ברכת אברהם (ברכות) יא

בתרומה, ואפשר דרק ר"א סבר הכי, ומיושב לדידי' קו' התוס' ביצה (דף י"ח.) ד"ה כלי שנטמא, דהא לא הוי ראוי לבו ביום דהא בעי הערב שמש ע"ש, דלדידי' שרי להשתמש בו תיכף לתרומה ומ"מ יו"ט הוי עדיין כנ"ל:

תוס' ד"ה דלמא ביאת אורו, דהיינו תחלתו של שקיעת החמה כו' ומאי וטהר טהר גברא, וצע"ק דכיון דלא אתי למימר שיביא קרבנותיו כפירש"י, אלא שיטהר ממילא, א"כ הו"ל להגמ' לתרץ דלמה לי וטהר כלל, שהרי כתיב ואחר יאכל מן הקדשים, ולמה משני לימא קרא ויטהר:

במהרש"א וה"מ להקשות דתפשוט ממתני' דהכא, נ"ב צ"ע דדלמא לאו צה"כ הוא וכדלקמן בגמ':

(דף ג' ע"א) ר"א אומר ג' משמורות הוי הלילה כו' משמרה ראשונה חמור נוער שני' כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה, יש לכוין הענין כך ידוע שהעוה"ז נקרא לילה כדאיתא בב"מ (דף פ"ג:

) תני רב יוסף מאי דכתיב תשת חושך ויהי לילה זה העוה"ז שדומה ללילה, נחלק לשלש חלקים, והם גלות מצרים וגלות אדום שהם הכוללים כל הארבע גליות, והשלישי הוא ימי המשיח שעתיד להיות ב"ב והוא יהי' עולם שכולו שבת שידוע שבימי החול בא השפע ע"י מט"ט, אבל בשבת ע"י השכינה בעצמה ולעתיד יהי' עולם שכולו שבת ויהי' השפע תמיד ע"י השכינה בעצמה, וידוע כי ישראל נקראו תינוק כמ"ש (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו, גם כתי' (ירמי' ל"א) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, וזהו אמרם כאן ג' משמורות הוי הלילה משמרה ראשונה הוא גלות מצרים חמור נוער שהיא קליפת מצרים הנקרא חמור כדאיתא בזהר (פ' בא) ע"פ ופטר חמור כו' ע"ד (יחזקאל כ"ג) ובשר חמורים בשרם, משמרה שני' כלבים צועקים שהוא גלות פרס ואדום שהם קליפת כלב כידוע וביומא (דף כ"א:

) א"ר חנינא שראה האש היורד מן השמים רבוצה ככלב, ועי' בח"א שם, רומז לפרס, ואפשר שזה שראה הוא בהיות סמוך לחורבן שהי' מורה שאדום יחריב הבית, משמרה שלישית שהם ימי המשיח שיהי' ב"ב או יהי' תינוק הם ישראל נער ישראל כנ"ל יונק משדי אמו היא השכינה ולא ע"י מט"ט רק ע"י השכינה עצמה כנ"ל ואשה מספרת עם בעלה הוא ת"ת ומלכות אנפין באנפין, עמש"כ בהפט' שמות:

או יאמר כי ימי האדם נחלקים לשלשה חלקים והם ימי עלי' ימי עמידה ימי ירידה, שליש שנותיו הראשונים והאמצעים והאחרונים, ובשליש הראשון מתאוה למאכל ומשגל לבד שהוא מצד החומר, חמור נוער רק לתאוות החומר כמו החמור, ובשליש השני מתאוה לכבוד וגדולה וקנאה שהוא מצד קליפת כלב הוא הס"מ שרוכב על הנחש, והם הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם כמ"ש בשל"ה, ואדוק בתאות המשגל ככלב כמאמרם ז"ל בסוטה (דף ג':

) רא"א קשורה בו ככלב שנא' ולא שמע אליה לשכב אצלה, והוא מוטרד בצורך הפרנסה כמ"ש (יחזקאל ל"ג) ואחר בצעם לבם הולך, וצועקים הב הב לן מזוני כאינון כלבי כמובא בזוהר ובשליש האחרון לענין תאות העוה"ז הם ימי ירידה, ולענין העוה"ב הם ימי עלי' שאז נחה שקטה רתיחת הדם ואינו מתאווה לעבירות, והנה הפלסופים קראו לצורה וחומר איש ואשה, ואז התגברות הצורה והגוף החומר יש לו בהירות מעט, ונשמעת להצורה בלי התנגדות כ"כ, וזהו אשה מספרת עם בעלה שהם החומר והצורה כנ"ל, ששלום ביניהם, ותינוק הוא היצ"ט ע"ד (קהלת ד') והי' בה ילד חכם ומסכן, יונק משדי אמו כמ"ש (לקמן י'.) שעשה לה דדים במקום בינה ואמרו עוד (לקמן נ"ז.) הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנא' כי אם לבינה תקרא, כי אז אין יניקה להיצה"ר, כי העונות גורמים יניקה להחיצונים ובמעשה הטוב אז בהיפוך לטובה,