ברכת אברהם (ברכות) יז

הא דא"ר גמליאל עד ע"ה הוא מצד עצמו של ק"ש או מצד התפלה של ערבית כנ"ל, אבל מצד ק"ש הזמן הוי עד הנה"ח ואמר להם צאו וראו אם לא עלה ע"ה חייבי' אתם לקרות ולא אח"כ שהזמן הוא מצד עצמו של ק"ש עד ע"ה, והא דלא משני בגמ' הכי, היינו משום שרצה לתרץ גם להך דיעה דסבר תפלה ואח"כ ק"ש דל"ש תירוץ זה, ולפ"ז לא קשה קו' המהרש"א הנ"ל, די"ל דזהו הוא דמספקא להו כנ"ל, והך דיעה דסבר תפלה ואח"כ ק"ש בל"ז י"ל כאינך תנאי כמש"כ בחידושי לקמן בס"ד ודו"ק היטב:

שם קורא ק"ש ומתפלל מסייע לי' לר' יוחנן דא"ר יוחנן איזהו בן העוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית וריב"ל אמר תפלה ואח"כ ק"ש כו', יש לדקדק האיך ריב"ל פליג אברייתא דתני להדיא ק"ש ואח"כ תפלה, דהא ריב"ל אמורא הוא והאיך יחלוק על ברייתא, ולדעת רש"י ריש מכלתין דק"ש צריך לקרות כשהוא ודאי לילה, ניחא דהא לקמן (דף כ"ז:

) אית' בצד עמוד זה התפלל ר' ישמעאל בר' יוסי של שבת בערב שבת וא"כ שהתפלל תפלת ערבית ביום, ע"כ סבר תפלה ואח"כ ק"ש, א"כ י"ל דריב"ל סבר כהך תנא, [עאו"ח סי' קי"א ס"א בהג"ה וצ"ע] וע' בית הלוי סי' ט' אבל לדעת התוס' לעיל בריש מכלתין דקרי ק"ש ג"כ, וכ"נ ג"כ דאמר לקמן אומר קדושה על הכוס, וקידוש הוא במקום סעודה תיכף, ואי לא הוי קרי ק"ש הוי אסור לאכול כדתני הכא וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו וכל העובר כו' וע"כ שקרא ק"ש ושפיר אכיל כמ"ש הב"י באו"ח סי' רס"ד א"כ הק"ל, ונ"ל דהתוס' הקשו לעיל דאם אינו יי"ח בק"ש בבהכנ"ס א"כ היכי סמכי' גאולה לתפלה, די"ל דרק פרשה א' הוי דאורייתא וא"צ לקרא פרשיות האחרונות, ושפיר הוי סמיכות גאולה לתפלה, וא"כ יקשה כיון שכן הוא לדעת רש"י למה א"ר יוסי שם בירושלמי דהוי כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת, תיפוק לי' משום סמיכות גאולה לתפלה וע"כ דא"צ לסמוך גאולה לתפלה וא"כ ממילא צריך להקדים ת"ע שחיובה מתחיל אח"ז המנחה ואח"כ ק"ש וק"ל:

שם א"ר אלעזר א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן העוה"ב, ופירש"י ג"פ נגד ג' תפלות, ויש לתת טעם אחר עפ"מ דאיתא בשבת (דף פ"ח.) דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי, ואיתא בפיאה (פ"א מ"א) אלו דברים שאדם אוכל כו' והקרן קיימת לעה"ב, ות"ת כנגד כולם, וע"כ כל האומר כו' ג' פעמים דוקא שהוא נגד אוריין תליתאי הוא מובטח שהוא בן העוה"ב, כי מחמת התורה הקרן קיימת לו לעוה"ב, ואיתא בתנחומא (תדב"א פכ"ו) עד שאתה מתפלל שיכנסו ד"ת במיעיך תתפלל שלא יכנס אכילה ושתי' יתירה במיעך, וכן הביאו התוס' כתובות (דף ק"ד) בשם המדרש, ומקשה הגמ' מ"ט דוקא זה המזמור תהלה לדוד, אילימא משום דכתיב באלפא ביתא, שהוא מכוון נגד כ"ב אותיות התורה, ע"כ צריך לומר דוקא ג"פ נגד תנ"ך, לימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפי, כי הא"ב הוא בשמונה פנים שונות לפי הנקודות, והנקודות אינן אלא ח' כי השוא אינו נקרא נקודה בפ"ע כי הוא הולך עם כל הנקודות, אלא משום דכתיב בי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, ואיתא בזוהר (פ' יתרו) פתח ר' חייא ואמר ואכלת ושבעת וברכת וכי עד לא אכיל ב"נ לשבעה ואתמלי כריסי' לא יברך לי' לקב"ה, אלא אפי' לא ייכול ב"נ אלא כזית ושוי' לי' לההוא מיכלא עיקרא דמיכלא, שבעה אקרי דכתיב פא"י ומשביע לכל חי רצון, לכל חי אכילה לא כתיב אלא רצון, בההיא רעוה דשוי' על ההוא מיכלא שבעה איקרי ואפי' דלית קמי דב"נ אלא ההוא זעיר בכזית ולא יתיר הא רעותא ושבעה שוי' לי' עלי' ובג"כ משביע לכל חי רצון, רצון כתיב ולא אכילה עכ"ל, והתורה נקנית במיעוט מאכל כנ"ל בשם