בנין שלמה חלק ב יג

הראשון בלבד. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמחלוקותם תליא אם הא דמותר להשלים לאחר מכאן הוא מצד תשלומין או מצד דזמן הבדלה נמשך עד יום רביעי או עד יום ב' דמ"ד דעד יום רביעי בשבת סובר דהוא מצד תשלומין והלכך כל זמן הנקרא בלשון בנ"א לאחר השבת ואף דזמנו אינו אלא במוצאי שבת מ"מ יכול להבדיל מצד תשלומין אבל המ"ד דסובר דאינו מבדיל אלא כל היום כולו סובר דאינו מצד תשלומין דבאמת לא מצינו למצוה שיש לה זמן קבועה מה"ת תשלומין דלא מצינו תשלומין רק בתפילה דאין לה זמן קבוע מה"ת (וגבי ק"ש דיש דעה דס"ל דג"כ יש לה תשלומין אפשר דסברי באמת דק"ש מדרבנן וגם לא דמי הבדלה לק"ש דשם זמנה בכל יום ולילה אבל הכא אינה אלא פעם אחת בשבת ודמי לשופר ולולב דאין לו תשלומין] אלא דמבדיל כל היום היינו משום דכל יום הראשון מקרי מוצאי שבת וכשתקנו להבדיל במו"ש כיוונו לכל המעל"ע רק דעיקר התחלת זמנה הוא בליל מוצאי שבת והלכך אינו מבדיל רק כל היום כולו ונ"מ טובא לדינא דמי שהיה פטור כל יום הראשון מהבדלה אז א"צ להבדיל לכל הדעות דמ"ד דסובר דעד יום רביעי ע"כ דהוא מצד תשלומין וכיון שהיה פטור בזמן חיובו נפטר לעולם ואם מבדיל הוי ברכה לבטלה. ואכן מדברי הרא"ש בפ"ג דברכות בסימן ב' משמע דאף אם לא היה פטור רק בליל מוצאי שבת ג"כ פטור ומשמע להדיא דאף ביום ראשון ס"ל דאינו אלא מצד תשלומין ואפשר דמהר"מ דס"ל דצריך להבדיל למחר כשנתחייב ס"ל באמת דביום ראשון אינו מצד תשלומין אבל מכאן ואילך עד יום רביעי וודאי אינו אלא מתורת תשלומין. והיוצא לנו מדברינו דאם שכח ולא הבדיל במוצאי יו"ט תליא במחלוקת הפוסקים דפליגי בהבדלה דמוצאי שבת ולדעת הסוברים דמבדיל עד יום רביעי גם ביו"ט יכול להבדיל עד ל' יום או עד ט"ו יום: הנלע"ד כתבתי בעז"ה

ואגב דאיירי בדין שכח ולא הבדיל במוצאי שבת נ"ל לכתוב דין חדש בהא שכ' בסי' רצ"ט סעיף ו' דאף דיש לו תשלומין לכה"פ יום ראשון מ"מ על נר ובשמים אינו מברך רק במוצאי שבת דלכאורה נראה דהא דאין מברכין על האור רק במוצאי שבת והוא מן הש"ס דפסחים דף ק"ו) דדווקא באור שלא שבת דעיקר הברכה הוא משום דהבריאה דאש היה במוצאי שבת ולכן אין מברכין אותה רק במוצש"ק בזמן הבריאה אבל באור ששבת נראה דיכול לברך אפילו לאחר כמה ימים דלא גרע מיו"כ וכן משמע להדיא בכל בו בה' ט"ב דכ' שם בשם רבינו פרץ ז"ל שמברכין בורא מאורי האש כשיצא מבהכ"נ במוצאי תשעה באב אם יש אור ששבת ודעתו ז"ל דבליל ט"ב אין מברכין כלל בורא מאורי האש משום דכתיב במחשכים הושיבני כמתי עולם. ולכן ס"ל דמברכין במוצאי ט"ב על אור ששבת דווקא ועכ"פ שמעינן מיניה דעל אור ששבת מברכין אפילו לאחר כמה ימים: ונראה דה"ה בליל מוצאי יוה"כ דאין מברכין רק על נר ששבת דג"כ יכולין לברך אפילו לאחר כמה ימים ופשוט הוא. ואכן זה תימה לי בהא דכתב השו"ע די"א דמוצאי יוה"כ מחזירין על האור כדי להודיע שהיה אסור ביום ותימא לי דהא טעמא שייך נמי בשבת וא"כ במו"ש נמי הו"ל לחזור אחריו דלא גרע ממוצאי יוה"כ ואולי משום דבשבת הכל יודעין דאסור בשבת דאפילו למ"ד דהבערה ללאו יצאת מ"מ מאיסור לאו אינו יוצא משא"כ ביוה"כ דאינו ברור איסורו. ועי' בשאג"א בסי' ע"א דנסתפק דאפשר דהבערה דיוה"כ אינו רק מדרבנן ע"ש ולכן מחזירין אחריו להודיע שהוא אסור וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכן אמרינן בתענית י"ח לענין מג"ת דדבר שהוא מד"ס צריך חיזוק טפי כן נראה לי

ולענין מש"כ כבוד הרה"ג ר' חיים נ"י הנ"ל ראיה לדבריו מד' הקרבן נתנאל בגיטין בסו"פ מי שאחזו שכ' טעם על ד' הרא"ש ז"ל שם שכ' על דברי הר"ח שם דבאומר לאחר הרגל הוא עד ט"ו יום וכ' הרא"ש ע"ז ואפשר שהוא מחלק הל' יום כמו שנשה ימי השבוע שהן נמנין אחר השבת ואע"פ שאינו דומה. וכתב הק"נ דמש"כ הרא"ש שאינו דומה היינו דשבת היא הנקודה האמצעית ויום ד' הכנה לקבל נפש דנשמה חדשה ויום ה' לקבל רוח דנ"ח וט' מה שאין שייך לומר כן בשאר מועדים ורגלים עכ"ל אבל באמת משם אין ראיה כלל דהרי הרא"ש אינו חולק על הר"ח בזה ורק דכתב ואף דאינו דומה אחר השבת לאחר הרגל ויש טעם לחלק ביניהם מ"מ לא נראה לו לחלק ומאחר דהר"ח כתב כן וידוע דכל דבריו דברי קבלה מחכמי הש"ס וכן פסק הטור אה"ע בסי' קמ"ד כדעת הר"ח א"כ אדרבה משם ראיה להיפך דלאחר הרגל דמי כמו לאחר השבת ואין לחלק ביניהם ולכן נראה פשוט דכיון דלענין גט קי"ל דאחר הרגל מקרי עד ט"ו יום ה"נ לענין הבדלה ובאמת דהר"ח לשיטתו אזיל בפסחים ק"ו [ונדפס כעת על הגליון בדפוס ראם] דפסק שם דיש תשלומים להבדלה במו"ש עד יום רביעי כבני ר' חייא וכמו שפי' ר' זירא. ושוב ראיתי להגרע"א ז"ל בגליון האו"ח בסי' קצ"ט [ונדפס בדפוס יאהניסבערג] בשם ספר לשון חכמים דמוצאי יו"ט אין לו תשלומין כלל. ואכן דעתו ז"ל דיום ראשון שאחר יו"ט בוודאי יש לו תשלומין דהיום הולך אחר הלילה ע"ש והנלע"ד כתבתי בעז"ה

סימן כ שאלה ראוי לברר נידון מה שכתב בשל"ה הקדוש ובמג"א בסי' תצ"ד דבליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים דכתיב תמימות תהיינה אם יש לזה מקור בגמ' וגם היאך הדין בתוס' יו"ט של ערב שבועות אם הוא שוה לשאר תוס' יו"ט של שאר המועדים או לא

תשובה הנה זה יותר משלשים שנה אשר עמדתי לתמוה על דברי השל"ה והמג"א דכ' דראוי להמתין בתפילה ובקידוש בליל שבועות עד שיהא וודאי לילה משום כדי שיהיה שבע שבתות תמימות והלא ידוע דתוס' יו"ט הוא דאורייתא בין בכניסתו ובין ביציאתו ולא מצינו חילוק בזה בין חג השבועות לשאר המועדים ואפילו לדעת הרמב"ם דתוס' שבת ויו"ט לענין מלאכה הוא מדרבנן מ"מ מדרבנן מיהת נוהג קדושה בתוס' לענין מלאכה. ולמה לא יהיה רשאי גם להתפלל ולקדש בתוספת יום טוב הזה דכיון דסוף סוף כבר צריך לנהוג בו יו"ט לענין איסור מלאכה וכיון שכבר קידש היום מתחילה וחל עליו קדושת יום חג השבועות ממילא בטל התמימות ומאי קפידא בזה אם יקדש ויתפלל ג"כ בתוס' יו"ט. וראיתי לחקור ומצאתי בעז"ה דדבר ה' בפיהם אמת ויש מקור לדבריהם ממקרא מלא בתורה דכתיב בפ' אמור גבי חג השבועות וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם וגו' והרי מצינו (ביומא דף פ"א) דדריש לקראי שם דכתיב תלת זימני בעצם היום הזה בפרשה אמור גבי יוה"כ חד בלא תעשה דמלאכה וחד בעונש דמלאכה וחד בעונש דעינוי ודריש להו התם למעוטי תוספת יוה"כ מעונש ואזהרה בין ממלאכה ובין בעינוי ע"ש והכי קי"ל כד"א (בסוכה דף כ"ח ע"א) דמיעט רחמנא לתוספת יוה"כ מעונש וגם מאזהרה ולא הוה רק עשה בעלמא ע"ש וא"כ יש לדקדק לכאורה בהאי עצם היום הזה דכתיב בשבועות למעוטי מאי דלא מצינו בתו"כ שום דרשה בזה וע"כ יש לנו לומר דהכי נמי אתי למעוטי תוס' דחג השבועות גם מעשה גרידא וכדאמרינן ביוה"כ מהך מיעוטא דבעצם היום הזה לתוספת מאזהרה הכי נמי ממעטין לחג השבועות גם מעשה וע"כ הטעם בזה משום דבעינן תמימות ונמצא דדבריהם ז"ל הנ"ל יש להם מקור וסמך ממקרא מלא בתורה כן אמרתי מכבר. וכבר הדפיס מר אחי הגאון ז"ל בספרו ראשית בכורים (דף נ"ט ע"ב) כ"ז על שמי וע"ש שהאריך עוד בזה. ואכן כעת נראה לי לחזור מדברי הראשונים דזה וודאי אי אפשר לומר מעצמינו דבר חדש כזה דבעצרת אינו נוהג תוס' יו"ט מה"ת ולא דמי לשאר יו"ט וגם אינו ענין לתמימות דמשום זה שהוא בטל ממלאכה אינו סתירה לתמימות ופוק חזי כמה בטלנים איכא בשוקא אך כעת נ"ל לפרש בדרך אחר והוא בשום לב עוד למש"כ וקראתם בעצם וגו' דלכאורה תיבת וקראתם מיותר הוא דהא מסיים אח"כ מקרא קודש יהיה לכם והול"ל ובעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם. ולכן נראה דמשום דבכל יו"ט כתיב שבתון ומקרא קודש ואתי שבתון לעשה דמלאכה וכמו דאמרינן שבתון עשה הוא ומקרא קודש אתי לאשמעינן דצריך לקדש היו"ט בתפילה אבל בעצרת דלא כתיב שבתון כלל והטעם נ"ל דכל ימי הספירה מקרי שבתון דכתיב שבע שבתות וכמו דאיתא במטה משה דלהכי אקרי שבתות לאשמעינן שהן אסורין במלאכה וכמו דאיתא בטור בסוף הלכות פסח. ומר אחי הגאון זצ"ל אמר לפרש ע"פ דברי הטור ז"ל הנ"ל לדברי המדרש בפ' אמור דאמר ר' חייא שם אימתי הם תמימות בזמן שהם עושים רצונו של מקום והיינו משום דאז הן ימי הקצירה וא"א שיהיו תמימות אם לא שישראל עושין רצונו של מקום ואז מלאכתו נעשית ע"י אחרים] ועשה דמלאכה נפקא ממקרא קודש יהיה לכם ואין לנו קרא לאסמכתא דצריך לקדש בתפילה וע"ז הוצרך לומר וקראתם דהמקרא קודש צריך להיות בקריאה וע"ז הוא אומר הכתוב בעצם היום הזה דהקריאה צריך להיות בעצם היום הזה ולא בתוס' וכדעת השל"ה משום תמימות. ומפי מר אחי הגאון זצ"ל שמעתי טעם נכון על מה דכתבה התורה הכא בחג השבועות בעצם היום הזה מה שלא כתב כן בכל המועדים. ועוד צריך להבין סמיכות הכתובים דכ' אחר מקרא הזה ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך וגו' ומאי ענין מצות פאה למכתב אצל חג השבועות ובפרט דמצות פאה כבר כתב רחמנא בפ' קדושים ובקצרכם את קציר ארצכם וגו'. והנה בתו"כ איתא א"ר אוורדימס א"ר יוסי וכי מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה ויוה"כ מכאן אלא ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני מעלים עליו כאלו בהמ"ק עומד והוא מקריב קרבנותיו לתוכו וכו' ע"ש ואכן לפי זה עדיין תקשה דמ"ש דכתבה רחמנא תיכף אחר עצרת וטפי הו"ל למכתב אחר כל המועדים כדי ללמוד דכל מי שמקיים מצוות מתנת עניים דומה כמי שמקיים כל המועדים וכאלו מקריב קרבנות הרגל. ואכן בילקוט איתא בשם איזה מדרש [א"ה הנה בילקוט לא מצאתי זה ואילו נמצא זה באיזה ספר אחר] דמשו"ה עצרת אינו אלא יום אחד ולא ז' ימים כחג המצות וחג הסוכות משום דאז הוא זמן הקציר וחסה התורה על ביטול מלאכה לעם כדי שלא יבטלו ממלאכתם רק יום אחד

וע"פ דברי הילקוט הנ"ל יש מקום לומר דמרומז זה בקרא גופיה בהא דכתב רחמנא וקראתם בעצם היום הזה כלומר דדווקא בעצם היום