בנין שלמה חלק ב כו

לטעון שלא הלוה לו רק עד ל' יום מחמת דהוא מוחזק במשכון מ"מ היה יכול הלוה לחזור ולתפוש ממנו ואז היה נאמן הלוה משא"כ לאחר שהעידו העדים שוב לא יהיה מועיל תפישת הלוה ודפח"ח [ואכן לענ"ד אין הדבר ברור דמהני תפישת הלוה לאחר שפסקו הב"ד דהמלוה נאמן דא"כ אין לדבר סוף דהיום יתפוס הלוה ולמחר יתפוס ממנו המלוה ועי' ברא"ש בב"ב פ"ג דכ' כהך סברא לענין כל דאלים גבר והדבר צ"ע בזה

עוד שמעתי מהגאון הנ"ל שעלה בדעתו לומר דין מחודש לענין חלת חו"ל דנראה דיכול לשאול על החלה אף לאחר שבאה ליד כהן והוא ע"פ דברי הנו"ב מהד"ת בחלק יו"ד סי' קנ"ד דהטעם דתרומה שבאה ליד כהן דאינו בשאלה הוא משום דהכהן יכול לומר להבעלים דאינו מאמינך דלא מבעיא אם ב"ד מתירין לו ע"י פתח שהנודר אומר דאלמלא הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר ואם באמת אינו כן אין ההתרה התרה דוודאי יכול הכהן לומר לו דאיני מאמינך דהוא כן ואולי אתה משקר אלא אפילו אם מתירין לו ע"י חרטה מ"מ כיון דצריך חרטה דמעיקרא וצריך הנודר ליזהר שלא יאמר דהוא מתחרט מעיקרא רק אם מחליט בדעתו באמת כן שראוי להתחרט על הנדר ותוהה על עצמו מה שנדר מעיקרא כן והלכך גם בזה יכול הכהן לומר לו דאינו מאמינך דאתה מתחרט חרטה דמעיקרא ע"ש והלכך בחלת חו"ל דאינו נאכלת לכהן ואף שראוי להסיקו תחת תבשילו מ"מ אין זה הפסד לכהן כ"כ ובוודאי אינו מקפיד הכהן כלל אם ישאלו הבעלים עליו והלכך נראה דאף לאחר שבאת ליד כהן איתא בשאלה ודפח"ח

ועוד אמר לי בשם בנו הגאון מוהרא"א זצ"ל מ"ץ דפ"ק ווילנא ששמע ממנו בעוד שהיה רך בשנים מאוד שאמר ליישב קושיית הברית אברהם בסי' שהקשה בהא דתנן בנדרים דף צ' ע"ג) דחזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ובנטולה מן היהודים יפר חלקו והקשה בספר הנ"ל דמאי הועילו בתקנתן דהא מ"מ יכולה לומר דטמאה אני לך ונטולה מן היהודים דבכה"ג ליכא למימר דיפר חלקו דהא כבר הקשו הראשונים דהיכי תקנו להתירה לבעלה באומרת טמאה אני לך הא עשתה עצמה חד"א ותי' הר"ן דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה וכיון דע"כ אנו צריכין להפקעת קדושין תו אינו יכול להפר וא"כ מ"נ אסורה לו או מחמת האמירה דטמאה אני לך או מחמת הנדר כן הקשה בס' ברית אברהם הנ"ל. ותי' ע"ז הגאון הנ"ל ע"פ דברי התוס' (דכתובות דף ס"ג) ד"ה אבל שכ' שם דבטוענת מאיס עלי י"א שכופין אותו להוציא ולא חיישינן שמא עיניה נותנת באחר כמו באומרת טמאה אני לך דשאני התם דנוטלת כתובה חיישינן שמא עיניה נותנה באחר אבל בטוענת מאיס עלי דמפסדת הכתובה לא חיישינן. ואין להקשות דא"כ מה הועילו בתקנתם הא יכולה להפקיעה עצמה מבעלה ע"י טענת מאיס עלי דכיון דבמאיס עלי אין לה כתובה לא תפקיע עצמה להפסיד כתובתה כן כתבו התוס' שם. ועפ"ז גם קושיית הברית אברהם יסתלק בזה דהדבר פשוט דאם תטעון ב' הטענות דטמאה אני לך ונטולה אני מן היהודים בוודאי תפסיד הכתובה דאף דבאשה שאוסרת הנאת תשמיש הבעל על עצמה יש לה כתובה למ"ד דאמרינן דהוא נתן אצבע בין שיניה מ"מ הכא כיון דאינו יכול להפר מחמת הטענה דטמאה אני לך דהוצרכו חכמים להפקיע הקידושין פשוט דהוי כהיא נתנה אצבע בין שיניה ואין לה כתובה וא"כ לא שייך לחוש לזה כמו דלא חיישינן לטענת מאיס עלי כן שמעתי מפי הגאון הנ"ל וש"י. וכבוד חתני הרב החריף מו"ה נחום נ"י רצה לתרץ קושיית הברית אברהם הנ"ל די"ל דאף דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה מ"מ כיון דהטעם דהבעל מיפר נדרי אשתו משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וא"כ מה בכך דחכמים הפקיעו הקידושין מ"מ היא לא ידעה מזה ובוודאי נדרה על דעתו והלכך יכול להפר ולא איכפת לן במה שהפקיעו הקידושין וראיה לסברא זו מהש"ס (דנדה דף נ"ג) דאמרינן שם דאפילו למ"ד דמופלא סמוך לאיש דאורייתא יכול להפר נדרי אשתו קטנה ואף דנישואי קטנה אינו אלא מדרבנן משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ע"ש וא"כ בנד"ד נמי דכוותיה. **(ושוב מצאתי להגאון מוהרש"ש ז"ל בהגהותיו לנדרים שתי' כן ות"ל שכוונתי לדעתו)** אבל לאחר העיון ליתא יש לדחות זה אנן חיישינן דאין כוונתה בנדר זה רק להפקיע עצמה מבעלה ומשו"ה אוסרת עליה כל העולם על עצמה כדי שיסברו שקשה לה להיות עם איש וע"י כן נכיף את הבעל לגרש וא"כ לא שייך בכאן דנודרת ע"ד בעלה דהא אדרבה אין רצונה שהבעל יפיר לה. אך מ"מ תנן דיפר את חלקו דכיון דמ"מ היא אשתו והתורה לא חילקה בהפרת הבעל בין אם נדרה על דעתו או לא אבל אם מפקיעין הקידושין בוודאי אינו יכול להפר וזה פשוט]. כל זה שמעתי מפי הרב הגאון הנ"ל

ועוד ראיתי להביא כאן איזה עניינים דרושים ששמעתי מפי מר אחי הגאון מו"ה בצלאל הכהן זצ"ל דעמד להתעורר ולהבין הטעם דלמה בעצרת דהוא יום שניתן בו הלוחות הראשונות הוא יום משתה ושמחה ואפילו ר"א דס"ל דשמחת יו"ט רשות בשאר המועדים מ"מ בעצרת מודה דבעינן נמי לכם משום דהוא יום שניתנה בו תורה אלמא דיום שניתנה בו תורה ראוי לאכול ולשתות ולשמוח ואלו ביוה"כ דהוא נמי יום שניתנה בו תורה דלוחות האחרונות נתנו ביוה"כ כדאיתא (בתעניח דף כ"ו במשנה) דלא היה יו"ט לישראל כט"ו באב ויה"כ וכו' ואמרינן שם בגמ' ודף ל' בשלמא יוה"כ משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתן בו לו האחרונות ע"ש (וכן מבואר במדרש וברש"י בחומש] הוא להיפך מעצרת דנקבע לתענית וצום וכפרה וסליחה ולמה נשתנה יום שניתן בו לוח האחרונות מיום שניתן בו לוחות הראשונות שזה ניתן לאכילה ושתי' וזה ני לעינוי וצום וליום כפרה וסליחה. ואמנם הוא מותיב לה והוא מפרק לה בטוב טעם ודעת ע"פ המבואר בספרים דהעולם הזה נברא בזכות לוחות הראשונות והעולם הבא נברא בזכות לוחות האחרונות. ואמר מר אחי ז"ל די"ל דמש"ה העוה"ז יש לו גבול ותכלית ועומד ליחרב וכאיתא (בר"ה דף ל' ובסנהדרין דף צ"ו) דשית שנין הוי עלמא וחד חרוב דהעוה"ז עומדת בזכות קבלת לוחות הראשונות דהן נמי נשתברו ונפסדו ומשו"ה העוה"ז נמי אין לו כח עולמי ונצחי משא"כ העוה"ב דנברא בזכות לוחות האחרונות דהן קיימין לעד ולעולמי עולמים משו"ה העוה"ב הוא ג"כ עולם נצחי בלתי גבול ותכלית ואמר עוד די"ל דלזה כיוונו חז"ל (בב"ק דף נ"ה) דאיתא שם דמ"מ לא נאמר כי טוב בלוחות הראשונות משום דסופן להשתבר ופרכינן וכי עומד להשתבר מאי הוי אמר אשי ח"ו פסקה טובה מישראל ואינו מובן דלענין מאי קאמר דפסקה טובה מישראל. אכן להנ"ל י"ל דכיון דסופן להשתבר לכן גם העוה"ז הוא עומד להיות כלה ונפסד ולפיכך לא שייך לומר בהם כי טוב כיון שאין הטוב מתקיים לעולם וכן מספר ימי חייו של האדם וטובתו בעוה"ז הוא בגבול ותכלית ועומד ליפסק כי לא לעולם חוסן וגו' (משלי כ"ז) אבל בלוחות האחרונות דלא נשתברו נאמר בהם כי טוב כי העוה"ב דנברא בזכותן ג"כ קיים לעד ואין לו גבול ותכלית וכן הצדיקים שיעמדו לעוה"ב אין חוזרין לעפרן כדאיתא (בסנהדרין דף צ"ב שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים [ונראה דלזה כיוונו חז"ל (בפסחים דף נ' ע"א) דאמרי שם דמ"ד והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא א"ר אחא ב"ר חנינא לא כעולם הזה העוה"ב העוה"ז על שמועות טובות ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת לעוה"ב כולו הטוב והמטיב ע"כ והכוונה כנ"ל משום דעוה"ב וטובותיו הוא בלא גבול ותכלית ולא שייך בו שמועות רעות כלל דכולו טוב הוא] ואמר עוד מר אחי ז"ל די"ל דלזה רימזו חז"ל במ"ש (במנחות דף כ"ט) דמ"ד כי ביה ה' צור עולמים דהעוה"ז נברא בה' והעוה"ב נברא ביו"ד וי"ל דכיוונו ג"כ בזה דהעוה"ז נברא בזכות לוחות הראשונות דמרומזים באות ה' דביום הששי וכדאמרינן בריש ע"ג דמשו"ה כתיב הששי בה"א הידיעה דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה מוטב והעוה"ב נברא ביו"ד היינו דנברא בזכות לוחות האחרונות שניתנו בעשרה בתשרי. וע"פ כל הקדמות אלו יתיישב היטב מה דביום נתינת לוחות הראשונות ניתן לאכילה ושתיה ויום נתינת לוחות האחרונות ניתן לתענית וצום והיינו דנתינת לוחות הראשונות הוא כנגד העוה"ז השפל דא"א בלא אכילה ושתיה ולכן מצוה בו ביום לאכול ולשתות ולשמוח אבל יום נתינת לוחות האחרונות דהוא כנגד עוה"ב דאין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה ולכן גם ביוה"כ ניתן ליום תענית וצום זכר לעוה"ב וגם צריכים כל ישראל להיות נקיים מכל חטא ביוה"כ דוגמת העוה"ב שאז יהיה כולם קדושים ונקיים מכל חטא ועון. גם אמר לי דבתיבת אנכי מרומז זמן הימים של נתינת הלוחות דאל"ף ונו"ן של אנכי הוא מרמז להיום של נתינת לוחות הראשונות דניתנו בי נ"א לספירה כמו שכ' המג"א באו"ח בר"ס תצ"ד. והכ' והי' מרו יום נתינת לוחות האחרונות דהיו"ד והכ"ף הוא ר"ת קיום כפור' (ועיין בפסיקתא דאיתא שם ג"כ גימטריא על תיבת אנכי וכן בשבת ק"ד ע"ש אכן לפי עניינינו הנ"ל יש מקום גם לאופן זה). כל זה שמעתי מפי מר אחי הגאון וצ"ל וכל דבריו נ"ל כפתור ופרח בעז"ה: ב

וראיתי להביא בכאן איזה חידושים מחתני הרה"ג החריף ובקי וכו' מו"ה ר' נחום [וכעת נתקבל לרב אב"ד בק"ק טראק יצ"ו] וזה לשונו הטהור בשו"ע יו"ד בסימן מ' סעיף ג' נמצא מחט בלב אע"פ שאינו ניכר בחוץ טריפה והוא מדברי בה"ג. והנה מדברי הב"י והרמ"א נראה דלהכי טריפה אף שלא ניקב לחוץ משום דסופו לנקוב וכן פי' הש"ך אבל הלבוש והט"ז לא נהירא להו האי פירושא כמו שכתב הט"ז שם בס"ק ד' וז"ל ותו דלמה יהיה טריפה במה שסופו לנקוב דעכ"פ עכשיו אין אין כאן נקב עכ"ל ואף דסירכא לתוס' הוא משום דסופו לינקב וכן טריפות דגולגלת הוא משום דסוף הקרום לינטל כבר חילק בלבוש שם בין טריפות המתחדש בגופה אמרינן כל העומד וכו' אבל בטריפות דמחט אין סברא לומר כל העומד לינקב וכו' כיון שהוא דבר הבא מן החוץ ואינו מצד טבע הבהמה בעצמה ולכן פי' הט"ז דטרפות דמחט שנמצא בלב אינו מצד סופו לנקוב אלא משום דחיישינן שמא כבר ניקב ורק בריאה דאפשר למבדק ע"י נפיחה לא אמרינן שכבר ניקב יעו"ש. ונראה לומר לפענ"ד דיש לתלות מחלוקת הש"ך והט"ז והרמ"א והרמ"י במחלוקת רבה ורבא בחולין פ' בהמה המקשה (א"א:) דמסיק שם הגמ' כי קאמר רבה דבלע שתי