ברכת אברהם (ברכות) יט

בהושע בן בארי מצאנו בפסחים (דף פ"ז.) שהי' לו עונש על שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת, ויל"ד למה נעשה זה שנגע רצפה בישעיהו ע"י מיכאל שהוא שר הממונה על רחמים כנ"ל, יותר הי' לו לעשות שליחות זו ע"י גבריאל שהוא אש ודין, וצ"ל שמחמת שהקב"ה אוהב ישראל אהבה רבה כמ"ש (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה', אהבה מקלקלת השורה להתייסר ע"י מיכאל שהוא שר ישראל כמ"ש בדניאל (י' כ"א) מיכאל שרכם לכן נעשה שליח ליגע הרצפה בו כמאמר החכם (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו כי את אשר יאהב ה' יוכיח, כדי להרבות שכרו בעוה"ב או בשביל כפרת עון הדור כמ"ש המהרש"א בח"א ע"פ ה' חפץ וכו' ומחמת שישעי' קטרג על הדור באמרו בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, ונתעורר תיכף ע"י דבורו דין על ישראל ע"כ נתייסר תיכף ע"י מיכאל בזה הרצפה שהוא השר של ישראל כדי לסלק הקטגוריא מעל ישראל שהמקטריגים יראו שהשי"ת עשה בו נקמה תיכף ממילא אין רצון השי"ת שילמדו קטגוריא על בניו וגם בזה היסורין שנגע בו הרצפה הי' כפרה על הדור כנ"ל, והעון עצמו שדבר על ישראל לא הי' נמחק עד שמנשה נסר הארז לפיו על זה שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, כדאיתא ביבמות (דף מ"ט.) וז"ש לו המלאך וסר עונך וחטאתך תכופר, זה הקטרוג שנתעורר ע"י על ישראל כדי לסלק מהם הדין, ומצאנו בגבריאל אף שממונה על הדין כדאיתא ג"כ בב"מ (דף פ"ו.) למהפכי' לסדום, ובסנהדרין (דף י"ט) וחבטן בקרקע, וברבה דברים (פי"א) צא והביא נשמתו של משה והוא אש כדאיתא ביומא (כ"א. ע"ז.) לפעמים משתלח ג"כ לרחמי' כדאיתא בשבת (דף נ"ה.) רשום על מצחן של צדיקים, ובפסחים (דף קי"ח.) ארד ואצנן. ובמגילה (דף ט"ז.) וגבריאל כותב, ובסוטה (דף ל"ג:

) בא גבריאל ולמדו ע' לשון, ושם (דף י.) בא גבריאל וקירבן, ובסנהדרין (דף צ"ה.) אלמלא לא בא גבריאל, וגם אצל דניאל עשה עמו רחמים כמ"ש (דניאל ט' כ"א) והאיש גבריאל כו' מועף ביעף וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה, וז"ש ר' אלעזר גדול מה שנאמר במיכאל כו', שבא להוכיח שזה יותר גדולה אהבה ורחמים מה שהקב"ה עושה לפעמי' איזה דין ויסורים לצדיקים ממה שעושה לפעמים רחמים להם, שהרי מיכאל באחת אף שהוא בימין וממונה על הרחמים, עכ"ז עשה שליחותו בפריחה אחת לעשות דין בישעי' על שדיבר על ישראל לכפרת הדור כנ"ל, וגבריאל בשתים הגם שעשה חסד עם דניאל כמ"ש עתה יצאתי להשכילך בינה עכ"ז הי' ההכרח בב' פריחות, ואליהו נקרא בד' שמות כמבואר ברבה שמות (פרשה מ') והוא פורח בכל שם טיסה אחת, ואמרו בב"ב (דף ט"ז.) הוא יצה"ר הוא שטן הוא מה"מ, וביצה"ר כ' האלשיך בירמי' (י"ד ז') ע"פ אם עונינו ענו בנו, שהוא בג' ענינים בתחלה מפתה אותו מצד רצון קונו, שציוהו, ואח"כ בנפש וגוף המתאוה, והוא עין רואה לב חומד, ואח"כ במעשה קשור בו, וגורר עבירה אחרת, ואח"ז נעשה לו כהיתר, והם ששה, ואח"ז משטין, וממיתו, נמצא בח' פריחות, ובשעת כו' שאינו מבחין בין טוב כו' באחת, אבל בשעת שלום אין הערוד ממית אלא החטא, וכמ"ש בשבת (דף נ"ה.) אין מיתה בלא חטא, ובעירובין (דף י"ט.) אלו ב"א שעוברין על רצונו של מקום כו' שמצדיקין עליהן רבש"ע יפה חייבת, וזהו מרחמי השי"ת כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, רק ותמוגגנו בעד עונינו ודרכו להאריך האף כמ"ש החפץ אחפוץ כו' בשובו מדרכו וחי':

שם א"ר יהושע בן לוי אעפ"י שקרא אדם ק"ש בבהכ"נ מצוה לקרותו על מטתו, א"ר יוסי מאי קראה רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, ופירש"י אמרו מה שכתוב על לבבך, על משכבכם שנא' ובשכבך, ודומו בשינה אח"כ, וכתב המהרש"א מיהו מהאי קרא דבשכבך לא