בנין שלמה חלק א סז

דליכא חיוב חטאת בגרירה ר"ל לדעת הר"ן דלא ס"ל הך סברא דגרירה הוה כנושא והתוס' שבת בשם המג"א אזיל בשיטת השו"ע שחשש לדעת רש"י דגרירה הוה כנושא ושניהם אמת ואין כאן הכחשה כלל] ולישא אותו על הכתף לד"ה חייב חטאת

וכל זה בר"ה אבל בכרמלית דרבנן היה אפשר לומר שלא גזרו בו משום שבות וכמו דלא גזרו בתכשיטין לכל הפחות בזהמ"ז דליכא ר"ה דאורייתא וכמו שכתבו התוס' בשבת (דף ס"ה) לענין תכשיטין דאף דכרמלית לא דמו לחצר שאינה מעורבת מ"מ האידנא דליכא ר"ה כלל לא חמירא מחצר שאינה מעורבת ועפי"ז היה מיושב ג"כ מה שהערנו לעיל מהא דב"ש ס"ל דקטן שיכול לרכוב על כתפו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית חייב בחנוך ואף דב"ש בעצמו אוסר להוציא את הקטן ביו"ט [ולעיל כתבנו ליישב בפנים אחרות] אכן אם נאמר דבכרמלית דרבנן לא אסרו הוצאה בחי א"ש דהא ירושלים כרמלית היה וכדאמרינן בעירובין ק"א. אמנם עדיין תקשה דהתינח קודם שנפרצו בה פרצות אבל לאחר שנפרצו בה פרצות דנעשית ר"ה כדאיתא התם מאי איכא למימר ועל כרחך צ"ל כפי מה שכתבתי לעיל וא"כ אינו ראיה כלל מהך דהתם. וכן מרבינו ירוחם שהובא בב"י דדחה דעת הסוברים דחי נושא עצמו לכתחלה מותר ותמה עליהם ומשמע דפשוט ליה דאף האידנא דליכא ר"ה אסור דאל"כ היה י"ל דדעת המתירים ר"ל בכרמלית או בזמן הזה דליכא ר"ה וכן גבי תכשיטין גופא איכא כמה דעות בזה אי מותר בכרמלית דרבנן ובשו"ע סי' ל"ג סעיף י"ח כתב דהנשים שלנו יוצאות בתכשיטין ואין מוחין בהם משום דהנח להם לבנות ישראל מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות אבל מדינא אסורות וא"כ בנ"ד נמי דכותיה אך כל זה בקטן שיכול לילך ברגליו ככל אדם אבל בקטן שאינו אלא נוטל אחת ומניח אחת דלדעת בעל המאור חייב חטאת בר"ה אם נושאו על הכתף יש להחמיר גם האידנא בכרמלית ולמחות היכא דאפשר ובפרט בקטן שאינו אלא גורר דלד"ה חייב חטאת כשישא דאסור גם בכרמלית הנלע"ד כתבתי בעז"ה

סימן טו שאלה הא דקייל"ן דמחיצה תלויה אינה מתרת רק דר במים אם מה"ת לא הוי מחיצה או דאינו אלא מדרבנן: תשובה בפ"ק דסוכה דט"ז ע"א תנן דהמשלשל דפנות מלמעלה למטה אם הי' גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה ומבואר בגמרא הטעם משום דס"ל לת"ק דמחיצה תלויה אינה מתרת בסוכה ומבואר מזה דאף מחיצה של י' ממש מ"מ אם היא תלויה ג' מן הקרקע לא הוי מחיצה דמחיצה שהגדיים בוקעין בה לא הוי מחיצה לרבנן

ויש להסתפק אי הלכתא גמירי לה מסיני דמחיצה תלויה לא הוי מחיצה ונ"מ דהזורק מר"ה לתוכה פטור דלא הוי רה"י כלל היכא שהמחיצה תלויה או דילמא מדאורייתא הוי מחיצה רק דרבנן גזרו דלא הוי מחיצה כגון לענין סוכה דפסולה או כגון לענין בור שבין שתי חצירות דאמרינן דלא מהני מחיצת הכותל שבניהם משום דהוי מחיצה תלויה אבל לא להקל

וקצת משמע שם בסוגיא דאינו אלא מדרבנן מדאמרינן שם ע"כ לא אמר ר' יהודה התם אלא בעירובי חצירות דרבנן אבל בסוכה דאורייתא לא וכן איפכא ע"כ לא אמר ר' יוסי הכא אלא בסוכה דאסור עשה אבל בשבת דאסור סקילה לא עיי"ש ואי הוי הלמ"מ דמחיצה תלויה לא הוי מחיצה לא הוי שייך כלל לחלק בין עשה לאסור סקילה כיון דלא הוי מחיצה כלל איך נסמוך ע"ז אפי' באסור דרבנן. ודוחק גדול לומר דבזה פליגי עם הת"ק דת"ק ס"ל דהלכה היא והם לא ס"ל דהלכה היא אלא מדרבנן אסרו מחיצה תלויה והלכך מסתבר לכל אחד להקל למר בעירובי חצירות דרבנן ולמר בסוכה דאסור עשה אבל לרבנן דאסרו הכא והתם ס"ל באמת דמן התורה הוא דזה דוחק גדול הוא לומר דפליגי בהלכה דמר אית ליה הלכה ומר לית ליה הלכה

וכן ראיה מהא דהקילו חכמי' להתיר מחיצה תלויה במים ואי הוה דאוריי' מאי שייך להקל במים כיון דלא הוי מחיצה כלל ואף די"ל דהתם היינו טעמא משום דליכא בקיעת גדיים רק בקיעת דגים ובקיעת דגים לא שמה בקיעה מ"מ משמע דעיקר הטעם משום דבמים איסור דרבנן הוא ואינו אלא כרמלית משו"ה הקילו חכמים כן דלא"ה מאי קל שהקילו חכמים בו הא במים הוא באמת מחיצה גמורה דבקיעת דגים לא שמה בקיעה ואין כאן קולא כלל אלא וודאי דמשום זה לחודא לא הוה סמכינן עלה אי לאו טעמא דבמים דרבנן הוא מצאו חכמים מקום להקל א"כ ש"מ לכאורה דמחיצה תלויה אינה אלא אסורא דרבנן דאל"ה לא הוה שייך להקל אף במקום אסור דרבנן אך כל זה אינם ראיות גמורות והדבר צריך תלמוד: ואין להביא ראיה מהא דביציאתא דמישן דאין מטלטלין בהם אלא בארבעה ובשבת ק"א ע"א) אם אין בפחות משלשה ארבעה ומשמע מרש"י שם דאף דאיכא י' ברוחב ד' לא מהני משום דהוי מחיצה תלויה דכתב שם רש"י וז"ל ולא אמרן כו' ואפילו יש ברחבו י' גובה לא משתר' כיון דתחתונות לאו מחיצה נינהו הוי ליה תלויה עכ"ל הרי בהדיא דאף דאיכא י' ברוחב ד' מ"מ כיון דגבוה ג' מן הקרקע לא הוי מחיצה וא"כ משמע אדרבה לכאורה דפסול דאורייתא הוא אבל גם הא לא איריא דאיכא למימר דלא קאמר אלא דאסור לטלטל בהן מדרבנן משום דהוי מחיצה תלוייה אבל מ"מ מדאורייתא רה"י גמור הוא והזורק מר"ה לתוכו חייב כן היה נ"ל לומר לכאורה אמנם מרש"י שם משמע להדיא דס"ל דלא הוי רה"י כלל שכתב וז"ל אין מטלטלין בתוכן דלאו רה"י נינהו משמע דלא הוי רה"י כלל ואף מדאורייתא דאל"כ הא הוי רה"י אלא דרבנן גזרו לטלטל. ודוחק גדול לומר דרש"י ז"ל ס"ל דלא הוי רה"י מדרבנן לענין לטלטל אבל מדאורייתא הוי רה"י דזה אינו במשמע מלשון רש"י. וכן משמע עוד באמת בסוגיא מדאקשינן ולימא גוד אחית מחיצתא מי לא תניא ר"י בר"י אומר נעץ קנה וכו' חייב ואם איתא דלא קאמר אלא דאסור לטלטל מדרבנן אבל מדאורייתא הוי מחיצה מאי קושיא מר"י בר"י הא ר"י בר"י לא איירי אלא לענין חיוב דאורייתא ולענין חיוב דאורייתא אף רב הונא מודה אלא וודאי דפשיטא ליה להש"ס דרב הונא לגמרי קאמר דלא הוי רשות היחיד ואף הזורק מן הרה"ר לתוכו פטור ומזה הוציא רש"י ז"ל לפרש דלאו רה"י נינהו וא"כ ש"מ מזה דמחיצה תלויה לא הוי מחיצה כלל אף מן התורה והזורק מר"ה לתוכו פטור: וכן ראיה מהא דמתרץ דרב הונא ס"ל כחכמים דפטרי בקנה ומשמע דגם בהא דרב הונא פטור הזורק ואף דאיכא עשרה ברוחב ד' [אמנם יש להסתפק בנעץ קנה בים ובראשו טרסקל אי הוי רה"י או לא משום דאפשר דגם חכמים מודו דהוי רה"י ואף דהוי מחיצה תלויה מ"מ אמרינן גוד אחית לענין לחייב הזורק מר"ה לתוכו כיון דליכא התם בקיעת גדיים ורק בקיעת דגים ובקיעת דגים לא שמה בקיעה או אפשר דהך סברא לא מהני רק בדבר שצריך מחיצה מדרבנן אמרינן הך סברא אבל לעשותו רה"י מדאורייתא לא אמרינן כן וצ"ע בזה] וא"כ ש"מ לכאורה מדברי הש"ס ומרש"י דלשם דמחיצה תלויה מדאורייתא לא הוי מחיצה. ובהיות כן יש לתמוה לכאורה על דברי התוס' ב עיר ובין ל"ג ד"ה דהדר זקיף וכן בתוס' שבת (דף מ"ט ע"ב ד"ה הם העלו] על הא דאמרינן שם דהדר זקיף הלכך למעלה מעשרה לא הוי עירוב דהוא בר"ה ועירובו ברה"י וכתבו התוס' וא"ת והיכא חשיב למעלה מי' רה"י הא גדיים בוקעין בו תחתיו ותירצו שם בתירוץ השני דמיירי שיש גובה י' באותו זקיפה ותו לא איכפת לן אם גדיים בוקעין בו או לא וחשיב רה"י ואף דגדיים בוקעין בו מידי דהוה אעגלות המשכן דהן רה"י ואף דתחתיהן ר"ה כ"כ התוס' שם. ותמוה לכאורה דמה בין זה לביצאתא דמישן דג"כ גבוהות י' אף ממקום שעלו לרוחב ד' לפירש"י שם ואעפ"כ אמרינן דלא הוה רה"י מטעם שהגדיים בוקעין בו והוא קושיא עצומה לכאורה על דברי התוס' ואף דראית התוס' ברורה מעגלות המשכן מ"מ על עגלות המשכן גופא קשיא דאמאי הוה רה"י הא תחתיהן הוה ר"ה א"כ הוה מחיצה תלויה כיון דהיו גבוהות מן הקרקע ג'. וכבר עלה בדעתינו לתרץ ולחלק בין רה"י שאין בו חלל רק הוא גוש אחד רחב ד' וגובה יו"ד כמו גבי אילן דאיירי התוס' וכי"ב בזה כתבו התוס' דלא אכפת לן אם הגדיים בוקעין בו דרה"י בכ"מ שהוא הוה רה"י בין מלמטה ובין מלמעלה כיון שאינו צריך כאן למחיצות. וקצת סמוכין יש לדברינו מהא שכתב רש"י בשבת (דף ה ע"ב) דעיקר הטעם דגדר שהוא רוחב ד' וגובה י' הוא רה"י מטעם דאמרינן גוד אסיק מחיצתא והוי כמוקף מחיצות [יעו"ש דכן מבואר ברש"י שם ד"ה קמל"ן וכן כתבו בשאר מפרשים ז"ל] וא"כ מאי אכפת לן דהגדיים בוקעין בו תחת הגדר מ"מ הא הגדר עצמו אינו רה"י אלא דאמרינן דעל הגדר הוי כמוקף והגדר עצמו הוה כקרקע רה"י וא"כ תחת המחיצות ליכא בקיעת דגים כלל אבל בביצאתא דמישן דהוא רה"י שיש בו חלל ואינו רה"י אלא מצד המחיצות וכיון דהמחיצות הם תלויות לא הוה מחיצות דמחיצה שהגדיים בוקעין בה לא הוה מחיצה והוי כחלל בלא מחיצות והלכך לא הוי רה"י כלל. ועגלות המשכן נמי ואף דהן היו רה"י ע"י היקף מחיצות מ"מ הא מכוסות היו מלמעלה כדאמרינן בשבת ד' צ"ח והלכך לא אכפת לן בבקיעה והוי כרשות בפני עצמה והעיר לזה ג"כ מופלג אחד מפ"ק אכן קשה לחדש סברא כזאת שלא נמצא בדברי הראשונים ז"ל

וראיתי במג"א בסי' (שמ"ה ס"ק א') שכתב וז"ל נעץ קנה גבוה יו"ד ובראשו טרסקל רחב ד' לא אמרינן גוד אחית מחיצתא דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בה אבל הטרסקל עצמו גבוה יו"ד ורחב ד' גם מה שתחתיו הוי רה"י עכ"ל ונרשם תוס'. והנה הגאון בעל תוס'