בנין שלמה חלק א צח

היסק הוי כדרך הנאתן ועוד דעל כרחך צריך לומר כן לדעת הסוברים דשלכד"ה מותר לגמרי א"כ היכי תנן ולא יסיק וכבר עמד ע"ז הגרע"א הנ"ל בעצמו שם וגם לדעת הסוברים דאסור מדרבנן מ"מ מאי מקשה הש"ס שם פשיטא דלא יסיק ומאי קושיא דילמא זהו גופא קמל"ן דשלא כד"ה אסור מדרבנן אלא וודאי דמיקרו דרך הנאתו וגם האפר אסור מן התורה להתחמם בהם

ועוד נראה דאשתמיט מהגאון הנ"ל דברי התוס' בפסחים בכיצד צולין דף ע"ה ד"ה וגרפו דמפורש שם בהדיא דבאבוקה כנגדו אסור מן התורה דכתבו וז"ל ותימה לר"י כיון דהפת אסור כשהאבוקה כנגדו וכו' ופירש ר"י דאפילו כשאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן ולא משמע כן בשמעתין עכ"ל הרי דמסקו דלא משמע בש"ס שם דאסור מדרבנן רק דאסור מן התורה וכוונתם דמקשה שם מפסח דלא מיקרי צלי אש אלמא לענין דאורייתא מיירי דאי מדרבנן לא קשיא מידי מפסח וכן הביא המג"א בסי' תמ"ה ראיה מדברי התוס' אלו דבאבוקה כנגדו אסור מן התורה וזה לשונו שם בס"ק וא"ו ובתוס' פסחים דף ע"ה משמע דבאבוקה כנגדו אסור מדאורייתא עכ"ל ולכן דברי הפנ"י צל"ע

ועכ"פ בהא נחתינן וסלקינן דאם אפה פת בגחלים של חמץ אסור גם לדעת הרמ"ך והכ"מ והא דכ' דבאבוקה כנגדו דוקא אסור לא באו אלא להוציא דאם הסיק לתנור ואח"כ גרפו מן הגחלים ואפה בו דמותר וכמו בעצי ערלה [ומיהו אם אין בחום הגחלים לאפות רק בצירוף הגחלים אז הוי זה וזה גורם ותליא אי זה וזה גורם אסור בחמץ כיון דאסורו במשהו או לא ויבואר לקמן בסמוך בס"ד ואי יש בזה ובזה כדי לאפות עיין בש"ך וט"ז ביו"ד ס"ס פ"ז אי מיקרי בכה"ג זוז"ג כיון דיש באסור עצמו כדי לאפות] ונ"ל דס"ל ז"ל דא"א לומר דגם בסוסק התנור לא מיקרי גורם דגורם והא דמותר בעצי ערלה משום דהוי זה וזה גורם חום דאיסור ותנור של היתר דאלמלא התנור לא היה מחזיק החום דהתנור מחזיק החום מלצאת וס"ל לרבי דזה וזה גורם מותר אבל בחמץ דזה וזה גורם אסור גביה גם זה אסור. דהא ליתא דהא חזינן דמסתפקא ליה לאביי התם דאת"ל זה וזה גורם אסור לרבי רבי היינו ר"א או דס"ל דזו"ז גורם מותר והכא משום שבח עצים בפת וגורם העצים הוא יותר מחום התנור ולא מיקרי זה וזה גורם דעיקר השבח הוא מן העצים כן מסתפקא ליה לאביי התם. ואלו זה מבואר בגמרא התם בפשיטות דבאין אבוקה כנגדו מותר לרבי [או למ"ד דגחלים לוחשות אסור אינו אסור אלא בדאיכא גחלים לוחשות מיהת אבל בחום התנור בוודאי אינו אסור לרבי] וליכא ספיקא כלל בזה וכן מסקינן בפסחים ע"ה דאם גרפו לתנור ואפה בו את הפת אף לדברי האוסר היינו ר' וכדפירש"י התם] מותר וע"כ דלא תליא אהדדי כלל דאף אם זה וזה גורם אסור לרבי מ"מ באין אבוקה כנגדו לא הוי רק גורם דגורם וגריעא מזה וזה גורם ואף מאן דאסר בזה וזה גורם מ"מ בזה מתיר וא"כ ה"ה בחמץ דבזה לא שייך לחלק בין חמץ לשאר אסורים

וגם מדברי הירושלמי הנ"ל אין סתירה ע"ז דהירושלמי לא קאמר אלא דיוצן ומכל מקום אפשר אם עבר ואפה אף שלא צננו מותר אם לא שאבוקה כנגדו והא דחדש יותץ היינו משום דיש שבח עצים בתנור וכמו שכתבו התוס' בפסחים שם ד"ה חדש מיהו זה יש להוציא מדברי הירושלמי דגבי חמץ זה וזה גורם אסור דהא אמר חדש יותץ דאם זה וזה גורם מותר גם בחדש סגי בצינון וכמו דמבואר (דף כ"ו) להדיא בסוגיא דפסחים וע"ש בפירש"י ד"ה אמור וק"ל

ונ"ל להביא ראיה לשיטת הרמ"ך והכ"מ מהא דאיבעיא שם (דף כ"ח ע"ב) בתנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרו בקמייתא מהו ופשט ליה דהפת אסורה דלא דמי לערלה דערלה בטילה במאתים הקדש אפילו באלף לא בטיל ולכאורה למה הוצרך למיבעיא אליבא דרבנן דלית הלכתא כוותייהו טפי הו"ל למיבעיא גם אליבא דרבי ובאין אבוקה כנגדו דבשאר אסורים מותר מ"מ בהקדש דאסורו במשהו מאי אלא וודאי דס"ל להש"ס בפשיטות דבאין אבוקה כנגדו אין לחלק בין הקדש לשאר אסורים דמה בכך דאסורו במשהו מ"מ גורם דגורם הוא ולכן לא מיבעיא ליה רק באבוקה כנגדו אליבא דרבנן דבשאר אסורים ס"ל דשרי מצד דס"ל דאין שבח עצים בפת והוי זו"ז גורם דס"ל דשבק הבא מן העצים ושבח הבא מן התנור שניהן שוין ואין לגורם איסור יותר חשיבות ומעלה מגורם דהיתר ומיבעיא ליה בהקדש מאי כיון דאסורו במשהו אפשר דזה וזה גורם אסור ופשיט ליה לאסורא אבל לרבי ובאין אבוקה כנגדו אין חלוק בין הקדש לשאר אסורים וה"ה חמץ וזה ראיה ברורה לשיטת הרמ"ך והכ"מ ז"ל. שוב אחר החפוש בספרים מצאתי שהגר"א ז"ל בבאוריו לאו"ח סי' תמ"ה סק"ט שהביא ראיה מדלא מיבעיא בגחלים עוממות אליבא דרבי ש"מ דפשיטא ליה דאסור בהקדש כיון דאפרו אסור והביא ראיה מזה לשיטת הש"ך והט"ז דגחלים עוממות ולוחשות אסור בחמץ ובע"ז ובכל דבר שאפרו אסור ודלא שנראה מהב"י וכ"מ דאם בשלה על גחלי חמץ וע"ז מותר כמו בערלה אמנם לענין חום של תנור בלא גחלים אדרבה יש להוציא מזה דמותר גם בחמץ וכמו שכתבתי וכדעת התוס' והרמ"ך ודלא כשיטת הש"ך והט"ז שאביא לקמן בסמוך מיהו אין זה ראיה ברורה די"ל לאידך גיסא דפשיטא ליה דגבי הקדש אסור כיון שהאפר אסור ה"ה חום של תנור וכסברת הש"ך והט"ז שאביא לקמן בסמוך

שיטה הב' שיטת הש"ך והט"ז ביו"ד סי' קמ"ב (ס"ק יו"ד וסק"ד) ודעתם ז"ל דבחמץ ושאר אסורי הנאה שאפרן אסור כגון עצי אשירה וכיוצא בהם אף באין אבוקה כנגדו אסור ואף בגרפו לתנור וליכא אלא חום הנשאר מן השלהבת וראייתם מן הש"ס דפ' כיצד צולין דף ע"ה הנזכר לעיל דאיבעיא ליה התם תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת מהו ואף דבשלה ע"ג גחלים תניא להדיא דמותר וע"כ דס"ל דאפשר דחום הנשאר מן השלהבת עדיף מגחלים כיון דהשלהבת בא מן העצים עצמן וא"כ נהי דפשטינן דמותר מ"מ לא גריעא מגחלים והלכך באותן דברים דגחלתן ואפרן אסור ה"ה בגרפו אסור והטעם דיש שבח שלהבת בפת דשלהבת בעצמו אסור הוא כמו גחלת לכה"פ וכיון שכן בעצי אשירה וחמץ דגחלתן ואפרן אסור גם בגרפו אסור ואף אם נאמר דזו"ז גורם מותר בהן ובתנור חדש שצננו מותר מ"מ בישן שלא צננו אסור כ"ה דעתם ז"ל

אכן לכאורה יש לתמוה על שיטה זו בכמה דברים חדא בהא דמדמי חום התנור לגחלת. לענ"ד יש לתמוה על זה מהא דתניא בביצה ל"ט דגחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת ופסקה הרמב"ם והטור והשו"ע ביו"ד בסי' קמ"ב בסעיף א' להלכה הרי בהדיא דאיכא חלוק בע"ז גופה בין גחלת לשלהבת ופשיטא דחום התנור לא עדיף מחום השלהבת דכיון דאף דשלהבת בעין מותר ליהנות ממנו לאורו ולהתחמם כנגדו לא כ"ש דמותר לאפות בחומו של תנור. ואפשר דמחלקי בין שלהבת הבא מחום העצים דמתחלתו בא מן ממשות של אסור ובין שלהבת שלא בא מן הממש ומפרשים דהא דאמר שם דשלהבת היינו דהשתחווה להשלהבת ונעשה שלהבת עצמו ע"ז אבל בא מן ההיתר ומש"ה מותר. אבל לענ"ד נראה מדקתני לה דומיא דגחלת דוודאי מיירי בגחלת של עצי אשירה [דזה וודאי דוחק לומר דר"ל דהשתחווה לגחלת דא"כ פשיטא דאסור ומאי הוצרך לאשמועינן] וה"נ בשלהבת דכוותיה דשלהבת הבא מן עצי אשירה ואעפ"כ מותר משום דליתא לאסוריה בעיניה [ואין להקשות דא"כ למה לא פשט ליה ניהליה בפסחים ע"ה מהך ברייתא דבגרפו מותר די"ל דהוי מצי למידחי דברייתא רבנן היא דס"ל דאין שבח עצים בפת משום דהוי זו"ז גורם אבל לרבי דס"ל דיש שבח עצים בפת ה"נ בשלהבת יש שבח שלהבת בפת. ואין להקשות דהא מ"מ לכתחלה אסור לרבנן והיכי תניא דמותרת די"ל דמותרת דתני ר"ל דהפת מותר בדיעבד אם אפה בשלהבת] וע"כ צ"ל הא דס"ד דש"ס דבגרפו אסור היינו לפי דמצינו בפסח דהוצרך למעט מצלי אש צלי אש שני פעמים אלמא דזה מיקרי צלי אש אבל למסקנא התם דמסקינן דהכא שאני דאעצים דאסורא קפיד רחמנא והא ליתנהו קילי טפי מגחלים דהתם מיהת איכא גחלים בעינייהו אבל הכא ליכא כלל לאסורא בעיניה והלכך איכא למימר דאף בע"ז ובחמץ דגחלתם ואפרם אסור מ"מ בחום דתנור מותר והטעם דהוי גורם דגורם וכמש"ל

ומיהו גבי חמץ י"ל קצת דדמי לשלהבת של הקדש דלא נהנין לכתחלה דהא שם מחלק דמשו"ה בהקדש אסור משום דלא בדיל מיניה כ"כ כמו עצי אשירה וכמו שכתבו התוס' בד"ה הקדש וא"כ בחמץ דלא בדיל מיניה כלל לא כ"ש דלא נהנין ומצאתי בחק יעקב (בס"ק ו) דהרגיש בקושיא זו על הבית הלל דפסק דשלהבת של חמץ מותר אבל לענ"ד יש לומר דכיון דהך דלא נהנין היינו מדרבנן אפשר דאינו אסור רק לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור הפת ולק"מ ועי' בבה"ט שכתב דהיד אהרן מיישב קושיית הח"י וספר הזה אינו נמצא בידי ואולי כיון למה שכתבתי

וראיתי להפר"ח באו"ח בסי' תמ"ה שהקשה לשיטת הש"ך מהא דמיבעיא בעצי הקדש משום דאסור במשהו ולדעת הש"ך תיפוק ליה דאפרן אסור ונשאר בצ"ע אמנם יש ליישב דהש"ך לא כתב כן אלא אליבא דרבי דקי"ל כוותיה דס"ל דיש שבח עצים בפת ולא מיקרי זו"ז גורם א"כ בע"ז דאפרו אסור גם באפה נגד הגחלים או בחום התנור אסור דאמרינן יש שבח גחלים בפת אבל אליבא דרבנן דס"ל דאפילו עצים