בנין שלמה חלק א צט

מותר פשיטא דלא גרע גחלים ואפר מעצים ממש וכ"כ המהרש"א ז"ל להדיא ודלא כמהרש"ל שם דנראה דאזיל בשיטת הפר"ח ועיי"ש במהרש"ל ומהרש"א ודו"ק וע"כ הוצרך לומר דיש לאסור מצד דאסור במשהו ואיכא למימר דזה וזה גורם אסור בהו. ואין להקשות נמי דאמאי לא מיבעיא ליה באין אבוקה כנגדו ואליבא דרבי דהא אינו קושיא די"ל דאדרבה דזה היה פשוט ליה לאסורא וכסברת הש"ך דכיון דגחלים אסור לא גרע חום השלהבת מגחלים והגר"א ז"ל מביא אדרבה ראיה מזה לאסורא מדלא מיבעיא ליה הכי ש"מ דפשיטא ליה מילתא לאסורא ומיהו כבר כתבתי לעיל דאין זו ראיה דאדרבה איכא למימר איפכא דפשוט ליה להיתרא וכסברת הכ"מ והרמ"ך דכל שאין אבוקה כנגדו וליכא אלא חום השלהבת ב הוי גורם דגורם ומותר אף בדברים שאפרן אסור

ועוד יש לתמוה על הפר"ח דהיכי פשיטא ליה כל כך דאפר הקדש אסור דהא לפי מה דמשני ר' שמעיה שם דהא דתניא אפר הקדש לעולם אסור מיירי בתרומת הדשן איכא למימר דבשאר אפר דהקדש גם בלא מעל המסיק מותר האפר ואולי דס"ל להפר"ח כיון דמלשון הש"ס בתחלה משמע דפשיטא ליה דכל דלא מעל המסיק גם האפר אסור מדמקשה אברייתא דאפר הקדש לעולם אסור הא מעל המסיק משמע דאל"ה הוה ניחא ובמסקנא לא ראינו סתירה ע"ז איכא למימר דגם במסקנא הכי קייל"ן רק דרב שמעיה היה דוחק להעמיד בנפלה דליקה מאליה וניחא ליה טפי לפרש דמיירי באפר של תרומת הדשן כן נ"ל לפרש ע"פ דברי הפר"ח ז"ל

שוב מצאתי בספר גבול אשר באור על הרא"ש דפסחים פ' כל שעה שם אות וא"ו שהעיר בזה על הפר"ח דהרי במסקנא אוקימנא בתרומת הדשן אך מה שהקשה עליו בחוזק יד וכ' וז"ל לא ידעתי שיחתו דהא בהך סוגיא אמרינן דהא דאפר הקדש לעולם אסור היינו דווקא בתרומת הדשן שטעון גניזה אבל שאר אפר שרי עכ"ל תימה על תמיהתו דהיכא פשיט לו כל כך דמותר דהא אדרבה לרמי בר חמא שם ס"ל דאסור דמוקי לה בנפלה דליקה מאליה ומנא לן דרב שמעיה פליג עליה דילמא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ועוד אף את"ל דפליג מ"מ מנלן דהלכה כרב שמעיה דילמא הלכה כרמי בר חמא ועוד דכן משמע להדיא גם בברייתא דסוף ביצה דתניא שם גחלת של הקדש מועלין בה הרי דגם הגחלת אסור מן התורה בהקדש דהא מועלין בה קאמר וחייבין עליה קרבן מעילה ופשוט דה"ה לאפר דאפר וגחלת שוין דאם נימא דאפר מותר משום דנעשית מצותו גם בגחלת הוי מותר וכמו בערלה וכלאי הכרם. ודוחק לומר דהברייתא דביצה מיירי בגחלת של תרומת הדשן דהא סתמא קאמר. ועוד דהא הנהנה מאפר תפוח שע"ג המזבח שנשאר לאחר שנתרם הדשן ס"ל לר"י במעילה (דף ט') דמועלין בו ואף לאחר דנעשית בו מצותו ועומד לשריפה וכן הלכה וכמו שפסק הרמב"ם בפ"י מהל' פסולי המוקדשין וא"כ כ"ש עצי הקדש של בדק הבית דאין עומד לשריפה דלא שייך דנעשית מצותו לא כ"ש דמועלין בו אם לא נפיק לחולין כגון דנפלה דליקה ממילא בעצי הקדש של בדק הבית. ואין לומר דכוונת ספר בעל גבול אשר להקשות על הפר"ח דהיכא מעל המסיק מותר הא וודאי ליתא דהא ע"כ האיבעיא שם מיירי בלא מעל המסיק כגון דנפלה דליקה מאליה או בעצי שלמים דאינו מתחלל וכדאמרינן התם הכא בעצי שלמים עסקינן ואליבא דר"י כו' עויי"ש. אמנם קושיית הפר"ח יש ליישב מטעמא אחרינא וכמש"ל. אמנם מה שכתבתי לעיל להקשות על הש"ך מהך דשלהבת של ע"ז מותר הוא קושיא נכונה על הש"ך וסייעתו ז"ל לפע"ד

ושיטה שלישית יש בזה לרבינו בעל מגן אברהם בסי' תמ"ה ס"ק וא"ו ודעתו ז"ל לאסור ג"כ אף כשאין אבוקה כנגדו אך לא מטעמיה דהש"ך ז"ל מחמת דגחלים אסור רק מטעמא אחרינא דכיון דחזינן דפשט הש"ס דבעצי הקדש גם לרבנן אסור משום דאסורו במשהו זו"ז גורם אסור א"כ חמץ נמי דאסורו במשהו גם באין אבוקה כנגדו אסור מטעם זו"ז גורם וכמו עצי הקדש

אמנם דבריו ז"ל תמוהים אצלי דחדא דא"כ לא שייך לאסור רק באפה בחמץ שהסיקו בו תוך הפסח דאז הוי חמץ במשהו אבל בעה"פ אחר חצות דאסור בששים כשאר אסורין מאי איכא למימר והרמב"ם השווה שם עה"פ אחר זמן אסורו לתוך הפסח ואם נפרש בהרמב"ם כפי' המג"א והש"ך והט"ז דמיירי באין אבוקה כנגדו ומטעם כיון דחמץ אסורו במשהו גם באין אבוקה כנגדו אסור א"כ למה בעה"פ אסור באין אבוקה כנגדו הא בעה"פ אינו במשהו והו"ל לחלק בין עה"פ לתוך הפסח והיא קושיא אלימתא לכאורה על המג"א ז"ל

ועוד תמוה אצלי דהיכא תלי דין זה בזו"ז גורם דהרי מבואר בגמרא דאף אי נימא דטעמא דרבי דזה וזה גורם אסור ולא משום דיש שבח עצים בפת מ"מ באין אבוקה כנגדו מותר וע"כ דהטעם דהוי גורם דגורם והא דאסר בעצי הקדש היינו באבוקה כנגדו ואליבא דרבנן דאז הוי גורם ממש אלא דחכמים מתירין מצד דהתנור נמי גורם ע"ז אמרינן דבעצי הקדש כיון דאסורו במשהו גם זוז"ג אסור אבל בגרפו לתנור ואפה בו ליכא בו אפי' חד גורם. והן אמת דאם בשל נגד הגחלים אפילו עוממות יש לאסור הפת משום דכיון דבחמץ גם הגחלים אסור אמרינן יש שבח גחלים בפת ואם נימא דגבי חמץ זה וזה גורם אסור יש לאסור אף אם אין בחום הגחלים לאפות אם לא בצירוף התנור משום דזו"ז גורם וכמש"כ המג"א שם בעצמו אבל בגרפו לתנור אין כאן אפילו חד גורם וכמש"כ ודברי המג"א צל"ע

ולענין עיקר סברת המג"א שהעלה דגבי חמץ זו"ג גורם אסור יש להביא ראיה ברורה לכאורה מהירושלמי שהבאתי לעיל דאמר עבר והסיק ייבא כהדא הסיק את התנור חדש יותץ וע"כ דס"ל דזו"ג אסור דלמ"ד מותר חדש נמי סגי בצינון וכמבואר בסוגיא שם (ובע"ז דף מ"ט) מביא נמי ראיה מהך מתניתין דחדש יותץ דר"א ס"ל דזו"ז גורם אסור והן אמת דלכאורה יש לתמוה ע"ז דהא אדרבה פסקינן התם להדיא כר' יוסי דזו"ז גורם מותר גם בע"ז וא"כ היאך פסקו הפוסקים כסתם מתניתין שם דחדש יותץ והיא היא קושיית הב"י והכ"מ בהל' ע"ז והובא בש"ך שם. וכן יש לתמוה על הא דפשט ליה הכא בפסחים דבעצי הקדש אסור מצד דאסורו במשהו והלא גם ע"ז אסורו במשהו ואעפ"כ פסקינן כר' יוסי דזו"ז גורם מותר ומה שתירץ הש"ך שם אה"נ דבתנור חדש סגי בצינון ולא הביאו הפוסקים ז"ל למשנה דאפה בו רק לענין תנור חדש וישן שלא ציננו יעיי"ש בש"ך זה אינו תירוץ אלא ליישב דברי הפוסקים לדעתם אבל מ"מ מדברי הירושלמי הנ"ל תמוה דהא פסק להדיא גבי חמץ דחדש יותץ וכן קשה בעצי הקדש. ואולי דהירושלמי סובר באמת דזו"ז גורם אסור ופליג על ש"ס דילן מיהו הך דעצי הקדש בוודאי קשיא ואולי דס"ל להש"ס דע"ז לא הוי מאסורי משהו דהא יי"נ אינו אוסר במשהו רק מין במינו אבל שלא במינו בששים כשאר אסורים והכא נמי כמין בשאינו מינו דמי הנאת העצים בפת משא"כ בהקדש דאפילו מין בשא"מ במשהו ועדיין צל"ע

היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דלשיטת הרמ"ך והכ"מ דבתנור חדש סגי בצינון כמו בערלה ואם עבר ואפה בתנור חדש שלא ציננו בוודאי אסור אף בשאין אבוקה כנגדו אבל בתנור ישן שלא צננו אינו אסור אלא באבוקה כנגדו אבל בגרפו לתנור ואפה בו את הפת ס"ל דמותר מיהו בבשלו על גבי גחלים י"ל דאסור אפילו בגחלים עוממות דהא לא הזכיר כלל דין זה להיתר בשו"ע או"ח. ומיהו ביו"ד בסי' קמ"ב פסק להדיא בסעיף וא"ו דגם בגחלים מותר וזהו וודאי צ"ע דהא גחלי ע"ז אסור וכמו שתמה עליו בש"ך שם ומיהו י"ל דס"ל להב"י דעד כאן לא אסרו חכמים אלא בליכא אלא גורם דגחלים לחודייהו כגון בבשל על הגחלים או להתחמם כנגדן אבל לאפות בתנור נגד הגחלים דתנור דהיתר נמי גורם לאפיה לא אסרו דנהי דגבי עצים אסרו מצד דאמרינן דיש שבח עצים בפת מ"מ בגחלים דאסורן אינו אלא מדרבנן לא אמרו דיש שבח גחלים כנ"ל ליישב דברי הכ"מ והב"י

ושיטת הש"ך דבתנור חדש סגי בצינון בחמץ ובע"ז משום דזו"ז גורם מותר בהם אבל בחדש שלא צננו או אפילו בישן שלא צננו אפילו גרפו וליכא אלא חום התנור לחוד אסור הפת וכ"ש בגחלים עוממות ולוחשות: ושיטת המג"א דלגבי חמץ זו"ז אסור והלכך בתנור חדש יותץ ואם לא נתצו ואפה בו הפת אסור בהנאה ואפילו אם צננו וכן בישן שלא צננו ואפי' גרפו לתנור ואפה בו אמנם דברי המג"א תמוה וכמ"ש לעיל וכן תמה עליו בבאורי הגר"א ז"ל וכתב דבהקדש אינו הטעם משום משהו רק משום דחמיר וא"כ אינו ראיה לחמץ [ובזה מיושב ג"כ מה שהערנו לעיל דהא גבי ע"ז קייל"ן דזו"ז גורם מותר ולהנ"ל לק"מ דהקדש שאני משום דחמיר וק"ל] ומסיים הגר"א וכל דבריו כאן אינן נראין עכ"ל ודעתו שם להסכים עם הש"ך וכתב עליו דדבריו נכונים מאוד אמנם כבר הערותי גם על הש"ך מאיזה מקומות ולדעתי שיטת הרמ"ך והכ"מ דמתירין בגרפו היא המחוורת מכל השיטות בזה. מיהו מה שפסק ביו"ד (בסי' קמ"ב סעיף י"ב) פת שבשלה ע"ג גחלים של ע"ז מותרת כיון שנעשו גחלים הלך אסורין וכו' זה וודאי תמוה דהא בנקברין אפרן אסור וכ"ש הגחלים וא"כ יש שבח גחלים בפת וכבר תמה עליו בש"ך שם והביא ראיה ברורה לזה מדברי התוספתא בפ"ק דערלה דמפורש שם בהדיא דגבי ע"ז אסור בבשלה ע"ג גחלים וז"ל התוספתא תנור שהסיקוהו בעצי ערלה חדש יותץ ישן יוצן אפה ובשל בגחלים מותר