בנין שלמה חלק א סב

הרב בהג"ה: ומש"כ עוד המחבר שי"א שכל מי פירות ראויין לנט"י בשעת הדחק עכ"ל והנה לכאורה היש מי שאומר הוא רש"י דס"ל דמי פירות דווקא כשר אבל ביין פסול וכן ציין באמת הבאה"ג (באות א') ובזה נסתלק קושיית המ"א והט"ז דהקשו דהא גם דעה השניה ס"ל הכי ולהנ"ל אין כאן קושיא כלל דר"ל דדווקא במי פירות אבל ביין פסול דלא כדעה השניה וכ"כ באמת הפרי מגדים אלא דכתב דהיה דוחק להמג"א והט"ז לפרש כן דהוא דעת רש"י דא"כ היה לו להמחבר לסדר דעה זו קודם דעת הרשב"א כיון דדעה זו מחמיר יותר כך כתב הפמ"ג. ולי הצעיר נראה עוד דלשון שעת הדחק שכתב השו"ע היה דחוק להם לפרש שכיון הש"ע לדעת רש"י דהא לרש"י אפילו לכתחלה שלא בשעת הדחק מותר במי פירות. ולכן יותר נכון לומר בדעת השו"ע דכוון לדברי הגהת אשרי בפ"ג דברכות והובא בב"י בסי' הנזכר דמפורש שם בהדיא דאינו כשר אלא בשעת הדחק ובלי ספק שכיון הב"י לדעה זו והלכך יפה דקדקו המ"א והט"ז דמלשון שכל מי פירות משמע דלאקולי אתא דלאו דווקא ביין כשר אלא אפילו במי פירות ולאפוקי מדעה השניה ובאמת שזה אינו דגם דלדעה השניה כשר במי פירות ואין נ"מ בין דעה השניה לדעה השלישית אלא לענין לכתחלה דלדעה השניה מותר אפילו לכתחלה ולדעה השלישית אינו כשר אלא בשעת הדחק ולא שייך ע"ז לשון שכל דהא אדרבה דעה זו לאחמורי אתא וק"ל: ונ"ל דאף לדעת המכשירים ביין ושאר מי פירות מ"מ לענין הדין השנוי בסי' קס"ב סעיף א' דאם רוחץ ידיו מרביעית בבת אחת אין צריך להגביה ידיו משום דהמים אינם מטמאים כלל ומשמע דאף נגוב א"צ מהאי טעמא דדמי כטובל. נ"ל דיין ושאר מי פירות דהן מז' משקין המקבלים טומאה אינם בכלל זה דמים היינו טעמא משום דרביעית הוא שעור מקוה דאורייתא קודם שבטלו לטבול בו מחטין וצינורות ומשו"ה אינם מיטמאין מהידים כלל וזה לא שייך במשקין דהא לא חזו למקוה וכמבואר בפסחים (י"ח ב') וא"כ לא מצינו בהם שום מעלה ברביעית יותר מפחות מרביעית וזה ברור: וכל זה כשרוחץ ידיו באחד מז' משקין אבל כשרוחץ במי פירות שאינם מז' משקין אדרבה נ"ל דעדיפי יותר ממים דלעולם לא צריך נגוב ידים אף כשאינו רוחץ מרביעית בבת אחת וגם אין צריך להגביה ידיו וגם א"צ מים שניים דהא טעמא דכולהו משום דהמים מיטמאו מהידים וזה לא שייך במי פירות דהא אינם מקבלים טומאה כלל ותימה לי על האחרונים ז"ל דאמאי לא בארו זה דנ"מ רבתי לדינא. אמנם זה תליא במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"א מהל' טו"א דלדעת הראב"ד שם דכל מי פירות אף שאינם מכשירין מכל מקום מקבלים טומאה ודעת הכ"מ שם בפ"א הלכה ד' דמקבלין טומאת משקה ממש לדעת הראב"ד ז"ל כמו ז' משקין ונמשך אחריו בס' עצי אלמוגים בסי' ק"ס ואין ביניהם רק דשאר מי פירות אינן מכשירין וא"כ אין נ"מ בין מים לשאר מי פירות לענין נטילה דהם נמי מקבלין טומאה כמים וא"כ אדרבה גריעי דאין נ"מ בהם בין רביעית לפחות מרביעית וכמש"כ לעיל לענין ז' משקין. אמנם באמת כבר בארתי במקום אחר דמעולם לא כוון הראב"ד ז"ל דמקבלין טומאת משקין. חלילה וחס לומר כן בדעת הראב"ד דהא משנה ערוכה שנינו בתרומות (פרק יא מ"ב) דאין מטמאין משום משקין דלא מנו חכמים ז' משקין כמוני פטמים אלא ר"ל דמטמאי טומאת אוכלין מיהת דהא אוכל מיהו הוי כמו הפרי עצמו וכן מוכח מראייתו שהביא שם בהשגות מעסיס רמונים ויין תפוחים ולא בא אלא להשיג על הרמב"ם ז"ל דס"ל דאין מקבלין שום טומאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת משקין ובזה נפלו כל דברי הגאון בעל עצי אלמוגים ז"ל וקושייתו שהקשה שם על הראב"ד ז"ל. שוב מצאתי בעז"ה בצל"ח פסחים בשיטת ר"ח סגן הכהנים אות פ"א שפירש כן דברי הראב"ד והשיג שם על הכסף משנה. ולפ"ז לענין נידון דידן אף לדעת הראב"ד כשרוחץ במי פירות שאינם מז' משקין אינם מטמאין כלל מהידים דהא ידים שניות הן ואין שני עושה שלישי בחולין כיון דאין שם משקין עליהם רק שם אוכל ואין אוכלין של חולין מיטמאין מהידים כלל ועוד דאפילו במי פירות של תרומה דמיטמאין מהידים מ"מ אין יכולין לחזור ולטמא להידים דאין אוכל שלישי מטמא להידים וזה פשוט והלכך א"צ נגוב ידים ולא מים שניים וכנ"ל

אכן אני נופל בספק בדין זה דאפשר דמי פרות שאינן מז' משקין פסולין בלא"ה לנטילה אף לדעת המכשירין במי פירות דכיון דאין שם משקין עליהם היאך יכשרו ליטול בהן וכי היכן מצינו נטילה באוכלין והא דכתב בשו"ע ובפוסקים דמותר ליטול במי פירות היינו במי פירות דהם מז' משקין וזה ספק גדול וראוי לתת לב עליו

ויגעתי ומצאתי בעז"ה סמך וראיה גדולה דאף להמכשירין במי פירות לנט"י מ"מ במי פירות דאינם מז' משקין מודו דפסול מטעם הנ"ל והוא מהסוגיא (דזבחים כ"ב) דאמר ר"ל שם כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ומסקינן דר"ל אתי למעוטי נתן סאה ונטל סאה דבמקוה ומי כיור משלים אבל לרביעית אינו משלים משום דזוטר שעורא דרביעית ולא חשיב לבטלינהו וכמי שפרש"י שם. ולכאורה יש לתמוה הרבה לפי מה שפרש"י שם בד"ה למעוטי דהך דינא דנתן סאה ונטל סאה לא אתמר רק לענין מי פירות וכן כתבו תוס' שם. וכן לענין דאמרינן דלרביעית אינו משלים פרש"י ג"כ לענין מי פירות וז"ל שם ודכוותיה בנט"י לא משלמי שאם היתה בו רביעית מים ונתן ממינים הללו [וקאי שם אמי פירות או תמד משהחמיץ] לתוכו רובע רביעית ונטל כנגדם פסולה עכ"ל ותימה גדולה לכאורה דהרי דעת רש"י בעצמו בברכות דכל מי פירות כשרים לנט"י [ואינו מחולק עם הרשב"א רק ביין דרש"י סובר דיין פסול והרשב"א מכשיר אף ביין וא"כ אף כולו מי פירות כשר וכ"ש בנתן מקצת ונטל מקצת ודוחק גדול לומר דרש"י מיירי כאן ביין דהרי כתב בהדיא ונתן ממינים הללו הרי דמיירי גם בשאר מי פירות ונהי דמהש"ס בעצמו שם אין להוכיח דמי פירות פסול לנט"י די"ל דמיירי לענין מים הפסולין לנט"י כגון מים שנעשה בהם מלאכה או ששרה בהן פתו וכיוצא בו מהמים הפסולין לנט"י המבוארים בטוש"ע סי' ק"ס וקמ"ל ריש לקיש דבנתן מקצת ונטל מקצת ג"כ פסול ובלא"ה צ"ל כן אף לדעת הסובר דנתן סאה ונטל סאה אתמר גבי שאובין מ"מ בנט"י לא שייך פסול שאובין דהא כל נט"י בשאובין הם וע"כ דמיירי בפסול השייך בנט"י וא"כ אף לדעת הסוברים דאתמר לענין מי פירות מ"מ בנט"י י"ל דלא מיירי במי פירות רק במים שנעשה בהם מלאכה והא כדאיתא והא כדאיתא דגבי מקוה מיירי בפסול דשייך גבה וגבי רביעית דנט"י מיירי בפסול דשייך גביה וכן נראה להדיא מדברי הרמב"ם בסוף הלכות מקוואות שפי' כן אבל פרש"י שפירש להדיא דמיירי גם בנט"י לענין מי פירות קשה טובא

אמנם לפמ"ש לעיל לחלק דבמי פירות שאינם מז' משקין מודו רש"י והרשב"א א"ש די"ל דמיירי הכא בנותן סאה של שאר מיני פירות שאינם מז' משקין וכל הני דחשיב התם רש"י מן המשנה דמקוואות הם באמת מי פירות שאינם מז' משקין וא"כ יש לנו הוכחה גדולה מסוגיא הלזו בזבחים דבשאר מי פירות מודו דפסול שוב ראיתי להמג"א בסימן (ק"ס ס"ק ז') שכ' דכיון דכל הפוסקים ז"ל השמיטו למימרא דר"ל דנתן סאה ונטל סאה דפסול לרביעית זולת הרמב"ם ז"ל דכתבה להלכה וגם הוא ז"ל עצמו לא הביאו בהל' ברכות לענין נט"י של חולין רק בהל' מקוואות לנט"י לתרומה משמע דס"ל להפוסקים ז"ל דהך מימרא דר"ל לא נאמר אלא לענין נט"י לתרומה דאינו נוהג האידנא ומש"ה הרמב"ם ז"ל גופיה לא הביאו רק בהלכות מקוואות כ"כ המג"א שם וע"פ דבריו ז"ל י"ל דבלא"ה ניחא דע"כ לא מכשרי רש"י והרשב"א ואידך פוסקים במי פירות לנט"י אלא לחולין דאינו אלא מפני סרך תרומה ועיקר הטעם משום נקיות וקדושה והלכך בכל מידי דמנקי סגי והלכך אפשר דבחולין אפי' במי פירות שאינם מז' משקין נמי כשר כיון דמים לאו דווקא תו אין נ"מ בין מי פירות דנחשבין משקה ובין מי פירות דנחשבין כאוכל דמ"מ מנקין הם להידים וכן משמע מהב"י דעיקר דבעינן מידי דמנקי [עי' עליו מהא דהשיג אהג"א מדבש יעו"ש] אבל בתרומה דתקנת שמאי והלל היא מגזירת י"ח דבר דבעינן נטילה לטהר אפשר דהכל מודים דמים בעינן דומיא דמקוה דבעינן מים דווקא. ותדע דתקנו רביעית משום דרביעית, מים מקוה טהרה הוא מן התורה לטבילת מחטין וצינורות אלא דאח"כ, בטלו חכמים לרביעית דמקוה כדאיתא בנזיר ל"ח] אבל בשאר משקין אפי' מז' משקין כיון דפסולים למקוה פסולים נמי לנט"י דהא לא מצינו טהרה לטומאה בהם מן התורה כן נראה לי ברור ועפ"ז לק"מ מהסוגיא דזבחים כ"ב הנ"ל דפסיל התם נתן סאה ונטל סאה ברביעית כיון דהתם לענין רביעית דתרומה איתמר וכמ"ש המג"א שפיר פסול התם כל מי פירות ושפיר אמרינן דנתן סאה ונטל סאה פסול ברביעית כיין דזוטר שעוריה וזה ברור

ומיהו מפשטיות לישנא דרש"י בזבחים שם דכ' לרביעית של נט"י משמע דמפרש לה אף לנט"י של חולין ולא כמ"ש המג"א לדעת הרמב"ם דאם איתא הו"ל לפרש דמיירי לענין תרומה [ודברי רש"י ז"ל סייעתא הם באמת לדעת הב"י שהעתיק דין זה להלכה בספר בדק הבית שלו בסי' ק"ס ומשמע דס"ל דאתמר גם לחולין וכמו שכתב המג"א שם לדעת הב"י ועפי"ז ע"כ צריך לתרץ קושיא הנ"ל על רש"י כפי מה שכתבתי לעיל דיש חלוק בין ז' משקין לשאר מי פירות לענין נט"י. וקצת יש מקום להסתפק לכאורה לדעת רש"י בנפל מקצת מים פסולין לנט"י לתוך רביעית של ז' משקין אי כשר לכתחלה או לא דאף