בנין שלמה חלק ב יז

מטעם הנ"ל וא"כ היאך מסיים ע"ז דהביאו לקרבן מוסף פרים שנים עשר והוא סותר תוך כ"ד למה שאמר בתחלה והקרבתם עולה פרים בני בקר שלשה עשר ולכן הדבר פשוט דטס"ה וצ"ל אחר תמידי השחר בשעה ששית הביאו פרים שלשה עשר הכל כדאתמול ביום הראשון. וביום א' דחוה"מ צ"ל בתחלה וביום הפני פרים בני בקר שנים עשר עד ומנחתם ונסכיהם ותיכף אחר זה צ"ל סדר העבודה המתחלת אחר תמיד השחר בשעה ששית הביאו לקרבן מוסף שנים עשר פרים עד הנשארו אחד אחד ואח"כ צ"ל השקום ובקרום הנדפס בסדר עבודת מוסף של יום ראשון של חג עד מכין בחליל לפני המזבח. ואח"כ צ"ל השיר שהלוים אומרים הבו לה' בני אילים עד במהרה בימינו אמן ואח"כ צ"ל פסוקי המוספין של יום השלישי של סוכות דהיינו וביום השלישי פרים עשתי עשר וכו' עד ומנחתה ונסכה ואח"כ צ"ל אחר תמיד השחר בשעה ששית הביאו אחד עשר פרים עד לשלשה משמרות אחרות ואח"כ השקום ובקרום וכו' עד מכין בחליל לפני המזבח ואח"כ צ"ל השיר שהיו המים אומרים ולרשע אמר אלהים עד יה"ר שיבנה במהרה בימינו אמן וכן בכל יום ויום מיומי דחוה"מ צריך להזכיר לספיקא דיומא בפסוקי התורה וכן בסדר נוסח עבודת המוסף וכמו שכתבנו בסדר עבודת מוסף של יום ראשון של חוה"מ וכל זה שכתבנו היינו ליושבי חו"ל אבל בארץ הקדושה בכל המקומות שאין עושין אלא יום אחד יו"ט ואין שם ספיקא דיומא שם צ"ל בכל יום ויום פסוקי המוספין של תורה השייכים לאותו היום בלבד ולומר אחריהם סדר עבודת המוסף של אותו היום. ועוד ראיתי להגיה בסדר שמחת בית השואבה מה שכתוב שם ובידיהם כדים של שמן של עשרים ושמונה לוגין וטס"ה וצריך להגיה של שלשים לוג שמטיל לכל ספל וכ"ה במשנה (בסוכה דף נ"א) ומה שכתוב שם עוד וכל שבעת ימי החג מנסכין המים עם ניסוך היין [ונדפס שם נקודה בנתיים] של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו. וזה משולל הבנה דמשמע דניסוך המים עם היין ביחד הי' במוסף ובשחר הי' בניסוך המים לבד וזה אינו אמת דאדרבה עיקר ניסוך המים בכל שבעת ימי החג לא היה רק בתמיד של שחר בעת ניסוך היין של התמיד ולכן ברור דצריך להגיה כמו שכתוב ברמב"ם בפ"י מה' תמידין ומוספין הלכה ו' כל שבעת ימי החג מנסכין את המים ע"ג המזבח ודבר זה הלכה למשה מסיני ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו כצ"ל. וגם מה שכתוב שם רבינו נוסח זה בערב יו"ט הראשון של חג היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה וכו'. אף שכן הוא ברמב"ם בפ"ח מה' לולב הלכה י"ב מ"מ הדבר צ"ע דהרי במשנה (בסוכה דף נ"א) איתא בכל הספרים במוצאי יו"ט הראשון ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול וכו'. וכן בפירוש המשניות להרמב"ם ג"כ הועתק במוצאי יו"ט הראשון של חג. וכן בנוסח המשנה שבירושלמי ג"כ הגירסא במוצאי יו"ט הראשון ירדו לעזרת נשים ומתקנין וכו' ותמהני על הכ"מ ועל שאר נושאי כליו של הרמב"ם ז"ל שלא הרגישו בזה והדבר צ"ע

יותר לא ראיתי להאריך כעת. וה' שנותיו בטוב יאריך. ויחדש עליו שנה טובה וברכה בר"ה הבע"ל בכלל אחינו ב"י. כחפצו ורצונו ורצון ונפש אהובו וידידו המברכו בברכת כהנים. הצעיר מפרחי כהונה שלמה ברי משה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא: יום ה' ה' דסליחות כ"ו אלול ואף את בריתי אזכור לפ"ק

ואיידי דאיירינן לעיל בדין אכילת הפסח דאינו נאכל בב' מקומות וכמו דתנן (בפסחים דף פ"ו) שני חבורות שהיו אוכלין וכו' אלו הופכין את פניהן הילך ואוכלין וכו' ואמרינן דמתניתין רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות יכול יהא האוכל בשתי מקומות תלמוד לומר בבית אחד יאכל ורבי שמעון פליג עליה שם וסבירא ליה להיפך ע"ש ואמרינן דפליגי בזה דרבי יהודה סבר דיש אם למסורת ויאכל כתיב ומשמע דקאי אגברא ורבי שמעון סבר דיש אם למקרא ויאכל קרינן ומשמע דקאי אפסח וע"ש בפרש"י ולכאורה צריך להבין נהי דסבר ר"י דיש אם למסורת מ"מ לא על חינם קרינן יאכל בקמ"ץ ובכל מקום בגמ' אמרינן דאהני מקרא ואהני מסורת ועוד הקשו התוס' דכאן אמרינן דר' שמעון סבר דיש אם למקרא ובפ"ק דקידושין דף י"ח) סבר ר"ש בעצמו דיש אם למסורת וכן בסוכה אמרינן לחד לישנא דר"ש נמי סבר דיש אם למסורת וכן הקשו התוס' (בסנהדרין דף ד) ד"ה כולהו ונשארו בקושי' ונ"ל ליישב הכל בחדא מחתא. והנה ליישב בתחלה מה שהערנו לעיל דלמאי איצטריך המקרא לר"י נ"ל בפשיטות דבא לרמז על ב' דברים א) י"ל דאי הוי הכתיב והקרי יאכל בחול"ם הוי אמינא דאינו מחוייב לאכול בבית אחד אלא שיעור אכילה דהיינו כזית אבל כשאכל כזית במקום אחד יכול לאכול מכאן ואילך אפילו בכמה מקומות דכיון דכבר יצא בכזית ראשון ואי בעי לא הוי אכיל כלל והכי משתמע קרא דבבית אחד יאכל שיעור אכילה מה שמחוייב לאכול דהיינו כזית ויותר מזה לא מיירי התורה כלל וממילא דאי בעי לאכול יותר אוכל אפילו בכמה מקומות ובאמת אינו כן דאף דפטור ויוצא בכזית מכל מקום אי רוצה לאכול יותר צריך לאכול הכל במקום אחד וכמו שמשמע בסוף פסחים דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אפילו שאר דברים גזירה משום פסח הרי דכל הפסח אסור לאכול בב' מקומות וזה שפיר הוצרך לרמז לנו הקרי יאכל בקמץ כלומר דאף דהחיוב תלי אגברא מ"מ תלי נמי אפסח דהיינו דכל הפסח יאכל האוכל בבית אחד דדווקא ואפילו יאכל כמה זיתים מ"מ צריך לאכול הכל במקום אחד דלא תליא בשיעור אכילה דידיה אלא באכילה דפסח וזהו דקרינן יאכל כלומר דכל הפסח יאכל במקום אחד אך המסורת בא להורות דלא נימא דאפילו לשני בני אדם לא יאכל הפסח בשני מקומות קמ"ל המסורת יאכל כלומר דהאוכל יאכל במקום אחד אבל הפסח עצמו מותר להאכל בשני מקומות ע"י ב' בני אדם וזה נ"ל ברור: והב') נ"ל לומר דהנה לכאורה יש להסתפק לפי מה דקי"ל דהחיוב לאכול במקום אחד אינו אלא על האוכל ולא על הפסח מעתה יש לנו לספק באותן אנשים הפטורין מלעשות הפסח כגון נשים למ"ד דאף בראשון רשות או כגון חגר או סומא לפי דעת התוס' בריש פסחים גבי מעשה דר"י בן בתירה דכל הפטור מראי' פטור מפסח אם הם בכלל איסור זה שלא לאכול בב' מקומות דאפשר דדווקא מאן דאיתא במצות אכילה איתא נמי באיסור האכילה בב' מקומות אבל מאן דליתא במצות דבבית אחד יאכל ליתא נמי באיסור אכילה בב' מקומות הנלמד מדיוקא דהך קרא. אמנם לפי מה שכתבתי לעיל דאף לאחר שיעור אכילה מ"מ צריך לאכול במקום אחד דחיובא מוטל על הפסח דהפסח לא יאכל האוכל בב' מקומות א"כ אפשר דה"ה באנשים ונשים הפטורין וא"כ י"ל דעל זה נמי מרמז לנו המקרא יאכל בקמ"ץ להורות דהפסח עצמו לא יאכל בב' מקומות אף דהיה האוכל מי שיהיה מ"מ הפסח לא יאכל בב' מקומות ע"י אדם אחד דחיובא אפסח נמי קאי וא"כ אין נ"מ מי הוא האוכל והיינו דצריך מקרא ומסורת כנ"ל. ודע שנסתפקתי הא דקי"ל דאסור לאכול בב' מקומות עד כמה הוא שיעור מקום דלכאורה נראה כיון דמקומו של אדם הוא ד' אמות א"כ כל בתוך ד' אמות מקרי מקום אחד ואין אסור לאכול אלא חוץ לד' אמות ולמ"ד דכל הבית כולה כד' אמות דמי מותר בכל הבית ולפי דעת זו א"ש הא דכתיב בבית אחד יאכל ואף דתליא במקום מ"מ כתיב בית דכל הבית חשוב כמקום אחד

אמנם במג"א בסימן תע"ח כתב דעיקר תליא בשולחן אחד משמע שדעתו דכל על שולחן אחר מקרי מקום אחר אף תוך ד' אמות וכן להיפך והנה מה שדעתו נוטה דעל אותו שולחן בעצמו מקרי מקום אחד אף שהשולחן הוא ארוך מאוד לזה הסברא מחייב דעל אותו שולחן בעצמו מקרי הכל מקום אחד אף שהוא חוץ לד' אמות. אבל לאידך גיסא מה שמשמע מדבריו דעל שולחן אחר מקרי מקום אחר אף שהוא בתוך ד' אמות צל"ע אמאי הא קי"ל בכל דוכתא תוך ד' אמות כמקום אחד דמיא **(ומש"כ כ"מ בגמ' לכאורה אינו ראיה די"ל שהחבורה השניה היא חוץ לד"א)** ואפשר דלפי מש"ל לעיל דהחיוב אפסח קאי והלכך לענין שיעור מקום משערינן נמי בפסח ואף דגבי אדם האוכל נחשב כחד מקום משום דמקומו של אדם הוי ד' אמות מ"מ לענין דבר הנאכל דהיינו הפסח הוא מקום אחר דגבי כלים וחפצים ושאר דברים לא מצינו דד' אמות הוא מקומו ולכן תליא בשולחן דכל בשולחן אחד מקרי מקום אחד לענין הפסח וכל דבר הנאכל בשולחן אחר מקרי מקום אחר ואף שהוא תוך לד' אמות כנ"ל ליישב ד' המג"א. ואפשר דע"ז רמז לנו המקרא להורות דשיעור מקום תליא בפסח ולא שיעור מקום של אדם האוכלו. הנלע"ד כתבתי: סימן כד

ולענין מש"כ בסי' ל"ט ודף מ"ז ע"ב) להסתפק בתקע קול אחר לגמרי בין תקיעה לתרועה או דתקע בשופר פסול אי מקרי הפסק כעת נ"ל דאם התוקע כיון לשם תקיעה לצאת בו וגם השומעין כוונו לשם תקיעה בוודאי הוי הפסק וכ"ש הוא מתקע שברים במקום שצריך לתקוע תרועה או להיפך דהוי הפסק אבל אם לא כוון לתקיעה כלל רק לשיר בעלמא וגם השומעין לא כיוונו לצאת בו דידעו דהוא שופר פסול או דידעו שהוא קול אחר שאינו מהקולות שצותה התורה לתקוע בר"ה פשוט דהשומעים בוודאי יצאו דהשמיעה לא הוי הפסק והתוקע בעצמו אפשר דהוי הפסק דלא גרע מדיבור ואכן בדיבור גופא ג"כ לא מצינו דיהיה הפסק דיהיה צריך לחזור ולתקוע דלא הוי הפסק אלא לענין ברכה אבל לא לענין התקיעות ולכן נראה דתקע קול אחר או בשופר פסול ולא נתכוון לצאת בו לא הוי הפסק כן נ"ל ומיהו עדיין הדבר צ"ע באחרונים ואכמ"ל

ולענין מה שכתבנו בסימן מ"ב (דף מ"ט ע"א) אי ווידוי שעיר המשתלח מעכב. אגב דאיירי בדיני ווידוי של שעיר המשתלח ראיתי להזכיר בכאן מה ששמעתי מפי מר אחי ז"ל שמאוד היה רע בעיניו המנהג שנהגו כמעט בכל תפוצות ישראל ביוה"כ בתפילת מוסף בסדר עבודה כשמסיים הציבור והש"ץ לנוסח הווידוי דוכך היה אומר מתחילין כל הקהל לומר כל אחד ואחד בפני עצמו נוסח והכהנים והעם העומדים בעזרה וכו' ומתוך שא"א לצמצם שיסיימו כל הקהל כאחת לנוסח היו כורעים וכו' א"א כלל שיפול כל העם על פניהם כאחת רק זה מקדים וזה מאחר זה קם וזה נופל וזה דבר מגונה מאוד ואין זה מדרך הכבוד וההידור לעשות כן אפילו לפני