ברכת אברהם (ברכות) טו

והרגישו בזה המפרשים מפני מה הי' זה נס שלא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ, אך הטעם נראה שהכה"ג הי' מכפר על כל ישראל והי' אפשרי שמחמת האהבה שהי' לכה"ג עם כל ישראל אפי' עם העבריינים, יגיע לו לכה"ג איזו טומאה מחמת דביקותו ואהבתו להרשעים, ע"כ הי' זה נס לכה"ג שלא אירע לו קרי ביוהכ"פ וידוע שנפש המתאוה הוא נקרא נפש וכמ"ש המפרשים (אבות שם) מתלמידיו של אברהם אבינו, נפש שפלה שאינו מתאוה כמו אברהם אע"ה שאמר (פ' לך) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, שלא הי' מסתכל בה ועכשיו הכיר בה ע"י מעשה כפירש"י, וז"ש דוד שמרה נפשי, שלא יתגבר עלי כח התאוה הנקרא נפש שהוא בלב כל ישראל העבריינים ויגיע לי הפסד לנפשי ח"ו, כי חסיד אני ואני צריך לקשר א"ע ביחודא שלים בשם כל ישראל לעבוד אותך תמיד באהבה ובחדוה, מחמת שסובר זה המ"ד שהחסידות גדולה מכולם, ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מומ"ע יושבים אגודות כו' ולא עוד אלא כל מה שאני עושה כו' א"כ הגעתי למדת הענוה, והמ"ד הזה סובר דענוה גדולה מחסידות ופליג אמתני' דר"פ בן יאיר, א"כ בודאי הי' לו מדת חסידות ע"כ ביקש מהשי"ת שמרה נפשי כי חסיד אני:

שם ודוד מי קרי לנפשי' חסיד והא כתיב לולי האמנתי כו', ויל"ד מ"פ הגמ', אדרבה מהכא מוכח שהי' חסיד שלא הי' בטוח בעצמו שהי' תמיד דואג שמא מקצר בעבודתו, וכמ"ש בערכין (דף י"ז.) א"ר אליעזר הגדול אם הי' הקב"ה בא בדין עם האבות לא היו יכולים לעמוד מפני התוכחה כו', ועוד דאמאי לא מקשי בלא הך דלעיל, ונר' לתרץ דאיתא באבות פ"א אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא כו', ובזה כ' הראשית חכמה שער האהבה דחסיד העובד מאהבה אינו חושש לשום תשלום שכר ואפי' לשכר, עוה"ב אינו מצפה ובזוהר (פ' תצא ופ' פנחס) איזהו חסיד המתחסד עם קונו, פי' שאינו עובד לשום שכר רק כוונתו לעשות נח"ר ליוצרו כמ"ש (לקמן י"ז.) אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נח"ר ליוצרו, ובס' שערי קדושה (ח"א שער ג') איתא ההפרש בין הצדיק לחסיד, צדיק נקרא מי שמתאוה לרע אלא שהוא מתגבר על יצרו שלא לשמוע לעשותו, וחסיד נקרא מי שאינו מתאוה לרע כלל, ולפ"ז י"ל דהכי פריך ודוד היכי קרי לנפשי' חסיד הא כתיב לולי כו', ואיני יודע אם יש לי חלק עמהם, ואם הי' דוד במדריגת חסיד לא הי' שואל ע"ז כלל אם יהי' לו חלק ביניהם או לא, דהחסיד אינו עובד אפי' לשכר עוה"ב, וע"ז תי' הגמ' סבר שמא יגרום החטא, פי' באמת הי' דוד חסיד ועובד ה' מאהבה ולא לשום תקות שכר לע"ל, רק שהי' מתיירא שמא יחטא בשוגג עד שיאבד מדריגת חסיד ויהי' לו כח המתאוה, ויגרם לו החטא מלראות בטוב ה' בארץ החיים, ומחמת זה יגיע צער להש"י על שעבר על רצונו והביא גנות החטא לפני הש"י, וכמ"ש בזוה"ק על (פ' האזינו) שחת לא לו, שאין פוגמין למעלה ומ"מ לו נוגע ג"כ כביכול שהשכינה מצטערת על שהחצונים חוטפים השפעתה, וז"ש (סנהדרין מ"ו.) בזמן שהאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי ומזרועי, שמצטער בצרתן של ישראל וכמ"ש בכל צרתם לו צר ואו' מראשי ומזרועי רומז למדות עליונים הנק' ראש וזרועות המשפיעים לשכינה כנודע לי"ח, וע"ז הי' מסופק תמיד לולי האמנתי כו' הגם שהי' עובד באהבה וכמ"ש (אבות פ"ב) ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם כמ"ש הן בקדושיו לא יאמין, רק על יצחק אבינו יחד שמו בחייו בשביל שכהתה עיניו כמו שפירש"י (ר"פ ויצא) ומפני כן הי' תמיד מפחד דוד לולי האמנתי כו' שמא יעשה איזו חטא ויגיע למזיד ח"ו שיגיע על ידו צער להקב"ה כנ"ל, אבל באמת קרא לנפשי' חסיד שזה הי' יודע בעצמו שאינו עובד השי"ת לשום תקות שכר