בנין שלמה חלק ב כא

אתה מחזיר את האוהל למקומו מוטב וכו' ע"ש וזה ידוע דהזמן שהיה הקב"ה בכעס עם ישראל לא היה רק במ' יום אמצעים וכמו שמבואר בס"ע הנ"ל וברש"י בחומש בפ' עקב וכן הרמב"ן ז"ל בחומש בפ' כי תשא כתב דע"כ הך קרא דמשה יקח את האוהל לא היה רק במ' יום אמצעים ותמה על רש"י ז"ל בחומש שם דפי' דזה היה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן דחדא דא"כ אין לו שייכות למעשה העגל שהזכיר מקודם ועוד דכן מוכח מהש"ס דברכות הנ"ל שהובא ברש"י ז"ל בעצמו בחומש שם וע"ש ברמב"ן. אלא שתמה ע"ז דא"כ היאך נפרנס להקרא דפ' עקב [ט' י"ח] דכתיב גם במ' יום אמצעים ואתנפל לפני ה' כבראשונה ארבעים יום וארבעים לילה ונשאר בתימה. ואמנם לפי דברי הגר"א ז"ל הנ"ל עולה לנו ב' מקראות האלה כמן חומר בעז"ה ואין כאן סתירה כלל דהא דכתיב ואתנפל שלפני ה' כבראשונה היינו דעלה בכל יום להר להתפלל ואח"כ ירד תיכף למחנה כדי לשפוט את העם ומ"מ גם בעת שהיה במחנה ג"כ התפלל ובקש רחמים לפני הקב"ה עבור ישראל כל יתר היום אם היה פנוי מטרדת העם הבאים לשאול דבר ה' וכן כל הארבעים הלילות שהיה במחנה הכל היה בנפילה ובקשת רחמים ובזה יתקיים גם הכתוב דברים ט' י"ח] ואתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה והיינו דבמחנה התנפל גם בלילה ונראה לי דהיינו דהזכיר שם בפסוק (כ"ו ב') פעמים לשון נפילה דכתיב שם ואתנפל לפני ה' את הארבעים יום ואת הארבעים הלילה אשר התנפלתי וגו'. ולכאורה תיבות אלו אשר התנפלתי מיותר דהא כתב ברישא דקרא ואתנפל ופשוט דקאי על הימים והלילות ולמה הוצרך לסיים שנית אשר התנפלתי ואכן לפי מש"כ א"ש משום דנפילה דיום היה בהר ונפילה דלילה היה במחנה בתוך ביתו ולא דמי הך נפילה להך נפילה ומשו"ה כתיב בתחילה ואתנפל לפני ה' את ארבעים יום וקאי רישא דקרא על נפילה של יום ואח"כ אמר ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי להורות דגם בלילה היה נפילה אך דלא דמי הך נפילה להך נפילה ומשו"ה הוצרך לכתוב פעם שנית אשר התנפלתי והיינו נמי טעמא דהוצרך לכתוב "ואת" ארבעים הלילה ולא כתיב וארבעים לילה כמו דכתיב בפסוק י"ח והיינו משום דתיבת את בא להפסיק בין הנושאים וכמו דאמרינן בש"ס ריש מגילה דאתי את ופסיק ע"ש וא"כ ב' מקראות האלו עולה כמין חומר לפי דעת הגר"א ז"ל ונסתלק בזה תמיהת הרמב"ן ז"ל

שוב ראיתי לרבינו הגר"א ז"ל באדרת אליהו פ' כי תשא שדעתו שם דלא עלה להר כלל במ' יום האמצעים וגם לא התפלל כלל והא דכתב בקרא ואתנפל קאי אמ' יום אחרונים וכתב דט"ס נפל בס"ע דאין לזוז מדברי הפרקי דר"א ע"ש. ותמהני דסותר למש"כ בהגהותיו לס"ע. ואולי דמ"ש כאן בס"ע לא בא רק לפרש דברי הס"ע שלא יהיה סתירה לד' הפרקי דר' אליעזר אבל שם דעתו נוטה דיותר נראה לומר דט"ס נפל בס"ע משום דבתנא דבי אלי' חלק ב' פ"ד משמע כן דבמ' יום אמצעים לא עלה להר ולא התפלל ולכן נשאו לבו לומר דט"ס נפל בס"ע ומ"מ תמהני היאך יפקנס כל ג' הפסוקים דפ' עקב הכל על מ' יום אחרונים לבד והדבר צע"ג

ולענין מה שהאריכו התוס' (בב"ק דף פ"ב) בנידון זמן שעלה משה להר במ' יום אחרונים וכתבו שם דלר"י דס"ל דסיון דההוא שתא היה באחד בשבת נמצא תמוז בג' ואב בד' [לפי החשבון דאחד מלא ואחד חסר] ויום ל' של אב היה בחמישי ואז עלה להר ור"ח אלול היה ביום ו' וירד ביוה"כ דחל בשני ונמצא דשהה שם מ' יום חסר לילה הראשונה דהיינו יום הל' של אב בלא לילה וכ"ט יום של אלול וי' יום מתשרי. אבל לרבנן דבתרי בשבתא איקבע ירחא נמצא יום ל' של אב בוא"ו ולא משכחת לה דעלה בחמישי אם לא דנימא דכשירד בי"ז בתמוז בפעם ראשון עלה בו ביום ונמצא שנשלם מ' יום שלמים עם הלילות בכ"ח באב ובכט' עלה פעם הב' והיה בה' או דשפיר עלה בי"ח בתמוז בפעם שני וירד בכ"ט באב אך דעלה באותו יום אך דלפי זה צ"ל דאב היה חסר ויום ל' של אב היה ר"ח אלול באופן דיגיע דירד ביו"כ והיה ביום ב'. ולפי המדרש תנחומא דבי"ח בתמוז שרף את העגל ובי"ט עלה ונמצא יום עלייה של מ' יום אחרונים היה באחד באלול לא יבוא בה' לא לרבנן ולא לר' יוסי וגם לא תמצא ירידה ביו"כ אם לא דנאמר דעברוהו לאלול [ור"ל דאם עלה בי"ט בתמוז ותמוז חסר ע"כ דירד ביום ל' של אב דאל"כ לא משכחת לה מ' יום שלמים עם הלילות. ומיהו קשה לי דהא י"ל דבאותו יום עלה דלמשל אם עלה בי"ט בבוקר י"ל דירד ביום ל' של אב ג"כ בבוקר ובו ביום עלה ונמצא דהיה ביום ה' לר' יוסי וצ"ע] כן כתבו התוס' שם. ואכן הגר"א ז"ל בפירושו לסדר עולם כתב דוודאי צ"ל שעלה בכ"ט באב כדי שיגיע ביוה"כ מ' יום שלמים עם הלילות [ולפי זה הא דאנו למדין דיום ה' הוא עת רצון ע"כ דס"ל כרבנן דיום כ"ט באב היה חל אז ביום ה'] אך בזה מחולק עם התוס' דהם ז"ל ס"ל דיוה"כ חל אז בשני ומזה ילפינן דיום ב' הוא ג"כ עת רצון וממילא מוכרח לומר דאב היה אז חסר. אבל רבינו הגר"א ז"ל כתב דאין צריך לזה דאדרבה אב היה מלא כדי שיהיה עד יוה"כ מ' יום שלמים עם לילות ומ"מ ילפינן מזה דביום ב' הוא עת רצון משום דבאמת נתרצה ביום ב' דהיינו בעיוה"כ רק משום דעדיין לא נשלם ארבעים יום בתשרי עד יום הכפורים ולכן נקבע יום כפרה וסליחה ביום עשרה בתשרי ביום שירד מההר אבל עיקר הריצוי היה בתשעה בתשרי ומשמע דבריו דגם נתינת הלוחות למשה היה ג"כ בתשעה בתשרי אך כיון שלא ירד למחנה עד יום עשירי ונמצא דעיקר הנתינה שניתן הלוחות לישראל היה ביום יו"ד. וע"פ דבריו יש ליתן טעם נכון לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דתוס' שבת ויו"ט וכן אפילו ביוה"כ לענין מלאכה הוא דרבנן. ואכן לגבי עינוי התוס' דאורייתא דהא כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. ולכאורה תמוה דלמה החמירה התורה בעינוי יותר ממלאכה ואכן לדעת הגר"א ז"ל ניחא משום דהתחלת הריצוי היה בערב יוה"כ באמת ואז היה עיקר הנתינת לוחות האחרונות ומ"מ לא נקבע יום התשיעי ליום הכפורים יען כי לא היה כל המעל"ע ברצוי וסליחה משא"כ יום העשירי היה כולו בריצוי אך כיוון שהתחיל הריצוי והכפרה מערב יום העשירי ולכן לדורות נמי הטילה התורה חיוב התענית והכפרה מערב יום העשירי ולכן כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב ואמרינן מלמד שמתחיל להתענות מבערב כדי להוסיף מחול על הקודש משום דגם בעת נתינת הלוחות ג"כ התחיל מתשיעי ולכן לא נקבע התוספות מה"ת רק לענין עינוי משום דעינוי תליא בכפרה וסליחה וזה התחיל מתשיעי. ונראה עוד שזהו שהצריכו חכמים להתוודות עיוה"כ עם חשיכה ופי' הרמב"ן דקודם תפילת ערבית צריך להתוודות בערב יום התשיעי סמוך לבהמ"ש. וכן משמע באמת מלשון הגמ' דמלבד הווידוי דמתפלל ערבית צריך להתוודות קודם חשיכה ולכאורה מאי ענין ווידוי זה להתוודות אז כיוון דעדיין לא התחיל יוה"כ ואכן להנ"ל ניחא דכבר התחיל הריצוי ג"כ בתשיעי. ונראה עוד דהיינו נמי טעמא דמצוה לאכול בעיוה"כ דכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי ולכאורה הוא תרתי דסתרי דצריך להתחיל התענית בתשיעי וגם מצוה לאכול בו והיכן מצינו יום שמקצתו אסור להתענות בו ומצוה לאכול ומקצתו צריך להתענות בו ולא מצינו כזה בכל התורה כולה דמתחילת היום יהיה חייב לאכול בו ולשמוח ולבסוף היום יהיה חייב להתענות ולהוודות ולעשות תשובה ואכן לפי דעת הגר"א ז"ל יתיישב הכל דבערב יוה"כ היו בו שני דברים הפכים דבו ביום ניתן לוחות האחרונות והוא יום שמחה. וגם היה בו ריצוי וכפרה על מעשה העגל ולכן נקבע בו גם לדורות דמתחילת היום צריך לשמוח ולאכול כמו בעצרת דבעינן נמי לכם משום דהוא יום שנתנה בו תורה והיינו דניתן בו לוחות הראשונות וה"נ בעיו"כ בעינן לכם משום דהוא יום שנתן בו לוחות האחרונות. ומ"מ בסוף היום צריך להתענות ולהתוודות בו משום דמתחיל הריצוי והכפרה מבערב קודם בהש"מ כמו בזמן שניתן לוחות האחרונות שכבר נתרצה הקב"ה בתשיעי. ונמצא דמכל הסוגיות הנ"ל הכל הוא סייעתא לדעת הגר"א ז"ל הנ"ל בסדר עולם. היוצא לנו מכל הנ"ל דלענין מ' יום אמצעיים יש בו ד' דעות. א' דעת הסדר עולם דירד בי"ז בתמוז ובי"ח בתמוז עלה להר וביקש רחמים והובא הסדר עולם בתוס' שם. ב' דעת המדרש תנחומא בפ' כי תשא דירד בי"ז בתמוז ושהה במחנה י"ח וי"ט וחזר ועלה בכ' והיה בהר עשרה מן תמוז וכל חודש אב הרי ארבעים ועלה בר"ח אלול (כ"ה במדרש תנחומא שם ואם נאמר דס"ל דתמוז היה חסר צ"ל דס"ל דלא היו מ' יום שלמים או דס"ל דירד ג"כ בר"ח אלול ובאותו היום עלה או דס"ל דתמוז ג"כ היה מלא וכמו דאמרינן (בתענית דף כ"ט) לענין חודש תמוז של שנה השניה בעת ששלחו מרגלים שהיה מלא ה"נ י"ל דס"ל דס"ל להמדרש תנחומא דגם תמוז של שנה הראשונה היה מלא] ובתוס' שם העתיק בשם התנחומא דעלה בי"ט בתמוז וצ"ע דהרי בתנחומא לפנינו דעלה בעשרים ואולי דהיה להם גי' אחרת]. ג' דעת התוס' אליבא דרבנן בתי' הראשון אם נאמר דעלה במ' יום אחרונים בחמישי ע"כ צ"ל דבמ' יום אמצעים עלה בי"ז בתמוז באותו יום שירד. ד' דעת הפדר"א ותנא דבי אליהו דלא עלה להר כלל [ויש לתמוה על הגר"א ז"ל באדרת אליהו הנ"ל שהסכים לדעת הפדר"א משום דבתנא דבי אליהו איתא כן ולכן כתב דבס"ע נפל ט"ס ולכאורה י"ל להיפך דאדרבה דבתנא דבי אליהו נפל ט"ס דהא במדרש תנחומא איתא ג"כ כמו בס"ע דהא לדעתו צ"ל דבמדרש תנחומא ג"כ נפל ט"ס וטפי י"ל דסמי חדא מקמי תרתי [דמד' הפדר"א אין סתירה להס"ע כמש"כ הוא בעצמו] מדנימא דסמי תרתי מקמי חדא ודברי הגר"א ז"ל צל"ע]. ולענין מ' יום אחרונים איכא ג"כ ד' דעות. דעת הס"ע בפ"ו דירד בפעם שניה בכ"ח באב ועלה בכ"ט באב (ואם נאמר שהיה ביום ה' צ"ל דס"ל כרבנן דבתרי בשבתא איקלע ירחא וגם צ"ל דאב היה חסר דאל"כ לא משכחת לה שירד בשני אך לפי דעת הגר"א ז"ל שפיר י"ל דהיה מלא ויוה"כ היה חל בג' בשבת ומ"מ יום ב' היה עת רצון משום דבעיו"כ היה ריצוי דבו נשלם יום המ' והא דלא ירד עד יוה"כ משום שהיה צריך להשלים לילה אחת אבל עיקר הריצוי היה ביום ב']. ב' דעת התוס' בשם הס"ע (וצ"ל שהיה להם גי' אחרת וצ"ע] דירד בכ"ט באב ועלה ביום ל' של אב ואתיא כר"י דבחד בשבא איקלע ירחא [ולפי גי' זו א"ש דהס"ע אזיל לשיטתו אבל לפי הגי' שלנו בס"ע צ"ל דאתיא כרבנן וצ"ע]. ג' ד' התוס' אליבא דרבנן בתי' השני דבכ"ט באב ירד ובאותו היום עלה ואב היה חסר. ולפי דעת הס"ע כמו