בנין שלמה חלק א עא

בע"ש אסור והביא ראיה משביתת כלים לב"ש דמתיר בברייתא בד' ובה' אמנם כבר השיגו הרמב"ן ז"ל במלחמות דא"כ למה אסרו מכירה לעולם כיון דשאלה גופא אינו אסור בד' וה' אלא וודאי דהא ליתא ומה שהביא מברייתא דלא ישכיר כליו לא"י דהטעם נמי משום שביתת כלים וב"ש היא ואעפ"כ בד' וה' מותר י"ל דב"ש ס"ל דשאלה ושכירות קניא וליכא שביתת בהמתו כלל בזה דלאו שלו היא ולכן אינו אסור רק בע"ש כן כתב שם הרמב"ן ז"ל וע"פ זה בלא"ה לק"מ מה דלא אסרו מכירה בכלים דמשום מאי לגזור דהא שאלה ושכירות ס"ל לב"ש דקניא ונסיוני לא שייך בכלים וגם זה תירוץ נכון הוא

ודע עוד דמדברי רש"י שם בעירובין מ"ב ע"ב משמע להדיא דהך דינא דשמואל משכחת לה ביו"ט בלא מחיצות כלל דמותר לטלטל ולזרוק כלים כמה שירצה ולילך אסור חוץ לאלפים ולא גזרינן שמא ימשך אחר חפצו. ונראה דהא דהוצרך למנקט שמואל בשבת ובגוונא רחיקא כגון שהקיפוה א"י מחיצה ולא נקט ליה באמת ביו"ט בלא מחיצות דזה דבר דשכיח טפי. נ"ל דמילתא אגב אורחיה קמל"ן דתחומין בשבת נמי דרבנן וכמו שכתבנו לעיל דאי הוה דאורייתא וודאי הוה גזרינן שמא ימשך והלכך נקט חדא דשמעינן מיניה תרתי אבל אי הוה נקט ביו"ט לא הוה ידעינן מיניה שבת דהו"א דדווקא בי"ט לא גזר שמא ימשוך דביו"ט הוה תחומין דרבנן לד"ה ומשו"ה נקט בשבת כן נ"ל ברור

ועוד דדינא דרב הונא דאמר דמטלטל ד' אמות וכן חייא בר רב בוודאי לא שייך כ"א בשבת דביו"ט לא שייך סברא דנפרצה במלואה למקום האסור לה דהא אין אסור הוצאה נוהג ביו"ט וביו"ט לדידהו בוודאי מותר לטלטל אלפים אמה אפילו כי אורחיה ולא משכחת לה הא דאסרי לטלטל חוץ מד' אמות כי אם בשבת. נקט נמי בדברי שמואל בשבת. ואף דדינא דשמואל משכחת לה ביו"ט בלא מחיצות כמו בשבת. ובדברי שמואל נמי יש נ"מ בין יו"ט לשבת דבשבת אף דמתיר לטלטל בכולה ע"י זריקה מ"מ איכא ביה חומרא דאף בתוך אלפים אסור לטלטל כי אם ע"י זריקה דלטלטול כי אורחיה הוי כנפרצה במלואה למקום האסור לה. אבל אסור זה אינו שייך ביו"ט דאסור הוצאה וטלטול אינו נוהג ביו"ט והלכך ניחא ליה טפי למנקט בשבת כ"ז נראה לי ברור

ודע דנסתפקתי בבהמה שיש לישראל ואינו יהודי שותפות בה וכל אחד יש לו רשות להשתמש בה בעת שהוא צריך אי מותר הישראל להניח לאינו יהודי שיעשה בה מלאכה בשבת לצורך האינו יהודי דלכאורה כיון שיש לישראל שותפות בה אסור דהא יש בה אסור דשביתת בהמה בשבת ואם לא ירצה א"י לשמוע לו אזי מחויב למכור לו חלקו או ליתנו במתנה לא"י. ואף דאסור למכור בהמה גסה לא"י מ"מ טפי עדיפא שיעבור על אסור דרבנן משיעבור על אסור דאורייתא דאם לא ימכור לו הרי הוא עובר על אסור שביתת בהמה דאורייתא דהא א"י בוודאי לא יציית לו ויעשה בה מלאכה בשבת. או אפשר דמחויב להיפך לקחת חלק הא"י לעצמו ואפילו עד עשרה בדמיו וכמו בהמוכר בהמה גסה לא"י דקייל"ן בגיטין (דף מ"ד) ובבכורות ב' דקונסין אותו לקנות מן הא"י ואפילו עד עשרה בדמיו וכן הובא להלכה ברמב"ם בפ"כ מהל' שבת הל' ג' ומה שלא הביא הטור ז"ל דין זה להלכה ביו"ד סי' קנ"א כתב הב"י משום דברבינו ירוחם כתב בשם גאון דקנס הזה אין נוהג האידנא משום דאין דנין דיני קנסות בחו"ל. [והנה כדברי רבינו ירוחם אלו מצאתי ג"כ להנ"י בב"ב בפ' המוכר פירות ד"ה דינא או קנסא שכ' ג"כ דבקנסות דרבנן אין דנין בבבל]. אכן מאוד אני תמה על הרב"י דהרי הטור בהל' עבדים בסי' רס"ז הביא להלכה להא דאמרינן בגיטין שם דהמוכר עבדו לא"י דקונסין אותו עד עשרה בדמיו הרי דהטור לא ס"ל לדברי רבינו ירוחם בשם גאון ובאמת שאינו ענין להא דאין דנין דיני קנסות בחו"ל דהתם בקנס דאורייתא משום דלקנס לא עבדינן שליחותייהו וכן בהא דאמרינן בריש המניח חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל ואף דהתם הוי קנסות דרבנן. התם עיקר טעמא משום דאין בו חסרון כיס וכל מילתא דאין בו חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו וכן פירשו התוס' שם ד"ה קנסא אבל קנסות דרבנן שקנסו על מי שעבר על דבריהם למה לא יגבו בבבל וכן מוכח מכמה מקומות בש"ס והא דלא הביא הטור לדין הנ"ל בסי' הנ"ל הדבר פשוט דמשום דמסיק דהאידנא נהגו היתר בכל ומותר אפי' לכתחלה למכור בהמה גסה לא"י לפיכך לא רצה להאריך כ"כ כיון דלדינא אין נ"מ אבל דברי הרב"י צל"ע]: והן אמת דבעיקר הדין יש לה"ר לכאורה ממשנה ערוכה דרפ"ה דנדרים דאין בו אסור שביתת בהמה בשבת בשותפות ישראל עם הא"י דהא ר"א בן יעקב סבר התם דהשותפין שנדרו הנאה זה מזה דמ"מ מותרין ליכנס לחצר משום דזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו וקייל"ן כוותיה וכבר הקשו כל הראשונים ז"ל דכיון דפלוגתייהו דראב"י ורבנן בברירה דראב"י סבר דיש ברירה וחכמים ס"ל דאין ברירה וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא קייל"ן דבאורייתא אין ברירה וכבר תירץ הר"ן שם דהך ברירה לא דמי לשאר ברירות דש"ה דעיקרו של דבר מתברר בשעה ראשונה ומיעוטו לאחר מכאן דהרי ידוע מתחלה דבוודאי יזכה בה כל אחד ואחד מהם וגם כל שעה ושעה שירצה לזכות בה יזכה בה רק דהזמן אינו מבורר ושפיר אמרינן בכה"ג ברירה וא"כ בשותפות בהמה נמי י"ל דאמרינן ברירה דבשעה שמשתמש בה הא"י הוא שלו ממש ובאותו שעה לא מקרי בהמה דישראל דכמו שמותר להשתמש בה המודר הנאה דאמרינן דבאותה שעה שהוא משתמש בה אינה של המדיר כלל וכמ"ש הר"ן שם. דדווקא לרבנן דס"ל דאין ברירה צ"ל דבכל שותפות יש לכל אחד קנין הגוף על חלקו וקנין שעבוד בחלקו של חבירו. אבל לראב"י דסבר יש ברירה אין מן הצורך לומר כן אלא דשפיר אמרינן דכל אחד יש בו קנין הגוף בכולו לזמנים והיינו דכל אחד בשעה שמשתמש בו אמרינן דאיגלי מילתא למפרע דבשעת קנייה קנה לה להאי שעתא קנין הגוף בכולו לאותו השותף שמשתמש בה וחבירו אין לו באותה שעה כלום וא"כ בנד"ד אמרינן נמי דהוברר הדבר דבאותו שעה דמשתמש בה הנכרי אין בה להישראל שום קנין כלל דבאותו שעה היא קנויה לא"י לגמרי וא"כ אין בו אסור שביתת בהמה בשבת ואכן כל זה לתירוץ של הר"ן שם אבל לאידך מפרשים שם שהביא הר"ן דתירצו שם בתירוצים אחרים וכמו שתירץ ר"ת ז"ל שם דקייל"ן כראב"י ולא מטעמיה אלא משום דס"ל דוויתור מותר במודר הנאה או כמו שתירץ הרמב"ן ז"ל שם. אבל באמת קייל"ן גם בשותפין דאין ברירה פשיטא דבכה"ג אסור דכל הנך סברות שכתבו שם לענין מודר הנאה לא שייך לענין אסור שבת כלל וא"כ דין זה צ"ע להלכה. ובפרט די"ל דאף הר"ן לא כתב כן רק בשותפות דקרקע לא בשותפות דמטלטלין ותדע דלא אשתמיט תנא דנדרים למיתנא הך פלוגתא דראב"י ורבנן גם לענין שותפות מטלטלין

ודע דכל מה שנסתפקנו עד הנה אינו אלא אם יש אסור על הישראל כשהא"י השותף עושה מלאכה בשבת אבל להשאיל לא"י אחר שיעשה בה מלאכה בשבת פשיטא דאסור דהא הישראל יש לו בה שותפות ולגבי א"י אחר לא שייך סברת הר"ן הנ"ל כלל וכלל וזה פשוט מאוד ולא ניתן לכתוב מרוב פשיטותו. ולא הוצרכנו לכתוב רק משום דראינו להסתפק עוד ספק אחר דהנה מה שכתבנו לעיל להסתפק בשותפות הדבר פשוט דזה הספק אינו רק בשותפות גמור דכל אחד ואחד יש לו גוף ופירות אבל אם קנוי הבהמה לאחד לפירות ולא לגוף והשני לגוף ולא לפירות נראה להלכה דאם יש לישראל קנין הגוף ולנכרי קנין פירות כגון דהנכרי מכר הבהמה לישראל ופסק עמו ששלשים יום ישתמש בה הא"י פשוט דנוהג בו אסור שביתת בהמה לד"ה ואף הנכרי שיש לו בה קנין פירות אסור לעשות בה מלאכה בשבת דהכא לא שייך ברירה דהא הגוף אינו קנוי לא"י כלל אבל אם הוא להיפך דהישראל יש לו קנין פירות וא"י קנין הגוף כגון ישראל שמכר בהמה לא"י ופסק עמו שיהיה תחתיו שלשים יום. נ"ל דלר' יוחנן דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי נוהג בו אסור שביתת בהמה אבל לדידן דקייל"ן כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אין בו אסור שביתת בהמה כלל דהא לית בבהמה שום קנין הגוף ולא מיקרי בהמה דישראל כלל. ולא מיבעיא דא"י הלוקח מותר בה לעשות מלאכה בשבת אלא דנראה דמותר להישראל אפילו להשאילה לא"י אחר במשך הזמן שקנוי לו לפירות והא"י יעשה מלאכה בשבת דהא לא מיקרי בהמתך כלל וכל זה במכירה לפירות אבל ישראל שיש לו פרה בשאלה או בשכירות נ"ל דאין בו אסור שביתת בהמה כלל ולא מיבעיא לדידן אלא אפילו לר"י דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי במוכר שדהו לפירות. מ"מ נראה דבשאלה או בשכירות גם ר"י מודה דלאו כקנין הגוף דמי וראיה לזה דהנה לכאורה יש להקשות על ר' יוחנן מהא דתנן בסופ"א דבכורים דר' יהודה אומר דבעלי אריסות וחכירות מביאין וקורין ומשמע דת"ק פליג וס"ל דאריס אינו מביא וקורא ובהדיא שנינו בפרק הנ"ל משנה ב' דהאריסין והחכירות אינן מביאין משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך ואף ר"י אינו חולק רק באריסות בתי אבות וכמו שאמר בירושלמי שם

[ונ"ל דמדברי הירושלמי הלז ראיה לפירשב"ם בב"ב דף מ"ו ע"ב דאריסי בתי אבות מקרו דאין יכול להחליפן באריסין אחרים וכו' דאלו לפי' הרמב"ם פי"ג מהל' שכנים והובא בתוי"ט בפ"ג משנה ג' עיי"ש תמוה דמאי מעליותא יש בזה דיהיה נקרא אדמתך וצ"ע] ולכאורה קשה דמ"ש אריס מהמוכר שדהו לפירות דס"ל לר"י דמביא וקורא וזה