בנין שלמה חלק ב כח

שניטלת שלא מן המוקף ואמרי' נמי בירושלמי דכל התורה כולה למדה ומלמדה חוץ מתרומת מעשר וכו' דוהרמותם ממנו דכתיב בתרומת מעשר מוקמינן אתרומה גדולה ודרשינן ממנו מן המוקף אבל תרומת מעשר לא בעי מוקף (והובא שם בתוס' גיטין הנ"ל) ועפי"ז יתיישב לנו דברי רש"י בעירובין ל') דהתם קאמרה הגמרא לענין מערבין לישראל בתרומה דמקשה הש"ס והא לא חזי לי' ומשני אפשר דמיתשל עלה וכו' ומפריש עלה ממקום אחר ופריך ע"ז וכי נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף וא"כ כיון דלענין תרומה גדולה קמיירי שפיר פרש"י דבעינן מוקף בכלי אחד אבל הכא בגיטין דלענין תרומת מעשר משתעי ובתרו"מ לא בעינן מוקף מה"ת רק דחכמים גזרו וס"ל לרש"י ז"ל דהך גזירה הוא משום שמא אינו בעין ולכן פי' דלא בעינן הכא רק שיהו שתיהן לפניו אבל בכלי אחד לא בעינן. אמנם התוס' פליגי על רש"י ז"ל וס"ל דאף בתרומת מעשר בעינן מוקף בכלי אחד דווקא. והנה התוס' שם בד"ה וכי הקשו מהמפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן שמא עשאן המפקיד תרומת מעשר על מקום אחר (ב"מ ל"ח ע"א) ואמאי הלא לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף ותירץ ר"ת דחיישינן שמא עשאן תרומת מעשר בערב שבת ועיו"ט דשרי שלא מן המוקף והנה לתירוץ ר"ת קשה אמאי לא חיישינן רק שמא עשאן תרומת מעשר הוה לן למיחש ג"כ שמא עשאן גם תרומה גדולה. וכן יקשה מהא דהמניח פירות להפריש עליהם מפריש עליהם בחזקת שהן קיימים והלא לד' התוס' צריך להפריש מן המוקף בכלי אחד (והתוס' פירשו על הך משנה (גיטין ל"א ע"א) דבערב שבת ועיו"ט מיירי אך הוא נראה דחוק לרש"י) אכן לפי דברי רש"י אתי שפיר דבאמת בתרומת מעשר לא בעינן מוקף בכלי אחד ורק דגזרינן שמא אינו בעין א"כ התם בהמפקיד שהנפקד אסור להשתמש בהפקדון לכן שפיר יוכל לסמוך על החזקה ולהפריש עליהם בחזקת שהן בעין וכן במשנה דהמניח פירות י"ל דמיירי בתרו"מ ותרומות דנקט היינו תרומת מעשר אבל הכא (בגיטין דף ל') גבי בן לוי שהפירות לא הפקיד אצל הישראל רק שהוא ממכירי כהונה ולכן שפיר יש לחוש שמא אכל הישראל את הפירות וישלם לו פירות אחרים לכן מקשה שפיר וכי נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף

אכן לכאורה יש להקשות על זה מגמרא (חולין ז' ע"א) דאמרינן שם ר' מאיר אכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה ומקשינן התם ודילמא עישר עליו ממקום אחר. ומשני לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף א"כ משמע מהכא להדיא דאף שהניח פירות בביתו להפריש מהן תרומת מעשר אסור להפריש שלא מן המוקף ולא אמרינן דמעמידים אותם בחזקת שהן קיימים כדאמרינן הכא (בגיטין ל"א ע"א אמנם באמת לק"מ דמזה הוציא הרמב"ם הך דינא דכתב שם (בפ"ג מהל' תרומות הל' י"ז) דתלמידי חכמים אין תורמין אלא מן המוקף אפי' תרומת מעשר והכ"מ ציין שם שהוציא הרמב"ם הך דינא מגיטין ל' ע"ב) דפריך הגמ' שם וכי נחשדו חבירים וכו' גבי תרומת מעשר. ובאמת דמגיטין אין שום ראיה לת"ח דהא אפי' חבר שאינו ת"ח צריך לחוש שמא אינו בעין כמו שבארתי למעלה. ואי משום לישנא דחבר דנקט מזה יצא לו לרבינו כ"מ שהוא ת"ח. ז"א דהא מבואר בתוס' (חולין קל"ב סוף ע"כ) דמחזיקים בתורת ה' נקרא אף מי שאינו ת"ח ורק שלא יהיה ע"ה יעו"ש ועוד דהא גם (בערובין ל' ע"ב) דמיירי גבי תרומה גדולה דהתם וודאי אף מי שאינו ת"ח זהיר שלא לתרום אלא מן המוקף קפריך נמי הגמ' וכי נחשדו חבירים ע"כ מכל הלין טעמי נראה שהרמב"ם ז"ל הוציא הך דינא דת"ח אין תורמין אפילו תרומת מעשר אלא מן המוקף מגמרא דחולין ז') גבי ר"מ דלא הווה רק תרומת מעשר של דמאי כפי' התוס' שם ומזה ראיה ברורה שת"ח אפי' יש לו פירות במקום המשתמר אינו סומך על החזקה ואינו תורם אלא בשתיהן לפניו וזהו שדייק רש"י ז"ל בלשונו שם בחולין שהוסיף שם בפירושו שמא נאבדו ונרקבו ובגיטין לא נקט בלשונו רק שמא אינו בעין משום דהכא בחולין מיירי אפילו הניחו במקום המשתמר דבחבר א"צ לחוש שמא הרקיבו או נאבדו ודו"ק [ובזה יש לפשוט ספיקו של הגאון בעל שער המלך בפ"ד מהל' תרומות שנסתפק לדעת הרמב"ם אם גם בתרומת מעשר של דמאי מחמרי ת"ח על עצמן שלא להפריש אלא מן המוקף. ולפי מה שביארנו דע"כ צריכים אנו לומר שהרמב"ם הוציא דין זה מהך דחולין ז' לענין תרומת מעשר וא"כ ע"כ דדמאי היה ולא היה הספק רק על תרומת מעשר דלא נחשדו ע"ה על תרומה גדולה אבל אי וודאי הוה א"כ מהיכי מוכח דת"ח מחמרי אפילו בתרומת מעשר שלא מן המוקף דילמא פריך הגמרא וכי נחשדו וכו' משום תרומה גדולה אבל תרו"מ לא בעי מוקף אע"כ דבדמאי משתעי ומ"מ פריך הגמרא וכי נחשדו חבירים א"כ מוכח מזה דגם בדמאי ת"ח מחמירים על עצמן שלא להפריש אלא מן המוקף ונפשט בזה ספקו של הגאון הנ"ל]

היוצא לנו מכל דברינו דלהרמב"ם ורש"י בתרומת מעשר לא בעי מוקף בכלי אחד (אלא שלהרמב"ם אף תרומה גדולה לא בעי מוקף בכלי אחד] ורק דבעינן שתיהן לפניו מחשש שמא אינה בעין. ולר"ת בתוס' אפי' תרומת מעשר בעי' מוקף בכלי אחד דווקא. ובזה נעמוד על טעמם של הרמב"ם קא ורש"י דלא ס"ל כסברת התוס' דבע"ש ועיו"ט שרי לתרום שלא מן המוקף ונביא אל הביאור בגמ' (יבמות צ"ג) רבי חייא הוה ליה אריסא דהוה מייתי לי' כנתא דפירא כל מעלי שבתא ההוא יומא נגה ליה ולא אתא שקל ר' עישר מפירי דביתי' אתא לקמיה דר' ינאי א"ל שפיר עבדת דכתיב למען תלמד ליראה וגו' כל הימים לאו כה"ג. והנה מזה הוכיחו התוס' דמותר להפריש בע"ש שלא מן המוקף. ורש"י מיאן בזה ופי' רק דמוכח מזה דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם דלשיטת רש"י דעיקר הטעם דתרומת מעשר בעי מן המוקף הוא משום שמא אינו בעין וא"כ א"צ לחוש רק היכא שהפירות שצריך להפריש מהן הם לפניו והתרומת מעשר אינו לפניו צריך ת"ח לחוש שמא נאבד. אבל אם הוא להיפך שהתרומ"ע היא לפניו והפירות שצריך להפריש עליהם אינם לפניו אז בוודאי אפי' ת"ח א"צ לחוש ומותר להפריש אז תרומ"ע אפילו אין שתיהן לפניו כיון שהתרומ"ע הוא לפניו. והנה הכא גבי מעשה דר' שהאריס היה מביא לו בכל ע"ש כנתא דפירא ולפי מה שהוכיחו התוס' היו הפירות של האריס וא"כ מסתמא הפריש מהן תרומה גדולה דהא לא נחשדו וא"כ לא היה לו לר' חייא להפריש רק מעשר ותרומת מעשר (וכמו שמוכיח הלשון שקל עישר דמשמע מעשר ולא קאמר שקל תרם) וא"כ אף שת"ח כר' חייא בוודאי אינו מעשר אף תרומ"ע שלא מן המוקף שמא אינו בעין מ"מ הכא שהמעשרות היו לפניו בעין רק הפירות לא היו לפניו בוודאי מותר להפריש שלא מן המוקף אפילו ת"ח. אבל התוס' לשיטתם דס"ל דתרומת מעשר נמי בעי מן המוקף בכלי אחד דווקא ולא סגי במה שיהו שתיהן לפניו וא"כ יקשה על ר' חייא היאך תרם שלא מן המוקף בכלי אחד אף שאין כאן חשש שמא אינה בעין ומזה הכריחו התוס' דבע"ש ועיו"ט מותר להפריש שלא מן המוקף אבל לרש"י לשיטתו אין מכאן שום הכרח ואדרבה מסוגיא דעירובין דמערבין לישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין דמפרש שם הגמרא דלכן לא פליג סומכוס אנזיר ביין משום דאפשר למתשל אבל תרומה אי מתשיל עלה הדרא לטיבלא ומקשה הגמרא וליפרוש עלה ממקום אחר ומשני לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף א"כ משמע מזה דאף בע"ש אסור לתרום שלא מן המוקף (וע"ש בתוס') וא"כ לפי מה שביארנו שהרמב"ם קאי בשיטת רש"י א"כ שפיר השמיט הך דינא דמותר להפריש בע"ש שלא מן המוקף: ועוד נ"ל לומר לדעת הרמב"ם ז"ל ויתורץ בזה גם קושיית התוס' על רש"י במה שהקשו דאי לא הוה כאן רק האיסור משום דשלב"ל והוא ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל א"כ אף בחול נמי. והוא כיון ד"ר ינאי שאל זאת לר' חייא וי"ל ד"ר ינאי לשיטתו אזיל בב"מ פ"ח דאמר שם דאין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית וא"כ אסור להפריש מפירות שהם בביתו שכבר נתחייבו בתרומה ומעשר על פירות שהם בשדה שעדיין לא נתחייבו וכדתנן בפ"ב דתרומות ולא מן הגמור על שאינו גמור והאיסור הוא מן התורה דדרשינן בספרי פ' קורח כדגן מן הגורן מן הגמור על הגמור ולא מן הגמור על שאינו גמור וא"כ הכא שהפירות היו בשדה שלא נתחייבו עדיין בתרומה א"כ היה אסור להפריש מן התורה ורק שנסתפק לר' ינאי בהא כיון דקי"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בעלמא היכא דדעת אחרת מקנה אותו אם מועיל זה גם לענין תרומה ומעשרות דאפשר דאם אמר שכשיבואו הפירות לבית ויתחייבו בתרומה ומעשר וגם יהיו שתיהן לפניו שלא יהיה איסור דשלא מן המוקף אז יחול תרומה ומעשר על הפירות שהפריש מקודם בע"ש והא וודאי הוה פשיטא ליה דבדיעבד הוה תרומה כמו דתנן במס' תרומות (פ"ב מ"ב הנ"ל) ובאמת הפירות היו שלו (ואי אנו צריכים לדחוק לדעת הרמב"ם שהפירות היו של האריס ומ"מ הוו דבר שלא בא לעולם דהא עדיין לא נתחייבו בתו"מ אלא דהיה חושש שמא עבר איסורא ועבר על מה דדרשינן כדגן מן הגורן ואמר ליה ר' חייא שפיר עבדת דכתיב וכו' פי' כיון שמצינו קנין בדבר שלב"ל והלכך אף דבחול אסור לכתחילה אבל בע"ש מותר להפריש בכה"ג אפילו לכתחילה וא"כ שפיר השמיט הרמב"ם הך דינא כיון דעיקר היתרא מה שמותר להפריש בע"ש מן הגמור על שאינו גמור וגם שלא מן המוקף הוא מטעם דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם שיכול לומר כשיבואו הפירות לבית ויתחייבו במעשר וגם יהיו מוקף אז יחול התרומה והמעשר. א"כ בזה הרמב"ם לשיטתו דפסק דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם נפל פיתא בבירא ואסרו להפריש אף בע"ש שלא מן המוקף ולכן שפיר השמיט הרמב"ם הך דינא ונתיישב בזה קושייתו של רבינו המל"מ ז"ל. ע"כ מחידושי חתני הרה"ג הנ"ל ודפח"ח: סימן לד

כתב הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם בשער אבילות ישנה הלכות ת"ב תניא אמר ר' שמעון ד' דברים היה ר' עקיבא דורש ואני איני דורש כמותו ורואה אני את דברי מדבריו וכו'. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים וכו'. ואני אומר בחמשה בו שבו באה שמועה לגולה שהוכתה העיר וכו'. ומסיק הרמב"ן ז"ל דהלכתא ומנהג כרבי עקיבא דצום עשירי היינו עשרה בטבת וכן כתב