בנין שלמה חלק ב יא

הוי יום י"ז זמנו וראיה דלא הביא ראיה מדברי ר"י דמכילתא דאמר גבי נותר גופא דנשרף אור י"ז אלמא דס"ל דשלא בזמנו נשרף גם בלילה וע"כ משום דיש לדחות דר"ל אור יממא הוא וא"כ י"ל גם אליבא דאמת כן דבחל בשבת נשרף באמת בבוקר של י"ז משום דהוי כזמנו. אבל באמת ד' הירושל' אלו לכאורה תמוה דהיכי למד ר' יוחנן נותר ממילה הא בש"ס דילן (ביבמות ד' ד' ע"כ) כשדרש ר' יוחנן שם דנותר שלא בזמנו נשרף גם בלילה איתיביה ר"א מברייתא דתו"כ אין לי אלא נימול בשמיני שאינו נימול אלא ביום מנין לרבות לתשעה וכו' ואפילו למאן דלא דרש וא"ו וא"ו ה"א דריש ופירש"י דאפילו ראב"ש דס"ל דמילה שלא בזמנה נוהגת גם בלילה משום שלא דריש וא"ו מ"מ גבי נותר מודה דגם נותר שלא בזמנו אינו נשרף רק ביום משום דכתיב והנותר ווא"ו ה"א לכו"ע דרשי וקבל ר' יוחנן לדבריו וא"כ היכי למד ר' יוחנן הכא נותר ממילה ודוחק לומר דהך מימרא דירושלמי איתמר מקמיה דשמעה להך דר"א דא"כ לא הוה הוצרך להביא מהא דר' ישמעאל גבי תינוק דתיפוק ליה דמהיכי תיתי נימא דגם נותר שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום כיון דלא דרש וא"ו. ועוד דהיכי שמע ר' יוחנן דר' ישמעאל ס"ל כן גבי מילה דראב"ש הוא דשמעינן ליה דס"ל כן בתוספתא דשבת פט"ז וביבמות שם אבל ר' ישמעאל לא נמצא שם ועוד כיון דטעמי' דראב"ש דס"ל כן הוא משום דלא דריש וא"ו ור' ישמעאל אדרבה מצינו (בסנהדרין ד' נ"א ע"א) דדריש וא"ו [וע' תוס' יבמות ד' ס"ח ע"ב ד"ה כמאן ע"ש] ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר דט"ס נפל בירושלמי וצ"ל כמו דאמר ר' ישמעאל גבי נותר שעבר זמנו דנשרף בין ביום ובין בלילה [והיינו משום דאמר במכילתא דנשרף אור לי"ז ואור אורתא הוא והטעם כבר כתבתי בספרי מדכתיב עד בוקר משמע דאדרבה דעיקר מצוותה לישרוף בלילה] אוף הכא שעבר זמנה נשרף אפילו בלילה [ור"ל אוף הכא גבי שמן שריפה] ומשו"ה מקשה אח"כ ומאי אית לך שמן שריפה שעבר זמנה כלומר גבי תרומה לא שייך שעבר זמנה דהא לא מצינו זמן קבוע לשריפתה ומשני כיון שנטמאה כמו שעבר זמנה ועכ"פ שמעינן מהירושלמי דס"ל דהא דאמר ר"י במכילתא דנשרף אור לי"ז ר"ל ליל י"ז וכמו שהעלתי בספרי בעז"ה וכל זה ברור: סימן יז

ע"ד מה שכ' בספרי סי' ל' (ד' מ' ע"ב) להעיר ע"ד הנו"ב מהד"ק בסי' ט"ו דמ"ע דתשביתו אינו נוהג רק בבעל החמץ בלבד ולכאורה הוא נגד גמ' מפורשת (בב"ק ד' צ"ח ע"ב) דאמר רבא שם דגזל חמץ ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווים עליו לבערו הרי דמוטל העשה על כל מי שרואה החמץ (ושוב הוגד לי כעת דכבר העיר עליו בזה בספר עמודי אור להגאון מו"ה ר' יחיאל העלער זצ"ל] אך אחר העיון בזה י"ל דעיניו שפיר חזו להש"ס דב"ק הנ"ל אך דהוא ז"ל מפרש הא דאמר רבא שם דהכל מצווים לבערו אין הכוונה דמ"ע דתשביתו נוהג גם ברואה חמץ של אחרים ואף דאינו מונח ברשותו ולא קיבל עליו אחריות ואינו עובר עליו בבל יראה דוודאי זה אין סברא דמ"ע דתשביתו אינו אלא תיקון להלאו וכל דליכא בלאו בוודאי דאינו נוהג בו העשה אלא הש"ס הנ"ל ר"ל כיון דהגזלן חייב לבער החמץ והוא אינו רוצה לקיים המצוה אז מצוה על כל הרואה לבער מצד ערבות דהא כל ישראל ערבים זה לזה דהא בימים הקדמונים היו יכולים ב"ד לכופו לקיים המצוה והלכך אם לא היו יכולין אז היה מצוה על הב"ד בעצמו או לכל הרואה לבער אבל אם אין ידוע לנו אם הבעלים יודעין מחמץ זה או לא אדרבה אין רשאי אחר הרואה לבערו דהרי לוקח ממנו המצוה ואם בערו ולא הודיע לבעלים חייב לשלם עשרה זהובים כמו בקדם חבירו וכסה כנ"ל ליישב לפי ד' הנו"ב זצ"ל. וכבר כתבתי שם בספרי קצת מתי' זה אכן לא ביארתי יפה. ואכן זה אין לומר דכוונת הגמ' הוא דכיון דהגזלן מחוייב לבערו בתוך הפסח ואין רשאי להשהות לא מקרי השורף מזיק כלל ואדרבה דעשה לו טובה דהצילו מאיסור לאו ב"י דמלבד דאין מעומס זה בלשון הגמ' בהא דאמר שהכל מצווין עליו דאם כן נפרש הו"ל לומר משום שהגזלן מצווה לבערו ומדאמר שהכל מצווין משמע להדיא דגם על השורף מוטל המצוה. ואמנם מלבד זה אין זה טענה לפטור השורף מחמת זה דיכול הגזלן לומר דאני רוצה לעבור אבל יראה ולהניח החמץ לאחר הפסח כדי להחזיר להנגזל החמץ בעין

ואף דכתבו התוס' בב"ק ד' מ' ד"ה הוה מעריקנא) דאינו יכול לומר אם תם הוי מעריקנא ליה לאגמא רק אם הוא יכול לעשות כן ע"פ הדין היינו בסתם בנ"א דעומדין בחזקת כשרות דאמרינן בוודאי לא היה עושה כן ורק דעכשיו עילה מצא לטעון כן כדי לפטור עצמו מלשלם אבל בנד"ד דחזינן דהוא חשוד אלאו בל יראה דהא לא ביער עד הנה שפיר הוי טענה

ובר מן דין י"ל דהתוס' לא כתבו כן רק בטוען טענה שלא כדין הנוגע לענין תשלומין בחיוב ממון לחבירו בזה שייך הסברא דהיאך נפטרנו עכשיו מצד שהיה יכול להפקיע עצמו מממון שלא כדין דכיון דע"פ הדין היה חייב השומר לשלם אף אם היה תם מהיכי תיתי נפטר עכשיו דנמצא מועד דהא חצי נזק היה חייב לשלם אם היה תם וכיון דע"פ הטענה שהיה יכול לטעון ג"כ היה צריך לשלם ע"פ הדין שיעור התשלומין שהב"ד מחייבין אותו עתה אין סברא לפוטרו אבל לענין חמץ שטענת הגזלן הוא שהיה יכול לעבור עבירה בין אדם למקום זה וודאי טענה גדולה הוא דיכול לומר להשורף מה לך בכך שאני רוצה לעבור עבירה בין אדם למקום ולכן הדבר פשוט מה דאמרינן שהכל מצווים עליו לבערו היינו מחמת ערבות ושפיר יכול לומר לו השורף שגם אני הייתי נענש ע"ז דכל שרואה שחבירו משהה חמץ בביתו בפסח ואינו מבער גם עליו מוטל העונש וזהו כוונת הגמ' במה דאמרינן שהכל מצווים לבערו. הנלע"ד כתבתי בעז"ה

סימן יח יש להסתפק במי ששכח ולא אמר יעלה ויבא ביו"ט בתפלה אי צריך לחזור או לא. ובתחלת ההשקפה נ"ל פשוט דא"צ לחזור כיון דכבר הזכיר מענין היום בנוסחת ותתן לנו ולא דמי לברכת המזון דאין מזכירין מענין היום בבהמ"ז זולת יעלה ויבא אבל בתפלה הא כבר הזכיר וכה"ג כתב הב"י באו"ח בסי' תפ"ז דאם שכח לומר אתה בחרתנו [ומשמע שם דאף ותתן לנו לא אמר] רק אמר יעלה ויבוא דיצא עכ"ל ופשוט דהוא ג"כ מטעם הנ"ל כיון דהזכיר קדושת היום בין בקדושת היום ובין ביעלה ויבא דיצא דנוסח התפלה אינו מעכב. וקצת ראי' לזה מהא דתניא בסו"פ תפילת השחר טעה ולא הזכיר של ר"ח בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין וכו'. ולכאורה למה פרט טפי ר"ח מיו"ט אלא וודאי דביו"ט בלא"ה א"צ לחזור דהא מ"מ הזכיר קדושת היום. אמנם אין זה דקדוק גמור דא"כ אכתי תקשה אמאי לא תניא שם חוה"מ דדמי לר"ח דאין שם קדושת היום בשחרית אלא וודאי דלאו בדווקא נקט ר"ח ובזה מיושב קושיית התוס' שם דהקשו דלמה צריך בערבית אין מחזירין אותו משום שיכול לומר בשחרית תיפוק ליה דאין מקדשין את החודש בלילה ומשו"ה כתבו דלא גרסי' בערבית ולהנ"ל ניחא דאיידי דחוה"מ נקט ליה ור"ח בלאו בדווקא נקט לענין ערבית

אמנם כל זה בשאר יו"ט אבל ביו"ט של ר"ה דצריך לומר יעלה ויבוא גם מפני שהוא ר"ח אפשר דצריך לחזור דאף דקדושת היום של ר"ה כבר הזכיר מ"מ ר"ח לא הזכיר ואף דאמרינן דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן מ"מ נראה דזכרון דקדושת היום אינו זכרון לר"ח דהא כל ר"ח אין מזכירין ר"ח באמצע התפלה נמצא שזכרון דקדושת היום אינה באה אלא בשביל ר"ה ואין זה זכרון לר"ח והא דאמרינן דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן היינו זכרון של יעלה ויבוא ויש להסתפק בזה. מיהו ע"פ הפשוט נראה דא"צ לחזור. אמנם עכ"פ נראה דאף אם נאמר דבר"ה צריך לחזור משום ר"ח מ"מ בליל ר"ה בוודאי א"צ לחזור דהא כבר הזכיר ר"ה בקדושת היום ומשום ר"ח א"צ לחזור דהא אין מקדשין החודש בלילה ולא עדיף האי ר"ח משאר ר"ח דא"צ לחזור בלילה כמש"כ בברכות בפ' תפלת השחר וד' ל"ג) הנ"ל וזה ברור: וגדולה מזו כתבו תר"י בסו"פ תפלת השחר ד' מ') די"מ דאף אם לא הזכיר כלל כלל של יו"ט בליל ר"ה דא"צ לחזור מטעם דאין מקדשין החודש בלילה וכ"ש ביעלה ויבוא דא"צ לחזור ואף לפי דעת רבינו יונה בעצמו שם דדחה שם דבריהם דצריך לחזור היינו בלא הזכיר כלל של יו"ט ומטעם שכתב שם דגבי יו"ט לא שייך הך סברא דאין מקדשין החודש בלילה דהא גם בלילה אסור במלאכה כיום גם ביו"ט של ר"ה אבל לענין יעלה ויבוא דגם ביום ר"ה א"צ לחזור אלא מצד ר"ח פשוט דבלילה א"צ לחזור ככל ליל ר"ח וזה ברור

ומידי דברי בו בדברי רבינו יונה הנ"ל ראיתי להביא בכאן מה שכתבתי מכבר ליישב מה ששמעתי מקשים מדברי תר"י הנזכר על מה שכ' בספר חיי אדם בכלל כ"ד בשם הגאון מו"ה אבלי זצ"ל מפ"ק ווילנא שאמר דין מחודש אם טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש אינו צריך לחזור כדין טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בליל ר"ח שאינו צריך לחזור מחמת שאין מקדשין את החודש בלילה א"כ גם בליל ר"ה הדין כן שאין צריך לחזור עכ"ל הגאון הנ"ל. והנה כבר תמהו העולם דאיך כתב הגאון הנ"ל כן בפשיטות דא"צ לחזור דהא אדרבה בתר"י הנ"ל מסיק להיפך דאם לא הזכיר של יו"ט בלילה צריך לחזור אף בליל יו"ט של ר"ה וכתב הטעם משום דמצות יו"ט אלימא טפי שיש בה איסור מלאכה משא"כ בר"ח ועוד דבתפילה אין מזכירין ענין ר"ח כלל אלא ענין יו"ט יותר יש לנו לדין אותו כמו יו"ט מלדון אותו כמו ר"ח ואם לא הזכיר בערבית מעין יו"ט מחזירין אותו ע"כ וא"כ לכאורה ה"ה דלענין אם לא הזכיר המלך הקדוש נמי שייך סברא זו דהאמירת המלך הקדוש אינו בא רק מצד יו"ט של ר"ה ופשוט דמחזירין אותו כמו לא הזכיר של יו"ט כלל

ושוב מצאתי בשו"ת מים חיים להגאון מו"ה חיים ראפאפארט זצ"ל בתשובה כ"ה שתמה ג"כ על ד' הגאון מוהר"א ז"ל הנ"ל מהא דתר"י הנ"ל שכתב דאם לא הזכיר של יום טוב מחזרין אותו ונשאר בצ"ע ע"ש ועיין עוד בספר דברי נחמי' סימן מ"ו להגאון החסיד מו"ה נחמי' מדובראוונא זצ"ל שהעיר ג"כ כנ"ל על ד' הגאון מהר"א זצ"ל וכתבו שדעתו נוטה דאף לדעת הי"א שבתר"י הנ"ל דאם לא הזכיר של יום טוב בליל ר"ה דא"צ לחזור מ"מ בהמלך הקדוש מודה שצריך לחזור ולא כדעת מוהר"א ז"ל הנ"ל ע"ש]. ואמנם לענ"ד נראה דדברי הגאון מוהר"א ז"ל שרירין