בנין שלמה חלק א מט

וכמו שכתבתי לעיל: ובזה ניחא נמי מאי דלא כתב שם דצריך לכתוב לשמו והיינו דלפי מש"כ לעיל דכתוב בהם לשמו קאי על ההתנאות וכיון שהפרשיות לא בעי התנאות לא שייך בהם לשמו כלל והא דבעי כתיבה לשמה אינו נלמד מהך קרא ולכן לא שייך למיתנא הכא כלל שוב אחר זה מצאתי בירושלמי בפיאה פ"א הלכה א' דהובא שם ג"כ ברייתא זו דהתנאה לפניו במצות ושם הגירסא באמת ותפילין נאין אבל ס"ת נאה לא הוזכר שם]. ודוחק לומר דר"ל תפילין דעלמא אבל לא מיירי רק משל ראש דזה דוחק. ואולי דס"ל להירושלמי באמת דגם תפילין של יד צריך שיהא מהודר. דהא באמת מסקינן במנחות (דף ל"ז) דאף אם מתחזי התפילין של יד לאחרים לית לן בה ואינו מחוייב לכסותם והא דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות היינו במקום לך לאות איתמר והיינו בגובה היד על הזרוע ומיהו זה י"ל דבפרשיות של התפילין מודה הירושלמי דאין בו משום התנאה לפניו במצות והיינו דלא הזכיר שם הירושלמי דיו נאה וקולמוס נאה ולבלר אומן משום דלא מיירי אלא בבתי התפילין דנראים לעין כל ומיהו בשו"ע סי' ל"ב סעיף ד' כתב הרמ"א בהג"ה דמצוה ליפות (פרשיות) התפילין מבפנים ומבחוץ והוא מד' המרדכי בה"ק. וכתב שם עוד דצריך שיכתוב בכתיבה גסה משום זה אלי ואנוהו ולמד זה מהש"ס דשבת הנ"ל דבעינן שיהא נאה מבחוץ כל שכן מבפנים וראיה ממשכן ומארון והביאו הגר"א בביאוריו שם וכן כתב הטור שם דצריך לכתוב בכתב מיושר וכתב הב"י דהטעם משום דכתיב זה אלי ואנוהו ובאמת דהמרדכי לשיטתו אזיל דס"ל גבי מעילין של ס"ת דצריך שיהא הנאה לצד הס"ת והלכך גבי תפילין נמי צריכין יפוי מב' הצדדין. ומיהו הגר"א ז"ל בביאוריו שם ס"ק י"ב כתב דהתוס' במנחות (דף ל"ב) הנ"ל חולקין על המרדכי בזה שהרי כתבו דמשו"ה תפילין א"צ שרטוט משום דאינם נראים לעולם דא"צ בדיקה וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה' תפילין הלכה י"ב דתפילין א"צ שירטוט לפי שהן מחופין [ועי' בכ"מ שם שכ' דהא דמזוזה צריכה שרטוט משום דאינה מחופה כ"כ דבנקל יכול להסירה ממקומה. והר"ן כתב בפ"ב דמגילה משום דמזוזה נבדקת אחת בשבוע עכ"ל. ואכן לענ"ד נ"ל מה שהוצרך לכתוב זה על רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל הוא ללא צורך דהר"ן לא הוצרך לתרץ ממזוזה רק לד' ר"ת ז"ל דס"ל דכל עיקר מצוות שרטוט בס"ת ובמזוזה הוא משום זה אלי ואנווהו וגבי תפילין לא שייך זה אלי משום דמכוסה ולכן הוצרך ליתן טעם במזוזה אבל הרמב"ם ז"ל הא כתב בהדיא דהלמ"מ הוא בס"ת ומזוזה דבעו שרטוט ולא הוצרך לנו לתת טעם על הלמ"מ והא דהוצרך הרמב"ם ז"ל ליתן טעם על תפילין ואף דבלא"ה גבי תפילין ליכא הלמ"מ היינו משום דבלא"ה היה קשה נהי דליכא הלמ"מ מ"מ מצוה מדרבנן מיהת לשרטט משום זה אלי ולכן הוצרך ליתן טעם דבתפילין לא שייך זה אלי ואנוהו משום שהם מחופין אבל מה שבמזוזה בעי שירטוט א"צ ליתן טעם לדעת הרמב"ם דהא הוי הלמ"מ]. וע"פ דברי התוס' דמנחות הנ"ל בשם ר"ת דמשו"ה תפילין אין צריכין שרטוט משום דאין צריכין בדיקה ולכן א"צ להתנאות משום דאינן נראים לעולם משא"כ לענין מזוזה דנבדקת פעמים בשבוע י"ל דהמכילתא והירושלמי הנ"ל כל אחד לשיטתו אזיל דמד' הירושלמי בר"פ המוציא תפילין בהא דמקשה שם ולא כבר כתיב מימים ימימה [כלומר ומזה נפק"ל דשבתות ויו"ט פטור מתפילין] מוכח דס"ל דשמרת את החוקה בחוקת תפילין הכתוב מדבר וכר"י הגלילי ולהך מ"ד מוכח במכילתא דס"ל דתפילין בעי בדיקה אחת לי"ב חודש ומימים ימימה קאי על הבדיקה דעל עיקר מצוות הנחת תפילין הו"ל למכתב מיום ליום וכמו שפירש הגאון מלבים זצ"ל בפ' בא על פסוק הזה ולפיכך ס"ל להירושלמי דגם בתפלין בעינן שיהיו נאים ואפי' בפרשיות משום דנראים לעין לפעמים ואפשר דס"ל דבעי שירטוט נמי [וכ"כ הרמ"א באו"ח בסי' ל"ב דצריך לשרטט מלמעלה ולמטה ומהצדדים ואפשר דהטעם משום זה אלי ואנוהו] אבל במכילתא בפ' בשלח דלא נקט רק תפילה נאה ומשמע דווקא בשל ראש ר' ישמעאל הוא דקאמר לה ואפשר דר"י ס"ל כר' עקיבא דשמרת את החוקה בחוקת פסח הכתוב מדבר ולית לן קרא כלל דתפילין צריך בדיקה היוצא לנו מזה דלענין אם תפילין של יד צריך שיהא נאה וכן בפרשיות של תפילין תליא במחלוקת הירושלמי ובמכילתא הנ"ל ומדברי הש"ם דילן אין להכריח לשום צד די"ל דנקט ס"ת וה"ה לתפילין ואפשר דס"ל דתפילין נלמד במכ"ש דהא ברצועות הוא הלמ"מ דבעינן שחורות דווקא ובירושלמי נקט תפילין וכ"ש ס"ת דחמירא קדושתיה מתפילין [ובמס' סופרים פ"ג הלכה כ"ג איתא דחייב אדם לעשות ציצית נאים ומזוזת נאות ולכתוב ס"ת נאה בדיו נאה וקולמוס נאה בלבלר נאה ובקלפים נאים וכו' ע"ש ולכאורה יש לדקדק דלמה גבי ס"ת נקט דצריך לכתוב בדיו נאה וגבי מזוזה אמר סתם דצריך לעשות מזוזות נאות ונראה דמזה קצת ראיה למש"כ בעז"ה לעיל דאין צריך להתנאות רק מה שנראה לרבים והלכך במזוזה דהכתב נכסה עיקר מצותו שיהא הקלף נאה מבחוץ ואגב דאיירי בדין זה ראיתי להעתיק כאן מש"כ בגליון רש"י ביומא דף ע ע"א] בהא דכ' רש"י התנאה לפניו במצות לולב נאה וכו' ובקלף נאה. וכ"ב שם בשבת הגי' בקולמוס נאה ואכן גי' רש"י עיקר דהא עיקר המצוה זו דצריך שיראו היופי של המצוה בעת שקורא בס"ת ואז מאי היכרא איכא אי כתב בקולמוס נאה או לא ולכן גי' רש"י נ"ל עיקר ואכן שוב מצאתי במס' סופרים פ"ג ושם הובא לב' הגירסות קולמוס נאה ובקלף נאה. ומיהו איכא לפרש דהא דאמר קולמוס נאה ר"ל קולמוס יפה בכדי שיהי' הכתב נאה דה"נ אמר שם בלבלר נאה וע"כ דר"ל בלבלר אומן וכמו דאיתא בש"ס דילן וא"כ גם בקולמוס יש לפרש כן דר"ל בקולמוס יפה הנלע"ד כתבתי בעז"ה

סימן ז הנה ע"ד שהעיר כבוד הרב הגאון וכו' מוה' שמואל נ"י מלובטש מ"ץ דפ"ק בסוגיא דגיטין (דף נד ע"ב) דגבי מעשה בההוא דאמר דאזכרות שבו לא כתבתי לשמן אמרי' דנאמן להפסיד שכרו ואינו נאמן להפסיד ס"ת משום דאיכא למימר דטעי בדר' ירמי' אבל אם אמר דגוילים שבו לא עבדתים לשמן אז הוא נאמן גם להפסיד ס"ת וכתב המהרש"ל בהגהותיו [וכ"כ ביש"ש בגיטין שם] דבאמת לענין הדין אין שום נ"מ בין אזכרות לגוילין דאף אם לא כתב האזכרות לשמן ג"כ פסול כל הס"ת ואף לקרות בה ביחיד וטעון גניזה אך דעיקר הטעם דגבי אזכרות אינו נאמן משום דהתם טעי דסובר דמ"מ כשרה לקרות בה ביחיד וא"כ אינו רק הפסד מועט להסופר דהא מ"מ ישלם לו הבעה"ב בעד הס"ת כמו שהיא שוה לקרות בה ביחיד אבל באומר דגוילים לא עבדתים לשמן לא טעי. ותמה הרב הגאון הנ"ל בתרתי דחדא דמ"ש דטעי באזכרות יותר מגוילין דהא לענין לקרות בה ביחיד לא שייך לחלק בין אזכרות לגוילין וגם אינו נכלל כלל בלשון הגמ' דאמרי' דטעי בדר' ירמיה דנהי דהפסיד שכר האזכרות ולד' המהרש"ל אינו ענין לאזכרות

ועוד הקשה דכיון דפסולה כל הס"ת אף לקרות בה ביחיד א"כ צריך הסופר לשלם לבעה"ב עבור הגוילין מטעם מזיק ובגמ' לא הוזכר רק דמפסיד שכרו: ואנכי השבתיו לו דלענין מה שהעיר על המהרש"ל יפה העיר ואמנם ביותר הו"ל לתמוה עליו דנראה דנעלם מהמרש"ל ד' המרדכי שם במקומו דכ' להדיא דצריך לשלם לו שכר חומש בעלמא והחילוק בין רישא לסיפא דברישא סבור דיכול להעביר קולמוס על השמות ולא יפסיד רק שכר האזכרות לחוד דהא צריך לשלם לסופר שיעבור בקולמוס על הספר והפסד מועט הוא ואינו חש על הפסדו ולכן חיישינן דמשקר כדי לצער את חבירו אבל בסיפא כיון דהפסדו מרובה דהבעה"ב לא יצטרך לשלם לו רק שכר חומש בעלמא בוודאי אינו משקר כל זה מבואר במרדכי (ויעוין היטב בט"ז ובנקה"כ ביו"ד סי' רפ"א] והביאו הרמ"א ז"ל בהג"ה בסי' רפ"א. ועפ"ז נסתלק ג"כ מה דתמה עוד דאמאי לא חקר הש"ס אם צריך לשלם מטעם מזיק דהא עכשיו אינו ראוי כלום אכן לדעת המרדכי א"ש. ומיהו קושיא זו נ"ל דלק"מ אף לדעת המהרש"ל דאף לדבריו נפסל כל הס"ת מ"מ כיון דליכא עדים על היזקו רק ע"פ הודאת פיו וכבר ידוע דעת המהרש"ל ביש"ש והובא בש"ך בסי' שפ"ו דבקנסות דרבנן ג"כ אמרינן דמודה בקנס פטור והכא נמי אינו אלא קנס דהא היזק שאינו ניכר הוא דלא עדיף משוחט שלא כהוגן דמקרי היזק שאינו ניכר וכמו שמבואר ברמב"ן בדיני דגרמי דאף דלא מקרי גרמא דהא עושה מעשה בפסול מ"מ היזק שאינו ניכר בוודאי מיהו הוי וד' הפנ"י שכ' לחלק בין פיגול דאינו נקבע רק בזריקה ובין שלא לשמו דנפסל מיד לא נהירא כלל דהא מ"מ אינו ניכר. וטבח אומן שקלקל דקיי"ל דחייב אם שחט בשכר אפילו קלקל בשוגג כבר כתב הרמב"ן בדיני דגרמי דהתם הוי שפיר היזק הניכר דכל שהשחיטה אינו נעשה כראוי לא מקרי שחיטה והוי כהתיז ראשה ולא דמי למפגל דהתם איסור דבר אחר גרם לו אבל השחיטה היתה כראוי. וא"כ בנד"ד נמי השחיטה היתה כראוי רק דהמחשבה לא היתה כראוי ודמי ממש למפגל. ומאוד יש לתמוה על הפנ"י דלפי חילוקו בפשיטות הוי מצי הרמב"ן לחלק בין טבח למפגל דגבי טבח נעשה ההיזק מיד ולכן דברי הפנ"י צל"ע. וכיון דהוי היזק שאינו ניכר פשיטא דפטור מטעם מודה בקנס

ואפי' לדעת החולקים על המהרש"ל וס"ל דבקנסות דרבנן לא שייך מודה בקנס מ"מ י"ל דמיירי באמת דהי' שוגג ולא ידע דצריך