בנין שלמה חלק א נא

וגם מה שתמהתי על המהרש"ל מד' המרדכי מצאתי ג"כ ביד שאול שהתעורר בזה וגם בעיקר הקושיא שתמה כבוד הרב מוהר"ש נ"י על המהרש"ל מצאתי ביד שאול שהקשה לו חכם אחד ממש כקושיא זו ותי' שם בדוחק גדול דוודאי זה ידע דאסור לקרות בה אפילו ביחיד משום גזירה אך דטעי שיכול להעביר בקולמוס ולקרות אח"כ ביחיד דליכא גזירה דהא אמרינן דמחזי כמנומר והוי פסול הניכר וליכא גזירה והשיב לו ר' אמי דלקרות ביחיד אסור להעביר בקולמוס משום איסור מחיקת השם דהא דמותר להעביר בקולמוס לר"י היינו משום צורך תיקון אמנם הכא דלא מהני רק כדי לקרות ביחיד לא מקרי תיקון כ"כ ע"ש אמנם כל דבריו לא נהירא לפע"ד וגם דברי הרב מוהר"ש נ"י תמוהין בזה ולקמן יבואר באריכות מזה: ואכן עוד יש לתמוה על המהרש"ל דהנה לכאורה ראוי לחקור לענין מה נסתפקו הפוסקים ז"ל אי עיבוד וכתיבה לשמה הוא מה"ת או מדרבנן דמ"נ לענין לקרות בו ביחיד הא כבר כתבו הרמב"ם והמרדכי דמותר אף שלא נכתב לשמה ואי לקרות בו בציבור הא כל עיקר מצות קריאה בציבור אינה מה"ת דהא כל עצמו של הקריאה בס"ת בציבור בשני ובחמישי ובשבתות ובמועדים ור"ח אינו רק תקנת הנביאים ותקנת עזרא וכמו שכ' המג"א בריש הלכות קה"ת ודוחק לומר דכל הפסולים לא נאמר רק לענין פרשת זכור דהיא דאורייתא. ועוד בפ' זכור גופא לא מצינו דצריך לקרותה בס"ת בציבור דנהי דצריך זכירה מתוך הכתב מ"מ מנ"ל דבעי ס"ת לזה ומנ"ל דבעי עשרה. וכבר התעורר בזה בהגהות שעל ספר מעשה רב מבנו של הרב הגאון המנוח מו"ה ישכר בער זצ"ל מ"ץ דפ"ק ובאמת שיש לתמוה הרבה על לשון התרומות הדשן בסי' ק"ח שכ' שם וז"ל יראה דצריך טפי שישמע פ' זכור בציבור ממקרא מגילה דהרי מקרא מגילה לדעת רוב הפוסקים נקראת היא ביחיד אבל קריאת פ' זכור כתב האשר"י בפ' שלשה שאכלו דעשה דאורייתא לקרותן בעשרה ודוחה ל"ת דלעולם בהם תעבודו להכי שחרר ר"א עבדו והשלימו לעשרה עכ"ל והדברים מתמיהין דליתא כן ברא"ש כלל ואדרבה משיגרת לשונו משמע שם דקריאה בעשרה הוא וודאי מדרבנן רק דעצם הקריאה הוא דאורייתא דכ' שם מדשחרר ר"א עבדו שמעינן דעשה דרבים דרבנן דומה לעשה דיחיד מה"ת דהא השמיעה דקדיש וברכו עיקרו דרבנן ואעפ"כ שחרר דדוחק לומר דשחרר בשביל פ' זכור דמצוותו דאורייתא ע"כ מד' הרא"ש ומדכ' דהתם עיקרו מדרבנן משמע דאלו פ' זכור אינו ראי' לעיקר דרבנן דדחי דפ' זכור עיקרו מיהת דאורייתא כן משמע שם מדבריו ז"ל וכן בתוס' לא הוזכר מזה דצריך לעשרה מה"ת לפרשה זכור ולכן דברי התרומות הדשן צלע"ג

ולכן נ"ל דעיקר כל הפסולים שנאמרו בס"ת מה"ת ומהלמ"מ לא נאמר רק לענין לצאת ידי מצות כתיבת ס"ת דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וע"ז נאמר כל הכ' פסולים דאם חסר אחת מהן לא קיים מצות כתיבת ס"ת כלל דאם לא נכתב כדין אין עליה קדושת ס"ת וצריך לכתוב אחרת ועפ"ז א"ש דברי הגמ' דגיטין נ"ה דאמר נהי דהפסיד כולי אגרא דתמה ע"ז המרדכי דהא ראוי ללמוד בו כחומש בעלמא ודחק לומר דכולו לאו דווקא אבל לפי מש"כ א"ש דכיון דצריך לכתוב אחרת מפסיד באמת כל השכר דמה תועלת יש לו בחומש כזה דכיון דצריך לכתוב אחרת ולמכור נמי לא חזי דמי יקח ממנו דהא על כל אחד מצוה לכתוב ס"ת וכשיכתוב ס"ת ילמוד בו דהרי בזמניהם כל לימודם היה בס"ת וזה נ"ל ברור. ועפ"ז נופל לגמרי דברי המהרש"ל במש"כ דמשו"ה מפסיד כל שכרו משום דאסור אפילו לקרות בו ביחיד משום גזירה דשמא יבוא לקרות בו בציבור ולפי הנ"ל ליתא דגזירה לגזירה הוא דהגם אי נימא דכתיבה לשמה הוא מה"ת מ"מ הקריאה היא מדרבנן ולא שייך גזירה אפילו בפ' זכור הקריאה בצבור ובס"ת כשרה הוא מדרבנן ולכן מחוורתא כמש"כ בעז"ה

ולענין מה שכתבנו לעיל דמצות כתיבה ועיבוד לשמה הוא מה"ת הנה מצאתי כעת בפרי מגדים באו"ח באשל אברהם אות י"ג כתב בפשיטות דעיבוד לשמה הוא מדרבנן והוכיח כן משו"ת הרמב"ם ז"ל ובאות ל"ב כתב דנראה לי דה"ה כתיבה לשמה בסת"מ הוא ג"כ מדרבנן דהרי בגיטין (דף מ"ה) משמע דילפינן כתיבה מעיבוד [והוא ההוכחה שהבאתי לעיל בשם הגאון בעל מלאכת הקודש. אמנם כבר כ' שם דאינו ראיה מהתם מידי] אמנם בלבוש מצאתי דכתיבה לשמה מה"ת דילפינן מציצית וסוכה דבעינן לשמה מה"ת ע"ש ומש"כ מסוכה תמה עליו הפמ"ג דהא בסוכה לא בעי לשמה דהא סוכת גנב"ך כשר אמנם בס' מלאכת שמים על הלכות סת"מ דעשה גאון אחד מרבני אשכנז יישב ד' הלבוש די"ל דס"ל דצריך לחדש בו דבר לשם מצות סוכה וכמו דמבואר בירושלמי וס"ל דהך דצריך לחדש הוא מה"ת] ועכ"פ בעיבוד ס"ל בפשיטות דאינו אלא מדרבנן אמנם בס' מלאכת שמים הנ"ל תמה עליו מאוד דהיאך נעלם מעיניו כל מחנות הקדושים חבל נביאים מגדולי הראשונים והאחרונים כולם מתנבאים בפה אחד דעיבוד לשמה וכתיבה לשמה הוא מה"ת בין בס"ת ובין בתפילין הלא המה הרמב"ן במלחמות בפרק קמא דסוכה ובשאלתות דרב אחאי גאון בפרשה האזינו ובכמה תשובות: והנה הרמב"ן במלחמות שם העלה דבס"ת הכל מודים דבעינן לשמה דילפינן מקרא דכתבו לכם ודרשינן לכם לשם חובתכם וכמו דדרשינן בציצית לך לשם חובך ולא פליגי ת"ק ורשב"ג רק בתפילין משום דהתם ליכא קרא וא"נ דלא פליגי רק בעיבוד דת"ק ס"ל דסגי בחד עשייה לשמה ורשב"ג סבר דכל העשיות בעינן דיהיה לשמה ולהך פירושא נ"ל דגם בס"ת פליגי דגם דגלי קרא דבעינן לשמה מ"מ סגי בכתיבה לחודא וכן הרדב"ז בתשובה כתב ג"כ דילפינן מכתבו לכם וא"כ שמעינן מינייהו דס"ל בפשיטות דהוא מה"ת ואף דבקרא לא שמעינן רק בכתיבה מ"מ גלי קרא בכתיבה וה"ה לעיבוד ובזה פליגי ת"ק ורשב"ג והלכה כרשב"ג. כה דברי הדו"ש שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא

סימן ח ראוי לברר אי אחד יכול להוציא חבירו בק"ש כמו בבהמ"ז ובשאר ברכות דקי"ל דסופר מברך ובור יוצא או לא

הנה מדברי הגר"א ז"ל בספרו שנות אליהו בריש ברכות נראה בהדיא דס"ל דגבי ק"ש אין אחד יכול להוציא חבירו דכתב שם מאימתי קורין אמר קורין לשון רבים ולא קורא כמו דקתני בברכות בשחר מברך בלשון יחיד. והוא מפני שבברכות אחד מברך ומוציא את כלן. אבל ק"ש אינו יכול להוציא אלא כל אחד צריך לקרות בפ"ע לכן קתני קורין עכ"ל ונראה שכיון לד' הירושלמי בברכות פ"ג שהובא בר"ן בפ' בתרא דר"ה דמבואר שם בהדיא דאין אחד יכול להוציא חבירו בק"ש דתקנו חכמים שיהא כל אחד ואחד ישנן בפיו יעו"ש. וכן משמע קצת גם בש"ס דילן בתענית (דף כ"ו) דתנן שם גבי אנשי מעמד בשחרית ובמוסף ובמנחה נכנסים וקורין על פיהם כקורין את שמע ע"כ. וגרסינן עלה בברייתא שם (דף כ"ח) בשחרית ובמוסף נכנסין וקורין כדרך שקורין כל השנה ובמנחה יחיד קורא אותה על פה א"ר יוסי וכי יחיד יכול לקרות ד"ת ע"פ בצבור אלא כולן נכנסין וקורין אותה ע"פ כקורין את שמע ע"כ אלמא דגבי ק"ש פשוט דכולן קורין ע"פ ולא אחד קורא וכלן שומעין מדמדמי ליה ר"י לק"ש וכ"ה בסוטה (דף ל"ב ע"ב) כסופר הפורס את שמע כו' [וכן הביא בשנות אליהו בעצמו ברפ"ג דברכות להוכיח מהך דתענית ובסוטה דבק"ש צריך כל אחד ואחד לקרות בעצמו וגם העתיק לשון הירושלמי הנ"ל]. אמנם בשו"ת שאגת אריה סי' ד' משמע בהדיא דפשיטא ליה דגבי ק"ש נמי יכול אחד להוציא חבירו דמסתפק שם באלם דאינו יכול לקרות בעצמו אי מחוייב לשמוע מאחרים ק"ש ובהמ"ז כדי לצאת ידי חובת ק"ש ובהמ"ז או דילמא דכיון דהוא אינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ואינו יוצא בשמיעתו מאחרים והילכך אינו מחוייב לשמוע מאחרים דאפילו אם ישמע אינו יוצא בזה כן נסתפק הגאון בעל שג"א ז"ל שם ומשמע בהדיא מדבריו דאלו לגבי פקח דראוי לבילה שפיר יוצא בשמיעתו מאחרים אף גבי ק"ש ודלא כדעת הגר"א ז"ל

אמנם צ"ע דמאי יענה הגאון בעל שאגת אריה ז"ל לדברי הירושלמי הלז שהבאתי ואולי אפשר דס"ל דלא תקנו רק בבקי דיכול לקרות בעצמו והלכך עדיף טפי שיקרא בעצמו כדי שיהא כל אחד משנן בפיו אבל באינו בקי דא"א שיקרא בעצמו שפיר יצא בשמיעה. והא דפשוט ליה דפקח יוצא בשמיעה היינו באינו בקי. ועוד י"ל דטעמו של הירושלמי הוא דסתם דרך בנ"א לקרות את שמע בע"פ שלא מתוך הכתב וכבר ידוע דעת הרא"ש ז"ל והובא בטור או"ח (סי' מ"ט) דהא דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרן בע"פ היינו להוציא רבים ידי חובתן וע"כ משום האי טעמא אינו יכול להוציא חבירו בק"ש משום דהוי דברים שבכתב ואינו יכול להוציא ידי אחרים ידי חובתן בע"פ אבל אם קורא מתוך הכתב יכול להוציא אחרים באמת. ואף דהירושלמי יהיב טעמא משום שיהא כל אחד משנן בפיו הוא לסניף בעלמא אבל עיקר טעמא לאו משום הכי הוא. ומעתה לק"מ מהירושלמי על הגאון בעל שאגת אריה די"ל דאיהו מיירי בשקורא מתוך הכתב דכל עצמו אינו מסתפק שם אלא אי בעינן ראוי לבילה בכגון זה או לא אבל מכח הדין דקי"ל שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו בעל פה לא מיירי כלל וא"כ נוכל לומר דמיירי בענין שאין בו משום איסור זה כגון שקורא מתוך הכתב וממילא משתמע ולא הוצרך לפרש: שוב ראיתי לתר"י ז"ל בפ"ג דברכות דכתב ג"כ דבק"ש וברכותיה אינו יכול להוציא אחרים רק כל