בנין שלמה חלק א נח

תיבה אחת ואז יהיה בה מכשול ועון ח"ו דהא עובר בבל תגרע ולכן תקנו להתפלל שיהיה הברכה שלימה כן שמעתי מפי מר אחי הנ"ל ודפח"ח: ולענין המנהג שנהגו בכל מדינתנו שלא לישא כפים רק ביום טוב ובר"ה וביום הכפורים וכמו שכ' הרמ"א בהגה"ה בסי' קכ"ח סעיף מ"ד הנה כבר דחקו האחרונים בטעם המנהג. ומה שכ' הרמ"א ז"ל הטעם משום שאז שרוים בשמחת יו"ט וטוב עין הוא יברך קשה טובא דא"כ בר"ה ויוהכ"פ למה נושאין כפיהם הא בר"ה ויוהכ"פ אינו נוהג מצות שמחה וגם על הטעם שכתב דמשו"ה אין נ"כ בחול משום בטול מלאכה לעם תיקשי דלמה אין נ"כ בשבת וכבר האריך בזה כל הצורך בספר ראשית בכורים למר אחי הגאון זצ"ל (דף ע"ב) ומש"ש מר אחי ז"ל סמך גדול למנהגינו מש"ס ערוך דסוטה (דף ל"ח) דמקשה דמה להלן כ"ג ור"ח ועבודת צבור עכ"ל ומסיק וכתב וז"ל דבזה"ז כיון דאין יכולת לקיים בידינו מ"ע זו בכ"י משום בטול מלאכה לעם נראה דשוב יש לנו לקיים בזה כפשטיה דקרא וישא אהרן וגו' שלא לישא כפים רק בזמן דאיכא חטאת ועולה ושלמים וכו' וכסברת ר' יונתן בש"ס דסוטה הנ"ל ותמה על הגאון רמ"ע מפאנו ז"ל בתשו' סי' צ"ה שחשב סברא זו לטעות ובלי ספק דאשמיטתי' להגאון הנ"ל סוגיא דסוטה (דף ל"ח) עיי"ש. ואני תמה דהמעיין במל"מ בפי"ד מהל' תפלה יראה להדיא דביאר כוונת הגמרא הנ"ל דאין כוונת ר' יונתן להקשות דלא ינהוג מ"ע דברכת כהנים רק בכה"ג ובר"ח ועבודת צבור דפשוט דמ"ע דנ"כ הוא דבר הנהוג בכל יום. ועוד דגם בגבולין הוא מה"ת ובגבולין הא ליכא קרבן. אלא עיקר הכוונה הוא דקשה על ת"ק דלמד דמ"ע דברכת כהנים הוא בנ"כ דווקא מקרא דוישא אהרן ע"ז מקשה דמה להלן שכן היה כ"ג ור"ח ועבודת צבור אבל בכל יום דליכא כה"ג מנ"ל דבעי נ"כ אבל עיקר מ"ע דברכת כהנים בלי ספק דנוהג בכל יום ואולי כוונת מר אחי ז"ל לומר דמ"מ לברך בנ"כ אין לנו רק במקום דאיכא חטאת עולה ושלמים וכיון דהכהנים מברכין בנ"כ דווקא ממילא לא נהגו לברך רק ביו"ט דאיכא חטאת ושלמים וגם בר"ה ויו"כ דליכא שלמים מ"מ איכא חטאת (וכן השיב לי על פה בפירוש דכן הוא כוונתו] מ"מ על טעם של מר אחי קשה דא"כ בר"ח שחל בשבת יהיה נ"כ דאיכא חטאת וגם ליכא בטול מלאכה לעם וכבר הרגיש בעצמו שם בהגה"ה וראיתי להגאון בעל חתם סופר ז"ל באו"ח סי' כ"ג שכתב טעם על המנהג שאין נושאין כפים רק ביו"ט משום דנ"כ כתיב בקרא אחר עבודה וכדילפינן רפ"ב דמגילה מדכתיב וירד מעשות החטאת ויברך את העם ותפלה במקום עבודה ואין ספק כשאין עבודה רצוייה והוא פגול ח"ו גם ברכת כהנים לא תחול על המתברכים. והיות בעוה"ר כל ימות החול טרודים על המחיה ועל הכלכלה ורוב התפלה וכו' ע"כ מברכים ביו"ט שהעולם פנוים ומכוונים בתפלתם וכו' אלו דבריו ז"ל שם. ואנכי תמה דמי תלה ברכת כהנים בתפלה והלא ברכת כהנים בגבולין ג"כ נראה שהיא מ"ע מן התורה דהלא בקרא סתמא כתיב כה תברכו את בנ"י וגו' והוי ככל המצות הכתובות בתורה ונוהגות בכל מקום ובכל זמן וכ"כ הרמב"ם ז"ל במנין המצות אשר לפני ס' היד החזקה מצוה כ"ו לברך הכהנים את ישראל שנאמר כה תברכו את בנ"י עכ"ל ולא הזכיר דדווקא במקדש בשעת עבודה הוא מ"ע. וכ"ה ג"כ בספר החנוך במצוה שס"ז שנצטוו הכהנים שיברכו ישראל בכל יום כו' וכן משמע ג"כ מהירושלמי דנזיר שהובא בתוספות דסוטה (דף ל"ח ד"ה כל) דמיבעיא ליה מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים אי אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת ע"ש אלמא דס"ל דהוא מ"ע מן התורה דליכא למימר כלל דמיירי בנ"כ במקדש דהתם פשיטא דאין לו לטמא דהא טמא אסור ליכנס למקדש וחייב כרת ופשיטא דנ"כ לא ידחה איסור כרת דהא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת אלא ע"כ דבגבולין קאמר וזה וודאי ג"כ דוחק לומר דמיירי לענין טומאת בית הפרס דהוא מדרבנן ומיבעיא אי אתי נשיאת כפים דרבנן ודחי לטומאה דרבנן דהא וודאי א"א לפרש כן בירושלמי דחדא דבית הפרס יש לו תקנה על ידי נפוח דהא קי"ל דמנפח אדם בית הפרס והולך וכיון דיש לו לעשות ע"י היתר פשיטא דאסור לעשות באסור. ועוד דאפ"י אם מיירי בגוונא דא"א לעשות ע"י היתר הא דעת השאלתות באמת הובא בתוס' בע"ז ודף י"ד) דלכל המצות מותר הכהן לטמאות בבית הפרס דבמקום מצוה לא העמידו חז"ל דבריהם והא דחמרינן בע"ז שם דמטמא כהן בבית הפרס ללמוד תורה ולישא אשה רבותא נקט דאפילו הני מצות דקילי שרי וכ"ש שאר מצות עיי"ש בתוס'. וא"כ נ"כ לא גרע משאר מצות וכן משמע בירושלמי שם מתחלה דס"ל דמותר ליטמא לכל המצות וכמו שכתב בשירי קרבן שם וכן כתב הש"ק עוד להדיא שם בד"ה מהו שיטמא דבירושלמי ע"כ דמיבעיא ליה בטומאה דאורייתא דאלו לטומאה דרבנן לא גרע משאר מצות וא"כ מוכח להדיא דהירושלמי ס"ל דנ"כ הוא מ"ע מה"ת אפילו בגבולין [וכ"כ מר אחי הגאון ז"ל בספרו שם בקיצור דמהירושלמי איכא להוכיח למימר דהוא מה"ת] ודלא כהגאון יעב"ץ ז"ל דס"ל דאינו אלא מדרבנן ע"ש וא"כ פשיטא דלא תליא בתפלה כלל דלא מיבעיא לשיטת רוב המפרשים דתפלה הוא דרבנן ואנשי כנסת הגדולה הוא דתקנו מצות תפלה וא"כ כל ימי בית ראשון וגלות בבל היו כהנים נושאים את כפיהם בכל יום בגבולין בלא תפלה כלל. ואפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דתפלה מצות עשה מן התורה היא מכל מקום הרי כתב בעצמו בפ"א מהל' תפלה הלכה ב' דתפלה מיוחדת לצבור לא נתקנה רק בימי עזרא אבל כל ימי בית ראשון וגלות בבל היה כל אחד מתפלל בפני עצמו כפי יכולתו ובכל עת שירצה. יש מתפלל פעם אחד ביום ויש מתפלל פעמים הרבה עיי"ש וא"כ א"א לומר כלל דנשיאת כפים בגבולין עיקר חיובה וזמנה בעת התפלה דווקא דהלא מה"ת ליכא זמן לתפלה כלל וגם ליכא חיובא להתפלל בצבור אלא כל אחד מתפלל בעת שהוא רוצה ונשיאת כפים הא בעי עשרה וכדתנן בפ"ג דמגילה (דף כ"ב) [מיהו י"ל דזה אינו אלא מדרבנן ואף דילפינן זה מקרא דונקדשתי בתוך בני ישראל מ"מ נראה דאינו אלא אסמכתא [וכ"כ הר"נ במגילה שם להדיא ע"ש] וצ"ע בזה] וא"כ דברי הגאון בעל ח"ס ז"ל הנ"ל תמוהין בזה

שוב מצאתי בס' קרן אורה על מס' סוטה להגאון מ' יצחק מקארלין בסוטה שם שהאריך ג"כ להסתפק שם בנשיאת כפים דגבולין אם הוא מה"ת או לאו ואם יש להם שייכות לתפלה והעיר ג"כ כמ"ש בעז"ה דאף לדברי הרמב"ם ז"ל דתפלה דאורייתא מ"מ תפלה בצבור נראה דוודאי אינו אלא מדרבנן ותמה שם על אחיו הגאון במשכנות יעקב באו"ח בסימן ס"ו שהביא סיוע מדין נשיאת כפים להרמב"ם ז"ל דתפלה דאורייתא ולהנ"ל אינו ראיה כלל דאף לדברי הרמב"ם ז"ל צ"ל דנ"כ לא שייך לתפלה כלל גם הוא ז"ל הכריח שמה דמצות עשה מן התורה היא מדברי הירושלמי הנ"ל וגם מד' הילקוט בפרשה נשא בשם הספרי זוטא ע"ש בספר הנ"ל. אך לענין עיקר הטעם של מנהגינו הנה כבר כתבתי לעיל בתשובה הלז טעם נכון להמנהג. ובס' ראשית בכורים למר אחי ז"ל (דף י ע"א) נדפס על שמי עוד טעם נכון להמנהג ע"פ הירושלמי (פ"ט דסוטה הלכה י"ד) ע"ש ואין מן הצורך להכפיל הדברים הנלע"ד כתבתי בעז"ה

סימן יא ראוי לברר בדין דבר שטבולו במשקה דמבואר בפסחים (דף קט"ו) דצריך נט"י דנראה כמעט כל דעת הראשונים ז"ל דצריך לברך על הנטילה ג"כ ומהם הרמב"ם ז"ל ברפ"ח מהלכות חמץ ומצה דכתב שם דצריך לברך על הנטילה שרוחץ לטבול ראשון ואף דהנטילה הזאת אינה באה אלא משום דהוי דבר שטבולו במשקה [וכמש"ש הרמב"ם בהלכה ב' דצריך לטבול הירקות בחרוסת וחרוסת הוי משקה כמ"ש התוס' בערבי פסחים (קי"ו ע"א ד"ה צריך) דבעת האכילה מקלשין אותו ביין וחומץ ויין הוה אחד מז' משקין כמבואר בשו"ע או"ח סי' קנ"ח סעיף ד' ובזמנינו נוהגין לערבו במי דבש וג"כ הוי משקה דדבש דבורים הוה משקה כמבואר שם שם בשו"ע]. וכן רבינו יוסף טוב עלם זצ"ל בפיוט שלו שיסד לשבת הגדול יסד ג"כ דמשי ידיה ומברך ענט"י וכן בסדר הלילה שיסד מהר"ם מרוטנבורג ז"ל והועתק בהגהת מיימוני סוף הלכות חמץ ומצה יסד ג"כ שצריך לברך על הנטילה שכתוב שם וידיו רחץ ויברך כתקונה אדמה בטבול ברכה הגונה ע"כ אכן בהגמי"י שם נסתפק בדבריו דאפשר דהא דקאמר דמברך כתקונה ר"ל בברכת בורא פרי האדמה קאמר וכדמסיים אדמה בטבול ברכה הגונה והביאו קצת ראי' לזה מדבריו יעו"ש. (ולי הצעיר נראה להביא ראיה מוכרחת לזה דאל"כ תיקשי דידיה אדידיה דהא הטור או"ח בסי' תע"ג הביא בשם מהר"ם רוטנבורג ז"ל שהאידנא א"צ נטילה כלל לדבר שטבולו במשקה וע"כ לא היה מברך על הנטילה כ"כ הטור בשמו שם והיאך יסד שצריך לברך אלא וודאי דקאי על ברכות בפ"א וכמ"ש הגהות מיימון כן נ"ל אמנם אח"כ מצאתי כן בס' מפורסם ושכחתי שמו וכמדומה לי שמצאתי כן בס' באר שבע על הוריות וכריתות בסוף הספר שכ' דיש מחלוקת הפוסקים בדעת מהר"ם ז"ל בדין זה שהרוקח והכלבו הביאו בשמו דס"ל דצריך לברך על טבולו במשקה וקצת פוסקים הביאו בשמו איפכא דאין צריך לברך: ונ"ל דהנך פוסקים פליגי בפירוש דמברך כתקונה שיסד מהר"ם ז"ל אי ר"ל ברכת על נטילת ידים או ברכת בפה"א ומלשון זה יצא המחלוקת וכמו דנסתפק הגהמי"י בפירוש דברי מהר"ם ז"ל): וכן כמה ראשונים ס"ל כן וכנ"ל ג"כ דעת הטור בסי' קנ"ח והרא"ש בפסחים ובפ' כל הבשר וכמ"ש הב"י שם בסי' קנ"ח