בנין שלמה חלק א נט

א ודברי הרב בית יוסף שם צ"ע שהביא ראיה מד' הרמב"ם בפ"ו מהל' ברכות דגם הוא ז"ל סובר דצריך לברך ברכת ענט"י על דבר שטבולו במשקה ובאמת שלפענ"ד אין מדברי הרמב"ם ז"ל שום ראיה דצריך לברך להמעיין שם בדבריו ז"ל וזהו שכתב באמת הב"י שם דנראה כן מד' הרמב"ם אבל אינו מוכרח דס"ל כן. אבל באמת תמהני עליו טובא דהיה לו להביא דברי הרמב"ם ברפ"ח מהל' חמץ ומצה שהבאתי לעיל דמבואר שם בהדיא דס"ל דצריך לברך ולכן דברי הרב ב"י צל"ע] ולא כמ"ש בשו"ע דאין לברך ענט"י על דבר שטבולו במשקה והוא דעת התוס' בפסחים קט"ו ד"ה כל. דס"ל דהטעם הנטילה לדבר שטבולו במשקה אינו אלא משום טומאה והאידנא דאינו נוהג טומאה וטהרה ליכא נטילה מדינא ולכן אף שנוהגין ליטול מ"מ אין לברך עליו והמברך הוי ברכה לבטלה ותמהו על מ"ש בסדרים דצריך לברך והיא היא דעת מהר"ם רוטנבורג ז"ל שהביא הטור בסי' תע"ג. או דהב"י בשו"ע כיון לדעת רבינו ירוחם שהביא בספרו ב"י דדעתו דנטילה זו לדבר שטבולו במשקה אינו אלא משום נקיות בעלמא ולא משום קדושה ולכן א"צ לברך ואף בזמן הגמרא לא היו מברכים. ובזה מחולקים התוס' עם רבינו ירוחם דלדעת התוס' מדינא דגמרא צריך לברך אלא דהאידנא נשתנה הדין משום דאינו נוהג טומאה בזמנינו. אבל לדעת רבינו ירוחם מעיקר דין הגמרא אין לברך וג' מחלוקת בדבר כמבואר היטב למעיין בדברי הפוסקים ז"ל): וראיתי לחקור דלכאורה נראה דאף לדעת כל הפוסקים הראשונים ז"ל דצריך לברך על הנטילה מ"מ לא חמיר מפת והלכך נראה פשוט לכאורה דאם אינו רוצה לאכול רק פחות מכביצה דבר שטבולו במשקה א"צ לברך על הנטילה דהא מבואר להלכה בשו"ע סי' קנ"ט דאף בפת אם אוכל פחות מכביצה יטול ידיו ולא יברך והוא מדברי הרוקח שהביא הב"י וראייתו מדברי הש"ס דסוכה. א"כ לא כ"ש דטבולו במשקה א"צ לברך אם אוכל פחות מכביצה ואם אינו רוצה לאכול רק פחות מכזית גם נטילה לא בעינן כמ"ש בשו"ע גבי פת ואף דבמג"א שם כתב דטס"ה כל הסעיף מ"מ כבר חיזק לדברי השו"ע הגר"א ז"ל בבאוריו לשם וכתב דיפה כיון הש"ע דפחות מכזית לא בעי נטילה יעויין עליו: ואם אמת כן הוא קשה לי טובא דברי רבינו הגר"א ז"ל בבאוריו לשו"ע או"ח (סי' תע"ג ס"ק ל') שהשיג שם על השו"ע שפסק שם דלא יברך על נטילת טבול ראשון וכ' דבסי' קנ"ח סעיף ד' העלה דהעיקר דיברך על דבר שטבולו במשקה ע"כ. ולכאורה מאי קושיא דאף דבאמת כן הוא דצריך לברך על דבר שטבולו במשקה ודלא כמש"כ בשו"ע בסי' קנ"ח מ"מ כאן בשו"ע סי' תע"ג יפה כוון דהא כתב אח"כ תיכף בסמוך לזה דיקח מהכרפס פחות מכזית [והטעם משום ספק ברכה אחרונה כמש"כ בטור ואחרונים] וא"כ בוודאי א"צ לברך דהא אפילו נטילה לא צריך לדעת הגר"א ז"ל עצמו בסי' קנ"ח שהסכים לד' השו"ע דלפחות מכזית אפילו נטילה לא בעי לפת וא"כ ה"ה לדבר שטבולו במשקה ואדרבה איפכא קשיא לי על השו"ע על מ"ש דבעי נטילה מיהת ואמנם אפשר דמשום חומרא בעלמא כתב כן משום דלא ברירא ליה כדעת הרוקח או אפשר משום היכרא כדי שיראו התינוקות וישאלו משו"ה כתב דבעי נטילה

ואין לומר דהגר"א ז"ל לא השיג על השו"ע רק בעיקר הדין אבל מודה לדינא דבליל פסח א"צ לברך משום דאינו אוכל אלא פחות מכזית לדעת השו"ע דא"כ מאי שיאטי' הכא לחלוק על השו"ע הא כבר השיג על השו"ע באריכות בסי' קנ"ח: ועוד דראיתי בספר המנהגים מהגר"א ז"ל הנק' מעשה רב שכתב שם שהוא הנהיג לברך ענט"י לכרפס הרי דלהלכה ולמעשה ס"ל כן והן אמת דכתוב שם דהוא ז"ל הנהיג לאכול כזית שלם דוקא ודלא כדעת הטור והאחרונים וא"כ בכה"ג וודאי דבעי נטילה אמנם מ"מ קשה דלכל הפחות ברכה לא בעי על הנטילה כוון דאינו אוכל כביצה: ועוד יש לתמוה על דברי הגמי"י ברפ"ח מהלכות חו"מ דתמה שם על דברי הרמב"ם ז"ל שם דכתב דאוכל כזית מן הירקות של טבול ראשון ותמהו ע"ז דכזית זה מה טיבו וכו' ומסקו שם וכתבו שט"ס נפל ברמב"ם ותיבות ואוכל כזית שכתוב ברמב"ם צ"ל לקמן גבי מרור בהלכה ה' דשם לא הזכיר הרמב"ם דבעי כזית ושם בוודאי בעי כזית כמבואר בגמרא ובטעות העתיקום כאן אבל באמת גבי טבול ראשון לא בעי. כזית כ"כ הגמי"י שם ואני תמה עליהם דהיאך אפשר דהרמב"ם סובר דלא בעי כזית לטבול ראשון דא"כ האיך פסק דמברך על הנטילה הא פחות מכזית לא בעי נטילה וכ"ש ברכה

ואין לתמוה אפילו לגרסא דילן ברמב"ם דאוכל כזית מ"מ אינו אוכל כביצה והיאך צריך לברך דהא להרוקח מספקא ליה בפחות מכביצה וכוותיה סתם בשו"ע דהא אינו קושיא די"ל דאף דלהרוקח מספקא ליה מ"מ להרמב"ם פשיטא ליה דצריך לברך דכיון דקי"ל כר"מ דמברכין בהמ"ז על כזית ה"ה דבעי נטילה וברכה על כזית והא דאמר בש"ס לר' צדוק דפחות מכביצה לא בעי נטילה וברכה היינו ר' צדוק לשיטתיה דס"ל כר' יהודה דבעינן כביצה לבהמ"ז וכדתנן אכל פחות מכביצה ולא בירך אחריו וכמש"כ כל זה גופא ברוקח ובהגר"א ז"ל ז"ל בביאוריו סי' קנ"ח ס"ק ב' אבל אנן לדידן דפסקינן כר"מ בבהמ"ז ה"ה לענין נטילה וברכה אבל פחות מכזית לית מאן דפליג דלא בעי נטילה והלכך דברי הגמי"י צ"ע לכאורה: וגם על דברי השו"ע שסתם כהרוקח דפחות מכביצה ספיקא הוי ואינו מברך מספיקא צ"ע קצת דהיאך לא הביא בזה דעת הרמב"ם דמשמע להדיא מדבריו דס"ל דבעי ברכה וכמש"כ וצ"ע: וביותר יש לתמוה על רבינו הטור בסי' תע"ג שפסק הוא בעצמו דאין לאכול כזית מהכרפס כדי להסתלק מספק ברכה אחרונה ואעפ"כ כתב מתחלה דצריך לברך על הנטילה ואף דמסיק אח"כ בשם מהר"מ מרוטנבורג ז"ל דאין לברך היינו מטעמא אחרינא כמ"ש שם ואדרבה משמע דאי לאו הך טעמא היה ראוי לברך ואף דאינו אוכל רק פחות מכזית ואין לומר דהטור חולק באמת וס"ל דאף על פחות מכזית צריך נטילה וברכה ולא תליא כלל בברכת המזון דהא ליתא מכמה טעמים דחדא דהא חזינן לר' צדוק דאכל פחות מכביצה בלא נטילה משום דס"ל דצריך כביצה לבהמ"ז אלמא דתליא אהדדי דכל הפטור מברכת המזון פטור נמי מנטילה וא"כ ה"ה אנן לדידן בפחות מכזית ועוד אם איתא דהטור חולק ע"ז תיקשי על הב"י היאך פסק בפשיטות בשו"ע כדעת הרוקח ולא הזכיר בזה דעת הטור כלל

ואין ליישב כל זה ולומר דאף דבירק עצמו שאוכל ליכא כזית מ"מ עם החומץ או הציר שמטבל בו איכא כזית וכדאמרינן ביומא (דף פ' ע"ב) שציר שע"ג ירק מצטרף לככותבות ביוה"כ. [ואף דמשקין שעורם כמלא לוגמיו מ"מ משום שהציר מכשרת לאוכל כאוכל עצמו דמי ומצטרף לככותבות] דאכשורא אוכלא אוכלא היא וא"כ אפשר דהכא נמי דכוותיה דמצטרף ציר לכזית לענין חיוב נטילה. דהא ליתא כלל חדא דמאן לימא לן דעם טבולו בציר איכא כזית דהא טבולו אינו אלא דבר מועט (והוה להם לפרש דאינו חייב בנטילה וברכה אלא בדאיכא כזית עם הטבול] ועוד דאם איכא כזית בהדי הטבול פשוט דכמו דנחשב לכזית לענין ברכה ונטילה ה"נ לענין ברכה אחרונה וא"כ אכתי ספק ברכה אחרונה איכא והלא כל עצמם לא התקינו לאכול פחות מכזית אלא כדי להסתלק מן הספק ואם יהיה כזית עם הטבול אכתי יפול בספק ברכה אחרונה ומה הועילו חכמים בתקנתם אלא וודאי דמיירי הטור ושאר פוסקים דבין הכל ליכא כזית והדרא קושיא לדוכתא

אמנם מתוך חומר הקושיא נ"ל לחזור מדבריי הראשונים שכתבתי דבעינן כזית לדבר שטבולו במשקה וע"כ היה לנו כל הקושיות הנ"ל על רבותינו הגאונים ז"ל. וכעת נ"ל די"ל באמת דלדבר שטבולו במשקה אפילו לכל שהוא בעי נטילה וברכה וטעם החלוק הוא פשוט דבאכילת פת הוא דס"ל להרוקח דבפחות מכביצה יטול בלא ברכה משום דבאוכל איכא מרבוותא דס"ל דאפי' טומאת עצמו אינו מקבל פחות מכביצה ועיי' תוס' פסחים ל"ג ע"ב] ועיקר הנטילה הוא משום סרך תרומה והלכך בפחות מכביצה כיון שאף בתרומה לא נטמא מהידים לא תקנו חכמים נטילה כלל וכמו שמבואר כל זה בתוס' (סוכה כ"ח) ובכמה דוכתי ועיקר ספיקו של הרוקח אינו אלא בזה אי קי"ל דאוכל מקבל טומאה בכ"ש הוא לטומאת עצמו מיהת או לא והלכך פסק דיטול בלא ברכה. אבל בדבר שטבולו במשקה דמקבל טומאת עצמו בכל שהוא דמשקין בוודאי מקבלין טומאה בכ"ש וכמו שמבואר בתוס' פסחים י"ד ובכמה דוכתי פשוט דלא בעינן בכביצה דאף שהירקות שהם אוכל אינם נטמאין כיון שהם פחות מכביצה מ"מ המשקין נטמאו והוא אוכל גם המשקין דהוא מטבל בהם והלכך בעי נטילה בשביל המשקין. ועוד דכיון דהמשקין נטמאו ממילא נטמא גם הדבר שמטבל בהם דמשקין נעשו תחלה ומטמאין את האוכל וכיון דלא בעינן כביצה ממילא אף כזית לא בעינן ומה שמשמע בשו"ע סי' קנ"ח שיש חלוק בין פחות מכזית לכזית כבר כתבו כל האחרונים דט"ס הוא כל הסעיף: אכן לדעת הגר"א שם דחזק דברי השו"ע וכתב דדעת השו"ע דאף אם נסבור דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא ולכן לא בעינן כביצה לנטילה מ"מ כזית מיהו בעי מטעמא אחרינא משום דלא תקנו נטילה אלא על דבר שחייבין עליו בהמ"ז דסברא דלא החמירו חכמים בדבריהם יותר של תורה והלכך פסק בשו"ע דפחות מכזית לא בעי נטילה ועפ"ז קשה דא"כ גם בטבולו במשקה יהיה בעינן כזית או רביעית שעור שחייבין עליו ברכה אחרונה דאף דלענין טומאה מקבל בכ"ש מ"מ הא בעינן לענין נטילה נמי שעור שחייבין עליו בהמ"ז. אמנם י"ל דבדבר