בנין שלמה חלק ב כד

לענין צינור שעלה בו קשקשין דממעכן ברגלו בצנעה בשבת וכתבו התוס' שם דאף דקי"ל כרב דס"ל דמקום וכו' מ"מ באיסור דרבנן שרי. ואמנם בסוגיא (דשבת דף ס"ה) מבואר להדיא דגם באיסור דרבנן אסור וכבר העיר בזה המג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ו וכתב דהתוס' ס"ל דסוגיא דשבת נדחה מהלכה ע"ש וע"ש בגליון המג"א להגרע"א ז"ל ובהפלאה על כתובות שם ע"ש היטיב וא"כ לכאורה דבנ"ח דרבנן נמי תליא בפלוגתא זו. ואכן יש לדחות דשאני איסור מראית העין דעלמא דאינו אלא גזירה דשמא יאמרו דמותר לעשות דבר זה או דיבואו למחשדיה דמחלל שבת וכיוצא והלכך בחדרי חדרים דלא שייך הגזירה ואינו אסור רק משום לא פלוג לא החמירו כ"כ לאסור משום לא פלוג באיסור דרבנן אבל במראית העין דנ"ח דבמקום דאיכא מראית העין כגון בזמניהם דהדליקו בחוץ אינו מקיים המצוה כלל אם משתמש לאורה שפיר י"ל דאף בזמנינו דמדליקין בפנים אסור להשתמש דמ"מ בעינן דיהיה עושה המצוה כמו שתקנו חז"ל בכל מה דיכול ונהי דא"א להדליק בחוץ מכל מקום בשאר דברים שיכול לעשות כמו שתקנו חז"ל מחוייב לעשות וצ"ע בזה] ב' שיטת הרמב"ן ז"ל דוודאי בתשמיש דרשות אסור מצד ביזוי מצוה כמו הרצאות מעות אבל בתשמיש דמצוה דליכא ביזיון וודאי דאינו אסור אלא משום דהרואה יאמר דלצורכו הוא דאדלקה ולא יהי' היכרא וכמו שכ' ברא"ש ז"ל בכל תשמיש והא דהוצרכו לטעם דביזוי מצוה היינו בתשמיש קל כמו הרצאת מעות דליכא חששא דרואין אינו אסור רק מצד בזיון ולפי דבריו ז"ל בתשמיש דרשות שהוא תשמיש קבוע אסור מתרי טעמי מצד בזיון ומצד חששא דרואין. ואמנם שיטה שלישית יש בזה להר"ן ז"ל ודעתו ז"ל דבתשמיש לאור חנוכה אין בזה חששא דרואין כלל דכיון דמדליקה בחוץ במקום דאינו מדליק בכל ימות השנה מבינים הכל דהוא עשוי לנר חנוכה ואף אם משתמש לאורה ולא אמרו הך סברא דרואין רק אם היה תפוש נר חנוכה ועומד דשם שפיר יש חששא דרואין דכל העובר בשוק ורואה דתופש הנר בידו יסברו דעכשיו הדליקו כדי להשתמש בו לצרכו בבית או באיזה מקום אחר חוץ לבית אבל אם מונח במקום הראוי לא שייך חשש זה כלל וכל עצמו לא אסרו להשתמש לאורה רק מצד ביזוי מצוה ואפילו בתשמיש מצוה ג"כ שייך בזיון דמצות מבטלות זו את זו דכל דמשתמש בשביל מצוה אחרת נראה כמבטל למצוה ראשונה. והא דהוצרך לאסור להרצות מעות הוא רבותא דאפילו תשמיש קל כהרצאת מעות ג"כ איכא ביזוי מצוה. ואמנם תימא לי דלפי מה שכ' בתחילה בטעם של מ"ד דאסור להשתמש לאורה דכיון שע"י נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בו כלל משמע דס"ל כבעהמ"א ז"ל דלאו משום בזיון נגעו בה רק משום דמעיקרא הטילו על נ"ח איסור הנאה ואיסור קדושה משום דכיון שהיא זכר למנורה עשאוה כנרות המנורה וא"כ לא הוצרך להמציא דבתשמיש דמצוה ג"כ שייך בזיון דאפשר דבשאר מצות מותר להשתמש תשמיש דמצוה כגון בנר בהכנ"ס ושל חולה ושאני נ"ח דאסור מצד איסור הנאה ולא דמי לשאר נירות דמצוה ומנ"ל להמציא דבר זה דגם לתשמיש דמצוה איכא בזיון ואי משום דיש לו הכרח מד' רב אסי דאמר דאיסור דהרצאות מעות כנגד נ"ח אינו אלא מטעם ביזיון ולא מסתבר ליה למימר דרב אסי פליג עליה דרב או דאפשר דגריס כגי' דידן דרב בעצמו אמר להך מימרא דאסור להרצות מעות וע"כ צ"ל דגם הא דאסור בתשמיש דמצוה ג"כ משום בזיון הוא א"כ תמוה דלמה הוצרך לטעם משום דהיא זכר למנורה עשאוה כמנורה דהא גם בשאר נרות דמצוה שאינם זכר למנורה ג"כ אסור להשתמש לאורם תשמיש דמצוה אחרת וד' הר"ן ז"ל צ"ע לכאורה דנראה דמזכי שטרא לבי תרי וכתב ב' טעמים הסותרין זא"ז. ואמנם אחר העיון בזה קצת ראיתי כי דברי הר"ן נכונים די"ל דאין כוונתו לומר דמשו"ה אסור להשתמש לאורה משום דאסור בהנאה כמנורה כדעת בעהמ"א ז"ל דאם איתא הו"ל להזכיר בהדיא דאסורות הם בהנאה כל עיקר כמו שכ' הבעהמ"א ז"ל ומדהשמיט לשון זה משמע אדרבה דבאמת לא ס"ל כבעהמ"א ורק עיקר איסור תשמיש לאורה משום בזוי מצוה ומה שהוצרך לטעם דעשאום כמנורה שאינן משתמשין בה כלל היינו משום דהיה קשה לו דלכאורה דנהי דלהשתמש כנגדה בשביל תשמיש אחר אפי' תשמיש דמצוה אחרת אסור משום דמבטל למצוה שהודלק בשבילו מ"מ להשתמש כנגדה בשביל מצות נ"ח עצמו יהא מותר כגון דצריך אדם אחר להדליק נר חנוכה ורוצה לתקן ולערוך הנרות כנגד נ"ח יהא מותר כמו בשאר נרות דמצוה כגון נר של חולה ושל בהכ"נ דמותר לכה"פ להשתמש לאורה בשביל החולה או להתפלל כנגד הנר דלדבר שהודלק בשבילו בוודאי מותר ולמה בנ"ח אסור לגמרי ולכן תי' דנ"ח שאני כיון דהך נר נתקן זכר למנורה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל ואף דלאותה מצוה לא שייך ביזוי מצוה מכל מקום לא רצו לחלק דמעיקרא נתקן שלא להשתמש כנגדה כלל והלכך אף אם משתמש בה לאותו מצוה ג"כ איכא בזיון דכיון דלא נעשה לשם תשמיש כלל. ואפשר דזהו הטעם של המ"ד דאין מדליקין מנר לנר ואף דאנן קי"ל דמדליקין מנר לנר אף בנ"ח צ"ל דכולי האי לא אסרו בתשמיש קל כזה ולצורך אותה מצוה דכיון דאיכא תרתי למעליותא לא רצו לגזור ושיטה רביעית לבעהמ"א ודעתו ז"ל דלרב בוודאי אסור בהנאה ויש בו קדושה ואסור בכל התשמישין ואכן אנן קי"ל כרב אסי דנר חנוכה אין בו משום קדושה ולכן אינו אסור רק הרצאת מעות או שאר תשמיש דרשות אבל תשמיש דמצוה שרי ומיהו צריך נר אחרת בבית להשתמש לאורה אבל אי ליכא נר אחרת בבית להשתמש לאורה אז ליכא היכרא כלל ואסור לד"ה אף למ"ד דמותר להשתמש לאורה. וכל זה דברנו בענין שימוש תוך זמן מצותה אבל לאחר שדלק כשיעור ולא נתן שמן רק כשיעור רק דאירע שהיה הפתילה דקה ודלקה לאחר זמן שיעורו דפתילה בינונית או שלא היתה דולקה כפי הראוי ולא נמשך השמן אחר הפתילה ה ולפיכך נשאר שמן אחר השיעור אי מותר להשתמש לאורה או לא בזה נראה מד' הר"ן ז"ל דתליא במחלוקת הרי"ף עם הגאונים ז"ל דלדעת הגאונים ז"ל דאסור להסתפק ממותר השמן גם להשתמש לאורה אסור דכיון דאסרו להסתפק גם לאחר חנוכה ע"כ דלאו משום ביזוי מצוה אתי עלה דלאחר חנוכה כבר בטלה מצוותה וע"כ דס"ל דאיכא איסור הנאה בשמן וא"כ גם להשתמש לאורה אסור כמו דאסור בכל איסורי הנאה ולהרי"ף דמתיר להשתמש לאורה גם להסתפק מותר אפילו בימי חנוכה גופא. ואכן לפי מש"כ לעיל י"ל דהכ"מ בזה דמותר להשתמש לאורה משום דאיסור הנאה דשימוש קיל דגם במנורה אין בו משום מעילה והלכך לא אסרו גם בל"א דרבנן משא"כ להסתפק מן השמן והפתילות בעצמן שלא לצורך הדלקה דבכה"ג במנורה עצמה איכא איסור מעילה שפיר גזרו גם בנ"ח ואף דלאחר שנעשית מצוותה גם במנורה ליכא מעילה מ"מ נראה דאסור להנות מה"ת רק דקרבן מעילה ליכא ובלא"ה י"ל דבנ"ח לא שייך דנעשית מצוותה דהא ראוי לחנוכה של שנה הבאה. ולפי מה שכתבנו בשם המס' סופרים בתוך ימי חנוכה בוודאי אסור להסתפק בהם ולהשתמש לאורה דהא אמר דהנרות הללו קודש וקודש הא אסור בהנאה אבל לאחר ימי חנוכה תלי בחילופי הגירסאות אי גרסינן וכל שמונת ימי חנוכה או וכל מצות ימי חנוכה וכמו שכ' לעיל. ולענין לכבותה לאחר שדלקה כשיעור הנה הרי"ף והרא"ש כתבו בהדיא דמותר לכבותה ולא נמצא מי שחולק עליהם בזה וכן מסתבר דאף אם נימא דעשאום קודש כמנורה מ"מ במנורה גופא היה מכבם ומדשנן בבוקר [והגם שי"ל כיון דהוא זכר לנס דלא היה בו להדליק רק יום אחד ודלקו ממנו ח' ימים אפשר דעשאום לנ"ח כמו נר מערבי דלא היו רשאין לכבותו אם מצאו דולק כדי שיראו הכל הנס ואף לאחר שמת שמעון הצדיק דפעמים דולק ופעמים כבה מ"מ אם אירע שהיה דולק לא היה רשאי ליגע בו בבוקר וכמו שמבואר במשנה דתמיד פ"ג אך כיון שברי"ף וברא"ש ז"ל מתירין להדיא מאן חשיב ומאן ספין לחלוק עליהם ומיהו המהרש"ל בתשובה בסי' פ"ה מחמיר בזה ואוסר להשתמש לאורה אף לאחר שדלקה כשיעור משום מראית העין דהרואה לא ידע דהוא אחר זמן ויבוא להשתמש בתוך הזמן והובא בב"ח ובמג"א בסי' תרע"ב ומיהו זה תליא במחלוקת הרמ"א ביו"ד סי' פ"ז דלדעת הרמ"א באיסור דרבנן לא חשו למראית העין ואפשר דהרי"ף והרא"ש ז"ל ג"כ סוברים כן והא מהא דהביא הש"ך שם ראיה דאינו יוצא בזוג אע"פ שהוא פקוק משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא כבר כתבו האחרונים ז"ל דאינו ראיה די"ל דאיסור מקח וממכר הוא איסור מד"ק מדכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר ודינו כדברי תורה. ועוד דלדידן דמדליקין בפנים ליכא חששא דרואין כלל דבני בית יודעין דכבר דלק כשיעור וד' המהרש"ל צ"ע. ומיהו ק לכבותה מדינא בוודאי שרי ומיהו הב"ח כתב דהמנהג שלא לכבות ולכן אין לנהוג היתר כמש"כ הטור בסי' תר"ע לענין איסור מלאכה בחנוכה דאין להתירן וכל זה איירינן אם לא נתן שמן אלא כשיעור ודלק יותר אבל אם נתן בו שמן יותר. משיעור הצריך אפשר דה"מ דמותר להסתפק מן השמן הנשאר לאחר שדלק כשיעור וכ"ש להשתמש לאורה דמעיקרא לא חל הקדושה ואיסור הנאה רק על שיעור הצריך. ומיהו אחר העיון הא ליתא דהא בסוכה נמי שיעור סוכה אינו אלא ז' טפחים ומ"מ אם עשה סוכה גדולה שמחזקת כמה מילין מ"מ חל איסור הנאה על כל הסוכה ואף דיש לדחות מהתם מ"מ הכא ממילא חל האיסור על הכל דהא קי"ל דאין ברירה ועוד דאסור מצד תערובת ועוד משום טעם כעיקר דבעת ההדלקה שהשמן חם נותן טעם זה בזה. ויש לתמוה על דעת המפרשים שמחלקים בזה בין אם לא נתן שמן רק כשיעור והותיר ובין אם נתן שמן יותר מכשיעור דמה בכך דהא מ"מ אסור מצד נתינת טעם דהא לפי דעת הגאונים ז"ל ע"כ דס"ל דאית בהו איסור הנאה מדאסרי להנות מן השמן אף אחר חנוכה וא"כ למה אינו נאסר כל השמן מצד נתינת טעם. ומיהו לפי מש"כ תליא לכאורה בחילופי הגי' דלפי גי' הרא"ש דגרים וכל מצוות משמע דאינו נאסר רק כפי שינוי המצוה ומיהו אינו ראיה גמורה דפשוט דנוסח זה נתייסד כפי עוקר המצוה דנ"ח דא"צ ליתן רק שמן אלא כשיעור הצריך דהיינו לחצי שעה אבל מ"מ י"ב דנאסר גם מותר השמן מצד תערובות וצ"ע. ודע דיש לתמוה על הרא"ש דהעתיק לשון המ"ס דהנירות הללו קודש והיאך כתב דתשמיש דרשות שאינו של גנאי מותר וצ"ע בזה: ורענין מה דעמדנו על שינוי הנוסחאות דיש גורסין קודש הם וגי' דיין. קודש סתם נ"ל דג"כ פליגי במותר השמן דמאן דגריס קודש הם רצה לשלול דמותר השמן אין בו משום קדושה אם נתן יותר משיעור ולפי גי' הרא"ש דגרס וכל מצות ידעינן מזה גופא דאינו קודש רק כפי.