בנין שלמה חלק ב טו

דראויין היו ישראל להקריב קרבנותיהם בכל עת ובכל שעה שירצו אלא שחיסך הכתוב מ"מ זהו שייך בזמן הבית דהקריבו קרבן בפועל דהקרבה היה בזה אחר זה והלכך שפיר יש תועלת בקרבן דשמא אירעה טומאה בנתיים אבל עתה בעו"ה שאין לנו מזבח ולא קרבן רק זכרון דברים הוא כפרתינו היכי יעלה על הדעת דנצטרך לומר ושני שעירים לכפר דהא בעת האמירה כולל ב' השעירים בבת אחת ולמה צריך ב' בבת אחת דהא בשעיר אחד נתכפר דהא בזמן הבית היה בוודאי אסור להקריב בבת אחת דא"כ יהיה שעיר אחד לבטלה ובעת האמירה אין כאן זמן ושהות בין זה לזה ואם איתא דרצו לתקן להזכיר ב' השעירים כדי לקיים ונשלמה פרים שפתינו משום דבזמן הבית היה קרבו שנים היה צריך לתקן עוד תפלה אחרת בשביל המוספין של ר"ה והו"ל לתקן בר"ה שני תפלות המוספין כמו דבזמן הבית היו מקריבין ב' מוספין אבל להתפלל תפילה אחת ולכלול בתוכה ב' השעירים בבת אחת זה אינו תיקון כלל דהא תפלות המוספין בוודאי כנגד קרבנות תקנום וכיון דזה פשוט דאם קרבו שני השעירים בבת אחת בוודאי אינו יוצא חובתו וצריך להקריב פעם אחרת שעיר אחר לשם ר"ה א"כ היאך יוצאין בתפילה אחת ובהזכרה אחת ובשלמא לר"ש דשעיר ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטמא ולדידיה בוודאי יכול להקריב גם בבת אחת דהא מה שזה מכפר אין זה מכפר ניחא אבל לדידן דקי"ל כר"י דכולן הן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וכל עצמו לא היו נצרך להב' רק שמא אירע טומאה אחר הקרבה של ראשון וא"כ מה תועלת מה דמזכיר ב' השעירים ביחד כיון דבבת אחת אין תועלת בשנים ולכן דברי הרמ"א ז"ל והוא מד' התוס' שכ' דצריך א לומר בר"ה ושני שעירים לכפר צל"ע

שוב ראיתי בתוס' על החומש בפ' פנחס שחקרו ג"כ בזה אי צ"ל בשבועות ושני שעירים לכפר שהרי בזבחים מסיק שני שעירי עצרת למה הן באין על טומאה שאירעה בין זה לזה וכו'. הרי דהקריבו בעצרת ב' שעירים וכן מוכיח מן הפסוקים ששעיר שנאמר אצל חובת היום בפ' אמור אינו השעיר שנאמר במוספין וכמו שפרש"י בפי' החומש ותי' התוס' שם דלא דמי שתפילת מוסף תחת קרבן מוסף היא באה ואחד מן השעירים לא היה קרב במוסף כי אם בשחר ע"ש והנה מלבד שהדבר תמוה דמנ"ל שהקריב חובת היום בבוקר דאדרבה טפי מסתברא שהקריבו אחר המוסף דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ' ח' מה' תמידין ומוספין דחובת היום של עצרת היה קרב אחר המוסף ומיהו זה אינו קושיא דהדבר פשוט דהתוס' אזלי לשיטתם דכ' שם בתחילה דהא דלא כתיב גבי מוספי עצרת מלבד שתי הלחם ופר ושני אלים היינו משום דכתיב וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה הוי כמו דכתיב מלבד ור"ל דלאחר שתקריבו המנחה חדשה אז תקריבו קרבן מוסף וזהו שהוצרך לומר בהקריבכם הרי דפשיטא להו מלשון הכתוב דחובת היום הקריבו מקודם. אבל עיקר תירוצם אינו נוח לי דמה בכך דהקריבו בבוקר מ"מ כיון דהשעיר הזה ג"כ מכפר למה לא יאמרו שניהם וכמו דאנו מזכירין ביוה"כ ואכן לפי מה שכ' א"ש בלא"ה

ובאופן אחר יש ליתן טעם למנהגינו שאין מזכירין רק שעיר אחד בשבועות ע"פ מה ששמעתי ממר אחי הגאון זצ"ל שהעיר על דברי ירושלמי בר"ה פ"ד דאמר שם דמשו"ה לא הזכיר הכתוב חטאת גבי שעיר של שבועות משום דאמר הקב"ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מעולם [ובתוס' שם הביאו לד' המדרש הלז וכ' דזהו שיסד הפייט בזולת של שבועות דקבלו מלכות ולא תאשמו ועוד תי' מעצמם מפני כבוד התורה שנתנה בו ביום וזהו אשר יסד הפייט ביום הביכורים חטאת לא נזכר למען היה דבר המלך למנוחה] ותמה מר אחי זצ"ל דא"כ היכי כתיב בפ' אמור בשעיר של חובת היום חטאת. והנה לתרץ דברי הירושלמי אכתוב בסמוך מה ששמעתי מפי מר אחי הנ"ל שישב קושיא הנ"ל על הירושלמי בדבר נחמד ונאות מאוד. ואכן לולי דברי הירושלמי הנ"ל אמר ליישב סתירות הכתובים דבפ' אמור הזכיר חטאת ובפ' מוספין לא הזכיר ע"פ הסוגיא דזבחים הנ"ל דמקשה דכיון דשעיר השני לא באה אלא על טומאה שאירעה בין זה לזה א"כ היאך הדין אם קבלו הדמים בב' כוסות ונזרק דמו של אחד מהן שני למה הוא בא על טומאה שאירעה בין זה לזה ומסקינן דאת"ל קאמר דאם ת"ל דעשה שלאחר הפרשה נמי מכפרא י"ל דגם אעשה שלאחר שחיטה נמי מכפר אבל אם נימא אחר הפרשה אינו מכפר ע"כ צ"ל דגזה"כ הוא דצריך להביא שנים ואף הפני אינו מכפר ולא כלום דזה ס"ל להגמ' לדוחק דקרא מיירי אם הפריש זה אחר זה וכמו שמבואר שם. ועפ"ז עולה שפיר הטעם דלא כתיב חטאת. בשטר המוספין דכיון דכבר קרבו השעיר של חובת היום תו שעיר של מוספין אינו מכפר כלל על הטומאה שאירעה לאחר הפרשה ולפיכך לא כתיב חטאת גביה דאינו אלא דורון כעולה והא דכתיב לכפר היינו משום דמ"מ מקופיא מכפר וכמו דאמרינן שם לענין יורשין וכן לענין חטאת דמכפר אעשה מקופיא מיהת ע"ש כן שמעתי מפי מר אחי הנ"ל. ועפ"ז בוודאי אינו צריך להזכיר רק שעיר אחד דשעיר השני אינו מכפר כלל כפרה גמורה ואף דמכפר מקופיא מ"מ כיון דאינו מעכב כפרה תו ליכא חיובא להזכירו ואכן לענין עיקר ד' הירושלמי דאמר דמשו"ה לא כתיב חטאת משום דקבלו ישראל אז על עצמם עול תורה מעלה עליהם כאלו לא חטאו מעולם דהעיר ע"ז מר אחי דא"כ היכי כתיב בפ' אמור ושעיר עזים אחד לחטאת ואמנם הוא מותיב לה והוא מפרק לה בטוב טעם ודעת דהנה בקרא דפ' המוספין של שבועות דכתיב שם והקרבתם עולה נמסר במסורה דהך עולה צ"ל מלא וא"ו "עולה" ואף דבכל התורה ונביאים וכתובים תיבת עלה הוא חסר כאן צ"ל מלא וכתב בבעל הטורים דהוא"ו בא לרמז דשבועות הוא בששה בסיון ולכאורה מאי שייכות זה לרמז כאן אצל העולות דמוספין ואמר מר אחי דשפיר יש שייכות לזה ובזה יתיישב גם קושיא הנ"ל והוא בהקדם הא דאמרינן (בר"ה דף ו') דעצרת פעמים ששה ופעמים חמשה ופעמים שבעה וכו'. ובהקדם עוד הא דאמרינן בזבחים דף ט' ע"ב) דחטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת כנחשון כשרה דחטאת נחשון עולה הוא ע"כ היוצא לנו משם דחטאת שאינו בא לכפרה מקריא עולה ובזה יבואר היטיב דמשו"ה נמסר במסורה דהך עולה צ"ל מלא לרמז דבחג השבועות תקרבו רק עולות בלבד דגם שעיר החטאת לעולה יחשב משום דכיון שקבלו התורה בו ביום א"צ חטאת כלל אך כל זה אם חל עצרת ביום ששי בסיון דהיינו ביום שקבלו ישראל התורה ולזה כוון הבעל הטורים ז"ל במש"כ דהוא"ו מרמז לנו דאימתי הוא עולה מלא בזמן שחל שבועות ביום ששי דאז א"צ חטאת וממילא גם החטאת לעולה יחשב והוא"ו בא לרמז על שני דברים דבחג השבועות הכל עולות נינהו אם חל בששה בסיון אבל בפ' אמור בא הכתוב לאשמועינן דזימנין דהשעיר הוא בא לחטאת ככל שעירי חטאות שבכל המועדים והיינו אם עצרת אינו חל ביום קבלת התורה רק דחל ביום ה' לחודש או ביום ז' לחודש כן שמעתי מפי מר אחי הגאון זצ"ל וש"י משיב דברים נכוחים: ואכן בעיקר דברי הירושלמי הלז נ"ל דאין לפרש כפשוטו דכיון שקבלו ישראל התורה בו ביום מעלה עליהם כאלו לא חטאו מעולם דא"כ בשאר המועדים נמי לא יצטרך שעיר החטאת כיון דמעלה עליהם כאלו לא חטאו מעולם בשביל הקבלה שקבלו אז בזמן מתן תורה. ועוד דהיאך יעלה על הדעת דבשביל הקבלה יחשב דכל מה שחוטאים אחר הקבלה כאלו לא חטאו דאדרבה כיון שקבלו עליהם לקיים ולא קיימו בוודאי צריכים לכפרה אך נ"ל הכוונה דס"ל להירושלמי דבכל חג השבועות צריכין לקבל עליהם כל ישראל התורה מחדש וזהו שתקנו הגאונים לומר אזהרות בחג השבועות כדי לקבל עליהם התרי"ג מצוות מחדש וכמו דאיתא בספרי בפ' ואתחנן והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה והובא ברש"י בחומש שם. ולפיכך בכל חג שבועות צריכין ישראל לקבל עליהם את התורה מחדש ויהא נחשב בעיניהם כמו שקבלוה היום מהר סיני להראות שחביבה בעיניהם כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה והלכך נחשב כל איש מישראל בחג השבועות כגר שנתגייר [בימים הקדמונים] דקי"ל דהיה דינו כקטן שנולד ואין מזכירין לו עוונות שעשה מקודם וה"נ ישראל בחג השבועות. ולזה כיון הירושלמי הנ"ל דמכיוון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם והיינו משום דהוו כקטן שנולד לאחר הקבלה ולפיכך לא כתיב חטאת. ומזה ניחא לי הטעם שיסדו הקדמונים לומר אזהרות בתפילת מוסף ולמה לא תקנו לומר בתפלת שחרית ואמנם לפמש"כ ניחא משום דבקרבן מוסף רמיזא דצריך לקבל עול תורה בכל שבועות דהא לא כתיב חטאת. ובזה ניחא עוד מה דגבי שעיר של חובת היום כתיב חטאת משום דקרבנות של חובת היום קרב בבוקר וכמש"כ התוס' בחומש כמש"כ לעיל בשמם וקודם הקבלה עדיין צריכין חטאת וכן בכל המועדים צריך חטאת דאין הקבלה מועלת רק לחטאים שעשו קודם הקבלה דהוי כקטן שנולד אבל לחטאות ועוונות שאחר הקבלה בוודאי צריך כפרה ופשוט הוא. היוצא לנו מדברינו דנראה דא"צ לומר בשבועות רק ושעיר לכפר מחמת כל הטעמים הנ"ל שכתבנו ובפרט דהא התוס' בחומש ג"כ העלו כן דא"צ להזכיר השעיר השני ולענין זמן הקרבת שתי הלחם וקרבנות של חובת היום לדעת התוס' היה בבוקר אחר תמיד של שחר אבל לדעת הרמב"ם ז"ל היה אחר קרבן מוסף. וה' יזכנו לראות בבנין בית עולמים. וכהן עומד ומקריב חטאות ועולות ושלמים ואז נדע דברי מי קיימים. אכיה"ר: זה נשמט מהדפוס ושייך לעיל קודם סימן ט"ו

סימן כב מה שכתבתי בסי' כ"ה (דף ל"ג ע"א) לתמוה על רש"י ז"ל במשנה דפסחים ל"ה דמשו"ה אין יוצאין בתרומה משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות מי שאינו מוזהר אלא משום חמץ יצא זה שאסור מחמת איסור אחר ופשוט דכוונתו דמתני' ר"ש הוא דס"ל דאין איסור חל על איסור ואין בו איסור חמץ ותמהתי שם דהא חמץ הוי איסור מוסיף ומודה ר"ש באיסור מוסיף כדאיתא (ביבמות ל"א) ע"ש. וזה טעות שפלטה הקולמס דבאמת דיבמות שם לר' יוסי אמרינן כן דמודה באיסור מוסיף אבל לר"ש אדרבה מבואר שם דאפילו איסור מוסיף לית ליה ומסוגיא ודפסחים דף ל"ה) נמי מוכרח דס"ל כן דאמר