בנין שלמה חלק א מח

שם ע"ש האיך פסק כאן כבעל העיטור וצ"ע. וכעין זה ראיתי לתמוה על מה שהביא הרא"ש בה"ק בהלכות תפילין סי' י"ט לדברי הירושלמי דברכות [פ"ב הלכה ג'] דר' יוחנן לא הוי מנח תפילין אלא מפיסחא לפיסחא והוי חדיק רישי' מפיסחא ועד עצרתא והיינו תפילין של ראש משום דהיה חושש בראשו מקרירות אבל בתפילין של יד אדרבה היה נזהר מאוד וכדאמרינן ביומא (דף פ"ו) ר' יוחנן אמר הכי דמי חילול השם כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין אלמא דהיה נזהר בזה ולא הלך אפילו ד' אמות בלא תפילין ובירושלמי דברכות שם לפנינו איתא גי' אחרת דבסיתווא דהוי חזיק רישיה הוי לביש תרוויהון ברם בקייטא דלא הוי חזיק רישיה לא הוי לביש אלא דאדרעיה ובתר"י בסופ"ג דברכות איתא הגי' להיפך ואמנם מדברי הרא"ש נראה דהיה לו גי' שלישית בירושלמי דלא לביש תפילין של ראש רק מפיסחא לפיסחא] ומסיים הרא"ש ז"ל ומה שהיה מניח יותר בפסח נ"ל משום דכי כתיב ושמרת את החוקה בפסח כתיב ע"כ והדברים מתמיהין דלפי זה צ"ל דר' יוחנן סובר דקרא דשמרת בחוקת תפילין הכתוב מדבר וכר"י הגלילי ומדכתיב חוקת תפילין אצל פסח משו"ה היה נזהר בתפילין בפסח יותר משאר השנה והיה מכניס עצמו אף לחשש סכנה וכן מצינו באמת בש"ס דילן במנחות (דף ל"ו ע"ב) דר"י ס"ל כן דהא אמר שם דר"י אמר דכל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בלאו וע"כ דס"ל דשמרת בחוקת תפילין הכתוב מדבר וא"כ הרבה יש לתמוה דהאיך הניח תפילין בתוך חג הפסח הא הרא"ש בעצמו שם בסי' ט"ז כתב דלר"י הגלילי בוודאי אין להניח תפילין בחוה"מ משום דחוה"מ נמי מקרי מקרא קודש וכל הספק אי חוה"מ חייב בתפילין או לאו אינו אלא לר"ע ע"ש וצ"ע. ואולי דהא דאמר דהניח בפסח לאו בתוך הפסח קאמר רק בעה"פ משום דאז זמן שחיטת הפסח וקרא דלקמי' נמי בליל ט"ו מיירי דכתיב שם בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים והיינו בעבור מצות פסח מצה ומרור וכמו שפרש"י שם ותפילין נמי הוא לאות כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים וכמו דכתיב שם אחר זה והלכך בזמן ההוא צריך אדם ליזהר ביותר לקיים מצות תפילין ואפשר דע"ז רמז לנו הכתוב ושמרת את החוקה הזאת למועדה כלומר דאפילו במקום דאיכא חשש סכנה אם יניח תפילין כמו במעשה דר"י מ"מ תשמור את החוקה הזאת למועדה עכ"פ כשיגיע פסח דאז זמן יציאת מצרים מחוייב להכניס עצמו לחשש סכנה ולהניח תפילין כנ"ל לפרש ע"פ דרכו של הרא"ש ז"ל

שוב אחרי כותבי זה מצאתי בעזה"י להחוות דעת בהחידושים שהביא בסוף ספרו בשם אביו הגאון זצ"ל שגם הוא ז"ל העיר מד' הירושלמי הזה שהביא הרא"ש על דעת הסוברים דחוה"מ פטור מתפילין וכתב דמכאן ראי' דחוה"מ חייב בתפילין ע"ש אבל לא העיר להקשות ביותר על הרא"ש ז"ל דכתב דלר"י הגלילי דוודאי פטור ור"י ע"כ דס"ל כר"י הגלילי וא"כ הקושיא הוא לד"ה דהא לא פליגי הפוסקים רק אליבא דר"ע אבל אליבא דר"י הגלילי כו"ע לא פליגי דפטור ועוד דעל שאר הפוסקים ז"ל הסוברים דחוה"מ פטור מתפילין לא שייך להקשות כלל מד' הירושלמי דאפשר דלפניהם לא הי' הגי' כן בירושלמי שם דבאמת ליתא כהך לישנא כלל. וכמו שהבאתי לעיל רק דהוי מנח בקייטא או בסיתווא ולא הוזכר כלל דהוה מנח מפיסחא לפיסחא ועיקר הקושיא אינו אלא על הרא"ש ז"ל בעצמו וכמו שכתבתי בעז"ה

וגם מה שכתבתי לעיל ליישב דאפשר דמפיסחא לפיסחא ר"ל בערב הפסח דע"פ פסח מקרי בתורה משום דהוא אז זמן שחיטת הפסח מצאתי שם ג"כ בהג"ה מגאון אחד שכ' לתרץ כן ות"ל שכוונתי לדעתו אבל מה שתי' שם עוד די"ל דמפיסחא לפיסחא ר"ל מזמן פסח ראשון עד זמן פסח שני ור"ל דלא הניח תפילין רק בימים שאחר החג הפסח עד י"ד אייר לא נהירא כלל דמאיזה טעם הניח אז יותר מכל השנה ואם דבאותו הזמן אינו לא עת חמה ולא עת צינה ולא הי' חושש אז לא מחמימות ולא מקרירות וכמו דאמר במדרש מוציא אסירים בכושרות בחודש ניסן שכשר בו לצאת שאינו לא עת חמה ולא עת צינה מ"מ למה תלי זה בפסח דלאו פסחא גורם רק דזמן החודש גורם והי"ל דלא הוה מנח רק בחודש ניסן וחצי אייר וכדומה. ועוד דהא הרא"ש בעצמו לא מפרש כן בירושלמי ועדיין תקשה על הרא"ש ז"ל וכמש"כ ולכן המחוור זה כמ"ש דהניח תפילין בעה"פ וכנ"ל הנלע"ד כתבתי בעזה"י. סימן ז

הנה שאלני חכם אחד והוא ניהו הרה"ג מד"א בווילייקא הסמוכה לפה] דאמאי לא הוזכר בגמ' ובד' הפוסקים ז"ל לגבי תפילין דבעינן שיהיו נאים ומהודרים דלכאורה לא גרעי מס"ת ומשאר מצות דאמרינן בשבת (דף קלג) דזה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ס"ת נאה וכו' וא"כ אמאי לא הזכיר נמי תפילין נאים ובאמת שזהו דבר שראוי להתעורר עליו ואכן לענ"ד יש להעיר עוד דאמאי לא הזכיר נמי גבי תפילין דצריך לכתוב הפרשיות לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן כמו דתני שם בברייתא אצל ס"ת ואגב אורחיה יש להתעורר ולהבין כוונת הברייתא שם וכתוב בו לשמו דלענין מאי קאמר לשמו דאין לומר דהכוונה דצריך לכתוב הס"ת לשמה דא"כ לשמה מבעי ליה למתני. ועוד דדין דצריך כתיבה לשמה לא נלמד מהך קרא כלל רק דהוא הלמ"מ וי ש כמה דעות הראשונים ז"ל דס"ל דאינו אלא מדרבנן בעלמא ועי' היטיב בשאילתות בפ' ויקהל ובס' מלאכת הקודש להגאון מוהר"א פלעקלעש זצ"ל ועוד דדין זה של לשמה לא שייך למתני הכא בברייתא כלל דמיירי מענין זה אלי ואנוהו ואולי דר"ל דמלבד דצריך כתיבה לשם ס"ת צריך נמי כתיבה לשם ד' וכמו בקדשים דבעינן שישחוט לשם זבח ולשם ד' משום דכתיב אשה ריח ניחוח לד' והכא נמי משום דכתיב זה אלי ואנוהו ילפינן מיני' דמה שצריך להתנאות במצוה לא יכוון בשביל הנאת עצמו רק שיתכוין לשם ד' וזהו דאמר התנאה לפניו במצות והיינו דיתכוון לעשות בזה נחת רוח להקב"ה ונלמד משום דכתיב זה אלי ואנוהו ומשמע דצריך להתנאות לשם ד' ואל זה כיון במה דאמר וכתוב בו לשמו: ואכן במאי דלא תני תפילין נאים נראה לי פשוט דהך מצוה דצריך להתנאות אינו אלא במקום דנראה לרבים והוא כבוד להקב"ה וכמו דאמרינן ביומא [דף ע'] דמיד כל אחד ואחד מביא ס"ת מתוך ביתו כדי להראות חזותו לרבים ופרש"י משום דאמר מר דהתנאה לפניו במצות וזה לא שייך בתפילין של יד דכתיב והי' לך לאות ולא לאחרים לאות אבל עדיין קשה דלמה לא נזכר דתפילין של ראש צריך שיהא נאה

ושוב ראיתי במכילתא בפ' בשלח שהגי' שם באמת בתפלה נאה ונראה שר"ל תפילין של ראש ולכן אמר תפלה בלשון יחיד וכ"ה לשון המשנה תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ובספר זה ינחמנו על המכילתא הגיה שם באמת במכילתא דצ"ל תפילין נאין אבל לפענ"ד אין מהצורך להגיהו ובכיון דייקה המכילתא וכתבה תפלה לאשמועינן דתפילין של יד אינו צריך להתנאות ונ"ל ראיה לדברי דהרי רבינו הגדול הגר"א ז"ל דהגיה לכל דברי המכילתא וכאן הניח לד' המכילתא בלא הגהה וש"מ דצריך לכתוב כן והגירסא דמכילתא שלפנינו היא עיקר וראי' גדולה לדברינו אלה ממה שכתב הרמ"א בהג"ה באו"ח סי' קמ"ז סעיף א' די"א אם המעיל מצד אחד פשתן ומצד אחד משי צריך להפך המשי לצד הספר ולגלול (מרדכי בסוף מגילה) ולא נהגו כן ע"כ וע"כ דהטעם של המנהג שנהגו לעשות לצד חוץ הוא מטעם שכתבתי דעיקר ההידור של המצוה צריך להראות בחוץ לפני רבים וראיתי להמג"א שתמה על המרדכי באמת דהביא ראיה ממזבח הקטורת דצריך שיהי' ההידור לצד פנים ובאמת אדרבה המזבח הקטורת היה מכוסה זהב מבחוץ וכתב דט"ס במרדכי וצ"ל דומיא דארון ע"ש. ומיהו גם מארון לענ"ד אינו ראי' כלל דהא אמרינן ביומא ע"ב דג' ארונות עשה בצלאל א' של עץ וב' של זהב וא"כ היה מכוסה זהב גם מבחוץ ואכתי אין להוכיח משם דמצד פנים הוא עיקר וגם מה שהביא שם במג"א משם ס' חסידים ראיה דצריך דווקא שיהיה הנאה לצד פנים מהמשכן דהיו הקרשים מצופים זהב מבפנים ומבחוץ היה מכוסה ביריעות לענ"ד ג"כ אינו ראיה כלל דשאני משכן דעיקר עשוי לכנס לתוכו להקטיר קטורת ולהזות מדם פר כהן משיח והעלם דבר של ציבור וכהן גדול ביוה"כ וא"כ לצד פנים הוא המקום שנראה לרבים טפי מלצד חוץ (ואדרבה משם ראיה להיפך (דעיקר) דצריך שיתראה הנאה לצד חוץ)

ונראה דזהו טעמו של ספר האגודה שהביא המג"א שם שכ' דהמפה שכורכין בו הס"ת צריך שיהי' המשי לצד ס"ת והמעיל העליון יעשה המשי לצד חוץ ע"ש והיינו משום דהמפה לעולם היא מכוסה במעיל בעליון ואינו נראה לבני אדם כלל ולכן צריך שיהא המשי לצד הס"ת כיון דאין בו מה להתנאות לפני רבים אבל במעיל העלוין דנראה לכל צריך שיהא הנאה לצד חוץ וכמו שכ' בעז"ה

ובזה זכינו לדין חדש לענין מה שכ' בשו"ע סי' ל"ב דעור הבתים מצוה לעשותו שחור ומבואר שם הטעם ברא"ש בהלכות קטנות משום דכתיב זה אלי ואנוהו ולפי מה שכתבתי אין קפידה זו רק בשל ראש ובזה נתיישב עוד במאי דאינו מסיים במכילתא וכתוב בהם לשמו בדיו נאה וכו' והיינו משום דבמכילתא ליתא כלל לס"ת נאה רק תפילין ובתפילין כיון שהפרשיות מכוסות בתוך הבתים א"צ להתנאות באמת