בנין שלמה חלק ב טז

שם דאין יוצאין בטבל לר"ש משום דאינו חל איסור חמץ על טבל ואף דחמץ הוא איסור הנאה ולדעת התוס' (בחולין ד' ק"א) דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף וע"כ דר"ש לית ליה איסור מוסיף. ומיהו בלא"ה פירש"י צ"ע דלא כ' הטעם במשנה משום דהוי מצוה הבאה בעבירה וכמו שכ' בעצמו בגמ' גבי דמאי שם ע"ב וכבר עמד ע"ז הצל"ח ז"ל. ואמנם אנכי כתבתי במק"א ליישב דס"ל לרש"י ז"ל דמצוה הבאה בעבירה לא שייך רק בדבר שאסור באכילה לכל ישראל כגון ערלה וכלאי הכרם וטבל אבל בתרומה דמותר לכהנים והא דאסור לישראל אינו מצד פחיתות הדבר דאדרבה משום דיש בו קדושה וזר האוכל אינו ראוי לזה ואינו מונח פחיתות במאכל רק באדם האוכל לא שייך מצוה הבאה בעבירה דמצוה הבא בעבירה נלמד מקרא דהקריבהו נא לפחתך דאינו מדרך כבוד להקריב לגבוה דבר הגזול או דיש מום משום דהוא מאוס לגבוה ונלמד מזה דה"ה דבר שאסרה התורה באכילה ג"כ הוא מאוס לגבוה ולמצוה אבל בתרומה לא שייך מאוס דאדרבה יש בו קדושה יתירה ומה דהאדם אינו ראוי לזה לא איכפת לן וגם במע"ש והקדש שלא נפדו ג"כ אינו מצד מצוה הבאה בעבירה דהא במאכל אינו מונח פחיתות וחסרון ולכן לא הזכיר רש"י במשנה כלל מחמת מצוה הבאה בעבירה רק משום דלא חל איסור חמץ על מע"ש והקדש כמו בתרומה וזהו דבמשנה ברפ"ז דברכות לא חשיב דזר שאכל תרומה אין מזמנין עליו. והא דאין מזמנין על מי שאכל מע"ש והקדש שלא נפדו היינו משום דכיון דאסור לכל אדם לא מקרי מאכל כלל וס"ל לחז"ל דקרא ואכלת ושבעת וברכת מיירי באוכל דבר הראוי לאכילה לשום אדם אבל בתרומה עומדת לאכילה לכהנים. והא דאמרינן (בעירוכין ד' ד') דסד"א הואיל ואי בעי זר למיכל בהדי כהן וכו' היינו לענין צירוף דסד"א דלא ליצטרף בהדי כהן אבל פשיטא שחייב בבהמ"ז ודו"ק. ועפ"ז שכתבנו יתיישב מה שהקשה בשאג"א בסי' צ"ז גבי טבל של מ"ע דליכא אלא לאו למה לא נימא דאתי עשה ודחי ל"ת וכן הקשה מהא דר"פ גיד הנשה דליתי עשה דאכילת קדשים ולדחי ל"ת דגיד ולפי מש"כ לק"מ דדבר שאסור באכילה אין החסרון מצד עבירה רק דהמאכל הוא מאוס למצוה ** (כיון שמאוס למצוה אינו מקיים העשה בזה כלל ולא שייך דאתי עשה ודחי ל"ת) והא דמקשה בירושלמי דקידושין דלמה לא אכלו מצה מן החדש וליתי עשה ולידחי ל"ת י"ל דחדש שאני דאינו מאוס כלל דהא יש לו היתר לאחר זמן ובמק"א הארכתי בזה יותר וכאן אין מקום להאריך והנלע"ד כתבתי בעז"ה סימן כג

החיים והשלום ישפות ה' לכבוד ידיד ה' וידיד נפשי עוז ה"ה הרב המופלג בתורה ירא וחרד על דבר ה' ותורתו כש"ת מוהר"ר אברהם נ"י מגיד משרים דח"ק עשירי קודש דפ"ק ווילנא

ע"ד אשר ביקש ממני זה כמה לעיין בסדר נוסח מעמדות ולהגיה שיהא אליבא דהלכתא. וכבר עברו עידן ועידנין ועדיין לא מלאתי בקשתו הנה יאמין לי כי היו לי עכובים וסיבות אשר בעבורם לא יכולתי לשלם מוצא שפתי אשר הבטחתי לכת"ר נ"י אמנם כעת לא רציתי לעבור עוד על בל תאחר ואתו הסליחה על העבר ומתוך שהזמן קצר והדברים ארוכים בזה לא באתי להגיה פה רק בסדר המוסף של ר"ה ועוד באיזה מקומות מפוזרים ועוד אראה בימים יבואו אם יגמור ה' בעדי לעיין בסדר מעמדות בכלל אי"ה וזה החלי בעז"ה במוסף דר"ה ואח"כ הביאו למוסף דר"ה וכו' והקריבו מנחתם ונסכיהם וכו'. נראה דחסר בנתים וכן צ"ל והקריבו מנחתם ונסכיהם וממתינים עם ניסוך היין של ר"ח עד שיגמרו מוסף של ר"ה ואז היה מנסך שתי הניסוכין בבת אחת. והשיר אומרים הרנינו ואם חל ביום חמישי אומרים הסירותי כצ"ל. והיינו חצי פרק האחרון של מזמור הרנינו [וכן כתב הרמב"ם להדיא בפ"ו מה' תמידין ומוספין (הל' ט') איברא דדברי הרמב"ם תמוהין מאד דהוא נגד סוגיית הש"ס בר"ה (ד' ל' ע"ב) דשם איתא דבשחרית לא היו אומרים הרנינו אלא הסירותי מסבל ובמוסף היו אומרים הרנינו. והיותר תימה אצלי על הלח"מ שם דהביא לד' הגמ' על ד' הרמב"ם הנ"ל ולא הרגיש דדברי רבינו הוא נגד הגמ' דהרמב"ם כתב דבמוסף היו אומרים חצי פרק האחרון ובגמ' איתא דבתמיד של שחר היו אומרים חצי פרק האחרון ואולי דהרמב"ם היה לו גי' אחרת בגמ' וצ"ע. עוד מבואר שם בגמ' דאם באו עדים אחר תמיד של שחר אז היו אומרים הרנינו גם בשחרית והרמב"ם לא הביא זה וכבר הרגיש בזה הלח"מ ז"ל שם ונשאר ג"כ בצ"ע]

בסדר תמיד של בין הערבים שאומרים בר"ה צריך להוסיף בסוף השיר שהיו הלוים אומרים בשעת הניסוך קול ה' יחיל מדבר כצ"ל. וכ"ה בגמ' וברמב"ם שם וגם מה שנרשם שם דיאמר בר"ה סדר מוסף דראש חודש עד השתחויות לעם טס"ה דבר"ה א"א לומר הנוסח דדברו הלוים בשיר במוסף דר"ח דהא בר"ה לא היו אומרים שיר של הניסוך דר"ח בפני עצמו רק היו מנסכין בבת אחת לאחר שהקריבו להמוסף דר"ה ואז היו אומרין להשיר של ר"ה על שניהן ולכן טס"ה וצ"ל דיאמר עד ושלשה רביעית ההין לשבעת הכבשים. בסדר עבודת התמיד של כל יום ויום ותקעו אלו בחצוצרות ונגנו אלו בנבלים וכינורות טס"ה וכצ"ל ותקעו הכהנים בחצוצרות ודברו הלוים בשיר ונגנו המנגנים בנבלים וכיורות והמנגנים מהן היו לוים ומהן היו ישראלים המשיאין לכהונה הגיע לפרק תקעו וכו' כצ"ל [וכן מבואר ברמב"ם בפ"ג מה' כלי המקדש הלכה ג' ע"ש וכן צריך לומר בכל המוספין. ומה שכתב שם בסדר המוספין של חג הסוכות דהמיוחסין שבישראל המשיאין לכהונה מכין בחליל לפני המזבח טס"ה דלא מצינו חילוק בין חליל לשאר כלי שיר לענין זה וכן מבואר ברמב"ם בפ"ב מהל' כלי המקדש הל' ב' דבכל הכלי שיר היה הדין כן [ודלא כמו דמשמע ברש"י במשנה (דעירוכין דף י') דפירש הפלוגתא על החליל דווקא וצ"ע ואולי דרש"י ז"ל סובר דהלוים דהיו מזמרים בפה הם הם המזמרים בכלי וכן משמע במשנה דעירוכין סופ"ב דלא קחשיב רק י"ב לוים וכיון דכן א"א לפרש הפלוגתא רק על החליל. אבל הרמב"ם ז"ל לשיטתו דס"ל שם דהלוים שהיו מזמרים בפה היו אחרים. והא דתנן דאין פוחתין מי"ב לוים היינו לוים המזמרים בפה אבל אינך המנגנים בכלי לא היה לוים כלל רק ישראלים המשיאין לכהונה ומהם לא קמיירי מתני' כלל והא דצריך י"ב לוים היינו משום דלהמנגנים היה צריך י"ב תקנו גם להלוים י"ב שיהיו מנגנים בפה. והתוס' יו"ט ז"ל שם לא דק בזה במח"כ ודו"ק ועכ"פ לדעת הרמב"ם ז"ל אין חילוק בין החליל לשאר כלי שיר] וגם מש"כ בהנוסח דלא היה רק מהיוחסין שבישראל ג"כ אינו אמת דברמב"ם מבואר דמהן היו לוים ולכן כן צ"ל הכהנים וכו' והלוים דברו בשיר בפה ועוד לוים אחרים ומהן ישראלים מיוחסין שהיו מנגנים בכלי שיר וגם היו מכין בחליל לפני המזבח כל שמונת ימי החג כצ"ל. בסדר מוסף ר"ה שחל בשבת ובשר שעיר נאכל לערב וכו' ליום ולילה עד חצות וזה אינו מדוקדק דכיון דאינו נאכל רק לערב א"כ אינו נאכל ליום ולילה רק ללילה בלבד עד חצות. ובסדר מוסף ר"ח שחל בשבת השמיט באמת לשון זה וכתב סתם ונאכל לפנים מן הקלעים יעו"ש ולכן צ"ל דנאכל בלילה עד חצות כצ"ל

ועוד ראיתי לכתוב מה שכתוב בסדר המעמדות בסדר עבודת קרבן פסח וז"ל ולוים בדוכנם וישראל במעמדם קורין את ההלל טס"ה וכך צ"ל ולוים בדוכנם קורין את ההלל וישראל במעמדם כצ"ל [וכ"ה בתוספתא דפסחים פ"ד וברמב"ם פ"א מה' ק"פ הל' י"א דלוים קראו את ההלל עוד שם שחט השוחט וקבל המקבל צ"ל שחט השוחט וקבל הכהן את דמו וכו' כצ"ל. עוד שם ובשבת מפשיטין עד החזה. זה אינו דקי"ל דחול ושבת שוין בזה דהלכה כחכמים ועיין היטב בלח"מ פ"א מה' קרבן פסח והלכך צריך למוחקו. ע"ש על כל קריאה תקעו וכו' צריך להוסיף והחליל היה מכה לפני המזבח. גמרו כת אחת וכו'. בסדר אכילת הפסח ותוחב כרעיו ובני מעיו בשפוד למעלה מפיו של הפסח וזהו שיטת רש"י והרע"ב בפ"ז דפסחים אבל שיטת הרמב"ם אינו כן רק דהיו תלוים בצידו ורש"י והרע"ב בעצמם חזרו בהם בפ"ב דביצה ופרשו שם כדעת הרמב"ם וכמש"כ התוס' יו"ט שם ולכן נ"ל דטפי עדיף לומר בלשון הרמב"ם בפ"ח מה' ק"פ הל' י' תוחבו מבית פיו עד בית נקובתו ותולהו לתוך התנור והאש למטה ותולה. כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו כצ"ל. עוד שם ושניהם אינן נאכלין אלא צלי אש זה ט"ס דחגיגה נאכלת אפילו שלוק ומבושל אליבא דרבנן וקי"ל כרבנן וגרם הטעות הזה מלשון הרמב"ם בפ"ח מה' ק"פ הלכה ד' אבל הרמב"ם קאי התם על פסח ראשון ושני וע"ז אמר ושניהם וכו' אבל לא מיירי בחגיגה כלל ולפיכך צ"ל והפסח אינו נאכל אלא צלי אש. ע"ש ואינו נאכל בשתי חבורות טס"ה וצ"ל והאוכל מן הפסח אינו נאכל בשתי חבורות כצ"ל וכ"ה ברמב"ם ברפ"ט מה' ק"פ וע"ש בכ"מ ודו"ק. ע"ש לפיכך שורפין עצמות הפסח בכלל הנותר מבשרו שלא יבוא בהן לידי תקלה הנה באמת לשון זה הוא לשון הרמב"ם (בפ"י מה' ק"פ הל' ב') אבל דברי הרמב"ם צע"ג וכבר נתלבט הרבה בדבריו המשנה למלך שם ואחר כל האריכות כתב לבסוף דדברי הרמב"ם תמוהים ואינם עולים כפי סוגיית הגמ' עכ"ל ולכן נ"ל דטפי עדיף לומר כלשון הברייתא ולפיכך שורפין עצמות הפסח בכלל הנותר מבשרו מפני התקלה כצ"ל וקמי שמיא גליא אם הפי' הוא כמו שפי' הרמב"ם ז"ל או כמו שפי' רש"י ז"ל ומה לנו להכניס עצמינו במחלוקת ובפרט שפרש"י ז"ל נוחין יותר בפי' הגמ' וכמו שכ' שם המל"מ ז"ל שם. עוד שם הפסח נאכל עד עלות השחר נראה לי דאין לומר כן דהא כמה פוסקים ראשונים פסקו כר"א בן עזריה דמה"ת אינו נאכל אלא עד חצות ולכן טפי עדיף לומר והפסח נאכל עד חצות כצ"ל ולשון זה עולה לד"ה. בסדר מוסף דחג הפסח הביאו המוספים פרים שנים ואיל אחד בני שתי שנים וצ"ל פרים שנים בני שתי שנים ויום אחד ואיל אחד. ובסדר מוסף של יום ב' דסוכות צריך ג"כ להגיה במה שנדפס שם בעבודה תמה לומר פסוקי המוספים של תורה של סוכות וכמו שאנו אומרים בתפילת מוסף ובסדר העבודה של מוסף יום ב' כתוב שם בזה הלשון אחר תמיד השחר בשעה ששית הביאו לקרבן מוסף שנים עשר פרים וכו' וזה טעות דמוכח דמאחר שאין מזכירין במוסף של יו"ט של סוכות פסוקי המוספין של יום ב' רק אומרים פסוקי המוספין של יום הראשון של חג כדי שלא יבואו לזלזל ביו"ט שני ולפיכך אין אנו מזכירין ספיקא דיומא כלל ביו"ט שני. וכן כאן בפסוקי המוספים של תורה לא תקנו לומר מוסף של יום השני רק אומרים כדאתמול