בנין שלמה חלק א עב

אין לומר משום כיון דבלא"ה איכא מחלוקת תנאים בקנין פירות וא"כ י"ל דמתניתין אתיא כמ"ד דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי [והא דהוצרך הירושלמי לומר דר"י מיירי באריסי בתי אבות משום דר"י נמי אית ליה בב"ב (דף נ) דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דהא ס"ל שם דהראשון אינו בדין יום או יומים עיי"ש] דזה ליתא דא"כ הו"ל להש"ס בגיטין (מ"ח) להביא מהך מתניתין דבכורים ולתרץ כן דתנאי היא. ועוד דהא ר' יוחנן הוא דאמר בעצמו הלכה כסתם משנה והכא הוי סתם משנה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא וודאי דלאו כל קנין פירות שווין דהרבה יש חלוק בין מכירה לזמן ובין שכירות וכמו שמבואר ברמב"ם בפכ"ג מהל' מכירה הלכה ח' וא"כ בשאלה או שכירות י"ל דגם ר"י מודה דלאו כקנין הגוף דמי והלכך ישראל שיש לו בהמה בשאלה או בשכירות מן הא"י מותר לו להשאילה לא"י אחר והגם דהא"י אחר יעשה בה מלאכה בשבת משום דלא מקרי בהמתך כלל דהא קייל"ן דשאלה או שכירות לא קניא

ועוד נ"ל ראיה גדולה לזה מהא דתנן בע"ז (דף יט ע"ב) אין משכירין בתים בא"י וכו' ובסוריא משכירין בתים וכו' דברי ר"מ ואמרינן בגמרא דטעמא דר"מ משום דבא"י מכירה דאורייתא גזרינן שכירות אטו מכירה. בסוריא דמכירה גופא דרבנן לא גזרו שכירות אטו מכירה ולכאורה תמוה דהא ר"מ בעצמו ס"ל בב"ב (דף נ) דקנין פירות כקנין הגוף דמי עיי"ש וא"כ שכירות גופא תהא אסור מה"ת דכיון דכקנין הגוף דמי הוי כמכירה אלא וודאי דבשכירות לא אמרינן דכקנין הגוף דמי ובחידושי לחו"מ בסי' ר"ב הארכתי הרבה בזה בעז"ה]. וזה, ראיה ברורה לפע"ד

ושוב אחר כותבי זה עיינתי בב"י או"ח בסי' רמ"ה וראיתי שהביא בסוף הסימן בשם הריב"ש בסי' קנ"א דבבהמת השותפות עם הא"י לא מבעיא אם התנה מתחילה שהא"י יעשה עמה מלאכה בשבת והישראל יטול יום אחר כנגדו דוודאי מותר דהוי כאלו הבהמות קנויות לו להא"י ביום השבת אלא אפילו אם לא התנה מתחילה מ"מ כיון שא"י עושה עמה מלאכה בע"כ של הישראל ואין בידו למונעו מזה אפשר דאין בו איסור שביתת בהמתו אך דמ"מ אסור משום דמחזי כנוטל שכר שבת שלא בהבלעה ואדרבה יותר היה אפשר לו להתיר דשלא יאמר לו כלל טול חלקך אלא שיתן הא"י לישראל חלקו בריוח כל השבוע ביחד לפי שאז יקבל שכר שבת בהבלעה וכו' ע"ש בריב"ש. ובשו"ע בסי' רמ"ו סעיף ה' הביא לד' הריב"ש להלכה דאם הותנה מתחלה מותר ואם לא התנה אסור ונראה דאף דבריב"ש משמע קצת דעיקר האיסור הוא בשלא התנה מתחלה משום שנוטל שכר שבת שלא בהבלעה ואם לא יאמר כלל דטול אתה חלקך וכו' אפשר דיש להתיר. מ"מ לא רצה הרב ב"י לפסוק בפשיטות בשו"ע מחמת דנראה דהריב"ש בעצמו מסתפק בזה אם יש בזה איסור שביתת בהמה שהרי כתב אף אם אין כאן איסור שביתת בהמה וכו' משמע דאינו ברור לו דאין בו איסור שביתת בהמה כשהא"י עושה בע"כ אלא שכתב דאפילו אם נימא דאין בו איסור זה מ"מ יש איסור דנוטל שכר שבת שלא בהבלעה ולכן סתם השו"ע וכתב דכשלא התנה מתחלה אסור ולא כתב טעם האיסור משום דבאמת יש לומר אחת מתרי טעמי אחד משום שכר שבת שלא בהבלעה ולפי טעם זה אם אינו אומר לו כלל טול חלקך בשבת וכו' מותר אפילו בלא התנה מתחילה וכמו שמסיק הריב"ש] ועוד דשמא דמ"מ יש בו איסור שביתת בהמה ואף דהא"י עושה מלאכה עם הבהמה בע"כ של הישראל ולפי טעם זה אסור ואפילו אם לא יאמר לו טול אתה חלקך בשבת ולכן הניח השו"ע הדבר בסתימות דאסור ולא כתב שום טעם כלל. ומן התימה על המג"א שם בס"ק נ"ג שכ' בשם הריב"ש בלשון פשיטות דאין בו משום שביתת בהמה ואף אם לא התנה מתחלה והרי הריב"ש ז"ל כתב בלשון אם וצ"ע. וגם תימה דכתב סתם דאין בו משום שביתת בהמה כיון שיש להא"י חלק בו ולא הביא הטעם דמסיק הריב"ש משום דעושה בע"כ של הישראל רק כתב סתם ונתן מכשול גדול למעיינים דיש ללמוד מדבריו דבהמת השותפים עם העכו"ם אין בו איסור שביתת בהמה וזה לא אמר הריב"ש מעולם וחס מלהזכיר לומר כן. ושוב מצאתי להדגול מרבבה שהגיה באמת בדברי המג"א וצ"ל כיון שיש לא"י חלק בו וע"כ של ישראל עושה מלאכה וכו' וכמו דאיתא בריב"ש ע"ש אבל תמיהני דאמאי לא העיר נמי על המג"א על מאי דכתב בלשון פשיטות והרי הריב"ש ז"ל איסתפוקי מסתפק ליה בזה וצ"ע

ומיהו בעיקר דברי הריב"ש הנ"ל הרבה יש לתמוה עליו דמאי זו ספיקא דמה בכך דהא"י עושה בע"כ דהא האיסור מוטל על הבעלים דמחוייב שתהא הבהמה שלו שובתת בשבת והרי אינה שובתת ואם כוונתו דמאי הוי ליה למעבד הא טובא אית ליה למעבד או דיקנה אותה מיד הא"י (דהא אפילו במכירה לא"י דאינו אלא איסור דרבנן וגם האיסור אינו אלא בעת המכירה מ"מ קונסין אותו עד עשרה בדמיו וכ"ש באיסור שביתת בהמה דהוא איסור דאורייתא וגם האיסור נמשך והולך בכל שבת ושבת דוודאי יש לקנוס אותו לפדותו]. ואם אינו רוצה הא"י למכור לו כלל אזי ימכור חלקו לא"י או יתנו במתנה כדי שינצל מאיסור שביתת בהמה וגם אפילו דהתנה מתחילה שהא"י יעשה בשבת דפשיטא ליה להריב"ש דמותר דהר כקנוי הבהמה לא"י בשבת ג"כ הדברים מתמיהים דאטו כיון דשייך במלאכה לא"י באותו היום נעשית גוף הבהמה של א"י אתמהה. אם לא דנימא דכוון לד' הר"ן בנדרים שהבאתי אבל כגון דא ה"ל לפרושי וצ"ע ובסמוך יבואר עוד מזה

ושמעתי מכבוד הרב הגאון האמיתי מאור הגולה מוה' יצחק אלחנן נ"י הגאב"ד דק"ק קאוונאי יצ"ו שרב אב"ד אחד שמחו"ל כתב לו היתר חדש בבהמת השותפות של א"י מדכתיב בפ' יתרו לא תעשה כל מלאכה וגו' ואמתך ובהמתך בלשון יחיד וכן בפ' משפטים למען ינוח שורך וחמורך וכן במשנה תורה בפ' ואתחנן כתיב ושורך וחמורך וכל בהמתך וא"כ איכא למידרש בהמתך ולא של שותפות א"י וכמו דדרשינן בחולין דף קל"ה בבכור דכתיב בבקרך וצאנך למעוטי שותפות א"י וכן במעשר ובפיאה ועי' תוס' שם ד"ה ביתך אלו דברי הרב דחו"ל. והגאון נ"י הנ"ל אמר דראה בד' הגאון בעל רביד הזהב בפ' יתרו שעמד גם כן על מדוכה זו ודעתו ג"כ דשותפות א"י אינו חייב בשביתה מדכתיב בהמתך אך דהגאב"ד הנ"ל אמר דיש לדחות הדרשא זו משום דכתיב וכל בהמתך ודרשינן בבכורות דף ג' ע"א אליבא דרבנן בכור מקצת בכור ומדכתיב כל בכור אמרינן עד דאיכא כוליה וא"כ הכא כיון דשורך הוא משמע דבעינן דיהיה כולו של ישראל וכמו דדרשינן בש"ס דחולין הנ"ל א"כ ע"כ האי כל אתי למעט להיפך דאפילו כל דהוא של ישראל נמי מצווה על שביתה וכמו דדריש ר"י שם בבכורות לפי מה דס"ל דבכור כוליה בכור משמע ע"ש כן שמעתי מפי הגאון הנ"ל ודפח"ח ואכן נ"ל לבאר דבריו דלכאורה היאך אפשר לומר דבהמתך למעט שותפות א"י אתא והרי הך קרא דבהמתך כתיב בפ' יתרו ובפ' ואתחנן אצל איסור מחמר דהא כתיב שם לא תעשה כל מלאכה וכו' דעובר בלאו וגבי שביתת בהמתו אינו רק בעשה וכן מפורש בהדיא בגמ' בסו"פ מי שהחשיך דמיירי במחמר. ובמחמר הא כתב הר"ן בפ"ק דע"ג דנוהג אפילו בבהמת א"י דמחמר אינו קפידא שיהיה הבהמה שלו וא"כ ע"כ בהמתך לאו דווקא וא"כ י"ל דקרא דלמען ינוח שורך וחמורך ג"כ לא אתי לדרשא למעט שותפות דהא חזינן דקרא לאו דווקא. ואם כוונת הגאון בעל רביד הזהב ז"ל למימר דמ"מ קרא דפ' משפטים דמיירי בשביתת בהמה י"ל דשורך בא למעט שותפות. מעתה אין להקשות עליו מהא דכתיב כל דהרי התם לא כתיב כל רק גבי מחמר. ואמנם פשוט דדברי הגאון בעל רביד הזהב סובב לדעת הסוברים דגם לאו דמחמר אינו נוהג רק בבהמה שלו וכן משמע פשטיות לישנא דגמ' בשבת קנ"ה ובע"ג ד' י"ד המחמר אחר בהמתו וכן משמע קצת ברמב"ם ברפ"כ משבת דאינו מחלק שם בין מחמר לשביתת בהמה ועפ"ז יתכן שפיר מה דהעיר הגאון הנ"ל נ"י עליו ודו"ק

ומיהו בעיקר דברי הגאון בעל רביד הזהב ז"ל יש להקהות אקהייתא טובא דהנה לכאורה נראה דאישתמיט מיניה סוגיא ערוכה ובפסחים דף ס"ו ע"ב) דמקשה גבי קרבן פסח והלא מחמר הוא והלא פסח אף לר"י הגלילי דס"ל דקדשים קלים ממון בעלים הוא מ"מ לא גרע משותפות הדיוט והקדש דהא האימורין קדשי קדשים הן וכן אמרינן (בב"ק דף י"ג) דשלמים שהזיקו גובה מבשרה לר"י הגלילי] ואינו גובה מאימורין ומסיק דאינו גובה מבשרה כנגד אימורין משום דאימורין ק"ק הן ואעפ"כ מקשינן דהיכי היו תוחבין הסכין והלא מחמר הוא הרי דנוהג גם בשותפות הקדש ופשוט דה"ה בשותפות אינו יהודי דמ"ש דהא בהמת הקדש נמי לאו בכל שורך הוא

ומיהו לדעת הר"ן הנ"ל אינו ראיה דהא לא מקשה משביתת בהמה רק ממחמר ומחמר הא נוהג גם בשל אחרים ואדרבה לפי דעת הר"ן ז"ל היה קצת ראיה לדברי בעל רביד הזהב דלכאורה דלמה מקשה ממחמר דעל זה היה מקום לתרץ דלא אי מחמרין אחריו רק היה הולך מעצמו וטפי הו"ל להקשות. משביתת בהמתו אבל לפי דבריו ניחא: ולענין אי אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט עיי' בב"י בס"ס ש"ה דהוציא מדברי שבולי הלקט