בנין שלמה חלק א פה

כפרות דעלמא אינו כפרה לכל תולדות ישראל רק לכפרה זו של ר"ח הוא כפרה לכל תולדותם מדלא יסדו נוסח זה רק במוסף של ר"ח. ובאמת אין נ"מ כלל בין מוספי ר"ח ומוספי המועדים דכלן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כדאיתא בריש שבועות. ועוד ראוי לדקדק במה שאמר זמן כפרה משמע שעצומו של יום הוא מכפר. ובאמת דהא ליתא דהא ר"ח עצמו אינו מכפר רק השעיר חטאת שהקריבו בר"ח הוא שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו וכמו מוספי כל המועדים כדאיתא בריש שבועות אליבא דר' יהודה שם. ולר"ש שם שעיר ר"ח מכפר על הטהור שאכל את הטמא יעוי"ש. ועכ"פ לד"ה השעיר הוא המכפר ולא היום וכן יסדו בנוסח התפלה עצמה בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם וא"כ לשון זה זמן כפרה אינו מדוקדק לכאורה דמשמע דעל היום קאי וכמו דאמרינן בנוסח התפלה של יו"ט זמן שמחתנו או זמן מתן תורתנו דקאי על היום עצמו וכן מלשון נוסח התפלה של מוסף שבת ור"ח שיסדו לומר ותתן לנו שבתות למנוחה ור"ח לכפרה משמע ג"כ שר"ח עצמו מכפר דומיא דשבתות למנוחה דקאי על היום עצמו. ועוד מדלא מצינו במוספי המועדים שיסדו לומר כן שנתנו מועדים לכפרה אף שגם בהם קרבו שעירים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו אלמא דמשום כפרת השעירים לא שייך למקרי על המועדים עצמן דנתנו לכפרה וא"כ היכי יסדו לומר בר"ח כן וראשי חדשים לכפרה

ועוד יש לדקדק על מה שבתפלת מוסף של שבת שחל בר"ח בנוסח אתה יצרת תקנו לומר ואין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך ובמוספין של ר"ח של חול לא תקנו לומר כן

עוד ראו לדקדק על מה שבכל מועדי ה' תקנו בנוסח התפלה של ותתן לנו. זכר ליציאת מצרים וכן בקדוש של שבת ויו"ט. ובתפלה של שבת וכן בתפלה של ר"ח לא תקנו לומר זכר ליציאת מצרים

עוד צריך להבין מאי שייך זכר ליציאת מצרים בחג השבועות

וכשהגיעו דברי אלה לפני מר אחי הגאון ז"ל השיב לי בזה הלשון אות באות ומאי דסיים מעכ"ת אני אפתח בעז"ה מאי דקשיא למר נ"י מאי שייך זכר ליציאת מצרים בחג השבועות במחכ"ת נעלם ממנו מקרא מלא בתורה חג השבועות תעשה לך וגו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת. ואדקשיא ליה על נוסח התפלה תיקשי ליה טפי על מקרא מלא בתורה אלא וודאי דצ"ל כמו דמפורש בילקוט שם דכל המועדות זכר ליציאת מצרים ועיי"ש

ומאי דק"ל מ"ט לא תקנו בתפלה של שבת זכר ליציאת מצרים טפי תיקשי ליה איך כתבו כל הפוסקים ז"ל דמן התורה יוצא ידי קדוש שבת בהזכרה בתפלה ותיקשי ליה והא לית ביה זכר ליציאת מצרים אלא ע"כ צ"ל לענ"ד דהך ג"ש דיליף (בפסחים קי"ז) זכירה זכירה מלמען תזכור את יום צאתך וגו' [דצריך שיזכיר יציאת מצרים בקדוש היום] הך ג"ש אינו אלא אסמכתא ומדרבנן הוא [אלא שצ"ע בשבת דף פ"ז דאמר רבא הכל מודים בשבת נתנה תורה כתיב הכא זכור כו' מה להלן בעצומו של יום וכו' ודו"ק] וא"כ מן התורה יוצא בתפלה ומדרבנן צריך קדוש על היין מגז"ש דזכירה וגם זכר ליציאת מצרים. אחיך הדוש"ת בצלאל הכהן עכ"ל הטהור אות באות ודפח"ח

ואיידי דאיירי בדקדוק נוסח התפלה של מוסף ר"ח ראיתי להזכיר עוד מה ששמעתי ממר אחי הגאון הנ"ל דעמד על לשון התפלה שיסדו לומר במוסף של ר"ח ובשירי דוד עבדך והלא בכל המוספין היה השיר נאמר לפני המזבח כמו בר"ח ומה ראו חז"ל מיסדי התפלה להזכיר שיר של ר"ח יותר משאר השירים ואיזה טעם ומעלה יתירה יש בו יותר משאר כל השירים דהזכירו אותו יותר משאר השירים. ואמר אחי הגאון ז"ל ע"פ מה דאמרינן בסוכה דף נ"ד דר"ח שחל בשבת שיר של ר"ח דוחה שיר של שבת ומקשינן אמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ר"ח בזמנו ומקשינן והאי היכרא עבדינן הא הכירא אחריתא עבדינן דתנן חלבי תמיד של שחר וכו' ושל ר"ח ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמטה וא"ר יוחנן לידע שהוקבע ר"ח בזמנו ומתרצינן תרי היכרא עבדינן דחזי בהאי חזי וחזי בהאי חזי ע"כ מדברי הגמרא דלשם. היוצא לנו מדברי הגמרא הנ"ל דחשיבות ומעלה גדולה היה בשיר של ר"ח דע"י היו יודעין בכל העיר דהוקבע ר"ח בזמנו דזהו ענין גדול ושבח לישראל דכל קדושת ר"ח וקביעת המועדים וחשבון התקופות והמזלות היה הכל ע"י ב"ד הגדול וסנהדרי גדולה וזה נתפרסם ע"י השיר של ר"ח מה שאינו שייך כן בשאר השירים ולכן לא ראו חכמים להזכיר השיר בפרט זולת בר"ח כן שמעתי מאחי הגאון ז"ל

אמנם אנכי השבתי ע"ז דא"כ גם בר"ח שחל בשבת הו"ל להזכיר ג"כ לומר ובשירי דוד עבדך וכו' בנוסח אתה יצרת דהלא עיקר ההודעה שהוקבע ר"ח בזמנו היה בשבת יותר היכר מבחול דע"י שדחו לשיר של שבת התדיר ואמרו שיר של ר"ח שאינו תדיר מזה ידעו דהוקבע ר"ח בזמנו וא"כ בשבת היה הסברא נותן להזכיר השיר של ר"ח יותר משאם חל בחול ואלו בנוסח אתה יצרת שיסדו לומר בשבת ר"ח לא הזכירו כלל לומר נוסח זה דבשירי דוד וכו' וצ"ע למה

וכשהצעתי הדברים לפני כבוד מורי הרב הגאון ר' יעקב באריט נ"י מ"ץ ור"מ דפ"ק אמר ליישב בטוב טעם ודעת דמש"ה לא תקנו לומר נוסח זה דבשירי דוד גם בשבת ר"ח משום דנראה דבכלל שירי דוד דקאמר גם שירה בכלי בכלל כמו דמצינו (בדה"י א' קפיטל כ"ט) דכתיב שם ובעת החל העולה החל שיר ה' וחצוצרות ועל ידי כלי דוד מלך ישראל הרי דהכלי שיר שהיו מנגנין בהם נקראים ג"כ על שם דוד מלך ישראל דקרו ליה כלי דוד ואפשר דעל ידי זה אמר הנשמעים בעירך כלומר דקול השיר היה נשמע בכל העיר כמו דתנן בסוף תמיד מיריחו היו שומעין קול השיר. [ואין לדקדק דמפני מה קאמר הנשמעים בעירך הלא גם מירחו היו שומעין דיש לומר דמירחו לא היו שומעין רק קול הברה בעלמא אבל בירושלים היו שומעין קול השיר ממש וכעין זה תירץ התוס' פרק טרף בקלפי לענין ציר דלתות ההיכל ע"ש] ועל פי זה פשוט דלא תקנו לומר כן בשבת ר"ח וביו"ט או בשבת גרידא דהלא בריש פ' החליל (דף נ' ע"ב) אמר רב יוסף התם דר"י ב"ר יהודה ורבנן דפליגי בחליל אי דוחה את השבת או לא דלר"י בר"י דחי שבת ולרבנן לא דחי שבת בשיר של קרבן פליגי דר"י בר יהודה סבר עיקר שירה בכלי ודחי שבת וחכמים סברי עיקר שירה בפה ולא דחי שבת וא"כ לחכמים לא היה שירה בכלי כלל בשבת וביו"ט ומשו"ה לא תקנו כלל לומר ובשירי דוד דכיון דשירה בכלי דעל ידי זה היה נשמע בכל העיר והיה בו שבח ותפארת לישראל זה לא היה בשבת משום הכי לא תקנו לומר כלל

ואף דלהלכה פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות כלי המקדש הלכה ו' כר' ירמיה בר אבא התם דבשיר של קרבן דברי הכל עבודה היא ודוחה את השבת. מ"מ יש לומר דרבותינו מסדרי התפלה סברי בהא כמאן דאמר דעיקר שירה בפה ולא דחי שבת אי נמי דלא רצו לתקן לומר דבר בנוסח התפלה מה שאינו מוסכם לפי הכל. כן שמעתי מכבוד מורי מהרב הגאון הנ"ל ודפח"ח. ובמה שהערנו דבראש חודש שחל בחול אין אומרים ואין אנו יכולים לעשות חובותינו יבואר במקום אחר אי"ה

ולענין מה דהערנו בריש התשובה על נוסח התפילה במוסף של ר"ח שיסדו לומר דהוא זמן כפרה לכל תולדותם וכן בנוסח אתה יצרת בר"ח שחל בשבת אנו אומרים ותתן לנו שבתות למנוחה ור"ח לכפרה מה שלא תקנו כן בכל המועדים ואף דלכאורה ליכא שום חילוק בשעיר חטאת של מוסף ר"ח מכל המועדים דגם שעיר זה בא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו או על טהור שאכל את הטמא ולא שייך לומר דהוא כפרה לכל תולדות ישראל דאטו כ"ע נכשלים בחטא זה ח"ו ועוד דמשמע דהיום בעצמו הוא זמן כפרה ולא השעיר ובאמת אינו כן דהשעיר הוא מכפר וראיתי באבודרהם ז"ל בסדר תפילת ר"ח שהעיר ג"כ על זה וכתב בתחילה משום דכתיב בפ' שמיני ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה גבי חטאת ר"ח ובשביל זה נתקן לומר זמן כפרה לכל תולדותם ואמנם אין זה מספיק דאכתי לשון זמן כפרה לא יתכן ואכן המחוור בזה מה שפי' שם עוד בשם יש מפרשים כי עולת ר"ח היתה באה לכפר על תולדות ימי החודש: ואמנם לא ביאר דמאי שייך להזכיר בר"ח בקשה שהקב"ה יצילנו מיצה"ר וגם למה נצרך כפרה על תולדות ימי החודש ומאי שייך בזה לר"ח ונ"ל לבאר בתרי גווני. אופן האחד ע"פ מה שכ' המהרש"א ז"ל בח"א בפ"ז דב"מ דר"ח דהוא יום חידוש הלבנה הוא סימן לישראל שעתידין להתחדש ע"ש. ונ"ל להוסיף על דבריו דמצינו דישראל בהצלחתן הם ממש דוגמת הלבנה דכמו דבחדוש הלבנה לפעמים בארוכה ופעמים באה בקצרה וכדאיתא בר"ה (דף כ"ב) ונפקא ליה מקרא מדכתיב שמש ידע מבואו אבל ירח לא ידע מבואו ע"ש והכי נמין ישראל לא ידע מבואם דפעמים הם באים בארוכה והיינו קץ בעתה דזמנו סתום וחתום ופעמים באין בקצרה והיינו אם ישראל עושין תשובה דהיום אם בקולו תשמעו כתיב והיינו קץ אחישנה ולכן חסידים ואנשי מעשה מתענין בער"ח ועושין תשובה דוגמת יוה"כ כדי שיבואו בקצרה. וא"כ י"ל דע"ז יסדו לומר הוא זמן כפרה לכל תולדותם והיינו דצריך להתוודות ולעשות תשובה בער"ח קודם החדש משום טעם הנ"ל. ואופן הב' י"ל ע"פ דברי הטור באו"ח סימן תי"ח דהביא שם הפרדר"א פרק מ"ד דלפי שהנשים לא רצו ליתן נזמיהם לבעליהן על העגל לפיכך נתן