בנין שלמה חלק א סט

בעלמא הוא דכל אדם אסור להוציא כליו ממקום שביתת הבעלים ולא דהאיסור מוטל בזה על בעל הכלי דיהא מוזהר מדרבנן שלא יוציאו כליו ממקום שביתתו דהא אפילו במלאכה גמורה לא הטילו חכמים אסור בכלים דהא לב"ה דלית להו שביתת כלים גם אסור דרבנן ליכא אלא האיסור מוטל בזה על האדם המוציא ובין שמוציא כליו שלו ובין שמוציא כליו של אחר שוין הן בזה דחכמים גזרו שלא להוציא שום כלי חוץ ממקום שביתת בעליה אבל מדאורייתא אין בו איסור כלל אפילו חוץ לי"ב מילין

ועפ"ז נראה לי ברור להלכה דבשיירא דאמרינן בסופ"ק דעירובין [ד' י"ז ע"ב] דאף דפטורין מערובי חצירות מכל מקום בעירובי תחומין חייבין משום דתני ר' חייא דלוקין על ערובי תחומין דבר תוכה וכבר תמה בשער המלך ז"ל בפ' כ"ז מהל' שבת דלשיטת הרא"ש והתוס' והטור דתחומין די"ב מילין נמי דרבנן וליכא תחומין דאורייתא כלל א"כ מאי נ"מ בין ערובי חצירות לערובי תחומין דר' ינאי דאמר ל"ש אלא עירובי חצרות אבל ערובי תחומין חייבין היינו משום דאמר ר' חייא לוקין על ערובי תחומין דבר תורה אבל הם ז"ל דפסקו דלא כר' חייא היאך פסקו כר' ינאי ותי' הוא ז"ל דמ"מ כיון דאית להו סמך מן התורה חמירי טפי דמ"מ פשטא דקרא משמע בתחומין דהא אל יצא כתיב ובש"ס בכ"מ מצינו דהחמירו חכמים בעירובי תחומין מערובי חצירות ועי' שבת ועירובין ל"א ע"ב ובדף מ"ו ע"ב ובכמה מקומות אין מספר] והכל מטעם דתחומין יש לו עיקר וסמך מן התורה וכמו שכ' התוס' בשבת ל"ד וכן פרש"י שם להדיא דאף למ"ד תחומין דרבנן מ"מ אסמכוה רבנן אקרא בעירובין דף נ"א ילפינן מקום ממקום וכו' עכ"ל והלכך גבי שיירא נמי החמירו בעירובי תחומין טפי כן תירץ בס' שער המלך שם. ועפ"ז נ"ל פשוט דעד כאן לא החמירו חכמים בשירא בתחומין רק בתחומי אדם אבל בתחומי בהמה וכלים אינן מוזהרין כלל כמו ערובי חצירות דהא בבהמה וכלים ליכא אפילו סמך מן התורה דהא בקרא דאסמכוה רבנן מקום ממקום ומקום מניסה וכו' איש כתיב ולא בהמה וכלים. והלכך נ"ל ברור לכאורה דבשיירא אינו מצווין על תחומי בהמה וכלים וזהו דין חדש [עי' ברמב"ם בפ"ה מהלכות ערובין ובהה"מ שם ובשו"ע סי' שס"ו סעיף ב' ובבאורי הגר"א ז"ל שם דבכל שיירא פטורין מערובי חצרות וע"ש מחלוקת בזה]

ועפ"ז יבואר לנו יישוב נפלא לקושיית המג"א בסי' ת"ג ס"ק ב' על הא דאמרינן בעירובין מ"ב דאמר רב נחמן שבת בבקעה והקיפוה מחיצות בשבת מהלך אלפים אמה ומטלטל בכולה ע"י זריקה והובא להלכה בשו"ע שם ותמה המג"א שם דהיאך יכול לטלטל על ידי זריקה הא משנה שלימה שנינו הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וכיון שהוא עצמו אסור לילך יותר מאלפים גם כליו אסור לטלטל יותר והוצרך לתרץ דמיירי בכלים של אחר דלאותו אדם הוא בתוך אלפים והוא דחוק לכאורה. אבל לפי דרכנו יש ליישב בפשיטות דמיירי בשיירא ששבתו בבקעה דמותרין בכלים בלא עירוב כמש"כ ומ"מ הם עצמן אסורים לצאת חוץ לתחום הלכך מטלטל בכלה ע"י זריקה והא דאמר שבת בבקעה בלשון יחיד ר"ל כל אחד מהשיירא ששבת מטלטל וכו' והוא פשוט לע"ד

ועוד הרווחנו בדברינו אלה לבאר מאמר נפלא בירושלמי בעירובין (פ"ד ה"א) דמייתי התם דין זה דשבת בבקעה והקיפוה מחיצה בשבת רק שבש"ס דילן אמרינן דמטלטל בכולה ע"י זריקה איתא התם בירושל' ר' יעקב בר אחא ר' אבינא בשם ר' חייא בריה דרב מהלך באלפים ומטלטל ארבעת אלפים אמה על ידי זריקה. והנה כל העובר על הירושל' הלז ישתומם דמ"ש ארבעת אלפים דנקט דמאי נ"מ בין ד' אלפים ליותר דהא עיקר טעמו של האוסר לטלטל יותר מאלפים הוא משום דגזר שמא ימשוך אחר חפצו וכדאמרינן בבבלי שם א"כ למ"ד דלא גזר אפילו בכולה לשתרי וכמו בש"ס דילן. ובאמת שראיתי להקרבן העדה והפני משה שכתבו דר"ל חוץ לאלפים וקרי ליה ד' אלפים ובאמת אפילו יותר מד' אלפים אמה שרי וזהו דחוק דא"כ הו"ל להירושלמי לומר מטלטל חוץ לאלפים ע"י זריקה ולא הו"ל להזכיר ד' אלפים אמה. וגם מה שפי' דהיינו אלפים כי אורחיה ואלפים ע"י זריקה במח"כ נעלם מעיניהם דברי התוס' בבבלי שם ד"ה ומטלטל דכתבו בהדיא שם דאפילו תוך לאלפים אסור לטלטל כי אורחיה דלטלטול כי אורחיה הוי כנפרצה למקום האסור לה וכמו שאכתוב לקמן בעז"ה דכן משמע בירושלמי שם ויבואר לקמן בסמוך

אמנם לפימ"ש בסמוך דמיירי בשיירא מתחוור יפה ד' הירושלמי דהדבר פשוט דהא דהתירו לשיירא בלא עירוב היינו במקום שמותר לטלטל ע"י עירוב. התירו להם לטלטל בלא עירוב. אבל במקום דאפילו ע"י עירוב אסור לטלטל. בוודאי גם להם אסור דטלטול לא התירו להם בשבת. דפטורין מעירובי חצירות תנן. עירובי דווקא. אבל בחצר דלא מהני ביה עירוב כגון דנפרצה במלואו לרה"ר וכדומה גם להם אסור וזה דבר פשוט וא"צ לפנים. ועפ"ז פשוט דה"ה בכלים שהתירו להם לטלטל חוץ לתחום ביו"ט בלא עירוב או בשבת ע"י דהקיפוהו מחיצה בשבת היינו נמי עד ארבעת אלפים אמה דמותר לאחרים על ידי עירוב מיהת. אבל ביותר מד' אלפים בוודאי לא דהא התם לא מהני עירוב כלל ואיך יותר להם דלא הקילו עליהם אלא מצות עירובי תחומין ולא תחומין עצמן. והשתא א"ש דברי הירושלמי דמטלטל ארבעת אלפים אמה ע"י זריקה דווקא ותו לא. והיינו משום דמיירי בשיירא ובכלים שלו דאסור להוציא אותן חוץ מד' אלפים אמה שלו ולא כמ"ש המג"א דמיירי בכלים של אחר וזה נ"ל ברור

ואין להקשות דא"כ דיותר מד' אלפים אסור. אפילו בד' אלפים היאך מטלטל הא הוי כנפרצה במלואה למקום האסור דכיון דיותר מד' אלפים אסור לטלטל אפילו ע"י זריקה וכמו דאמרינן בש"ס דילן אליבא דרב הונא. הא אינו קושיא דנראה בהדיא מדברי הירושלמי שם דלא ס"ל הך סברא דנפרצה במלואה למקום האסור לה דהא חייא בר רב אמר שם ומטלטל באלפים הרי דאינו אסור לטלטל בתוך אלפים מחמת דנפרצת במלואה. ובש"ס דילן מגיה באמת בדברי חייא בר רב דצ"ל מהלך אלפים ומטלטל ד' אמות כרב הונא אבל הירושלמי דסתם ולא מוקים כש"ס דילן משמע דס"ל דחייא בר רב לא ס"ל הך סברא וא"כ רבי יעקב בר אחא נמי ס"ל כן. וג' מחלוקת בדבר דרב חונא שם בירושלמי ס"ל דמטלטל ד' אמות והוא רב הונא דש"ס דילן רק דבירושלמי קורא אותו רב חונא] וטעמו משום דנפרצה במלואה וחייא בר רב ס"ל דמטלטל אלפים משום דסבר גזירה דשמא ימשך אחר חפצו אבל סברא דנפרצה במלואה לא ס"ל והלכך בתוך אלפים מותר ואפי' כי אורחיה וכ"ש ע"י זריקה ור' יעקב בר אחא ס"ל דלא גזרינן שמא ימשך אחר חפצו והלכך מתיר עד ד' אלפים אמה והא דאסור יותר משום דהבהמה והכלים כרגלי הבעלים וביותר מד' אלפים גם בשיירא נוהג תחומי בהמה וכ"ז ברור: אמנם בזה מיושב דברי המג"א במה שלא תירץ במה שתרצתי דמיירי בשיירא והיינו משום דהמג"א עמד שם על ש"ס דילן דאמר מטלטל בכולה ע"י זריקה ומשמע כמו שהיא גדולה אפילו יותר מד' אלפים אמה וא"כ אפילו אי איירי בשיירא אינו ניחא עדיין דמ"מ ביותר מד' אלפים במקום דלא מהני עירוב. גם בשיירא אסור להוציא הכלים והיאך אמר לטלטל בכולה והלכך הוצרך המג"א לפרש דמיירי בזורק כלים של אחר. אבל דברי הירושלמי ע"כ בשיירא איירי ובכלים שלו והלכך אינו מתיר רק עד ד' אלפים אמה: ובזה אתי שפיר דאינו סותר לש"ס דילן והיינו משום דהירושלמי מיירי בשיירא ובכלים שלו ובש"ס דילן מיירי בכלים של אחר והלכך מתיר לטלטל אפילו בכולה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: אמנם בעיקר קושיית המג"א יש ליישב עוד דמיירי בכלים של הפקר דלא קנו שביתה כלל. ואין לומר כיון דזכה בהן הוי שלו. דהא ליתא דיכול לכוון שלא לזכות בהן ותירוץ זה ממש תירץ הש"ס בהמוצא תפילין (דף צ"ז) דמקשה שם הש"ס על ר"י וכי לית ליה הבהמה והכלים כרגלי הבעלים ומתרץ שם רב אשי הכא בחבית דהפקר ומים דהפקר עסקינן משום דחפצי הפקר אינן קונין שביתה ועי"ש בתוס' ד"ה הכא דכתבו דדווקא דלא נתכוון לזכות בהן לא לעצמו ולא לאחרים אבל נתכוין לזכות בהן אז אסור להוציא הכלים מחוץ לתחום שלו ואם מיירי בנתכוין צריך לפרש דהא דתנן שם ואפילו חוץ לתחום היינו חוץ לתחום הכלי אבל מתחום הזוכה בהם ראשון אסור להוציא הכלי יעו"ש. וא"כ הכא נמי יש לפרש דמטלטל בכלה ע"י זריקה היינו כלים של הפקר ונתכווין שלא לזכות בהן

ועוד יש מקום אתי לפרש דברי הירושלמי בדרך היותר פשוט בהא דנקט דווקא ארבעת אלפים אמה והוא על פי דאמר בירושלמי בפ"ה הלכה ד'. והובא בקוצר ברי"ף וברא"ש בסופ"ק דעירובין אמר רבי הושיעא הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין דבר תורה ר' מנא בעי ניחא אלפים אמה אינו מחוור ארבעת אלפים מחוור הוא ר"ש בר ביסנא בשם ר' אחא אין לך מחוור בכלם אלא תחום של י"ב כמחנה ישראל ע"כ מהירושלמי ומשמע להדיא דר' ינאי סובר דד' אלפים אמה הוא דבר תורה והא דאמר בעי י"ל דמקשה וכן דרך הירושלמי וטעמו מבואר לקמן בסמוך] וא"כ י"ל בפשיטות דר' יעקב בר אחא נמי ס"ל כר' מנא דד' אלפים אמה הוי דבר תורה והלכך אינו מתיר לטלטל על זריקה רק עד ד' אלפים דהתם לא גזרינן שמא ימשך אחר חפצו משום דאינו אסור להלך רק מדרבנן אבל ביותר מד' אלפים דהוי דבר תורה מודה גם הוא דגזרינן שמא ימשך דבדרבנן הוא דלא גזרינן משום דהוי כגזירה לגזירה אבל בתחומין דאורייתא שפיר גזרינן וטעמו נכון וברור. והא דשמואל בש"ס דילן מתיר לטלטל בכולה ולא גזר אפשר דלא