בנין שלמה חלק ב כ

הלולב דרך הליכתו ולא עמד כלל בעת הגבהה ונמצא דלא היה עקירת גופו כלל. אבל גם הא ליתא דהא התם בכתובות אמרינן דלבן עזאי דאמר דמהלך כעומד דמי ואפי' בעמד לכתף חייב בתשלומין ולא אמרינן דצורך הנחה היא ע"ש וכבר ידוע דעת הרי"ף שסובר דהלכה כבן עזאי וכמו שכ' הרא"ש בפרק קמא דשבת וא"כ שפיר מקשה הגמ' מדאגבהיה נפיק ביה דאף אם הגביהו בעת הליכתו מ"מ כיון דמהלך כעומד דמי חייב מחמת עקירה אחרונה בעת שיצא מפתח הבית לחוץ ודו"ק ונתיישב היטיב קושיית הגאון מוהרע"א א ודו"ק

סימן כט ולענין מה שהבאתי בספרי סימן מ"ח (דף נ"ז ע"ב) להעיר על דברי הפייטן ביום ב' של סוכות בברכת מגן שיסדו ר"א הקליר ז"ל שיסד שם קיחתם בדמים יכשרו לשם איום דמהו הכוונה דבעינן קיחה בדמים וע"ש מה שכתבתי לפרש זה וכאן ראיתי עוד להתעורר על סיום דבריו שם שמסיים ראויים להנטל בזה ראשון יום ולא אמר דנטלים בזה ראשון יום ומהו הלשון "ראויים להנטל" ואף די"ל דהוא סובב והולך על מה שאמר בתחילה קיחתם בדמים יכשרו וכו' כלומר דדווקא אם לקח בדמים אז הם ראוים להנטל אבל בשאול וגזול אינו יוצא אבל הא ליתא דהא כבר אמר מתחילה יכשרו. והנה בפשיטות י"ל דהא כתב הגאון בעל נו"ב ז"ל בצל"ח ברכותצפרק ה' דר"א הקליר מעולם לא עשה פיוט ליו"ט שני של גליות ואפילו ליו"ט שני של ר"ה לא יסד פיוט משום שהיה דר קרוב לירושלים בתוך מהלך יום והיו יודעין קביעות החודש בו ביום ע"ש אך מה דעשה פיוט על יו"ט שני של סוכות ג"כ עשה אותו על יו"ט ראשון אם חל בשבת דלולב אינו ניטל אז ולכן יסד כל הפיוט על מצות סוכה אך שאצלינו שיש ב' יו"ט אנו אומרים אותו ביום ב' וכשחל יום ראשון בשבת אז מהפכין הסדר באמת ואומרים אותו ביום ראשון ועפ"ז י"ל שפיר במה דאמר ראויים להנטל אם היה חל בחול אבל באמת אינם ניטלים משום דשבת היום אבל עדיין הדבר מתמיה דהיאך אמר דקיחתם בדמים יוכשרו לשם איום דהא לצורך יו"ט ראשון א"צ ליקח דהא שבת הוא ולמחר הוא חוה"מ ויוצא גם בשאול דהא במקומו לא עשאו יו"ט רק יום אחד וטפי הו"ל לכתוב דין זה בפיוט של יום ראשון שיסדו אם חל בחול דכ' שם כל דיני לולב והו"ל לכתוב שם ג"כ דצריך ליקח בדמים ואינו יוצא בשאול אבל בחל בשבת הא אינו צריך ליקח בדמים באמת. ולכן מתוך חומר הנושא נ"ל דחידוש דין גדול השמיע לנו רבינו ר"א הקליר זצ"ל בעל הפייטן בזה וכוונתו לומר דאף דחל בשבת מ"מ צריך ליקח הד' מינים מעיו"ט בדמים כדין ואף דאינו ניטל בשבת האידנא לאחר החורבן מ"מ גזירה דשמא יבוא משיח') ויבנה ביהמ"ק בו ביום ואז יהיה ניטל הלולב גם בשבת וכדאיתא בר"פ לולב וערבה דבזמן המקדש גם בגבולין היה הלולב ניטל בשבת אם חל יו"ט ראשון בשבת ולכן צריך שיהא מזומן בידו מעיו"ט וכעין זה מצינו בר"ה דף ל') לענין יום הנף שכולו אסור דאמר שם בתחילה דהטעם משום דמהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו דאשתקד אכלו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול ע"ש והך גזירה שייך נמי הכא דשמא יבנה בהמ"ק ויתחייב אז בד' מינים ולא יהיה מזומן בידו ליטול ולברך. ובזה א"ש מה דפרט דווקא קיחתם בדמים יכשרו לשם איום וכבר עמדתי על לשון זה דהא במתנה נמי יוצא ומהו קיחתם בדמים אבל לפי מה שכתבנו דמיירי בשבת ניחא דר"ל דצריך ליקח מעיו"ט בדמים ולא יסמוך על מה דיתנו לו במתנה ע"מ להחזיר ביו"ט דשמא לא ירצו ליתן לו מתנה ע"מ להחזיר ולכן צריך להזמין וליקח הד' מינים מעיו"ט משום גזירה דיבנה בהמ"ק ואף דר"נ ב"ר יצחק אמר שם טעם אחר דס"ל לר"י בן זכאי כר"י דמה"ת הוא אסור מ"מ הך סברא דמהרה יבנה בהמ"ק לא נדחה ממקומה. ותדע דהרע"ב בסוכה פרק ג' משנה י"ב כתב הטעם ליום הנף משום דמהרה יבנה בהמ"ק אלמא דטעם הזה ג"כ אמת ואף דהתם אינו צריך לטעם הזה דהא קי"ל באמת כר"י דבזה"ז מן התורה אסור כל היום מ"מ נ"מ מזה למקום אחר דבכל מקום שיש לחוש דשמא יבנה ביהמ"ק מיד וישתנה הדין צריך לחוש ולפיכך שפיר י"ל דכוונת הפייטן דצריך להכין מעיו"ט כדי שיהא ראוים להנטל בשבת אם יבנה בהמ"ק בו ביום. ואכן מסתפינא לומר דבר חדש בזה מה שלא נמצא בשום פוסק ראשון ואחרון שיכתוב כן אך לא באתי אלא לעורר דאולי יש להעמיס זה בכוונת הפייטן והנלע"ד כתבתי בזה בעז"ה

ולענין מה שכתבתי שם בסי' נ"א (דף נ"ח ע"ב) דבמוצאי שבת שבתוך החג לא היה אפשר לצאת ידי מצוות שמחה בשלמים רק בכסות נקיה ויין ישן וכמו שכ' התוס' בר"פ לולב וערבה. ושמעתי דבר נחמד בזה מפי מר אחי הגאון זצ"ל שבזה יש ליתן טעם נכון מה שתקנו לקרות מגלת קהלת בשבת שבתוך החג משום דבזמן הבית דעיקר מצוות שמחה היה אז בשלמים אך במוצ"ש דא"א לצאת בשלמים מחמת שאין נאכלין אלא לשני ימים ולילה בנתים ובשבת גופא א"א להקריב שלמים וע"כ היו צריכין לצאת מצוות שמחה במוצ"ש רק בכסות נקייה ויין ישן וחששו שמא ע"י שישתו הרבה יין יבואו לידי שמחות הוללות ושחוק והיתול ח"ו כמאמרם ז"ל (בסוטה דף ז') הרבה יין עושה וכו' וכן אמרינן (בסנהדרין דף ע"א) י"ג ווי"ן נאמרו ביין משום דגורם קללה לעולם ולכן תקנו לקרות בשבת בבוקר מגילת קהלת דכתיב שם ולשמחה מה זו עושה וכדומה וכן כמה פסוקים המורים על זה כי כל עניני שחו ושמחה שבעולם הזה הוא הכל הבל כדי שהאדם יתן אל לבו ויזהר מזה שלא ישתה יותר מדאי רק כדי לקיים מצוות שמחת יו"ט וכדאמרי' זכה משמחו ופרש"י זכה לשתות כפי מדה ע"כ. כן שמעתי מפי מר אחי הנ"ל וש"י משיבד"נ

סימן כה ולענין עיקר ד' הגר"א ז"ל בהגהות הס"ע שהבאתי ספרי דבמ' יום האמצעיים לא היה בהר כל מ' יום רק דבכל יום עלה וירד ושהה במחנה והביא שם ראיה לזה דאם לא נאמר כן א"כ לא ירד ביו"כ שלא שלמו עדיין מ' יום מפני שצ"ל שעלה בר"ח אלול אלא כמו שכתבתי עכ"ל הגר"א ז"ל שם וכוונתו פשוט דאם נאמר דכל הארבעים יום היה בהר ע"כ צריך לומר דירד בכ"ט באב דאל"ה לא הוו מ' יום שלמים עם הלילות דהא בי"ח בתמוז עלה בבוקר דכל עליותיו בהשכמה היה ונמצא דחסר לילה הראשונה אם נאמר דירד בכ"ח באב וע"כ צ"ל דירד בכ"ט באב כדי להשלים הלילה שחסר בתחילתו ונמצא שעלה ביום ל' של אב דהוא ר"ח אלול ואם עלה ביום ל' של אב נמצא שחסר לילה אחת במ' יום האחרונים דלא מיבעיא אם היה ר"ח אלול חסר דוודאי חסר מעל"ע שלם דכ"ט דאלול ויו"ד דתשרי אינו אלא ל"ט ימים ואפילו אם נימא דאלול היה מלא מ"מ עדיין חסר לילה הראשונה וזה דוחק לומר דיום ל' של אב היה ער"ח אלול דאב הוא מלא דא"כ בוודאי אלול היה חסר דלא שכיח כלל דיהיה תרי ירחי מלאים רצופים זה אחר זה וא"כ ס"ם יהיה חסר לילה אחת ולפיכך צ"ל דעלה בכ"ט באב וא"כ יהיה חסר לילה אחת מהאמצעיים ולכן צ"ל דבכל יום עלה וירד ונמצא דבלילה היה הכל במחנה ושפיר כתיב וארבעים הלילה אשר התנפלתי דבמחנה התנפל מ' לילות שלמים באמת כ"ה כוונת הגר"א ז"ל שם

ואמנם אני תמה על רבינו הגר"א ז"ל בתרתי דחדא דהא עיקר הקושיא שנו דאם ירד בכ"ח באב וכמו דאיתא באמת בסדר עולם לא יהיה מ' יום שלמים עם הלילות כבר העירו התוס' שם כן לענין מ' יום אחרונים דכיון שעלה בה' וירד בשני הרי חסר לילה אחת שכל עליותיו בהשכמה היה ותי' דמ"מ אין להקפיד בכך והוכיחו כן גם מד' הסדר עולם דאיתא שם דבכ"ט באב נתרצה המקום וירד משה לפסול את הלוחות וביום ל' עלה בהשכמה נמצא דחסר לילה אחת במ' יום אחרונים אם לא דנימא דעברוה לאלול אלא וודאי דאין קפידא כ"כ התוס' שם (וצ"ל דגי' אחרת היה להם בד' הס"ע דהרי בס"ע לפנינו אדרבה איתא דעלה בכ"ט באב וצ"ע] וא"כ גם במ' יום אמצעיים ג"כ י"ל כן. ומיהו הא לא קשיא דדווקא במ' יום אחרונים יש לתרץ כן דאף דשם נמי כתיב ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום וארבעים לילה מ"מ כיון דכתיב כימים הראשונים משמע אבל לא כלילות הראשונים וכמו שכ' התוס' שם משום דבאמת באחרונים היה חסר לילה אחת והא דכתוב ארבעים לילה ר"ל מנין שסוכם את הארבעים כמו דכתיב ארבעים יכנו. אבל במ' יום אמצעיים הא כתיב בהדיא בפ' עקב (ט י"ב] ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה וכן כתיב שם עוד בפסוק כ"ה ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי ושם לא כתיב כימים הראשונים וא"כ משמע אדרבה דגם הלילות היו מ' שלמים כראשונים ושפיר הוכיח הגר"א ז"ל דאם נימא דהיה בהר כל המ' יום ע"כ צ"ל דירד בכ"ט באב דמ"ם יום אמצעיים בוודאי היה גם הלילות שלמים דהא כתיב בהדיא בקרא. ואכן עדיין דברי הגר"א ז"ל תמוהים אצלי מאוד דמאי הוצרך להוכחה דתיפוק לי דהא בהדיא איתא בסדר עולם דירד בכ"ח באב לפסול שני לוחות ועלה בכ"ט וא"כ הרי חסר לילה אחת ממ' יום אמצעיים וע"כ צ"ל דעלה וירד בכל יום ואם דאצלו היה הגי' בסדר עולם כמו שהיה לפני התוס' א"כ אדרבה בטל ההוכחה שלו דהרי לפי גי' התוס' בסדר עולם שפיר היה מ' לילות שלמים בהר ועוד דישאר הקושיא של הגר"א ז"ל במ' יום אחרונים על הס"ע דהרי אם עלה בל' של אב הרי חסר לילה אחת וכמש"כ התוס' ולהגר"א ז"ל הרי לא ניחא ליה לומר כן דהיה חסר לילה אחת וא"כ הו"ל לתמוה על הס"ע וע"כ צ"ל דהיה לפניו כגי' דידן ותדע דהרי לא הגיה כלל בזה דאם איתא שהיה לפניו הגי' כמו שהוא בתוס' הו"ל להגיה דצ"ל דירד בכ"ח ועלה בכ"ט וע"כ דלפניו היה ג"כ הגי' כן כמו שהוא לפנינו וא"כ הדרא הקושיא לדוכתיה דבפשיטות הו"ל להוכיח כן מד' הס"ע. ואולי דספוקי מספקא ליה דדילמא גי' התוס' בס"ע עיקר וע"כ הכריח דע"כ גי' דידן עיקר דאל"כ הרי יחסר לילה אחת ובקרא כתיב אנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ואף שהתוס' דחקו ליישב זה מ"מ להגר"א ז"ל לא נהירא ליה תי' זה והכריח מזה דע"כ גי' דידן עיקר וכיון שגי' דידן הוא עיקר הרי חסר לילה אחת מהאמצעיים וע"כ צ"ל דעלה וירד כ"ה כוונת הגר"א ז"ל בלי ספק. ואכן באמת עדיין אני תמה דראיה אחרת יותר גדולה הו"ל להביא לשיטתו והוא מקרא דפ' כי תשא דכתיב שם ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וזה היה ע"כ רק במ' יום אמצעיים וכמו דמשמע להדיא בש"ס דברכות (דף ס"ג) דעל הא דמסיים שם הכתוב ודבר ה' אל משה וגו' ושב אל המחנה וגו' אמרינן שם בגמ' אמר ר' אבהו אמר לו הקב"ה למשה עכשיו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם אם **(וע' בנו"א בר"ה דף י' ויעויין בזוה"ק בהשמטות לחלק א' דף י"ב דסוכות ייתי מלכא משיחא ויכניש קב"ה גלותא מעמיה וע"ש זה נקרא חג האסיף ע"ש)**