בנין שלמה חלק א פו

הקב"ה שכרן שיהו משמרות ר"ח יותר מהאנשים והביא עוד הטור ז"ל בשם אחיו ה"ר יהודה די"ב חדשי השנה גם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא יעו"ש היטיב בב"י וידוע שחטא העגל שמור לדורות ולכן אנו צריכין כפרה בר"ח לכפר על חטא העגל דבשביל זה אין אנו יכולים לקיים מצות ר"ח כדינו כמו שהיה קודם החטא ונראה דבזה ניחא מה דאיתא בילקוט בסוף ישעיה על קרא דוהיה מידי חודש בחדשו דאמר להם הקב"ה בני בעוה"ז הייתם עולים בשנה ג' פעמים כשיגיע הקץ אתם עתידים להיות עולים שם בכל חודש וחודש שנאמר והיה מידי חודש בחדשו ע"כ. ונראה הכוונה שאז יתוקן עון העגל ולכן יחזרו כל החדשים כולם למועדים כמו קודם החטא ולכן יקויים אז הכתוב והיה מידי חודש בחדשו יבוא כל בשר בב"א הנלע"ד כתבתי בעז"ה

סימן כב כתב הרמב"ן בחומש בפ' בא בפסוק החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה וגו'. וטעם החודש הזה לכם ראש חדשים שימנו אותו ישראל חודש הראשון וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חודש כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר וע"כ אין לחדשים שם בתורה אלא יאמר בחודש השלישי ואומר ויהי בשנה השנית בחודש השני נעלה הענן ובחודש השביעי באחד לחודש וכן כולם וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת כאשר אפרש [ור"ל כאשר יפרש בפסוק דזכור את יום השבת לקדשו דטעם לקדשו היינו שיקדישו אותו מתחילת השבוע שיהא מונים הימים לשם שבת וכן אמר ר' יצחק במכילתא שם לא תהא מונה כדרך שהאחרים מונים אלא תהא מונה לשם שבת ע"ש] כך תזכירם ביציאת מצרים במנותינו החודש הראשון והחודש השני והשלישי לגאולתינו שאין המנין לשנה שהרי תחילת שנותינו מתשרי מונין דכתיב וחג האסיף תקופת השנה וכתיב בצאת השנה א"כ כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אלי' וזהו טעם ראשון הוא לכם שאיננו ראשון בשנה אבל הוא ראשון לכם שנקרא לו לזכרון גאולתינו וכבר הזכירו רבותינו זה הענין ואמרו שמות החדשים עלו מבבל כי מתחלה לא היה להם שמות אצלינו והסבה בזה כי מניינים זכר ליציאת מצרים אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב ולא יאמר עוד חי ד' אשר העלה בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפונה חזרנו לקרוא לחדשים בשם הנקראים בארץ בבל כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י כי אלה השמות ניסן ואייר וסיון שמות פרסיים ולא ימצאו רק בספרי נביאי בבל ובמגילת אסתר ולכן אמר הכתוב בחודש הראשון הוא חודש ניסן וכן הפיל פור הוא הגורל וגו' לחודש שנים עשר הוא חודש אדר וכו' והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה עכ"ל הרמב"ן ז"ל בחומש שם אות באות. והיוצא לנו מדבריו ז"ל דעיקר המצוה הו מה"ת דצריכים אנחנו לספור החדשים אחר ניסן ראשון ושני ושלישי כדי לעשות זכר ליציאת מצרים ואל זה כיון הפסוק במ"ש ראשון הוא לכם לחדשי השנה וכן דעת העיקרים במאמר ג' פט"ז דהוא מ"ע דאורייתא למנות החדשים אחר החודש שיצאנו ממצרים ע"ש וכן האברבנאל ז"ל בפי' החומש שם הביא לדברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל והסכים עמו] אלא שאח"כ כשעלו מבבל ראו אנשי כנה"ג שראוי להזכיר החדשים בשמות שקראו להם הפרסיים כדי לעשות זכר לגאולת בבל וכדכתיב לא יאמר עוד חי ה' וגו' כי אם אשר העלה ואשר הביא וגו' ונ"ל ברור שאין כוונת הרמב"ן ז"ל דלאחר שעלו מבבל נתבטל המ"ע של תורה לגמרי ח"ו שלא להזכיר עוד מנין החדשים אחר ניסן ראשון ושני ושלישי כי אם להזכירם בשמות ניסן ואייר וסיון בלבד דזה דבר שא"א ואינו עולה על הדעת כלל דמלבד שכבר ידוע לכל והוא מי"ג עיקרים דהתורה היא ניצחית ואינה בטלה לעולם ח"ו ואלה המצות כתיב שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכ"ש לבטל אפי' שום ענף וחלק ממצות התורה. ומצוה זו דצריך למנות אחר ניסן ולעשות זכר ליציאת מצרים היא מ"ע של תורה לדעת העיקרים והיאך היו יכולין אנשי כנה"ג לבטל מצוה זו [וכמו שהאריך כל הצורך בזה בעיקרים שם ועי' היטיב בזה בס' גט פשוט בסי' קכ"ו אות ל"ה ומיהו מש"כ שם הג"פ לתרץ שם דעיקר הקפידא הוא שלא יעשה תשרי חודש ראשון זה אינו וכמו שכ' בסמוך בעז"ה] [ואפי' אם נימא דאינה מ"ע ממש דהא באמת דברמב"ם ז"ל בספר המצות במצוה קנ"ג מבואר דעיקר קרא דהחודש הזה לכם ראש חדשים למ"ע דקידוש החודש אתא שכתב שם וז"ל מ"ע לקדש חדשים ושנים וזו היא מצות קידוש החודש והוא אומרו יתעלה החודש הזה לכם ראש חדשים ובא הפירוש דעדות זו תהא מסורה לכם וכו' עכ"ל ואפשר דכוונת הכתוב הוא דבעת שיקדישו ב"ד את החודש צריכים למנות אחר החודש הראשון דהיינו בעת שיקדשו ב"ד לחודש ניסן היו אומרים מקודש החודש הראשון וכן כשקידש אייר היו צריכים לומר מקודש החודש השני אבל מ"מ אינו אלא ענף מהמצוה ותדע דהרי הרמב"ן בעצמו שהמציא דבר זה מ"מ לא חשבו למצות עשה בפני עצמו במנין המצות אשר לו אך מכל מקום הגם דאינו אלא ענף מהמצוה מכל מקום כבר כתבנו לעיל שאין חילוק בזה בין מ"ע ממש ובין ענף מהמצוה]. אמנם מלבד זה הרי יש לנו ראיה מפורשת מששה מקראות מנביאים וכתובים שנכתבו לאחר שעלו מבבל ומ"מ הוזכר שם המנין שצוותה תורה למנות אחר ניסן אף שהוזכר שמות החדשים בפרט והיינו (בזכריה א ז') ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט (ושם ז א') בארבעה לחודש התשיעי בכסליו ובמגילת אסתר ב ט"ז) ותלקח אסתר אל המלך אחשוורוש וגו' בחודש העשירי הוא חודש טבת. (ושם ג' ז') בחודש הראשון הוא חודש ניסן עוד באותו פסוק ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר. ועוד (שם פסוק י"ג) בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חדש אדר (ושם ח ט') ויקראו סופרי המלך בעת ההיא בחודש השלישי הוא חודש סיון. ועוד (שם פסוק י"ב) בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר הרי ראינו מכל מקראות הנ"ל דדייק הכתוב למנות אחר ניסן ואף לאחר שעלו מבבל [ומה שנמצא באיזה מקומות בעזרא ובנחמיה דלא הוזכר שס המנין כמו בעזרא ו' ושיציא ביתה דנא עד יום תלתא לירח אדר. וכן (בנחמיה א א') ויהי בחודש כסלו שנת עשרים (ושם בב') ויהי בחודש ניסן שנת עשרים לארתחששתא וגו' יבואר לקמן תירוץ נכון על זה בעז"ה] ובר מן דין כיון דכל עיקר יסודו של הרמב"ן ז"ל משום דאנשי כנה"ג סמכו עצמן על קרא (דירמיה כ"ג) דלא יאמר עוד חי ה' אשר העלה בנ"י מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה וגו' מארץ צפונה ומכל הארצות וגו' והרי אנן קי"ל בברכות י"ב ע"ב כחכמים דמזכירין יציאת מצרים גם לימות המשיח ומפרשינן להך קרא דירמיה דיצ"מ עיקר וא"כ כ"ש בעת גאולת בבל דלא היתה גאולה שלמה דוודאי לא נעקר יצ"מ ממקומה ולא עוד דהסברא מחייב דיצ"מ היא עיקר וגאולת בבל טפילה ותדע דהלא בן זומא דחולק שם וס"ל דאין מזכירין יצ"מ כלל וכלל לימות המשיח מ"מ מודה דאף לאחר גלות בבל בימי בית שני ג"כ נשאר המ"ע במקומה להזכיר יצ"מ בכל יום. וכן ראיה עוד מכל הני מקראות הנ"ל דחשיב המנין ברישא דהוא זכר ליצ"מ ואח"כ את שם החודש ולכן מכל הדברים וההוכחות הנ"ל מבואר דהרמב"ן ר"ל לאחר שעלו מבבל תקנו להזכיר גם שמות החדשים אבל המנין לא זז ממקומו וכן מבואר להדיא מדברי הר"י אברבנאל ז"ל שם בפ' בא שפירש כן לדברי הרמב"ן הנ"ל והביא ג"כ ראיה לזה מדברי המקראות הנ"ל וז"ל שם בקיצור ונ"ל שלא עברו בזה על מצות החודש לפי שגם הם לא נמנעו מלקרוא את החדשים ראשון ושני במספרם כמו שצותה תורה אבל מלבד זה כינו את החודש באותו כינוי שהיו מכנים אותו בבבל וכן נאמר במגילת אסתר בחודש הראשון הוא חודש ניסן שהוא ביאור החודש על דרך הפיל פור הוא הגורל עכ"ל. ודברי העיקרים בזה בפי' ד' הרמב"ן וגם מה שכתב בגט פשוט ז"ל באה"ע סימן קכ"ו ס"ק ל"ה לענ"ד אין דבריהם מוחוורים במח"כ הרמה ולא ירדו לכוונת הרמב"ן ז"ל כל עיקר ובפרט מה שכ' הגאון בעל גט פשוט הנ"ל לפרש דברי הרמב"ן דאין חיוב להזכיר מהמנין רק שאסור למנות החדשים אחר חשבון אחר זה אינו אמת דהרי הרמב"ן ז"ל הביא ראיה מדברי המכילתא בפרשה יתרו דצריך למנות הימים אחר שבת ודו"ק: ש

ובהיות כן יש לתמוה על רבותינו הראשונים ז"ל והאחרונים שלא תקנו בגיטין ושטרות שהוזכר שם הזמן למנות החדשים אחר ניסן ולכתוב למשל בחודש הראשון הוא חודש ניסן וכן בחודש השני הוא חודש אייר וכן כולם וביותר יש לתמוה על הרמב"ן ז"ל דהוא הממציא דבר החדש הזה ומפרש כן לקרא דהחודש הזה לכם דהו"ל להזכיר דצריך לכתוב בזמני דגיטין ושטרות המנין אחר ניסן וכן כשמברכין החודש ג"כ היה ראוי לומר ראש החודש הראשון הוא חודש ניסן יהיה ביום פלוני ופלוני דהא אנו עושין זה דוגמת קידוש החודש שהיו ב"ד מקדשין בזמן הבית והם בוודאי הזכירו ראשון ושני ושלישי דהא מקודם שקבעו שמות לחדשים ע"כ היו צריכין להזכיר המנין בקידוש דאל"כ לא היו יודעין איזה חודש מקדשין ומסתמא גם בבית שני היו נוהגין כן ולא זזו ממנהג הראשון שהיו נוהגין מקדמת דנא בזמן הבית ראשון וא"כ האידנא נמי כשמברכין את החודש בשבת שלפני ר"ח היה ראוי ג"כ להזכיר גם המנין וצ"ע. וכשהצעתי קושייתי זה לפני כבוד ידידי הגאון מוהר"ר אלי'