בנין שלמה חלק א מה

הוא מצוותו של בגד ד' כנפות להטיל ציצית ולא שייך לומר כלל דהמצוה מדחה לאיסור הוצאה בשבת דאם לא היה מצוה מה"ת להטיל ציצית בבגד כ"ש דהיה מותר לצאת בחוטין מחמת דבטלי לגבי בגד אבל בסדין בציצית אי לאו המ"ע אפשר אם היה יוצא בשבת היה חייב חטאת דכיון דהוא בגד של שעטנז [וכן מצאתי בפמ"ג לאו"ח בסי' י"ג ס"ק ב' באשל אברהם שנסתפק בזה דאפשר דהיוצא בבגד של שעטנז בשבת דחייב חטאת וסקילה דלא מיקרי מלבוש כיון דאסור לצאת בו מה"ת וכתב דאין להביא ראיה מדברי רש"י דשבת קל"ט ע"ב שכתב שם דהיוצא בבגד שאין בו ציצית כלל דפטור וכן מוכרח מהגמרא דאל"ה לא הוה מקשה מידי מרב הונא דדילמא טעמא דר"ה משום הבגד עצמו וע"כ דמשום הבגד עצמו וודאי פטור וא"כ יש ללמוד מזה לבגד של שעטנז אבל זה אינו ראיה כלל דהתם טעמא משום דמצות ציצית הוא כשלובש הבגד אז חל עלי' המצוה להטיל ציצית וממילא בשבת דא"א להטיל ציצית בבגד פטור לגמרי ממצות ציצית דהא הוא אנוס וכמו שכתוב במרדכי בשם ר"י וכמש"כ במג"א שם בס"ק ח' בשמו ולפיכך ליכא למשמע מהתם מידי אבל בשעטנז שפיר י"ל דהוי משוי וחייב חטאת כ"כ הפמ"ג שם] ורק משום דגלי לן קרא דציצית דחי כלאים ממילא מותר לצאת בסדין של ציצית א"כ המצוה עושה אותו בגד וא"כ כשיוצא בשבת הוי כמו דהמצוה דוחה לאסור שבת דע"י המצוה נעשה בגד ואף שיש לומר כיון דנעשה בגד לא שייך אסור שבת דהא נעשה בגד אפילו בחול ממילא אין כאן אסור שבת כלל דמה לי בגד זה ומה לי בגד אחר דהא המצוה לא בא להתיר אסור שבת רק לעשותו בגד ולא דמי כלל למ"ע דהוזכר בסוגיא דיבמות דאינו דוחה לל"ת שיש בו כרת דהתם ע"י המצוה מבטל באמת לל"ת בידים כמו היכי דאמר לו אביו שחוט לי ובשל לי וכדומה דהתם הוא מחלל שבת באמת ע"י הכבוד אב. מ"מ ממצות ציצית גרידא אינו ראי'. ובפרט באמת גבי ציצית גופא הביא הפמ"ג בר"ס י"ג בשם ה"ה שיש שסוברין באמת שטעם היתר הציצית בשבת הוא משום דעשה דוחה ל"ת. וע"ז בא רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל להוציא משיטתם וכתב דאינו מצד דחיה רק משום דהחוטין הוי מנויי הבגד ותכסיסיו אבל מצד דחיה לא הוי דחי משום דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וא"כ בודאי איכא לאקשויי על הרמב"ם ז"ל דמאי יענה על סדין בציצית בשבת דהתם לא שייך סברא זו וכמש"כ לעיל כן נראה לי בכוונת דברי מורי נ"ע

[והנה לכאורה יש להעיר ע"ז מהא דתנן בשבת (דף ס"א) דלא יצא אדם בתפילין בשבת ואם יצא אינו חייב חטאת ואמרינן שם בגמרא דס"א דהא דאם יצא אינו חייב חטאת הוא אפילו למ"ד דשבת לאו זמן תפילין מ"מ פטור מחטאת משום דדרך מלבוש עבידא והנה זה מבואר בש"ס דשבת שם (דס"ב) דהא דמקרי דרך מלבוש לאו משום דתפילין מצד עצמו הוי כמלבוש ותכשיט דהא באשה שיצאה בתפילין בשבת משמע דחייבת חטאת למ"ד נשים עם בפ"ע הן ע"ש וכמו שהבאתי לעיל וע"כ הא דהוי כמלבוש משום דהמצוה עושה אותו כמלבוש ותכשיט וא"כ למה אינו חייב חטאת ביצא בשבת למ"ד דשבת לאו זמן תפילין והא לאותו מ"ד לא שייך דמותר מצד דחיה וע"כ צ"ל משום דהוי מלבוש ותכשיט לחול מצד המצוה ממילא הוי תכשיט גם בשבת ופטור וכמו דמותר לצאת בציצית בליל שבת ואף דלילה לאו זמן ציצית הוא מ"מ משום דכיון דהוא נוי לבגד ביום הוי תכשיט גם בלילה וא"כ בסדין בציצית נמי י"ל דאינו מצד דחיה רק משום דכיון דמצות ציצית דוחה לאו דכלאים הוי בגד גמור והלכך מותר לצאת בו בשבת וכמו בתפילין שהמצוה עושה אותו תכשיט. ונ"ל דאם יצא בתפילין פסולין בשבת חייב חטאת באמת כיון דאינו יוצא בהם מצות תפילין הוי משאוי גמור ואין לומר דלא הוי כדרך הוצאה כיון שנושאן על ראשו דהא ליתא כיון דדרך תפילין לצאת אותם על הראש מקרי דרך הוצאה בכך. וראי' מאשה דמשמע בשבת ודף ס"א הנ"ל) דנשים עם בפני עצמן הן איכא אסור דאורייתא באשה לצאת בתפילין בשבת מחמת אסור הוצאה דאל"כ היתה מותרת להכניס זוז זוג מחמת בזיון דתפילין עיי"ש אלמא דמיקרי דרך הוצאה בכך]

ודע דדברי הרמב"ם בפי"ט מהלכות שבת הלכה כ' שהבאתי לעיל צריך באור במש"כ שם וז"ל לפיכך היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב וכו' אבל טלית המצוייצת כהלכתה מותר כו' ואלו היו חוטי הציצית שהיא מצוייצת כהלכתה משוי היה חייב היוצא בה אפי' ביום השבת שאין מ"ע שאין בה כרת דוחה שבת עכ"ל. ודברי רבינו ז"ל אלו צריכין אצלי תלמוד דממש"כ דמ"ע שאין בה כרת דוחה שבת משמע הא מ"ע שיש בה כרת פשוט דיכול לדחות שבת והלא בפסח צריך קרא דבמועדו דדחי שבת ובני בתירה שכחו ולא ידעו הלכה זו דפסח דוחה שבת ואף דפסח הוה מ"ע שיש בה כרת. ואין לומר דכוונתו דלאחר דגלי לן קרא דבמועדו ילפינן מיניה לכל מ"ע שיש בו כרת דדחי ל"ת שיש בו כרת דהא ליתא דהא אמרינן בהדיא בפסחים (דף ע"ז) דמפסח ותמיד לא ילפינן לשאר דברים דדחי שבת וטומאה דמה להנך שכן יש בהן צד חמור ופיר"ת שכן ישנן לפני הדבור וחמירי ומש"ה דחי שבת וטומאה משא"כ ציצית ואפי' אי הוה מ"ע שיש בה כרת לא הוי דחי דציצית נאמרו לאחר הדבור ולא דמי לפסח ותמיד. ועוד הא אפי' ר"א דס"ל דמצה וכל מכשיריו דוחה שבת ולולב וכל מכשיריו דוחה את השבת וע"כ דס"ל דאפי' עשה שאין בו כרת דוחה לל"ת שיש בו כרת ואעפ"כ מודה בציצית דהא אמרינן שם בשבת (דף קל"א] דשוין שאם צייץ טליתו וכו' שהוא חייב משום דבידו להפקירן. וא"כ בציצית בלא"ה א"א לדחות שבת מטעם הזה דהא בידו להפקיר הבגד וא"כ בציצית לא הוה הוצרך רבינו שום טעם על מה שאינו דוחה דפשיטא דבלא"ה לא דחי דהא בידו לפטור ממצוה זו ע"י הפקר ויחזור וילבוש את הבגד שלא בכוונת זכיה ודינו כטלית שאולה שפטורה מן הציצית

ותו תמוה לאידך גיסא מה שכתב רבינו בפשיטות דמ"ע שאין בה כרת לא דחי שבת והרי במילה בזמנו ליכא כרת דהא כרת דמילה הוא בגדול שלא מל אבל על האב ליכא כרת ואעפ"כ דחי שבת ואדרבה בגדול עצמו שלא מלו אביו לא דחי שבת ואף דיש בו כרת ואין לומר משום דיכול למול למחר דהא ליתא דהגע עצמך אם לא מל רק עד סמוך למיתה דיודע אם לא ימול עכשיו תו לא יכול למול בחייו והיה אז בשבת הכי נאמר דמותר למולו בשבת וזה וודאי אינו ולכן ד' רבינו צל"ע וזה אין לומר דמילה שאני דהוי עשה שלפני הדיבור וכמו דאמרינן ביבמות ד' ה' דהא ליתא דא"כ במילה שלא בזמנה נמי למה לא דחי שבת אלמא דלא תליא בזה]: שוב ראיתי דמה שהערותי על הרמב"ם מהא דשבת קל"א דציצית בלא"ה לא דחי שבת משום שבידו להפקירן מצאתי בעז"ה בס' הקובץ להגאון מהו' נחום טריבוש ז"ל שהעיר בזה על רבינו ז"ל ונדפס בס' הרמב"ם החדשים בסופו ות"ל שכוונתי לדעתו

וראיתי להעתיק כאן מה שהשבתי לחכם אחד והוא ניהו הרה"ג מהו' משה עסמאן נ"י הגאב"ד דק"ק הארדישץ יצ"ו אשר במחוז קיעוו שהקשה לדעת הרשב"א בחידושיו לנדרים (דף ט"ו) דאף במצוה שיש בה הנאת בגוף אמרינן דמצות לאו ליהנות ניתנו והא דהנודר הנאה ממעיין אסור לטבול בו בימות החמה אינו אלא מדרבנן גזירה שמא ישהה אחר הטבילה. א"כ היכי ילפינן מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת דילמא שאני התם דכיון דמצות לאו ליהנות ניתנו אין כאן איסור כלאים כלל דהרי בכלאים לא אסרה תורה אלא כדרך הנאה דהא תנן דמוכרי כסות מוכרין כדרכן וכו' אלמא דבלא הנאת הגוף לא הוי איסור כלל. וכן תקשה דל"ל קרא להתיר כלאים בציצית זהו תוכן קושייתו וזה אשר השבתי לו הנה מש"כ כת"ר דדמי למוכרי כסות אינו מדוקדק דהתם אינו מכוין ללבישה כלל והתורה לא אסרה אלא לבישה או העלאה וס"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר אבל הכא נהי דלא מקרי נהנה אבל מ"מ מתכוין ללבישה ואדרבה עיקר מצות ציצית הוא שילבוש הבגד אבל באמת הו"ל למעכ"ת לומר דכיון דלא מקרי נהנה הוי כקשין דאמרינן הני נמטא גמדא דנרש שריא כדאמרינן בביצה (דף ט"ו) וביומא ד' ס"ט ומשו"ה בגדי כהונה אין בו משום כלאים משום דקשין הן וממילא כיון דבמצוה לא שייך הנאה הוי כקשין ומיהו כל זה לפירש"י שם אבל לדעת ר"ת שם בתוס' דבלבישה והעלאה דאורייתא גם בקשין אסור ואף דלא נהנה כלל אין מקום לקושיית מעכ"ת נ"י: ושוב ראיתי דהרשב"א ז"ל עצמו בחידושיו בביצה שם הסכים ג"כ לדעת ר"ת ז"ל וא"כ לק"מ על הרשב"א ז"ל ובלא"ה נראה דאף לפירש"י ז"ל אין הטעם בקשין משום דלא נהנה דאטו הנאה כתיב בתורה דהא לבישה כתיב רק הטעם דקשין אינו דרך לבישה דכל בגד עשוי לחמם אבל זה אינו מחמם אבל הטלית של מצוה הרי הבגד מחמם רק דלא מיקרי הנאה ולא מצינו דבעינן שיהיה דוקא דרך הנאה וא"כ גם לפירש"י ז"ל לק"מ ודו"ק. ואכן מה שתי' מעכ"ת נ"י בעצמו דהרשב"א ז"ל יסבור כר"ת דציצית אין בו משום כלאים ואפילו בטלית פטורה כגון בטלית של נשים או כסות לילה דפטירי מציצית והתם וודאי איכא הנאה זהו תוכן תירוצו. מאוד תמהני על מעכ"ת נ"י דהא עיקר קרא דבא להתיר כלאים בציצית הא מיירי באנשים דווקא החייבין בציצית ומאי תירץ על קושייתו וגם הא דמפקינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית הוא מטלית של אנשים דהא בנשים ליכא עשה כלל וא"כ הדרא הקושיא לדוכתיה. [ושוב בעת ההדפסה מצאתי הקושיא הנ"ל גם