בנין שלמה חלק א פז

אליעזר ז"ל מ"ץ דפ"ק השיב לי בזה הלשון מה שהקשה כת"ר על מה שכותבין בגיטין שם החודש למשל ירח ניסן או ירח אייר ואינם כותבין ירח הראשון הוא חודש ניסן וכן באייר ירח השני הוא חודש אייר כדי לעשות זכר ליצ"מ כמו שכתב הרמב"ן ז"ל לדעתי יש לתרץ אחרי כי בימי הגמ' היו כותבין לשנות המלכים ומלכי או"ה מונין לתשרי. א"כ לא נוכל לכנות החדשים למנות מניסן. וזאת שנית והוא העיקר דכיון דאצלינו הנהוג להתחיל ימי סליחות יום א' קודם ר"ה אם הם ד' ימים עד ר"ה א"כ ע"כ דסברינן כר"א שבתשרי נברא העולם כדאיתא בר"ן ובבאורי הגר"א ואנן כתבינן לב"ע בגיטין ואיך נכתוב החדשים למנין ניסן. ידידו אליהו אליעזר מ"ץ דפ"ק ווילנא

ושוב חזר וכתב אלי להוסיף על דבריו הראשונים וז"ל כי אחרי שאצלינו נמנית השנה מתשרי שמתשרי מתחילין למנות שנה אחרת כמו שנת תרמ"ו וכדומה ואיך נכתוב על תשרי חודש השביעי רק כן יש להקשות מדוע באמת לא נמנה השנה מיצ"מ ונחדש השנה בכל ר"ח ניסן ע"ז יש להשיב כי אחרי שמצינו שבימי הגמ' לא חששו למנות בשטרות השנים מניסן רק תקנו למנות משנות המלכים משום שלום מלכות ושנות המלכים מתשרי מנינן לכן גם אנן מנינן מתשרי ואולי משום דלא נימא דקמדכרי שבחייהו כדאיתא בגיטין שם עכ"ל

וזה מה שהשבתי על דבריו הנה מכתבו קבלתי ושני התירוצים מה שכתב כת"ר נ"י ליישב המנהג מה שאין כותבין המנין בחדשים בגיטין ושטרות נ"ל נכון לכאורה. אבל עדיין אני תמה דהאיך נפרנס להברייתא דר"ה ד' ז' דניסן הוא ר"ה לחדשים וילפינן מקרא. ולמאי הלכתא וע"כ דנ"מ לגיטין ולשטרות ואף דבזמניהם היו כותבין לשנות המלכים. וגם לפי תי' השני שכתב כת"ר נ"י דלר"א דס"ל דבתשרי נברא העולם וסדר השנים אנו מונים מתשרי אין כותבין החדשים אחר ניסן א"כ לדבריו צ"ל דפליג אהך ברייתא וזה א"א לומר כלל דהא ילפינן זה מקרא ובכל התנ"ך הכל כתוב המנין אחר ניסן דהא התורה קראה לתשרי החודש השביעי ואף שהשנים נמנו אחר תשרי לרבי אליעזר ובשנים חודש תשרי הוא חודש הראשון מ"מ התורה הקפידה שיהא ניסן נמנה ראשון לחדשים כדי לעשות זכר לגאולת מצרים [וכן כתב הרמב"ן להדיא וז"ל וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו וכו' כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החודש הראשון והחודש השני והשלישי לגאולתינו שאין המנין לשנה שהרי תחלת שנותינו מתשרי דכתיב וחג האסיף תקופת השנה וכתיב בצאת השנה א"כ כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה עכ"ל]. ועוד דאם נאמר דר"א פליג מאי מקשה הגמ' שם ותנא דידן אמאי לא חשיב דניסן ר"ה לחדשים ומאי קושיא הא מתני' ס"ל כר"א וכמו דאמרינן שם דף ח' דבאחד בתשרי ר"ה לשנים היינו לתקופה ור"א היא ולפי דעת כת"ר נ"י לר"א אין מונין אחר ניסן. ואין לומר דמקשה דמ"מ הו"ל למחשב מנין אחר בחדשים דהא ליתא דזה בוודאי א"א לומר דלר"א מונין החדשים אחר תשרי היפך ממש"כ בכל התנ"ך זה אין להעלות על הדעת כלל וע"כ דס"ל להגמ' בפשיטות דלד"ה מונין אחר ניסן וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא. ואכן רציתי ליישב דברי כת"ר נ"י לומר דעיקר דין הברייתא לא נאמר לגיטין ולשטרות כלל רק לענין קידוש החודש דבעת שהיו ב"ד הגדול מקדשין היה צריכין לומר מקודש החודש הראשון או מקודש החודש השני וכן כולן [ובבית שני וכן בזמן התנאים והאמוראים כל זמן שהיו נוהג קידוש ב"ד בירושלים דאז היו ג"כ שמות לחדשים היו צריכין לומר מקודש החודש הראשון הוא חודש ניסן וכן כולן וראיה גדולה לזה דהא ילפינן זה מקרא דהחודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה והך קרא מיירי לענין קידוש החודש דמהחודש הזה ילפינן דכזה ראה וקדש דמצוה לקדש ע"פ הראיה וכמה דינים שבקידוש החודש הכל ילפינן מהך קרא וא"כ י"ל דעיקר הקפידא לא היה רק בעת קידוש החודש. וכן מש"כ ברמב"ן ובעקרים והאברבנאל והובא דבריהם בגט פשוט בסי' קכ"ו דהוא מ"ע של תורה למנות מניסן הכל בקידוש החודש מיירי וע"כ צ"ל כן דהא זמן דגיטין אינו אלא תקנת חכמים ובשטרות אין צריך לכתוב זמן כלל וגם עיקר שטרות אינו אלא מדרבנן לדעת הרמב"ם ז"ל ולא שייך כלל דהמ"ע נאמר ע"ז. ורק דתקשה דלאחר שתקנו חכמים זמן בגיטין אמאי לא תקנו שיהא מזכירין המנין כעין דאורייתא כמו שצוותה התורה בקידוש החודש ע"ז יתכן שפיר תירץ כת"ר נ"י דכיון דכ' לשנות המלכים [וכן האידנא לבריאת העולם] א"א להזכיר המנין אחר ניסן כנ"ל ליישב דברי כת"ר נ"י ומיניה ומני תסתיים שמעתתא בעז"ה אך לפי זה זכינו לדין חדש לענין המנהג שאנו נוהגין לברך את החודש בשבת שקודם ר"ח זכר לקידוש החודש של ב"ד יהא צריך להזכיר ר"ח ראשון הוא חודש ניסן יהיה ביום פלוני וכן כל החדשים ובאמת אין אנו נוהגין כן והדבר צ"ע: ושוב ראיתי דמה שכתבתי לעיל ליישב דברי ידידי הגאון הנ"ל דכיון דאינו אלא תקנת חכמים להזכיר זמן בגיטין וכן בשטרות אינו חיובא כלל להזכיר לכתוב זמן והלכך אף שכותב זמן לא ראו חכמים להזכיר המנין אחר ניסן מחמת שהשנים נימנים אחר תשרי יש להקשות ע"ז מסוגיא ערוכה דר"ה דף ג' ע"ב דעל הא דאמר ר"ח שם דמלכי עובדי כוכבים מתשרי מנינן מתיב רב יוסף מהא דכתיב בחגי ב' ביום עשרים וארבעה לחודש הששי בשנת שתים לדריוש וכתיב בשביעי בעשרים ואחד לחודש ואם איתא בשביעי בשנת שלישית מיבעי ליה ע"כ מדברי הגמ' ולפי מה שכתב מר נ"י מאי קושיא דכיון דשנת שתים לדריוש דכתיב בקרא מונה מתשרי י"ל דששי ושביעי דחדשים ג"כ מונה מתשרי וששי ושביעי היינו אדר וניסן ואכתי קיימא בשנת שתים. אלא וודאי דפשיטא להו לחז"ל דזה אינו עולה על הדעת כלל דהכתוב ימנה החדשים לחשבון אחר דגזה"כ הוא ראשון הוא לכם לחדשי השנה דהוא ראשון ואין אחר ראשון וכמו שכ' הרמב"ן וע"כ הך ששי ושביעי הוא אלול ותשרי וששי ושביעי לניסן קאמר. וא"כ כיון שמצינו בחד קרא דהשנה חושב מתשרי והחדשים מונה אחר ניסן ולא קפיד במילתא. מאיזה טעם לא ראו חכמים להזכיר בגיטין ושטרות החדשים אחר ניסן והשנים אחר שנות המלכים וכמו דכתיב בקרא ואף דמסקינן אח"כ דכורש מלך כשר הוא ומנו לו מניסן מ"מ הא אחר שהחמיץ חזרו ומנו לו מתשרי כמו בקרא דעזרא ו' ושיציא ביתה דנא עד תלתא לירח אדר וגו' כתיב שם ויבא ירושלים בחודש החמישי היא שנת השביעית למלך ואמרינן שם בגמ' דחודש החמישי מונה מניסן משום דהתורה קפדה בזה למנות אחר ניסן. ועוד בר מן דין הא מצינו מקרא מלא במגילת אסתר בחודש הראשון הוא חודש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש ואף דפשוט דשנות אחשורוש מונה מתשרי מ"מ החדשים מונה מניסן והיינו משום דגזה"כ הוא והתורה הקפידה בזה ולפ"ז אין מקום לכאורה לתי' כת"ר נ"י שכתב דמאחר דמונה השנה מתשרי אינו יכול למנות החדשים מניסן והרי מצינו בב' וג' מקראות שהכתוב לא חש לזה והיאך יחישו חז"ל ולפיכך קושייתי עדיין במקומה עומדת

ולענין מה שהקשה כת"ר במכתב השני דלמה לא תקנו למנות השנים ג"כ ליציאת מצרים. הנה לא הבנתי קושייתו דהרי בשנים לא מצינו בתורה שהקפידה למנות מיציאת מצרים ואף שמצינו בפ' פקודי ובחומש הפקודים בפ' במדבר ופ' בהעלותך שמנה הכתוב גם השנים אחר יציאת מצרים מ"מ לא מצינו בזה ציווי לדורות ולכן ראו חכמים לתקן בזה כפי צורך הזמן דבזמן בית שני בתחילתו תקנו למנות לשנות המלכים משום שלום מלכות ואח"כ חזרו למנות לבריאת עולם אבל החדשים דאיכא ציווי לדורות למנות מניסן אין לזוז ממנה לעולם דהתורה היא נצחית והמצוה הזאת היא קיימת לדור דורים ככל המצות ולפיכך גם עדיין צריך למנות מניסן וזה פשוט. ואין לתמוה לכאורה לפי דעת הרמב"ן ומהר"י בן חביב ז"ל דמ"ע הוא שיהא נמנים החדשים אחר ניסן דווקא ולא אחר ענין אחר והרי מצינו בר"ה (י"ב) גבי קרא דמבול דכתיב שם בחדש השני נבקעו כל מעיינות תהום דר"י סבר דהוא אייר ור"א סבר דהוא מרחשון ומקשינן דבשלמא לר"י היינו דכתיב שני אבל לר"א מאי שני ומשני דמאי שני שני לדין וא"כ תימה דהיאך חשיב החודש למנין אחר אבל הא אינו קושיא דע"כ לא נאמר המ"ע רק אחר יציאת מצרים אבל במעשה דמבול דהיה קודם היו יכולין למנות גם לענין אחר ואף דמשה רבינו כתב התורה במדבר מ"מ הכתוב קורא אותו שני לפי אותו הזמן וכמו דמצינו דכ' קרא על שם העתיד וכדאיתא (בכתובות ד"י) ה"נ יש לומר דכ' קרא על העבר. אבל מ"מ עדיין יש לי לתמוה על הרמב"ן ז"ל בתימה רבה מהש"ס (דר"ה דף ו') דאמרי' שם דממאי דחודש ראשון הוא ניסן דילמא יצאו ממצרים באייר ולאייר קורא ראשון ומשנינן דילפינן מקראי דדברי קבלה מזכריה ובמגילת אסתר ואיבעית אימא מקרא בחודש הראשון הוא חודש ניסן ומקשינן וכולהו מ"ט לא אמרי מהאי ומשני דלמא מאי ראשון ראשון למלתיה ע"ש. ולפי דברי הרמב"ן והעקרים ומהר"י בן חביב דהוא מ"ע שלא למנות החדשים אחר מנין אחר רק אחר יציאת מצרים היאך אפשר דאייר הוא ראשון לחדשים ובאייר יצאו ממצרים והא דכתיב בחודש הראשון הוא חודש ניסן הוא ראשון למעשה המן והא מ"ע של תורה שאין למנות רק אחר יציאת מצרים והאיך ימנה הכתוב החודש אחר מעשה המן והוא תמיה רבתי. ואין לומר דלא הקפידה התורה רק בסיפור שמספר הכתוב מה שאירע מעשה בתוך בני ישראל שהם יצאו ממצרים וצריך למנות בכל הדברים שאירע להם אחר יציאת מצרים אבל הכא שמספר הכתוב במה שאירע בין