ברכת אברהם (ברכות) טז

אפי' לשכר עוה"ב רק מאהבה, ובלא זה לא הוי מצי להקשות כלל, דהומ"ל דקרא לנפשו חסיד שהוא מחורף ומגודף כפירש"י שם או מלשון חיור, ששומע חרפתו ושותק, ואינו מדה טובה שיהי' מהצדיקים שלא יחטא כלל, וכמ"ש בס' חסידים (סי' י') וא"ש ז"ש לולי האמנתי, אבל אחרי שאמרו שהי' לו מדריגות הגדולות שפיר מקשה היכי קרי לנפשי' חסיד כנ"ל:

(ע"ב) ואי כר"ג סבירא להו לימרו כר"ג כו', הקשה המהרש"א לקמן (דף ט'.) לפשוט מזה מהא דשאלו בניו של ר"ג לא קרינו את שמע, דפריך לקמן ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג ומשני הכי קאמרי לי' רבנן פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים, א"ד רבנן כוותך ס"ל והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה, ואמר להו רבנן כוותי ס"ל והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק כו' וא"כ מוכח דסברי כר"ג ומאי קמיבעי' ליה כאן, ע"ש שהניח בקושיא, ונראה לתרץ דלקמן איפלגי ר"י וריב"ל אי ק"ש ואח"כ תפלה, או תפלה ואח"כ ק"ש בערבית, ולקמן (דף ח':

) תני ר' שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים בלילה כו' ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה של קודם הנץ החמה יוצא בשל לילה ואחר הנץ החמה יוצא בשל יום וכו', לעולם יממא הוא והאי דקרי לי' ליליא כיון דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא וקרינא בי' בשכבך, וכ' הרא"ש שם דהא דנפיק בדליליא זה אינו רק מחמת אונס שלא הי' יכול לקרות בלילה אז מותר לקרות אפי' אחר שיעלה ע"ה אם הוא עדיין קודם הנץ החמה אבל שלא מחמת אונס אסור, אבל הרשב"א כ' דאפילו שלא בשעת הדחק קורא קודם הנה"ח ק"ש של לילה ואפי' לכתחלה אחר שיעלה ע"ה י"ל דמותר מאחר דאיכא אינשי דגנו בהאי שעתא מקרי בשכבך, דהא אינו יוצא בשל יום קודם הנה"ח דכיון שהוא זמן שכיבה. לא הוי זמן קימה כנ"ל, וגם ר"ג י"ל דסבר הכי דזמן ק"ש של ערבית הוא עד הנה"ח והא דא"ר גמליאל עד עה"ש וגם ר"ש בן יוחאי דאמר רק פעמים שאדם קורא ק"ש כו' משמע דלכתחלה אסור, היינו משום דלקמן (דף כ"ו:

) א"ר יהושע בן לוי תפלות כנגד תמידין תקנום כו' תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות כו' תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה, הרי שתפלת הערב הוא כנגד איברים ופדרים ובודאי הא דאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום שקריבין והולכין כל הלילה, ה"ד עד ע"ה ולא יותר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהמעה"ק ה"ב דהא עמוד השחר עושה לינה ופסול בלינה, וא"כ תפלת ערבית שהיא נגד איברים ופדרים ג"כ דוקא היא עד ע"ה ולא יותר, ולפ"ז י"ל דר"ג סבר דזמן ק"ש הוא עד הנה"ח והא דאמר עד שיעלה ע"ה ותו לא, היינו משום דרוצה לומר עד היכן מותר לקרות ק"ש לכתחלה, וא"כ לא מצי למימר דמותר לקרות ק"ש עד הנה"ח דהאיך משכחת לי' דהא צריך לקרא ק"ש ואח"כ תפלה, ות"ע הוא רק עד שיעלה. ע"ה ולא יותר כנ"ל [אלא דלפמ"ש התוס' כאן ד"ה א"ר יוחנן, דאי ת"ע רשות לא בעי' מסמך גאולה לתפלה, וא"כ יוכל להתפלל קודם שיקרא ק"ש, ומבואר ברש"י שבת (דף ט':

) ד"ה למ"ד דלפי דתקנום כנגד תמידין, להכי ת"ע רשות כיון שאין מעכבין כפרתן, ע"ש, וא"כ ריב"ל לשיטתי' סובר דתפלות באמצע תקנום, א"כ נדחה סברא זו] וא"כ לא משכחת שיקרא ק"ש לכתחלה עד הנה"ח מחמת התפלה כנ"ל, אבל מצד עצמו של ק"ש י"ל דזמנו לכתחלה עד הנץ החמה, ונפ"מ היכי דלא קרא ק"ש והתפלל קודם ע"ה אפי' שלא באונס שמותר לקרות ק"ש לכתחלה קודם הנץ החמה, ולפ"ז י"ל דזה הוי מספקא להו לבניו של ר"ג אם מותר לקרות ק"ש אפי' אחר שיעלה ע"ה עד הנה"ח דהם לא ידעו עדיין אם לא עלה ע"ה, דהא אמר להם צאו וראו אם עדיין לא עלה עה"ש משמע דלא ידעו מזה והוי מספקא להו אי