בנין שלמה חלק ב ח

הפרשה ובראשי חדשיכם היינו משום דבלשון התורה ונביאים יום ראשון של החודש נקרא חודש משום דבו נתחדש החודש וכמו דכתיב (בשמואל א כ(ויהי החודש וישב המלך על הלחם לאכול ולא כתיב ויהי ראש חודש אלמא דיום ראשון של החודש נקרא חודש וא"כ הא דכתיב בריש הפרשה ובראשי חדשיכם קאי על ר"ח ניסן דהוא ראשי חדשים וכמו דכתיב בפ' בא החודש הזה לכם ראש חדשים ושוב מסיים הכתוב דזאת העולה נוהג כן בכל חדשי השנה. כן שמעתי מפי מר אחי הגאון זצ"ל שראה כן באיזה מפרשים ז"ל שפי' כן וכמדומה לי שגם הרב אבן עזרא זצ"ל פי' כן] ואח"כ כתיב ושעיר עזים אחד לחטאת לה' ולכאורה הו"ל לכתוב השעיר מתחילה ואח"כ הו"ל לכתוב על זה זאת עולת חודש וחטאתו לחדשי השנה אבל השתא אינו מפורש בכתוב דהשעיר עזים ג"כ נוהג בכל חדשי השנה אלא ש"מ מזה דהשעיר עזים אינו נוהג באמת בכל חדשי השנה דבר"ה לא היה קרב השעיר ולפיכך איחר הכתוב לכתוב דין השעיר אחר קרא דזאת עולת וכו' ועל הראיה שהביא רבינו משולם ז"ל מדלא כתיב מלבד עולת החודש וחטאתו אמר הגאון הנ"ל דיש לדחות דהנה באמת דהך קרא דמלבד אינו בא לאשמועינן דצריך להקריב שניהם ואינו יוצא במוסף אחד דזה פשיטא דהיכא הוי טעינן בזה דסגי באחד אלא עיקר כוונת הכתוב לאשמועינן דמוסף ר"ח קרב ברישא וכן מפורש להדיא בזבחים בר"פ כל התדיר וביומא (ד' ע"א) גבי קרא דמלבד חטאת הכיפורים ע"ש וא"כ לא הוצרך הכתוב לאשמועינן דהחטאת של ר"ח קרב ברישא דזה פשיטא דהא כל החטאות שבתורה קודמות לעולות אלא אשמעינן רבותא דאפילו העולות ר"ח קודם לחטאת של מוסף ר"ה כן שמעתי מפי הרב הגאון מהרמ"מ נ"י הנ"ל. ודפח"ח

ואכן כבוד חתני הרה"ג החריף ובקי וכו' מוהר"ר נחום נ"י וכעת נתקבל לרב אב"ד בק"ק טראק יצ"ו] תי' די"ל דמשו"ה כתיב ושעיר עזים אחד לחטאת אחר זאת עולת חודש בחדשו כדי לסמכיה לעל עולת התמיד לאשמעי' דהשעיר חטאת של ר"ח היה קרב תיכף אחר עולת התמיד ואף דכתיב אחר העולות מ"מ בהקרבה היה מקדים החטאת תיכף אחר עולת התמיד (וזה שנוהג שעיר חטאת בכל חדשי השנה ממילא ידעינן מדכתיב ושעיר בוא"ו אמרי' דוא"ו מוסיף על ענין ראשון וילמוד תחתון מעליון. ועוד י"ל דנלמד מסמוכין ואמרינן דקרא דזאת עולת נדרש גם לאחריו] ודפח"ח: סימן יא

לענין מש"כ בעז"ה בסי' כ"ג (ד' כ"ט ע"ב) די"ל דמש"כ בירושלמי בפסחים בפ' כל שעה דאמר ר' יוחנן דהעושה אספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה משום שאין הל"ת שבו מחוור דהיינו משום דהוי שלא כדרך הנאתו ומשום הכי אינו מחוור וכמו דאמר ר"י באמת בש"ם דילן בפסחים דף כ"ד ע"ב) ודלא כפי' כל המפרשים שם בירושלמי. הנה כעת בעת הדפסה ראיתי דמסוף דברי הירושלמי שם דמקשה דמתניתא פליגא על ר"י דתניא סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שאסור באכילה אלא מה ת"ל ולא יאכל את בשרו להודיע שהוא אסור בהנאה ור"י פתר ליה בשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו ע"ש ואם כן משמע דר"י סבירא ליה דמותר בהנאה לגמרי [ובש"ס דילן (בבא קמא ד' מ"א) איתא בברייתא דמגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו דאסור באכילה ונראה דהירושלמי ס"ל בפשיטות דלאחר שנגמר דינו לא מהני ליה שחיטה כלל לטהרו מידי נבלה וא"כ עדיין תקשה פשיטא דאסור באכילה ולמה ליה לא יאכל. ובש"ס (דסנהדרין ד' קי"ב ע"א) מבעי' ליה לענין בהמת עיר הנידחת אי מהני ליה שחיטה משום דלפי חרב כתיב וס"ל להירושלמי דה"ה בשור שנגמר דינו להריגה דכתיב סקול יסקל השור אפילו אם שחטו נחשב לסקילה ואינו מטהר מידי נבלה כלל ואף דר' יוחנן בירושלמי שם ס"ל דשור הנסקל מותר בהנאה מה"ת מ"מ כיון דמצוותו בסקילה אף השחיטה נחשב כסקילה ומילתא דמבעיא ליה להש"ס דילן פשיטא ליה להירושלמי ועפ"ז עולה לנו תי' מרווח על רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות עובדי כוכבים הלכה י"ב שמשמע שם מדבריו דבהמת עיר הנדחת ששחטה מטהר מידי נבילה ותמה עליו הפר"ח בס' מים חיים דהרי בגמ' מבעיא ליה בזה ולא איפשיטא ועי' בספר נחל איתן להגאון בעל משכיל לאיתן שדחק ליישב דברי הרמב"ם ע"ש היטיב. ואכן לפי מש"כ א"ש בהקדם מה שמסיים הרמב"ם ז"ל שם כמו בשור הנסקל ולכאורה צריך להבין דלאיזה ענין מדמה לה לשור הנסקל דלענין איסור הנאה בגופה כתיב. אכן לפי מש"כ הדבר פשוט דסבירא ליה ז"ל דאף דבגמ' דסנהדרין מיבעיא לן בזה אי מטהרה מידי נבלה מ"מ כיון דגבי שור הנסקל ג"כ כתיב סקול יסקל ואעפ"כ ס"ל להש"ס דילן (בב"ק ד' מ"א ע"א) דמטהר מידי נבלה דהא אמרינן שם בהדיא דאם שחטו קודם שנגמר דינו מותר באכילה וקרא דלא יאכל את בשרו אתי לשחטו לאחר שנגמר דינו דאסור באכילה הרי דפשיטא ליה להש"ס דילן דהשחיטה מטהר מידי נבלה מדאיצטריך קרא ללמד דאסור באכילה וא"כ ה"ה לבהמת עיר הנידחת דאין סברא לחלק בינייהו כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם ז"ל. ובפ"מ ובק"ע הגיהו בד' הירושלמי דצ"ל דשחטוהו לאחר שנגמר דינו. והפ"מ פירש דקודם שנגמר דינו היינו קודם שסקלו השור וקרו ליה קודם שנגמר דינו ואכן לפי מש"כ אין צורך להגיה] וגם מדבעיא ר' זעירא קומי ר' אבוהו הכא את אומר הכין והכא את אומר הכין ע"ש. וכן מהא דמבעיא ליה שם גבי ערלה מכל זה מוכח דס"ל להירושלמי אליבא דר' יוחנן דליכא איסור הנאה כלל מה"ת גבי חמץ ושור. הנסקל דס"ל דגם היכא דכתיב לא יאכל בקמ"ץ ג"כ לא משמע לן איסור הנאה וג' מחלוקת בדבר ע"ש היטב בירושלמי

והן אמת דמד' בעה"ט בה' חמץ ומצה משמע דמפרש בד' הירושלמי כמו שכתבתי בעז"ה מהא דמסיים שם הבעל העיטור דמש"ס זון משמע דערלה דמי לשאר איסורין ע"ש משמע דס"ל דהירושלמי מיירי לענין העושה איספלנית בדווקא משום דהוי שלא כדרך הנאתו וכמו דס"ל לר"י בש"ס דילן ואך בערלה מסתפק ליה להירושלמי אי היה לוקה אפילו שלא כדרך. הנאתו משום דאיסור עשה בוודאי איכא ולכן כתב הבעה"ט דמש"ס יין משמע דערלה הוי כשאר איסורין לענין זה דלא היו לוקין עליהן רק כדרך הנאתן וכוונתו להא דאמרינן (בפסחים דף כ"ה) דמר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דשייף לברתי' בגוהרקי דערלה וא"ל דאימור דאמרי רבנן וכו' והשיב דמידי דרך הנאה קא עבידנא ע"ש אלמא דס"ל דשלא כדרך הנאה אינו אלא איסור דרבנן ואפילו בערלה. ואכן איני יודע דהיאך יפרנס הבעל העיטור לסוף דברי הירושלמי בזה והדבר צ"ע

סימן יב בסימן כ"ד (דף ל' ע"ב) הבאתי שם דעת הפמ"ג דהביא בשם כמה מפרשים ז"ל דלא מהני ישון י"ב חודש לכלים שנבלעו בהם בחמין וקצת אחרונים ז"ל ס"ל דאפילו נבלע בכלי ע"י כבישה וכדומה ג"כ לא מהני ישון דאין לדמות שאר איסורים ליי"נ ע"ש. והנה כעת ראיתי דכ"ה ג"כ דעת הגאון בעל שבות יעקב ז"ל חלק א' תשובה כ"א דאין ללמוד מיי"נ שהוא בליעה דצונן לכן כלה הליחות לאחר י"ב חודש והוי כעפרא בעלמא משא"כ בשאר איסורים שנבלע בתוך הכלי ממשו של איסור ע"י בישול לעולם באיסורא קיים ובכלי חמץ שבישלו בו בפסח אף לאחר י"ב חודש אפילו בדיעבד אסור התבשיל ע"ש טעמו ונימוקו

סימן יג לענין מה שהעליתי בסי' כ"ה וד' ל"א ע"ב) דבחמץ של מעשר שני עובר בבל יראה גם לר"מ דס"ל דממון גבוה הוא משום דיש לו בו זכות לענין אכילה ולשאר דברים ושפיר מקרי לך ולא דמי לחמץ של גבוה דאין בו שום זכות כלל דמיירי בקדשי בה"ב וכו' אין לתמוה על זה דא"כ למה אין יוצאין ידי מצה במע"ש לר"מ דכיון דמקרי לך לענין בל יראה ה"נ מקרי מצתכם וכן בעיסה של מע"ש דפטורה מן החלה לר"מ משום דלא מקרי עריסותיכם ואמאי הא יש לו בה היתר אכילה וכן תקשה דלמה אתרוג של מע"ש אינו יוצא בו לר"מ הא יש בו היתר אכילה אבל כבר כתבנו במק"א ליישב ולחלק בין אם כתיב בתורה לך או דכתיב לכם דהנה לכאורה תמוה דהכי אמרינן דאתרוג של תרומה טמאה לא יצא משום דלא מקרי לכם והא בתרומה טמאה גופא כתיב לך ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי ואמרינן בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה דשלך תהא להסיקה תחת תבשילך הרי דמקרי לך וע"כ דלשון לך לא בא אלא למעט של אחרים אבל דבר שהוא שלו לעולם מקרי לך ואף שאסור באכילה וראיה מתרומה טמאה [וכן אפי' בדבר שהוא של אחרים אך דיש בו זכות לאכילה ולשאר דברים כגון מעשר שני לרבי מאיר ג"כ מקרי לך] ואפשר דגם איסורי הנאה נמי מקרי לך לדעת הסוברים דמקרי שלו דהא יכול להנות בו שלא כדרך הנאתו [ובזה בלא"ה נתיישב במה שעמדנו בספרי שם דלמה בחלה טמאה עובר בבל יראה לר"א או בחלה טמאה של כהן עצמו דגם לר"י עובר ואמאי הא אסור באכילה ולא מקרי לך וכמו גבי אתרוג אכן לפי זה לק"מ]. אבל גבי אתרוג דכתיב לכם וכל היכא דכתוב לכם משמע לכל צרכיכם וכמו דדרשינן גבי יו"ט (בניצה ד' כ"ב ע"א ובמגילה ד' ז' ע"ב) לכם לכל צרכיכם וכן גבי שביעית (בסוכה ד' מ' ע"ב ובב"ק ד' ק"ב ע"א) ולכן באתרוג של תרומה טמאה דאינו ראוי לכל צרכיכם דהא אסור באכילה לא מיקרי לכם וכן באתרוג של מע"ש לר"מ כיון דאין בו דין ממון לא מקרי לכם דהא אין כולו שלו דאין בו רק היתר אכילה בלבד ולא הוי כל צרכיכם והיינו נמי טעמא דפטור מן החלה דכתיב עריסותוכם בלשון רבים דמשמע נמי לכל צרכיכם וממילא אינו יוצא בו ידי מצה דהא ילפינן לחם לחם מחלה והוי כמאן דכתיב מצתכם. ועפ"ז עולה התי' שכתבנו שם על נכון דוודאי במע"ש עובר בבל יראה אפי' לר"מ מטעם הנ"ל. ועפ"ז יש ליישב במה דעמדתי בספרי בסימן ג' (ד' ה' ע"ב) בפרשת ציצית דמתחלת בלשון נסתר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף ואח"כ מסיים והיה לכם לציצית בלשון נוכח וכבר עמד ע"ז האלשיך ז"ל ועי' במש"כ שם בספרי ליישב בטוב טעם ודעת בעז"ה ואכן לפי הנ"ל יש ליישב עוד בפשיטות דלאחר שכתבה התורה דונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והתירה התורה כלאים בציצית הו"א דלא התורה התורה רק בזמן חיובא כגון ביום משום דאתי עשה ודחי ל"ת (ועוד כיון דאיכא מצוה אמרינן דמצות לאו ליהנות נתנו ולדעת הרשב"א גם במצוה שיש