בנין שלמה חלק א סא

תרווייהו איצטריכו. א"נ נ"מ לענין סומא דלא שייך גבי חששא דסמיית עינים מ"מ בעי נטילה מצד הקדושה מקרא דוהייתם קדושים. מ"מ אין להוציא דין מכח קושיא או תירוץ והלכך דין זה צל"ע

ותו אני מסתפק באוכל דבר שחייב עליו ברכה אחת מעין שלש או בורא נפשות אי חייב במים אחרונים משום קדושה או לא אי נימא דלא תקנו חכמים נטילה רק במקום דחייב בבהמ"ז מן התורה אבל בדרבנן לא או דילמא דאין חלוק ובפרט דהא דעת כמה פוסקים דברכה אחת מעין שלש נמי הוי דאורייתא [ועי' בספר שאילת שלום על השאלתות בפ' יתרו שהאריך בזה אי הוי דאורייתא יעו"ש] ולכאורה יש להביא ראיה מהא דאמרינן דהנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח ולכאורה אדרבה למה לא יצטרך נטילה גם לפירות כדי שיברך ברכה הראשונה בקדושה וגם בפת לא התקינו בנטילה רק מפני סרך תרומה [ועוד דאינו אלא מצוה ואינה חובה משום הברכה כמו מים אחרונים] וע"כ משום דברכה ראשונה הוי דרבנן לא חשו חכמים לתקן נטילה. וא"כ ה"ה בברכת בורא נפשות או ברכה אחת מעין שלש למ"ד דהוי דרבנן ואף למ"ד דסובר דהוי דאורייתא מ"מ י"ל דלא דמי לבהמ"ז דנפישי ברכות ובעי קדושה טפי. ועוד יש להסתפק אי שייך בשאר דברים חששא דמלח סדומית וצ"ע בכל זה. שוב מצאתי ברבינו יונה בפ"ח דברכות שכתב וז"ל י"א שלא הצריכו מים אחרונים אלא כשאוכל דבר הראוי ליקרב ע"ג המזבח ואין זה כלום שטעם מים אחרונים הוא מפני שידיו מזוהמות וכשאוכל דגים ואווזים ידיו מזוהמות ונמצא שצריך ליטול ידיו להעביר הזוהמא ואע"פ שפסולין ליקרב ע"ג המזבח ובר"ן בפ' כל הבשר כתב בסגנון אחר וכתב רבינו האי ז"ל דכל דבר לח שהוא מסתבך בידים מקרי דבר מזוהם ואחרים אומרים כל דבר שאינו קרב ע"ג מזבח קרי מזוהם וכו' הלכך מי שאכל דבר מזוהם ובא לברך בהמ"ז מברך ענט"י ומ"מ מדברי שניהם נלמד דלכל דבר שהוא מזוהם צריך נטילת ידים ואף בדבר שאינו צריך לברך ברכת המזון

וראיתי להרשב"א בתה"א בתחיל' בית הששי בדיני נט"י שהקשה על הא דאמרי' בחולין דמים ראשונים אינו אלא מפני סרך תרומה ואלו בברכות אמרי' דמשום קדושה הוא דאמרינן והתקדשתם אלו מים ראשונים ותי' דההיא דברכות אינו אלא להמברך ברכת המוציא דמוציא לרבים בברכה לכך צריך נטילה לברך בנקיות אבל שאר המסובין שאינן מברכין אינו אלא מפני סרך תרומה. ותימה לי דלדבריו דהמברך צריך נטילה משום קדושה א"כ כשאוכל פירות נמי יהיה צריך נט"י כשמברך בעצמו דהא שניהם דרבנן נינהו משום קדושה ובהדיא אמרינן דהנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח. ודוחק לומר דהתם מיירי כשאחר מוציאו דהא בפירות לא שייך קביעות ואין מוציא חבירו בברכה ודוחק נמי לומר דמיירי בבור דווקא דאז סופר מוציאו. ועוד דבהדיא מפורש בכמה מקומות וסוגיות בש"ס דלשאר דברים א"צ נטילה אף אם מברך בעצמו עי' בפסחים ק"ז הנוטל ידיו לא יקדש וכו' יעו"ש ואין לומר נמי דהא דאסמכוה אקרא ליטול קודם ברכת המוציא היינו דווקא בברכת המוציא להוציא לכל המסובין אבל כשמברך בעצמו לית לן בה דהא גבי קדוש נמי מבואר דאין ליטול ידיו מקודם אף דהתם נמי מוציא לכל המסובין ואין בידי למצוא שום חלוק ולחלק בין ברכת המוציא לשאר ברכות לענין זה והלכך דברי הרשב"א צל"ע ועוד לדעת הרשב"א יהיה צ"ל דהא דאמרינן דהתירו מפה לאוכלי תרומה היינו כשאחר מוציאו בברכת המוציא דאל"כ מה בכך דאינו נוגע מ"מ צריך נטילה משום שיהיו הידים נקיות כדי שיברך בקדושה דלענין נקיות ידים מאי מהני מפה וגם הא דאיבעיא לן אם אוכל מחמת מאכיל אי צריך נט"י הכל מיירי כשאינו מברך בעצמו וזה דוחק טובא לאוקמא כל הנ"ל דווקא בשאינו מברך היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו בעז"ה דלענין נטילה לפת לדעת הרוקח והשו"ע בעי כביצה אבל בפחות מזה נוטל בלא ברכה אבל בפחות כזית אפי' נטילה לא בעי דלא תקנו נטילה אלא על דבר שחייבין עליו בהמ"ז ולדעת הרמב"ם והטור וש"פ לא הוזכר שעורא כל לנט"י דאף בפחות מכזית חייב ליטול וכן ראוי להחמיר ולענין ברכה על הנטילה לדבר שטבולו במשקה לדעת הרמב"ם והטור וש"פ צריך לברך על הנטילה אפילו לכ"ש. ולדעת התוס' בזה"ז דליכא טומאה אין לברך ולדעת רבינו ירוחם אפי' מדינא דגמ' א"צ לברך על הנטילה לצורך דבר שטבולו במשקה מיהו ליטול בלא ברכה חיוב אף בכ"ש לד"ה. עוד העלינו בעז"ה דמים אחרונים צריך אף לפחות מכשעור משום חששא דמלח סדומית ודווקא במקום דאיכא חששא דמלח סדומית אבל במקום דליכא חששא דמלח סדומית אין צריך אלא בכשעור משום ברכה [ואפילו משום ברכה דבורא נפשות] הנעל"ד כתבתי בעז"ה

סימן יב ראוי לברר בדין מי פירות אי כשרין לנט"י ובאור דעת הפוסקים בזה: גרסי' בברכות (דף נ' ע"ב) ת"ר יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בורא פרי הגפן אלא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בפה"ג ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בפה"ג ואין נוטלין ממנו לידים ע"כ מהברייתא. ועי' בירושלמי דיש שם גירסא אחרת דבנתן מים לתוכו עדיף ועיין בפי' הגאון בעל ס' חרדים ז"ל שנדפס בזיטאמיר והיא הגירסא שהביא רש"י ז"ל ללישנא אחרינא. ולפי גירסא זו משתנה הדין בכמה דברים וכמה הלכתא גברוותא יש להוציא מגירסא זו אכן מה דאיתא לפנינו בירושלמי בדברי חכמים דבין כך וכך נוטלין ט"ס הוא בוודאי וצ"ל בין כך וכך אין נוטלין. וכן הגיה שם הגאון הנ"ל וכן הוא ברש"י גם בלישנא אחרינא והטעם משום הפסד אוכלין

והנה יש בזה ג' שיטות לראשונים ז"ל שיטת רש"י דטעמא דר"א הוא דס"ל דעד שלא נתן לתוכו מים הוה כמי פירות דעלמא ופשוט דמותר ליטול ידיו ממנו לכ"ע דלא בעינן מים דווקא לנטילת מים ראשונים כיון שלא הוזכר בקרא מים דכל עצמו אינו אלא מדרבנן ואף דר"א בן ערך סמך מקרא דוידיו לא שטף במים מ"מ אינו אלא אסמכתא בעלמא הלכך מי פירות כשירין לנטילה אבל משנתן לתוכו מים שם יין עליו וביין וודאי פסול לנט"י אפילו בדיעבד וחכמים סברי דאף קודם שנתן לתוכה מים שם יין עליו והלכך מברכין עליו בפה"ג ופסול לנט"י אפי' בדיעבד אבל במי פירות מודו דכשר והיוצא לנו להלכה לשיטת רש"י דביין פסול אפילו קודם שנתן לתוכו מים דפשוט דהלכה כחכמים ובמי פירות כשר

אבל לדעת הרשב"א בת"ה הארוך בדיני נט"י שיטה אחרת בכאן דס"ל ז"ל שם דלענין הכשר נט"י דכו"ע מודים דיין כשר אפילו אחר שנתן לתוכו מים אלא דפליגי בלכתחלה משום זלזול דלר"א קודם שנתן לתוכו מים עדיין אינו קובע ברכה לעצמו הלכך מותר לכתחלה ליטול בהם ולרבנן אפילו קודם שנתן לתוכו מים קובע ברכה לעצמו והלכך אסור לכתחלה ליטול בהם אפילו קודם שנתן לתוכו מים משום זלזול והלכך לענין הלכה קי"ל דלכתחלה אסור ליטול ביין אפילו קודם שנתן לתוכו מים ובדיעבד אם נטל אפילו שנתן לתוכו מים עלתה לו נטילה וכ"ש במי פירות וכן פסק ג"כ בתוה"ב הקצר שלו [ולענין לכתחלה במי פירות נמי אי אסורים משום זלזול יעויי' בפמ"ג סי' ק"ס] ובטורי זהב ס"ק י' חשב דהרשב"א פסק כר"א ולפיכך הקשה שם מה שהקשה ובמח"כ לא דק ועי' בפמ"ג שרצה להמליץ בעד הט"ז דכוונת הט"ז להקשות בהא דמשמע מהרשב"א דדווקא ביין פסול לכתחלה דנשתנה לעילויא לענין ברכה אבל במי פירות דעלמא מותר ליטול אפילו לכתחלה ובאמת אינו כן דבש"ס שבת נ"ד ע"ב מבואר דבמידי דממאיס אסור ליטול משום הפסד אוכלין וא"כ אפילו במי פירות אסור אבל אין זה במשמע בדברי הט"ז וכבר מסיק הפמ"ג בעצמו שם דדברי הט"ז צ"ע רב

ושיטה שלישית יש להראב"ד ז"ל בחדושיו דפי' דהגמ' לא מיירי כלל בנטילת מים ראשונים דמים ראשונים בוודאי אסור בשאר משקים זולת מים אלא דהברייתא במים אמצעים שנוטלין משום נקיות מיירי וכן דעת התוס' שם ד"ה בשם י"א אכן הרשב"א ז"ל בתה"א דחה פירוש זה דא"כ רוחצין ואין רוחצין מיבעיא ליה למיתני והראב"ד ז"ל עצמו בהל' נט"י שחבר חזר בו מחידושיו אמנם הרא"ש ז"ל בפ' כל הבשר והרא"ה ז"ל בס' בדק הבית שלו הסכימו לדעת הראב"ד ז"ל בחדושיו

ועתה אבאר דברי השו"ע בקוצר בסי' ק"ס סעיף י"ב כתב שם יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד ופשוט שזהו דעת הראב"ד בחדושיו והרא"ש והרא"ה וכ"כ הבאר הגולה באות ש' [ובט"ז כתב שזהו דעת רש"י ובמח"כ לא דק דלרש"י במי פירות כשר וכבר השיגו הפמ"ג במשבצות שם] ונראה שגם דעת הטור כן ותדע דלא הביא כלל דין יין לנטילת מים ראשונים רק מביאו בסי' קע"א לענין מים אמצעים אלמא דס"ל כדעת הראב"ד דברייתא במים אמצעים מיירי וכדעת אביו הרא"ש ז"ל. וכן הרי"ף והרמב"ם השמיטו להא דאין נוטלין ממנו לידים: ומש"כ עוד השו"ע וי"א שהיין כשר לנט"י בין נתן לתוכו מים בין וכו' הוא דעת הרשב"א וכ"כ הבאה"ג ומ"ש הרב בהגה"ה וי"א שדווקא יין לבן אבל יין אדום לא הנה באמת שכ"ה במרדכי פ' אלו דברים אבל אינו מבואר שם דלענין הלכה ס"ל הכי דיין לבן מיהו כשר דיש לפרש דהמרדכי אינו מתרץ אלא דברי ר"א דמכשר בלא נתקן לתוכו מים מיירי ביין לבן אבל לענין הלכה קי"ל כחכמים דאפילו ביין לבן לא וכדעת רש"י ולכן לכאורה דברי הר"ב בהג"ה צ"ע. מיהו אחר העיון י"ל דכוונת הר"ב בהג"ה הוא דלמאן דס"ל כדעת הרשב"א מ"מ לא יכשיר אלא ביין לבן דווקא כיון דלדעת המרדכי אפילו לר"א ביין אדום פסול אבל אין כוונתו דהמרדכי בעצמו ס"ל הכי כנ"ל דברי