בנין שלמה חלק ב יד

הזה תקראו מקרא קודש ותו לא ונתן קרא השני טעם ע"ז משום דבקוצרכם את קציר ארצכם דאז הוא זמן קצירה וחסה התורה על ממונן של ישראל כן שמעתי מפי מר אחי זצ"ל ושי' משיב ד"נ. ואכן לענ"ד י"ל סמיכות הכתובים עם הא דאמר (ר"ע בברייתא דר"ה ד' ט"ז) דאמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ולכאורה היכן אמרה תורה כן דהטעם של שתי הלחם הוא כדי שתתברך התבואה. ואמנם הדבר פשוט דר"ע סמך עצמו על סמיכת הכתוב דובקוצריכם כלומר דהוא נתינת טעם על עיקר מצוות שתי הלחם הנאמר בפרשה מקודם דלמה צוותה התורה דווקא להביא שתי הלחם ביום חמשים לספירה ע"ז נתן טעם משום דאז הוא זמן התחלת קציר חטים ולכן צוותה התורה להביא שתי הלחם מן החיטים קודם הקצירה כנלע"ד

ועוד שמעתי מפי מר אחי הנ"ל לפרש מה דכתיב שם באותו פרשה אצל הנפת העומר והניף את העומר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן ולכאורה תיבת לרצונכם מיותר בכאן דהא שפירש"י לרצונכם אם תקריבו כמשפט הזה יהיה לרצון לכם קשה דמ"ש דכתב רחמנא זה דווקא גבי עומר דהא בכל הקרבנות הוא כן אם מקריב כמשפט עולה לרצון ואם לאו אינו עולה לרצון ועוד קשה דלפי פירש"י דלרצונכם היינו דיביא עולה לרצון לפני הקב"ה הו"ל למכתב לרצון לכם ושמעתי מפי מר אחי ז"ל לפרש דתיבת לרצונכם קאי אלמטה לרצונכם ממחרת השבת לרמוז דצריך להביא ממחרת השבת דתליא ברצון ב"ד דהיינו ממחרת יו"ט דתליא בקידוש ב"ד דאתם אפילו שוגגין ואתם אפילו מזידין ולהוציא מלבן של צדוקים דמפרשים ממחרת השבת שבת בראשית דזה אינו לרצונכם דהא שבת קביעא וקיימא וזה נ"ל כפתור ופרח ושי'. וראיתי בתו"כ שפי' לרצונכם שאין כופין את הצבור על כך עכ"ל. ותמיהני דלמה משונה עומר משאר הקרבנות דבעומר אין כופין ועוד דא"כ הו"ל למכתב זה לענין עיקר הבאה ולא לגבי תנופה והדבר צריך תלמוד סימן כא

שאלה ראוי לברר אי צריך לומר בתפלת המוספין של חג השבועות בפסוקי הקרבנות ושני שעירים לכפר וכמו שנמצא כתוב בקצת נוסחאות בסידורי הספרדים הנדפס ע"פ דעת האר"י זצ"ל או דהעיקר כנוסחא דילן דאנו אומרים ושעיר לכפר כמו בכל המועדים ור"ח: תשובה הנה כבר העיר הנו"ב ז"ל ז"ל במהד"ת בחלק או"ח סימן קכ"ז על מה שנמצא בסידורים במוסף יוה"כ לומר ושעיר לכפר מלבד חטאת הכיפורים ובקצת נוסחאות איתא ושני שעירים לכפר ותמה דמאי ענין שעיר הפנימי שהוא בא לחובת היום להזכירו במוספין ושוב חזר בו שהרי ראינו שהתורה ג"כ הזכירו במוספין של יוה"כ דכתיב ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים וכן רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ' מה' תו"מ שהזכיר שם מוסף יוה"כ הביא ג"כ שעיר הפנימי אף שלאבהזכיר שם שארי קרבנות היום ש"מ שחטאת הכיפורים הפנימי שייך קצת לקרבן מוסף עכ"ל שם. וא"כ פשוט דלפי דעתו בחג השבועות בוודאי לא שייך להזכיר השעיר חטאת של חובת היום הבאין על הלחם במוספין שהרי גם בתורה לא הוזכר במוספין כלל והן אמת שדברי הגאון בעל נו"ב ז"ל אינם מובנים דמה שייכות יש באמת שעיר הפנימי של חובת היום לשעיר החיצון של המוספין והלא אדרבה אין כפרתן שוה דשעיר הפנימי היה בא לתלות על יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף עד שיוודע לו ויביא בעולה ויורד ושעיר החיצון היה בא לכפר על אין בה ויש בה וכמו דתנן בריש שבועות [ובאמת שאני תמה על הנוסחא שאומרים ביוה"כ ושני שעירים לכפר וכמו שכ' הנו"ב דהלא שעיר הפנימי לא היה מכפר כלל רק דהיה תולה ואולי משום דבתורה קרי ליה מכפר בפ' אחרי מות ובפ' ואתה תצוה דכתיב שם מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר וקאי על הפר והשעיר וכמו שפרש"י שם וכן באחרי מות כתיב וכפר על הקודש מטומאות בנ"י וגו' וקאי על שניהם ומיהו מזה אינו ראיה כלל דהרי בעולה כתיב בתורה כמה פעמים לשון כפרה וכמו דכתיב בריש ויקרא ונרצה לו לכפר עליו וכן כתיב באחרי גבי אילו ואיל העם וכפר בעדו ובעד העם ואף דעולה דורון הוא] והא דכתיב מלבד חטאת הכיפורים אין הטעם משום דיש להם שייכות רק משום דבא הכתוב ללמד דחטאת הכיפורים היו קודם למוספין דלשון מלבד הוא ללמד דמלבד הקרבן שהקריבו מכבר יקריבו עוד. וכן בר"פ כל התדיר דכל התדיר מחבירו קודם את חבירו התמידין קודם למוספין וכו' שנאמר מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד ופרש"י מלבד העשוייה כבר משמע וכו' וא"כ ה"נ יש לומר דקמ"ל דאף דמוספין תדירי מחובת היום מ"מ חובת היום הוה קדמי למוספין. וכן הוא דעת ר"א באמת במשנה (ביומא דף ע' ע"א) דפר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של בין הערבים ואפילו לדעת ר"ע שם דפליג וס"ל דפר העולה ושבעת הכבשים היו קריבין עם תמיד של שחר משום דס"ל דכיון דכתיב בכל המוספין מלבד עולת הבוקר ילפינן יוהכ"פ מינייהו וכמו שפרש"י שם מ"מ בשעיר הנעשה בחוץ הכל מודים דקרב אחר חובת היום ומפיק ליה באמת מדכתיב אצל שעיר חטאת מלבד חטאת הכפורים הרי דלכה"פ שעיר חטאת של מוסף היה מאוחר לחטאת הכפורים וכמו שפרש"י שם דע"כ אשעיר חטאת דסמיך ליה בוודאי קאי מלבד דאל"כ על מה תרמיה הך מלבד וכן פסק להדיא הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' עבודת יוה"כ הלכה ב' דאחר שהגיע השעיר למדבר היה פושט בגדי לבן וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ועושה השעיר הנעשה בחוץ וכו' ומקריב אילו ואיל העם וכו' ע"ש וא"כ פשוט דהוצרך לכתוב מלבד חטאת הכיפורים לאשמועינן דהכא נשתנה הדין מכל דוכתא דקי"ל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אבל הכא שעיר הפנימי הוא קודם לשעיר החיצון אבל אינו ראיה מזה דיש להם שייכות זה לזה. אבל באמת בלא"ה יש לתמוה על הנו"ב דמאי נ"מ אם התורה הזכירה אצל מוספין או לא מ"מ כיון שאותו השעיר היה בא ג"כ לכפר למה א נזכיר גם לשעיר הזה בתפילה כדי לקיים ונשלמה פרים שפתינו ובפרט דאין כפרתו שווה לשעיר החיצון בוודאי צריך להזכירו בפני עצמו כדי שיחשב האמירה כהקרבה כדי להגין על טומאת מקדש וקדשיו של יש בה ואין בה. ובהגהות שלי כתבתי עוד טעם דצריך לומר מלבד חטאת הכפורים דווקא ולא לומר ושני שעירים לכפר כדי לכלול בו גם פר כה"ג דמקרי נמי חטאת הכפורים בסוף פ' תצוה וכמו שפרש"י שם בחומש ויהיה נחשב האמירה לכפרה בין לכהנים בין לישראלים דהכהנים מתכפרין בפר והישראלים בשעיר משא"כ אם נאמר ושני שעירים לכפר אין כאן כפרה לכהנים כלל דהא הכהנים לא היו מתכפרין בשעיר הפנימי על טומאת מקדש וקדשיו רק בפרו של כה"ג

ואמנם לענין שני השעירים של חג השבועות היה נ"ל טעם אחר שאינו צריך להזכיר שניהם דהנה לענין ר"ה כתוב בשו"ע בסי' תקצ"א דצריך להזכיר ושני שעירים לכפר וכ"כ בתוס' (בר"ה דף ח' ע"ב) ד"ה שהחודש דשעיר חטאת של מוסף ר"ח ג"כ היה קרב בר"ה והא דאמרי' דאיזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה היינו שלא הוזכר בתורה בפירוש השעיר חטאת. ומה שכ' הפנ"י והט"א ז"ל דתליא לכאורה בפלוגתא דר"י ור"ש בריש שבועות דלר"י דשניהם מכפרין כפרה אחת לא היו צריכין באמת להקריב רק אחד בלבד דכיון דכבר כיפר האחד שני למה הוא בא משא"כ לר"ש דס"ל דשעיר ר"ח בא לכפר על טהור שאכל את הטמא בוודאי היה צריך להקריב שניהם וכיון דאנן קי"ל כר"י דכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו לא היו מקריבין באמת רק שעיר אחד ומה דאיתא בתוספתא דשבועות די"ב שעירים קרבו בי"ב ראשי חדשים ר"ש הוא דקאמר לה התם בתוספתא ור"ש לשיטתו אזיל דס"ל דשעיר ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטמא ואינו שוה כפרתו לשעיר מוסף של ר"ה דמכפר על אין בה ואי בה ושפיר היו צריכין להביא שניהם [ובזה י"ל דגם מהפיוט של והחיות אשר הנה מרובעת כסא דיסד הן מוספי חודש עשתי עשרה ג"כ אינו ראי' די"ל דס"ל כאבוה דהא כתבו התוס' בחגיגה ט"ז והרא"ש בברכות בפרק אין עומדין דר"א הקליר הוא ראב"ש וי"ל דאזיל בשיטתיה דאבוה] כ"כ שם הפנ"י והטו"א. הנה דבריהם תמוהין לפענ"ד דהרי בשני שעירי עצרת דוודאי כפרתן שווה ואעפ"כ קרבו שניהם ביום אחד וכבר הקשה ר"ש בעצמו ובזבחים דף ז' ע"ג) דשני שעירי עצרת למה הן באין ומשני על טומאה שאירעה בין זה לזה וא"כ גם בר"ה אינו מוכרח דלר"י לא היה קרב אלא אחד דשפיר י"ל דאף לר"י קרבו שניהם כמו בשבועות והא דהוצרך שנים היינו על טומאה שאירעה בין זה לזה

ולענין מה שהבאתי לעיל בתשובה י' בשם הגאון מוהר"מ מיכל נ"י שהביא סמך מלשון הכתוב דבר"ה לא היה קרב השעיר חטאת של מוסף ר"ח מהא דהוזכר השעיר חטאת של ר"ח אחר קרא דזאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה ומשמע דהחטאת לא היה נוהג בכל החדשים. הנה לענ"ד י"ל דאינו ראיה דאף דכתיב אח"כ מ"מ י"ל דנלמוד מסמוכין מדכתיב ושעיר עזים בוא"ו ואמרינן דוא"ו מוסיף על ענין ראשון. והא דלא כתיב בתחילה י"ל דמשום דמהך קרא דזאת עולת חודש בחדשו דרשינן (במגילה דף כ"ט) דחדש והביא קרבן מתרומה חדשה וי"ל דכוונת הכתוב הוא דאותו עולה שלקחוה מתחילה לר"ח של שנה זו יכולים להביאה פעם שנית לשנה הבאה אך דיביא אותה מתרומה חדשה דקי"ל דתמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים משום דלב ב"ד מתנין עליהם וחוזרין ולוקחין אותם מתרומה חדשה וכמו במותר הקטורת וכדאיתא בשבועות דף י' ע"ב) ע"ש וכל זה משכחת לו בפרים דכשרין בני שתים וגם בני שלוש וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מעשה הקרבנות הלכה י"א וי"ד ע"ש אבל השעיר חטאת דאינו כשר רק בתוך שנתו אבל לאחר שעברה שנתו פסול ואף דחטאת הציבור אינו מתה מ"מ להקריב בוודאי אסור והלכך לא כללו בקרא דואת עולת חודש ודו"ק

ואכן מאוד אני תמה על הגאונים ז"ל שחקרו בענין עיקר הקרבה אם הקריבו השני שעירים בר"ה או לא אבל זה פשוט להו דאם הקריבו ב' השעירים בוודאי בהזכרה דמוספין ג"כ צריך להזכיר שניהם וכן דעת הרמ"א בהג"ה באמת. ולדידי תמוה דנהי דהקריבו שניהם משום דהתורה חשה לטומאה שאירעה בין זה לזה וכמו דאמרינן שם בזבחים