ברכת אברהם (ברכות) יח

התנחומא, וזהו לכל חי היינו הצדיקים כמאמרם לקמן (דף י"ח:

) בן איש חי כו' דאפי' במיתתן קרויין חיים, ודבר זה אינו נוהג אלא לצדיקים כמ"ש (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, וע"ז מקשה נימא הלל הגדול, שהוא הכנה לתורה שהוא נותן לחם לכל בשר גם לרשעים שאינם בגדר חי ומכש"כ שהוא נותן לחם לצדיקים שנקראים חי, וע"י הבטחון הזה יעסקו הצדיקים בתורה ולא יהיו נעזבין, ומשני דאית בי' תרתי, דאתי' בא"ב שהוא מכוון נגד כ"ב אותיות התורה, משא"כ הלל הגדול שיש בו כ"ו כנגד הכ"ו דורות שהיו קודם שניתנה התורה, וכמ"ש המהרש"א בפ' ע"פ בהלל הגדול, וע"כ במדרש תמורה, חשב כל א' כנגד עת אחר הוא, והתורה אינו בגדר העת, ועוד משום דכתיב בי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, והוא הכנת מזון להצדיקים הנקראי' כל חי, ועי"ז יעסקו בתנ"ך וע"י כך יהיו מובטחים שהם בני עוה"ב, מחמת שהקרן קיימת לעוה"ב ות"ת כנגד כולם, ולזה אומרי' מקודם הפסוקים אשרי יושבי ביתך כו' אשרי העם שככה לו כו' לרמז על גודל מעלת לימוד התורה בקביעות, ועי' בחי' לפסחים (דף ע"ה.) רמז:

שם במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל, הלשון מתרצי נר' דהוקשה להו דהיכי קאמר נפלה ולא תוסיף קום, שהרי אמר סומך ה' לכל הנופלים, הרי שלכולם יש סמיכה, לזה מתרצי דכתי' סוכת דוד הנופלת, ולא כתיב הנפלה שבכל יום ויום היא נופלת, כמ"ש בסוטה (דף מ"ח.) כל יום קללתו מרובה מחבירו, וכאשר תהי' הנפילה כ"כ באופן שלא תוסיף ליפול, כמ"ש (תהלים מ"ד) כי שחה לעפר נפשינו, אז סומך ה' לכל הנופלים ויאמר קום בתולת ישראל וזהו סומך ה' לכל הנופלים, וכמ"ש בזוה"ק (פ' ויקרא) קב"ה אחיד בידי' ויקים לה ויתפיס בהדה ויותיב לה להיכלי', ותא חזי דהכי הוא דהא כתיב נפלה ולא תוסיף, קום, (והובא בעין יעקב) למי שנפלה עד שלא יוכל להוסיף בנפילה. הוא נפילת הדעת שאין נפילה אחרי', וכמ"ש בסנהדרין (דף צ"ז.) ג' באין בהיסח הדעת כו' משיח, שאין מתאוה עוד, וזהו שחה לעפר לדיוטא התחתונה נפשינו, הוא כח המתאוה כמש"ל ע"א קומה עזרתה לנו:

שם א"ר אלעזר בר אבינא גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו במיכאל כתיב (ישעי' ו') ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו גבי גבריאל כתיב (דניאל ט') והאיש גבריאל כו' תנא מיכאל באחת וגבריאל בשתים, ופי' המהרש"א ענינו שמיכאל מים בימין וממונה על הרחמים, וגבריאל אש משמאל ממונה על הדין כמפורש בכמה דוכתי (ועי' בפרד"ס שער ההיכלות פ"ו) ולפי שרחמי שמים מרובים ניתן כח למיכאל לעשות שליחותו בפריחה אחת, ולגבריאל בשתים לא ניתן כח למהר שליחותו עד שני פריחות שירגיע בנתיים אולי ישובו וינחם השם כמ"ש באנשי ננוה, ורחמים הם באין מעצור כי החסד גובר כדאיתא ביומא (דף ע"ז.) אלמלא לא נצטננו כו', והוא בהדרגה והמה"מ כלול מד' כתות שהם טוב ורע לכן בשעת כו' הוא להיפוך חלילה שהדין באין מעצור כיון שניתן רשות כו' חלילה ובשעת שלום הרחמים באין מעצור:

או יאמר ע"ד הנ"ל עפ"מ דאיתא לקמן (דף ה'.) אמר רבא כו' כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנא' וה' חפץ דכאו החלי, ובפסיקתא רבתי כל מי שמשרת את את ישראל צריך לזהר שלא יטול את שלו מתחת ידיהם, כגון משה וישעיהו ואליהו, משה אמר שמעו נא המורים ונא' לו לכן לא תביאו את הקהל הזה, אליהו אמר כי עזבו בריתך בני ישראל ונא' לו ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, ישעיהו אמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ונא' לו ובידו רצפה במלקחים כו' ובידו גחלת אין כתיב כאן אלא רצפה, ארשב"נ רצץ פה שאמרה דלטוריא על בני כו' ע"כ, וגם