בנין שלמה חלק ב י

דהשמיט הרמב"ם מימרא דרבה דאם בא אחר ושרפו משום דאין חילוק בין שרפו במועד לשרפו לאחר המועד רק לר"ש אבל אנן דקי"ל כרבנן לעולם פטור ולפיכך השמיטו והנלע"ד כתבתי בעז"ה

ובעיקר דברי הנו"ב שם דס"ל בפשיטות דהנגזל אינו עובר בבל יראה משום דחמץ אינו ברשותו ולא דמי לפקדון דמקרי ברשותו דשאני פקדון דיכול להקדישו ולמוכרו אבל בנגזל דאינו יכול להקדישו ה"נ אינו ברשותו לענין בל יראה הנה מדברי הרמב"ן בליקוטיו (בפסחים דף ל"א) משמע להיפך דאדרבה עיקר הקנס הוא לבעלים הראשונים והיינו להנגזל ואפשר דטעמו משום דלהגזלן לא שייך קנס משום דלא מצינו דקנסו אלא על חמץ שלו אבל על חמץ של אחרים דמקבל עליו אחריות איכא פלוגתא באמת בירושלמי אם קנסו אותו לאחר הפסח והובא בקוצר בח"י בסי' ת"מ ולהך מ"ד דלא קנסו ע"כ צ"ל דהקנס הוא להנגזל או די"ל דהרמב"ן ג"כ ס"ל כסברת הנו"ב דלהגזלן לא שייך קנס כיון דיכול לומר לו הש"ל והלכך מפרש דע"כ הוא הקנס להנגזל כן נ"ל בכוונת הרמב"ן ז"ל] והוציא מזה דלר"ש דקנס אחר הפסח משום דעבר בבל יראה אפי' בהשהה בשוגג או באונס ג"כ קנסו דהא הנגזל בוודאי אנוס הוא דאין בידו לבערו ואעפ"כ אמרינן דאסור בהנאה לאחר הפסח וא"כ הדבר מוכרח דהרמב"ן ס"ל דהנגזל עבר בבל יראה הגם דאינו ברשותו ודלא כהנו"ב זצ"ל ומאוד תמיהני על הגאון המחבר בעל ראשי בשמים נ"י דהביא ג"כ לדברי הרמב"ן בליקוטיו הנ"ל ולא הרגיש כלל דדברי הרמב"ן ז"ל הוא סתירה גדולה על דברי הנו"ב במש"כ בפשיטות דהנגזל אינו עובר בבל יראה ורק הביא מזה אדרבה דהרמב"ן סובר כסברת הנו"ב דלא שייך למקנס הנגזל בשב"ל הגזלן ומ"מ מפרש בסוגיא כפשוטו דהחמץ נאסר באמת ודלא כהנו"ב ז"ל אבל זה לא הרגיש דהרמב"ן חולק על עיקר הדין וס"ל דהנגזל ג"כ עובר בבל יראה. וגם מה שכתב בסברת הנו"ב דלא שייך למקנס הנגזל בשביל הגזלן וגם הרמב"ן ס"ל כן דבריו תמוהין דהיכן מצא זה ברמב"ן דהא י"ל בפשיטות דהרמב"ן ס"ל דלהגזלן לא שייך לקנוס כלל וכדעת הירושלמי דלא קנסו אלא על חמץ שלו והקנס אינו אלא להנגזל מהיפך להיפך מדברי הנו"ב והנו"ב דס"ל להיפך דלהנגזל אינו עובר והגזלן עובר הוצרך לחדש סברא זו דלא שייך לקנוס להנגזל בשביל שעבר הגזלן אבל הרמב"ן י"ל דס"ל בפשיטות דבשביל הגזלן לא שייך קנס וכן משמע בפשטות לשונו שכ' והלא אין קנס זה אלא לבעלים הראשונים ומשמע דס"ל בפשיטות דלהגזלן לא שייך קנס. ואכן צ"ע קצת דמ"מ הו"ל להביא ד' הירושלמי הנ"ל דהא בירושלמי איכא פלוגתא בזה בחמצו של עכו"ם שקיבל עליו ישראל אחריות ועבר עליו הפסח ולא ביערו אי אסור בהנאה או לא ולמ"ד דאסור בהנאה אינו ראיה מהך מתני' דקנסו גם על שוגג ואנוס דהא י"ל דאסור בהנאה מצד הגזלן דהוא מזיד ולא שוגג והראיה אינו אלא למ"ד דמותר בהנאה והקנס אינו אלא להנגזל ואז יש ראיה דקנסו על שוגג ואנוס וכל זה היה לו להרמב"ן ז"ל לבאר והדבר צ"ע

וגם בעיקר סברת הנו"ב שכ' דכיון דחמץ אינו ברשות הנגזל לא שייך בל יראה גביה וכמו דמקרי אינו ברשותו לענין מכירה והקדש ה"נ לא הוי ברשותו לענין בל יראה לענ"ד אין הדבר מוכרח דהנה כבר הבאתי בספרי בסימן כ"ה בשם שו"ת תשובה מאהבה סימן מ"ב דאף בחמץ של איסורי הנאה ג"כ עובר בבל יראה משום דבלא"ה חמץ אינו ברשותו דהא אסור בהנאה וצריך לבערו ואעפ"כ עשאן הכתוב כאלו הוא ברשותו לענין בל יראה וא"כ ה"ה אף אם החמץ היה איסור הנאה מקודם הפסח דמה לי חד איסור הנאה ומה לי תרי ע"ש וא"כ גם לענין הנגזל י"ל כן כיון דכל חמץ ג"כ אינו ברשותו ואעפ"כ עבר וא"כ מה בכך דאינו מונח ברשות הנגזל

ובר מן דין י"ל דלענין בל יראה לא בעינן דיהיה ברשותו רק דיהיה שלו דלא מעטינן מלך רק של אחרים ושל גבוה והא דאמרינן שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו ואלו הן חמץ משש שעות ולמעלה הרי דמקרי חידושא מה שעובר אע"ג דאינו ברשותו י"ל דשאני איסור חמץ האסור בהנאה לכל העולם וצריך לבערו ואינו יכול להנות ממנו ולכן לא מקרי לך כמו באתרוג של תרומה טמאה דלא מקרי לכם אבל לענין הנגזל הא יכול להנות ממנו דהא יכול להוציא בדיינים שפיר מקרי לך

וראיה לזה מהא דמדמה חמץ לבור ברשות הרבים ולכאורה הא לא דמי לבור דהא בור חייב אפילו בדבר שאינו שלו אבל חמץ הוא שלו ורק שאינו ברשותו אבל בחמץ שאינו שלו אינו עובר בבל יראה באמת אלא וודאי דאיסור הנאה ובפרט איסור הנאה של חמץ דצריך להשביתו שפיר מקרי שאינו שלו ודמי לבור

ובזה נעמוד על המכוון במש"כ רש"י (בפסחים ד"ו ע"ג) ד"ה דלאו ברשותיה פירש ע"ז דאינו שלו ולכאורה תמוה דהא אינו שלו ואינו ברשותו הם שני דברים נפרדים וכמבואר בב"מ דף ז' ע"א) במימרא דר"י דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו ע"ש והיאך פירש"י על אינו ברשותו דהיינו אינו שלו אלא וודאי דמזה ראיה למה שכתבנו בעז"ה דאיסור הנאה של חמץ בוודאי מקרי אינו שלו וכל זה ברור

סימן טו ולענין מש"כ בסי' ל' בשם הקהלת יעקב דבפסח מצרים כבר הוזהרו על עשיית מלאכה ביום טוב הראשון של פסח הנה באמת כן איתא בקה"י (בסוף פסחים) והביא ראיה מהך קרא גופיה דכתיב והנותר ממנו עד בוקר ודרשינן ליתן בוקר שני לשריפתו והך קרא ונאמר גם לפסח מצרים והקשה מזה על הר"ן דמשמע מדבריו דבפסח מצרים לא נצטוו על עשיית מלאכה ביו"ט של פסח ע"ש והנה באמת מזה אין ראיה כ"כ דאף דרישא דקרא בוודאי נאמר גם על פסק מצרים מ"מ סיפא דקרא דכתיב בוקר מיותר י"ל דלא אתא למדרש רק על פסח דורות. ואכן אנכי מצאתי ת"ל ראיה גדולה דבפסח מצרים נצטוו על מלאכה ביו"ט של פסח מדברי הספר יראים בסי' קט"ו בשם המכילתא שכ' שם להוכיח דבשאר המועדים מותר אוכל נפש כמו בחג הפסח הוא משום דילפינן ג"ש מקרא קודש מקרא קודש מחג הפסח דכתיב בפ' בא בפסח מצרים אך אשר יאכל לכל נפש וגו' וכמו בפסח דורות עצמו לא ידעינן רק דילפינן מג"ש דפסח מצרים וז"ל הספר יראים שם ועוד י"ל מן ההוא טעמא דילפינן יו"ט דפסח דורות מיו"ט דפסח מצרים בג"ש דמקרא קדש ה"נ ילפינן ג"ש לשאר ימים טובים שנאמר בהן מקרא קודש מיו"ט דפסח מצרים בג"ש דתניא במכילתא נאמר גבי יו"ט דפסח דורות ביום הראשון מקרא קודש מגיד שאסור בעשיית מלאכה מנין להתיר אוכל הנפשות נאמר ביו"ט דפסח מצרים מקרא קודש ונאמר ביו"ט דפסח דורות מקרא קודש מה להלן התיר בו אוכל נפש אף כאן התיר בו אוכל נפש עכ"ל הספר יראים שם בשם המכילתא והנה אף שבמכילתא לפנינו לא מצאתי דבר מזה מ"מ פוק חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עלה והוא ניהו רבינו אליעזר ממיץ זצ"ל דכן נמצא במכילתא ואפשר שבמכילתא לפנינו חסר בדפוס וכן מצינו הרבה פעמים שהראשונים ז"ל הביאו מדרש או תו"כ ולא נמצא כן לפנינו במדרש] ועפ"ז שפיר עולה על נכון פירושי במכילתא שכ' לעיל בחיבורי בעז"ה דר ישמעאל ס"ל דהוצרך קרא שאם חל ט"ז בשבת קאי על פסח מצרים דעל נצטוו ועל שבת עדיין לא נצטוו. אך לפי דברי המכילתא הנ"ל דהך קרא על פסח מצרים נאמר א"כ מוכח מיניה שנצטוו ג"כ על השבתת שאור ועל אכילת חמץ כל שבעה דהא כתיב מקודם שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וא"כ צ"ל דהך מכילתא אתי כרבנן דפליגי עליה דר"י הגלילי וס"ל דפסח מצרים ג"כ היה חימוצו נוהג כל שבעה ע"ש וכן משמע באמת דס"ל לר"י כן בפסחים דף כ"ח ע"ב) דמקשה דלר' יהודה דמפיק לא יאכל לתוך זמנו דר"י הגלילי מנ"ל ומתרץ בתירוץ השני דסמוכין לא דרש ומשמע דס"ל באמת דגם אז היה נוהג כל שבעה [דזה דוחק לומר דלר"י דלית ליה סמוכין וקרא דלא יאכל הא ס"ל דקאי על פסח דורות לית ליה כלל דנצטוו על אכילת חמץ אפילו יום אחד דזה אין סברא דא"כ יהיה ג' פלוגתות בדבר וקי"ל דכל למעוטי בפלוגתא טפי עדיף] וע"כ דנלמד מקרא דשבעת ימים מצות תאכלו דכולי הך פרשה נאמר לפסח מצרים וכמו דכתיב שם וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים דזה וודאי לא היה תג. רק בפסח מצרים וכמו דתנן בסו"פ מי שהיה טמא

אמנם ר"י הגלילי דמפיק מסמוכין דאינו נוהג רק יום אחד ע"כ דמפרט לקרא דביום הראשון מקרא קודש דלא אתי רק לפסח דורות דהא כתיב שם נמי שבעת ימים מצות תאכלו דזה וודאי לא קאי רק אפסח דורות לר"י הגלילי וממילא כולהו קראי דכתיבי באותה פרשה אחר קרא דוהיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו וכו' ג"כ אפסח דורות קאי דווקא וזהו דכתיב בתחילה והיה היום הזה לזכרון וכו' חג לה' לדורותיכם לאשמועינן דכל מה דכתב אחר זה אינו אלא לדורות דומיא דחגיגה דג"כ אינו נוהגרק לדורות וכן מצאתי בעז"ה בפי' ר"ע מברטנורא על פירוש החומש הנדפס בווארשא עם פי' התוס' על החומש] על פסוק ויאפו את הבצק שכ' די"ל דמצות השבתת שאור ואכילת חמץ לא נצטוו בהן אלא לדורות אבל לא בפסח מצרים וכן נראה מלישנא דקרא בפ' החודש הזה דכתיב בה והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם ובתר כן כתיב שבעת ימים מצות תאכלו וגו' עכ"ל ותה"ל שכוונתי לדעתו

אך מה דמשמע מדבריו שלא נצטוו כלל צ"ע דהא אפי' לריה"ג מ"מ היה חימוצו נוהג יום אחד מיהת וצ"ע היוצא לנו מדברינו דלענין אם היו מצווין על מלאכה בפסח מצרים תליא בפלוגתא דר"י הגלילי ורבנן ולפי מה דאיתא בפסחים כ"ח הנ"ל דר"י ור"ש ג"כ פליגי בדרשת ר"י הגלילי וא"כ תליא נמי בפלוגתא ר"י ור"ש אם חמץ לפני זמנו אסור ועכ"פ דברי רבי ישמעאל במכילתא שהבאתי בחיבורי שפיר י"ל דס"ל ג"כ כרבנן דבפסח מצרים נצטוו על מלאכה ביום הראשון וביום השביעי כמו בפסח דורות ובזה דברי המכילתא מאירין כשמש בצהרים

סימן טז ולענין מה שכתבתי בספרי (שם דף מ' ע"א) ד"ה שוב מצאתי ראיה ברורה וכו'. להביא ראיה להא דאמר ר' ישמעאל במכילתא שאם חל ט"ז בשבת נשרף אור ליום י"ז דר"ל ליל י"ז מהירושלמי דשבת פ"ג הלכה א' ובפסחים פ"ז הלכה י' דאמר שם רב יוחנן כמה דאמר ר' ישמעאל דתינוק שעבר זמנו נימול ביום ובלילה כך עבר זמנה נשרף בין ביום ובין בלילה ע"כ הרי דס"ל להירושלמי בפשיטות דר"י סבר דבלא בזמנו נשרף גם בלילה והנה לכאורה יש לדחות דהירושלמי מיירי אם היה יכול לשרוף ביום ולא שרף אבל בחל בשבת דאינו יכול לשרוף בזמנו