכבך, ומש"ה דחיק בתירוץ הא' וה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת, דנקיט תנא דמתני' נמי בזמן שכיבה מוקדם כאורחי' ומיושב בזה (לקמן י"א.) דנימא קרא בבוקר ובערב, דאי לאו משום שכיבה וקימה, ראוי להקדים של יום מבלילה מש"ה לא אמר בערב ובבוקר, והמתרץ הזה לא הוי ניחא לי' דקאי אזמן שכיבה מש"ה משני דיליף מברייתו של עולם וק"ל:

גם י"ל דמקרא אין ראי' כ"כ דאיכא למימר דאורחא דעלמא נקיט ששוכבים ואח"כ קמים ממטתם, לז"א ואיבע"א, ומשום ה"ט מקדים כנ"ל:

מצותן עד שיעלה ע"ה, עי' לקמן (דף ק"ו:

) בתוס' בד"ה יעקב:

שם עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית והדר פריש מילי דערבית, יש לדקדק לפי תירוץ זה דיליף מברייתו