בנין שלמה חלק א סח

שבת שם הבין שהמג"א כיון לדברי התוס' שם דף ק"א ע"א ד"ה וזרק וקצת משמע בס' תו"ש הנ"ל דכן היה נרשם בהמג"א שלו תוס' שבת דף ק"א וע"כ תמה עליו דמד' התוס' שם אין ראיה כלל דהתוס' לא מיירי שם אלא לר"י בר"י דס"ל דאפי' אם אין בטרסקל י' הוי רה לענין הזורק מרה"ר עליו ס"ל נמי דהיכא דיש בטרסקל י' אלא ביצאתא דמישן הוי רה"י אפילו לטלטל אבל לרבנן לעולם אימא לך דאף ביש גבוה י' לא הוי רה"י אפילו לזרוק משום דהוי מחיצה תלויה כן תמה עליו בס' תוספות שבת הנ"ל

אכן לולי דברי הגאון בעל תו"ש הנזכר הייתי אומר דהמג"א כיון לדברי התוס' דעירובין הנזכר [וכן בתוס' בשבת דף מ"ט וצ"ט ע"א ד"ה שתי גזוזטראות] דכתבו שם דאם יש מחיצה י' למעלה מהגזוזטראות לא חיישינן לבקיעת גדיים. שוב ראיתי דהתו"ש בעצמו מסיק הכי די"ל דהמג"א כיון לד' התוס' (בדף צ"ט ע"ב) הנזכר אך דכתב שם דיש ט"ס במג"א במה שכתב דגם מה שתחתיו הוי רה"י דהא בעגלות המשכן דהם רה"י מ"מ תחתיהן רה"ר וכן ר"י בר"י לא אמר אלא אם זרק ונח על גביו חייב ולא בנח תחתיו ויפה כיון בזה הגאון בעל תוס' שבת אך מה שמשמע שם בדבריו דגם על גביו לא הוי רה"י לרבנן אלא בתוך הטרסקל דווקא ולכן הגיה דצ"ל במג"א דאם יש יו"ד בתוכו הוה רה"י ולא הבנתי דבריו דהא הדבר פשוט דגם על גביו הוי רה"י דהא העגלות על גביהן הוי רשות היחיד וצ"ע

ולפ"ז יצא לנו מדברי המג"א ותוס' שבת הנ"ל דכל מחיצה התלויה כמו במשלשל דפנות מלמעלה למטה בתוך המחיצות ועל גביהן הוי רה"י דאורייתא אבל תחתיהן באויר שתחת המחיצות בין באויר שתחת המחיצות ובין באויר שתחת החלל במקום שכלתה המחיצה לא הוי רה"י ואפשר דהוי רה"ר גמורה וראיה מהעגלות דמשכן דאמרינן דתחתיהן ר"ה [ולקמן נדבר במשלשל דפנות מלמעלה למטה דקי"ל דפסולה אם גבוה ג' מן הארץ מ"מ יש להסתפק אי מותר לישב באויר שבין הדפנות כגון ע"ג עמוד וכיוצא בזה כיון שבתוך המחיצות הוי רה"י ולקמן יבואר בס"ד] ולפ"ז צ"ל דגבי ביצאתא דמישן הוי רה"י דאורייתא אלא דאסור לטלטל מדרבנן וגם בדין שכ' המג"א בטרסקל י' דהוי רה"י מ"מ אסור לטלטל מדרבנן [ולפ"ז י"ל דגם בסוכה הכי הוא דאף ביושב למעלה בתוך המחיצות מ"מ פסול מדרבנן דמדרבנן נחשב למחיצה תלויה ובזה פליגי ר' יוסי ורבנן במשנה דסוכה אבל ביושב למטה באויר שתחת המחיצות פסול מן התורה ואפשר דר' יוסי לא פליג בזה כלל וא"ש הסוגיא דלשם במה דאמרינן ר' יוסי ור' יהודה אמרו דבר אחד והיינו משום דשניהם לא פליגי אלא באיסור דרבנן וק"ל] וצ"ל לפ"ז הא דמקשה מר"י בר"י על רב הונא. כמ"ש התוס' שם כיון דלר"י בר"י הוי רה"י דאורייתא אפילו בפחות מי' א"כ ביו"ד מדרבנן נמי הוי מחיצה דרבנן לא החמירו אדאורייתא אלא בחד דרגא ומזה ג"כ ראיה לדברי המג"א דאם גבוה י' הוי מחיצה גם לרבנן דאל"כ יהיה פלוגתא רחוקה דלרבנן לא יהיה רה"י כלל ולר"י בר"י הוה רה"י גם לטלטל והלכך לפ"ז אפילו אי נימא דהמג"א כיון לדברי התוס' דשבת ק"א וכמו שהיה הגי' לפני הגאון בעל תו"ש נמי א"ש ראייתו דכיון דכתבו התוס' דר"י בר"י ס"ל דבי' הוי רה"י גם לטלטל א"כ לכל הפחות גם לרבנן הוי רה"י לזרוק מיהת דאל"כ הוי פלוגתא רחוקה וז"ב: מ"מ היוצא לנו מדברי המג"א ובעל התו"ש דבאיכא י' אף בגדיים בוקעין בו הוי רה"י בתוך המחיצות, לכל הפחות ולפי גרסתנו במג"א אף תחתיו במקום שכלתה מחיצה הוי רה"י עד הקרקע אמנם כבר כתב בעל תוס' שבת דטס"ה במג"א כמ"ש לעיל בשמו] א"כ נסתר מה שכתבנו לעיל לחלק בין רה"י שהוא גוש אחד לבין רה"י שהוא ע"י מחיצות ובתוכו חלל דהרי בטרסקל דהוא רה"י ע"י מחיצות ואעפ"כ כתב המג"א דהוי רה"י דאורייתא

וגם נדחה מ"ש לעיל לחלק בין רה"י שהוא סתום תחתיו דשם לא אכפת לן אם הגדיים בוקעין בו כמו בעגלות דהיו סתומין וכן בטרסקל דהוא סתום למעלה אבל בהיכא שפתוח לא הוי מחיצות אפילו מן התורה ובזה יישבתי הקושיא מביצאתה דמישן דהתם הוי כפתוח כיון שהוא פחות מד' והוי כשפוע אהלים וא"כ לפ"ז יהיה מוכרח לומר דבטרסקל שהוא גבוה י' דאמרינן דהוי רה"י דווקא על גביו הוי רה"י משום דלמעלה סתום הוא אבל בתוכו לא הוי רה"י דהא למטה פתוח הוא והרי ראינו להדיא דדעת המג"א ז"ל והתוס' שבת אינו כן וגם לפי הגהת הגאון בעל תו"ש לא פליג אלא תחתיו אבל בתוכו מודה ואדרבה ס"ל דתוכו עדיף מעל גביו דעל גביו לא הוי רה"י ובתוכו הוי רה"י

ודע הא שמצויין בעין משפט על דברי רב הונא בביצאתא דמישן מיימוני וטור ושו"ע טס"ה דאדרבה כל הפוסקים פסקו דלא כרב הונא אלא כאביי החולק שם על רב הונא דזה לא מקרי מחיצה שהגדיים בוקעין בו כיון דלא ניחא תשמישתיה להלוך תחת השפוע ואף ביבשה כה"ג כגון בעמוד שהוא רחב ד' וגובה י' ובג' סמוך לקרקע אינו רוחב ד' הוי רה"י ומותר אפילו לטלטל בו משום דלא מקרי מחיצה שהגדיים בוקעין בו משום דאין נוח להלוך תחת השפוע דאין דרך להתחכך ולילך תחת העמוד וכן מבואר ברש"י הטעם וא"כ בספינה שהיא עומדת בכרמלית וגם ליכא התם בקיעת גדיים רק בקיעת דגים לא כ"ש דמותר לטלטל ומשמע דלגבי ספינה דאפילו גבוה ג' בלא שפוע ונוח להלוך תחתיו אם היתה עומדת ביבשה מ"מ כיון שהיא עומדת בים דאין שם רק בקיעת דגים מותר לטלטל בה. אמנם כל זה בדאיכא י' אבל בדליכא י' לענין אי הוי רה"י דאורייתא יש להסתפק וכמ"ש לעיל דהך סברא דבקיעת דגים לא שמה בקיעה לא נאמר אלא בדבר דהוי מחיצה מן התורה רק דאנו צריכין להתיר אסורא דרבנן וכמו בכותל שבין שתי חצירות או בספינה דאיכא י' דבלא"ה הוא רה"י דאורייתא וכמש"ל אבל בדליכא י' לעשותו רה"י דאורייתא ע"י גוד אחית יש להסתפק דאפשר דלא אמרינן גוד אחית כלל לרבנן לעשותו מחיצה דאורייתא וכן יש להסתפק בעמוד שאינו גבוה י' רק עם השפוע שלו אי הוי רה"י דאורייתא דאפשר דהך סברא דאמרינן משום דלא ניחא תשמישתיה לא מהני אלא בדאיכא י' ונ"מ לענין אסור טלטול דרבנן אבל בדליכא יו"ד לענין לעשות רה"י דאורייתא אפשר דלא אמרינן הכי וקצת משמע כן שם בברייתא דשבת ק"א דאמר שם דווקא עמוד גבוה י' ורחב ד' וכו' וזרק ונח על גביו חייב משמע הא אי ליכא יו"ד רק עם השפוע לא אמרינן הכי וצ"ע בזה. וכן מבואר כל זה ברמב"ם פ"ה הל"ד ובמג"א סי' שמ"ה ס"ק ד' ובס' תו"ש שם ס"ק ב' ומיהו תימא לי אמאי השמיטו הרי"ף והרא"ש וכן הטור ושו"ע הך דינא דביצאתא דמישן וכן הך דינא דעמוד שם דמ"נ בין דס"ל דהלכה כאביי וכדעת התוס' ז"ל ובין דס"ל הלכה כרב הונא דאין מטלטלין בו אלא בארבעה הו"ל להביא דין זה ולפסוק הלכה כמי דהא נ"מ גדולה לדינא אי מותר לטלטל בספינה שמשופעת והולכת מתחתיה עד שבשעור גובה ג' סמוך לקרקע אין ברוחבה ד' וצע"ג. מיהו דברי העין משפט צ"ע דהא בטוש"ע ליתא כל דין זה וברמב"ם דהביא דין זה מ"מ הא פסק כאביי ולא כרב הונא

ועיין בס' תוס' שבת שם ס"ק ב' כתב גבי עמוד דדוקא על גביו הוי רה"י אבל תחתיו לא הוי רה"י ודבריו צל"ע דמפני מה לא. דכיון דאמרינן דלא מקרי בקיעת גדיים ואמרינן גוד אחית מחיצתא א"כ למטה אמאי לא הוה רה"י וצ"ל דס"ל לבעל התוספות שבת דהא דאמרינן גוד אחית היינו לעשות למעלה רה"י במקום שהוא סתום אבל למטה במקום הפתוח לא הוי רה"י וצ"ע בזה מיהו מסיק שם בס' תוס' שבת דאפשר דהיינו דווקא אם אין בו י' רק עם השפוע אבל ביש עמוד י' ברוחב ד' לבד השפוע אפשר דאף תחתיו הוי רה"י וכמו בגזוזטרא או דיש לחלק דגזוזטרא שאני דהמחיצה נעשה לך לשם כך משא"כ בעמוד וכמו שמחלק המהרש"א ז"ל שם בסוגיא על דברי התוספות בד"ה וזרק ונח וע"ש: ומדבריו ז"ל אלו נלמד בהדיא דס"ל דגם באין י' רק עם השפוע ג"כ הוי רה"י על גביו מיהת וצ"ע דמנ"ל הא דהא בברייתא עמוד גבוה י' ורחב ד' תניא משמע דווקא דגבוה י' ורוחב ד' לבד השפוע [וכן פרש"י שם] התם הוא דהוי רה"י וצ"ע: ודע דיש להסתפק בעמוד שיש בו יו"ד ברוחב ד' לבד השפוע או אפילו באין בו יו"ד רק עם השפוע לדעת בעל התו"ש שם דהוי רה"י מ"מ יש להסתפק אי מותר לטלטל בו ע"ג וכמו בספינה או דלמא לטלטל אסור ומצד הסברא נראה דמותר דע"כ לא מחלק המהרש"א בין עמוד לגזוזטרא היינו להחלל שלמטה משום דאין המחיצות נעשה לשם כך אבל למעלה בוודאי רה"י גמור הוא ומותר גם לטלטל הנלע"ד כתבתי בעז"ה

סימן טז כתב המג"א בריש סי' ת"ד בשם תשובת מהר"ל ן' חביב דאף לדעת הרי"ף והרמב"ם דתחומין די"ב מילין הוא דאורייתא היינו לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו הוי דרבנן לד"ה יעו"ש במג"א. ונ"ל דטעמו פשוט דהא בקרא כתיב אל יצא איש ממקומו. ומנ"ל מהך קרא דיהא מוזהר על תחומי בהמתו וכליו דכיון דתחומין אינו נכלל בכלל ל"ט מלאכות רק הוא לאו בפ"ע מקרא דאל יצא איש ממקומו ואין לך בו אלא חדושו ובקרא דאזהר רחמנא על שביתת בהמתו מלאכה כתיב לא תעשה כל מלאכה אתה וכו' ושורך וחמורך. ותחומין לאו בכלל מלאכה הוא וכ"ש בכלים דאף על מלאכה לא אזהר רחמנא דהא אין אדם מוזהר על שביתת כלים דהא אף לרב יוסף בשבת י"ח לא אית ליה שביתת כלים רק אליבא דב"ש אבל ב"ה וודאי ל"ל שביתת כלים לד"ה והלכך הא דאמרי חכמים דהבהמה והכלים כרגלי הבעלים מדרבנן