בנין שלמה חלק א מז

בעל העיטור ז"ל אלו דלפי דעתו דחינוך דתפילין אינו אלא כשהוא בן י"ג שנים ויום אחד א"כ מאי הוצרכו חז"ל לחייבו לאביו מצד חינוך דתיפוק לי' דהבן מחוייב בעצמו מה"ת מכח חזקה דרבא דחזקה כיון שהגיע לכלל שנים הגיע לכלל סימנים ואפילו אם בדקו ולא מצאו בו סימנים מ"מ הא קי"ל דחיישינן שמא נשרו ומידי ספיקא לא נפקא וע"ש מה שדחק לתרץ בתרי אופנים או דמיירי שהיו נמצא בו ב' שערות קודם י"ג שנים ועודן בו גם עכשיו דבכה"ג תו לא חיישינן שמא נולד בו ב' שערות אחר זמן גדלות ונשרו מדלא נשרו הראשונים וכמש"כ הב"ש בסי' קנ"ה ס"ק כ"ט: והנה בסברא זו אף שהב"ש כתב כן מ"מ הרבה יש לפקפק בזה דמלשון הגמ' דנדה (דף מו) דאמר רב דימי מנהרדעא שם דהלכתא דחיישינן שמא נשרו לענין מיאון והני מילי היכי דקדשה בתוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא משמע דלעולם חיישינן שמא נשרו אפילו היו ב' שערות קודם זמן גדלות דאם איתא ליפלוג וליתני בדידה דאפילו בספיקא דאורייתא משכחת לה דאין חוששין כגון דהיה בה מקודם. ומיהו זה יש ליישב די"ל דרב דימי לא בא לאשמעינן הלכתא רק בדבר דפליגי רב פפא ורב פפי שם אבל בכה"ג לא פליגי כלל והכל מודים דלא חיישינן. ואמנם מהש"ס דיבמות י"ג דמקשה שם הגמ' על רב זביד דאמר דאין בנים בלא סימנים דנבדוק ומתרץ הש"ס דחיישינן שמא נשרו ואפילו למ"ד דלא חיישינן מ"מ משום צער לידה חיישינן ע"ש בוודאי מוכח דלא כהב"ש. דלפי דעתו עדיין תקשה דלמה אמר רבה בר שמואל שם דאי אתה יכול בחמותו ואם חמותו שמאנו שכבר ילדו הא משכחת לה אם היה ב' שערות מקודם בשנת האחד עשר דהוא שנה שקודם תוך זמן וילדה בתוך זמן דהיינו בשנת הי"ב ולא נשרו אותן השערות בשעת הלידה דאז מהני בדיקה דאם חזינן דלא נולדו בה סימנים אחרים בתוך זמן אז בוודאי יכולה למאן דליכא למיחש דשמא נשרו דהא לא נשרו גם השערות הראשונים שנולדו בה בשנת הי"א וא"כ משכחת לה חמותו ממאנת. וזה אין לומר דכיון דרב זביד סובר דתוך זמן כלאחר זמן כמו שפרש"י או דע"י בנים חשבינן לסימנים כאלו הם לאחר זמן וכמו שכ' התוס' שם ד"ה רב זביד א"כ גם השערות דשנת הי"א נחשב לסימנים דהא וודאי ליתא דפשוט דרב זביד לא ס"ל כן רק בשערות דתוך זמן וא"כ דברי הב"ש הנ"ל צל"ע. וגם מה שתי' עוד הגאון מוהרע"א ז"ל שם דאפשר דלא חיישינן לשמא נשרו אלא לענין איסורין אבל לענין קיום מצוה אפשר דלא חיישינן ג"כ דחוק טובא דמאי שייך לחלק בזה בין שב ואל תעשה לקום ועשה ובס' תיבת גומא להגאון בעל פמ"ג ז"ל אינו מסתפק בספק מ"ע רק אם מן התורה מחוייב או דאינו אלא מדרבנן אבל מדרבנן בוודאי ספיקו לחומרא ונראה דס"ל דהחשש שמא נשרו אינו אלא חששא דרבנן וא"כ י"ל דלא החמירו חז"ל רק בלעבור בקום ועשה אבל באמת בפמ"ג בפתיחה לאו"ח מסתפק בזה דאפשר דהוא מה"ת וע"ש. ומיהו לענ"ד בפשיטות ניחא אף לפי פשטות דברי בעל העיטור הנ"ל דמשמע דמצד חינוך קאמר וכמו דמשמע ג"כ מלשון הברייתא דסוכה ל"א [דהא כללו שם בכלל כל המצות דמוטל על האב לחנך את בנו] מ"מ לא קשיא דנהי דהבן מחוייב בעצמו מצד ספיקא דאורייתא מ"מ קמ"ל הברייתא דמוטל חיוב גם על האב מצד חינוך וג"כ מצד ספיקא דשמא עדיין לא נולד בו שערות ועדיין קטן הוא ונ"מ אם לא היו לבן מעות ליקח תפילין דאם נימא דליכא מצות חינוך על האב אינו מוטל על האב להוציא ממון משלו ליקח עבורו תפילין יותר משאר בני אדם קמ"ל דמונח חיוב על האב ליקח לו תפילין אם אין לבן וכן דייק ג"כ לישנא דברייתא דגבי לולב וציצית אמר בברייתא שם דקטן היודע לנענע חייב בלולב והיודע להתעטף חייב בציצית ולגבי תפילין נקט היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין ולא אמר דהיודע לשמור תפיליו חייב בתפילין כמו באינך וכבר הרגישו התוס' בערוכין (דף ב ע"ב ד"ה אביו) [ומה שתי' שם דגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח דמסתמא טלית יש לו. יש לדקדק טובא דמ"מ הוי מצי למנקט דאביו לוקח לו ציצית להטיל בטליתו וגם בהא דכתבו שם דגם בלולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו וע"כ דכוונתם דיכול ליתן לו במתנה גמורה לאחר שכבר יצא בו בעצמו משא"כ בתפילין דמצותם כל היום וא"א לו לשאול תפילין לבנו מ"מ תמוה דלמה לא נקט גם בתפילין דמחויב האב לחנך את בנו שיניח תפילין דהא עיקר המצוה הוא ההנחת התפילין ולא הלקיחה ושבק העיקר ונקט הטפל דהא זה ממילא ידעינן דאם אין לו תפילין לבנו מחויב ליקח לו] אכן לד' בעה"ט הנ"ל דמיירי שכבר הגיע לכלל שנים ניחא משום דמצות ההנחה לא הוצרך להזכיר דפשוט הוא שמחוייב הבן בעצמו מצד ספיקא דאורייתא והעיקר קמ"ל דגם על האב מוטל מצות חינוך ונ"מ דאם אין לו להבן מעות בעצמו משלו מחוייב האב ליקח כ לו תפילין משלו עבור הבן ולפיכך אמר אביו לוקח לו תפילין ולישנא דברייתא מסתייע לד' בעה"ט ז"ל

ואמנם כל זה כתבתי על פי דבריו ז"ל דמפרש דבעל העטור מצד חינוך קאמר משום דספר העטור עצמו חלק ב' לא היה נדפס עדיין בימיו לעמוד על תוכן כוונתו אכן כעת שזכינו לאורו בעז"ה [ונדפס פעם ראשון בלעמבערג שנת תר"כ לפ"ק ושוב נדפס פעם שנית בווילנא שנת תרל"ד עם פי' שער החדש מהגאון אב"ד דק"ק סוויסלאץ נ"י] ועיינתי בו לעמוד על עיקר ותוכן כוונתו בזה והנה מצאתי בעז"ה בשער הראשון חלק שביעי שכ' שם באמת דחינוך בתפילין ליכא כלל בקטן והא דאמרינן בברייתא בסוכה הנ"ל דהיודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין מיירי בגדול דומיא דקטן שיודע לפרוש כפיו דע"כ דמיירי בגדול וכפירש"י שם ודלא כהתוס' שם בד"ה היודע ע"ש] ומה"ת קאמר דחייב רק דגזה"כ הוא דאף גדול אינו מחוייב רק אם יודע לשמור וכמו דגרסי' במכילתא פ' בא ושמרת את החוקה הזאת שומע אני אף הקטנים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפילין מ"ע אם למדת במזוזה שנוהגת בקטנים כבגדולים יכול אף תפילין כן ת"ל ושמרת את החוקה הזאת לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפילין מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין ע"כ ומפרש הבעל העיטור ז"ל שם דדרשא דמכילתא הוא דרשה גמורה וקטנים דקאמר היינו גדולים שהגיעו לכלל שנים דבמזוזה ובשאר מצות חייבין מה"ת [ומשמע דמפרש שכבר יש להם ב' שערות ג"כ] וגזה"כ הוא דלענין תפילין נחשבין כקטנים עד שיהיו יודעים לשמור ע"ש ועל פי זה אין מקום כלל לתמיהת הגרע"א ז"ל דלבעה"ט לא מיירי מדין חינוך כלל ואמנם נ"ל דבפירוש דברי הברייתא ע"כ צריך לפרש דמיירי באין לו מעות לבן וקמ"ל דהאב מחוייב ליקח עבורו מצד ספיקא וכנ"ל דאל"ה יגדל התימה על בעל העיטור ז"ל דלמה מחוייב באמת אביו ליקח לו כיון דמיירי בגדול אלא ע"כ כנ"ל דמיירי שבדקו אותו ולא מצאו ב' שערות ואז מחוייב האב ג"כ מצד חינוך ומצד ספיקא. וקצת נ"ל לתמוה על הרמ"א ז"ל בהג"ה דהסכים להלכה כדעת בעה"ט דהמעיין בבעה"ט יראה להדיא דהבעה"ט בעצמו ג"כ אינו מחליט כן להלכה דהא הביא ג"כ פי' התוס' דמיירי בקטן ממש שהגיע לחינוך וחייב מדרבנן. ודרשא דמכילתא הוא אסמכתא בעלמא ולא הכריע בין הפירושים וא"כ אדרבה ראוי להחמיר כפי' התוס' דהא גם לפי' הבעה"ט עצמו אינו מוכרח דאיכא איסורא להניח תפילין בקטן ממש רק דלפי אותו הפירוש לא הוזכר מצות חינוך בתפילין גבי קטן אבל מ"מ איסורא נמי לא הוזכר בהדיא וא"כ ראוי להחמיר כפי' התוס' ושאר מפרשים ודברי הרמ"א ז"ל אלו בהג"ה צל"ע

ודע דנ"ל ברור דלפי דברי הבעה"ט דדרשא דמכילתא הוא דרשא גמורה וגזה"כ הוא דאינו חייב בתפילין רק ביודע לשמור אינו אלא לר"י הגלילי במנחות (דף ל"ו ע"ב) דס"ל דהך קרא דשמרת בחוקת תפילין הכתוב מדבר וס"ל דלילה ושבת לאו זמן תפילין אבל לר"ע דס"ל שם דלילה זמן תפילין והך קרא בחוקת פסח איירי ולא מיירי מתפילין כלל לית לן קרא דבעינן יודע לשמור גבי תפילין וא"כ להפוסקים דפסקו כוותיה דר"ע ע"כ צ"ל דהך דסוכה הנ"ל אינו אלא מדרבנן ומשום חינוך ובזה נ"ל דהיינו טעמא של המרדכי בהלכות קטנות הלכות תפילין שכ' שם וז"ל אמרינן בפרק לולב וערבה (דף נ"ט) וצ"ל בסו"פ לולב הגזול] אקטן היודע לשמור אביו לוקח לו תפילין עכ"ל ומדכתב קטן היודע משמע דקטן ממש קאמר וכן מוכח שם ממש"כ מקודם דכל הפטור מק"ש פטור מתפילין וע"ז הביא הא דסוכה ומשמע בהדיא דאפי' אם הוא קטן מ"מ אם יודע לשמור חייב וכן מבואר עוד במרדכי שם בסוף הלכות קטנות וכ' שם דהא דתניא קטן שכתב תפילין פסולין היינו אפילו אם הגיע לחינוך דליתא בקשירה מדאורייתא אלא א"כ בן י"ג שנה והא דאמרינן בריש פ"ק דערכין הכל חייבין בתפלין לאתויי קטן וכו' הא פרש"י דהיינו מדרבנן עכ"ל. הרי דס"ל בהדיא דמדרבנן מיהו חייב אף קודם י"ג שנה אם יודע לשמור והיינו משום דאזיל לשיטתו דפסק שם בהדיא דלילה זמן תפילין מן התורה משום דרב אשי בתרא הוא ועוד דקי"ל דהלכה כר"ע מחבירו ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דהך דסוכה מדרבנן וקודם י"ג שנה. והבעה"ט נמי נראה דלשיטתו אזיל בזה דלאחר שהביא שם פלוגתא דריה"ג ור"ע כתב וקי"ל כר"ע וריה"ג דמ"ע שהז"ג הוא ולילה ושבת ויו"ט לאו זמן תפילין הוא עכ"ל ודלא כתנא דברייתא דהמוציא תפילין דס"ל דלילה זמן תפילין ע"ש וכיון שפסק כר"י הגלילי דהך קרא בחוקת תפילין הוא שפיר מפרש דדרשה דמכילתא הוא דרשה גמורה ודו"ק

וקצת יש לתמוה על הרב בהג"ה כיון דמשמע בפשיטות בשו"ע בס' כ"ט דלילה זמן תפילין דקי"ל לילה זמן תפילין מה"ת וכמש"כ בב"י